האשמות נגד בכירי המשפט בישראל

עמוס ברנס מאשים בכירים במערכת המשפט במעשים חמורים שהביאו להפללתו. באירוע שנערך לכבוד זיכויו בשבוע שעבר קבע גיסה של החיילת רחל הלר הנרצחת כי

שמעון כהן , כ"ו באלול תשס"ג | עודכן: 06:11

במסיבה פרטית שהתקיימה בשבוע שעבר לכבוד זיכויו, הציג עמוס ברנס חוברת שהפיץ לפני שנים אחדות בקרב אישי ציבור, שופטים וחברי כנסת, שרובם המוחלט העדיף להתעלם ממנה. מהחוברת עולה האשמה חריפה כלפי אישים מרכזיים במערכת המשפט הישראלית. בכינוס התבטא בפעם הראשונה גיסה של הנרצחת רחל הלר ז"ל, שברציחתה הואשם ברנס, וקבע כי "דמי רחל זועקים מהאדמה. הרוצח מסתובב חופשי". באמירה זו נתן הגיס, מר פליקס, ביטוי פומבי ראשון להסכמת משפחת הלר עם עובדת חפותו המוחלטת של ברנס.

בחוברת, "עיוות דין ועינוי נפש במדינה 'דמוקרטית' ", מאשים ברנס כי הפללתו התאפשרה על ידי השופטים לשעבר מרים בן פורת, שלמה לוין, יעקב קדמי וגבריאל בך.

באשר לשופטת בן פורת, שדחתה את בקשת ברנס למשפט חוזר בכהנה באותם ימים כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, מציין ברנס כי את החלטתה קיבלה למרות הראיות, העובדות והכתובים שהוצגו בפניה, עובדות שבכוח כל אחת ואחת מהן היה להביא למחיקת האשמתו. השופטת בן פורת השיבה לבקשת ברנס באומרה "המשך מאבקו של ברנס הינו הוכחה לחוסר שפיותו" ודחתה את בקשתו.

באשר למעורבותו של השופט לשעבר שלמה לוין שכיהן אף הוא כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, טוען ברנס, כי בשעה בה הוגשו לפניו הראיות והעובדות המדוברות לא בדק את התיק על סוגיותיו המשפטיות וקבע כי "אין ראיות מספיקות". "שלמה לוין, במקום לתקן עיוותים ומחדלים על מנת להגיע לחקר האמת כנדרש ממנו מהבחינה המוסרית," כותב ברנס "הלך שולל בעיניים עוורות לתוך ביצה תובענית וגזר על עצמו כתב אישום שלא ינוקה אלא על ידי וועדת חקירה ממשלתית שתקלף כל שכבה מתקלפת ודהויה לטובת האמת הנשגבת!!!".

באשר לפרקליט המדינה דאז, שופט בית המשפט העליון בדימוס גבריאל בך, קובע ברנס כי את הוראתו שניתנה לפתוח באופן מיידי בחקירת ברנס, נתן "כדי להגן על החוליות המעורערות של שותפיו בעליון", זאת, למרות כל הראיות הסותרות את ההפללה שהוצגו בפניו.

בדבריו על ראיות חד משמעיות הקובעות כי לא הייתה בו אשמה, מתכוון ברנס לסידרה ארוכה של ראיות שחלקן פורטו במכתב שכתב כבר בשנת 83' חוקר המשטרה מר עזרא גולדברג לחבר הכנסת דאז אלי קולס, שכיהן באותם ימים כיו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט. מהמכתב, שעותק ממנו הגיע לידי ערוץ 7, עולה האשמה חריפה שמפנה מר עזרא גולדברג, כלפי השופט בדימוס גבריאל בך. נציין כי גולדברג הוא מחברו של הספר 'האמת על פרשת ברנס', היה ניצב משנה במשטרת ישראל ולפרטי הפרשה התוודע זמן קצר לאחר שחרורו משירות פעיל במשטרת ישראל בשנת 74'. במכתבו פרס גולדברג על פני עשרה עמודים, רשימה ארוכה ומפורטת של ראיות שהועלמו מעיני בית המשפט, ובכוח כל אחת ואחת מהן היה כדי לקבוע נחרצות כי עמוס ברנס אינו אשם ברצח החיילת רחל הלר.

בין הראיות הרבות מציין גולדברג דו"ח פתולוגי שנעלם ודו"ח הקובע את אופיו הקרימינאלי של הרוצח, אופי המנוגד בתכלית לאופיו של ברנס, כך על פי עדות פסיכולוגים שבדקו את ברנס.

כמו כן תיאר גולדברג במכתבו את כתב ההודאה, שעל פיו הורשע ברנס. כתב הודאה זה נכתב בחלקו בכתב ידו של אחד החוקרים ולא בכתב ידו של ברנס עצמו כמתבקש. גולדברג הפנה תשומת ליבו של חבר הכנסת דאז אלי קולס, לניסוח מעורר חשד בכתב ההודאה, שכן הוא כלל את המילים "בושה, חרטה, בקשת סליחה", מילים שנכתבו בכתב ידו של חוקר משטרתי בשם מרכוס. חשדו של גולדברג התעורר כיוון שבפרשיות עבר נעשה במילים אלה שימוש דומה להפליא על ידי חוקרי משטרה (גולדברג מציין זאת מתוך נסיונו כחוקר במשטרה). בין הפרשיות בהן נעשה שימוש במינוח זה גם פרשה שבה ביקשו חוקרי משטרה להפליל אדם בשם דניאל חנוך. חנוך שוחרר בסופו של דבר ממעצרו וחוקריו הועמדו לדין על בידוי ראיות וניסיון לשבש הליכי משפט. גולדברג מצא קשר בין שתי החקירות, זו של ברנס וזו של חנוך בהיות אחד מחוקריו שלברנס ראש צוות החקירה של חנוך. כמו כן פרס גולדברג בפני ח"כ דאז אלי קולס רשימת סתירות בין העדויות השונות מליל הרצח.

באשר לשיחזור הרצח מציין גולדברג במכתבו כי צלם השחזור, עוזי נבות, סירב להופיע במשפט זוטא שנערך לבירור האופן בו בוצע השחזור מחשש שיצטרך להעיד עדות שקר.

בסוף מסכת הסתירות עליהן ציין גולדברג הוא כותב כי "הבאתי כאן מספר דוגמאות בלבד, שניתן, כך דומני, ללמוד מהן על טיבן של הראיות, ותקצר היריעה מלתאר את כל שאר הפרצות והסתירות התהומיות שהיו בחומר".

עם זאת, מציין מר גולדברג באחד מסעיפי הסיכום שבמכתב כי "פרקליט המדינה דאז, מר גבריאל בך, טרח ובא במיוחד לחיפה לראות וללמוד את החומר שכלל גם את הקרנת סרט השחזור, וראה זה פלא - למרות כל הסתירות התהומיות שנמצאו בתיק ולמרות המסמכים הרבים שהצביעו על כך שלא ברנס הוא הרוצח, פרקליט המדינה לא רק שלא החזיר את התיק למשטרה להשלמה ולהסברים... אלא הורה להגיש מיד כתב אישום נגד ברנס". בשיחה עם כתב ערוץ 7 אמר גולדברג כי האשמותיו כלפי בך נותרו בעינם, וכי למיטב ידיעתו לא נבדקו מעולם.

פרט נוסף ממנו העדיפו הפרקליטות והמשטרה להתעלם הוא חוות דעתו של ראש מחלקת החקירות באותם ימים שלמה גל שקבע נחרצות כי "כאשר חקרתי את חוקרי ברנס בפוליגרף המחטים כמעט נשברו משקריהם המכפישים". גל חותם את דבריו באומרו כי פרשת ברנס הינה "פרשה מכוערת ושחורה בתולדות המשפט בישראל...".

כמו כן נציין כי בעקבות מכתבו של גולדברג כתבה השופטת בדימוס יהודית קרפ, שכיהנה באותה תקופה כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דו"ח ובו קבעה כי כל האשמתו של ברנס הסתמכה על הודאתו בלבד ללא כל ראיות עובדתיות אחרות, "ולו אחת שתקשור אותו עם מעשה הרצח", כותבת קרפ.

כאן המקום לציין את סדרת העינויים שהפעילו החוקרים על ברנס כדי לאלץ אותו להודות ברצח, עינויים שכללו הרעבה במשך שלושה ימים, מכות וכיו"ב. ברנס עצמו פורס מסכת איומים ביניהם גם אמירתו של חוקר כי "אם לא תחתום על הודאה כנדרש ממך נכניס לך איש שב"כ שיחדיר לך זריקה בעורף וימית אותך מוות קליני. לאחר מכן, נפרסם בכל העיתונים את תמונתך תלוי על חבל תלייה ולמטה יהיה כתוב 'ברנס התאבד עקב ייסוריו למנוחה ז"ל'"

השופטת קרפ מוסיפה לקראת סוף הדו"ח שלה כי "ניתן להניח כי לתקופת מה תמצא עצמה המערכת כולה במצב של התגוננות הן מפני ביקורת ישירה בשל מימצאים שיתגלו והן מפני תגובות עקיפין העלולות להיות פועל יוצא של מצב העיניינים". בהמשך הדברים הבהירה שכוונתה היא לגילוי פרשיות נוספות שבהן הופללו אנשים היושבים שנים ארוכות בבית הכלא על לא עוול בכפם וכעת ידרשו משפטים חוזרים.

דו"ח זה נכתב בעקבות הוראת היוע"מ שביקש מקרפ לבדוק את הפרשה, הוראה זו ניתנה בסוף שנות ה-90, ולא בשנים שאירעה הפרשה עצמה. מקורביו של ברנס אומרים כי לו הייתה מערכת המשפט מתייחסת לראיות המדוברות היו נחסכים ממנה קלון נורא, זאת לבד מסכומי העתק אותם אמורה מדינת ישראל לשלם כעת לברנס כפיצוי על שנות סבלו.

בחוברתו מפנה ברנס האשמה כלפי שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב קדמי שכיהן באותה תקופה כראש מחלקת החקירות. כאמור, קבעה השופטת קרפ כי האשמתו של ברנס התבססה על השיחזור שביצע. לטענת ברנס, כדי שלא יצטרך לדווח על כך שעינה את ברנס ביקש חוקרו שאול מרכוס לספר כי לא נכח בשעת שחזור הרצח. משנדרש צלם השחזור, עוזי נבות, להעיד כי מרכוס לא נכח בשיחזור, אמר ליעקב קדמי כי לא יוכל להעיד עדות שקר. ברנס מספר בחוברת כי בתגובה העיר קדמי לנבות "בשביל משפט קטן כזה אתה רוצה להרוס לנו את התיק?". נציין כי קדמי מונה לתפקיד שופט בבית המשפט העליון עם סיימו את תפקידו כראש מחלקת החקירות. זאת, ללא מעבר מקובל בתפקיד שופט מחוזי או שופט שלום.

באשר לשאלה שהעלה גיסה של הנרצחת רחל הלר בשבוע שעבר ולפיה "הרוצח מסתובב חופשי", נביא כאן את דבריו של קצין החקירות יצחק קרן במכתב ששלח לפני כשנה לנשיא בית המשפט העליון, לשר המשפטים, לשר לביטחון פנים וליו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט תחת הכותרת "אני מאשים".

את מכתבו זה הוא מגדיר כצו נשמתו, ובאותם ימים הוא הוקרא בערוץ השני של הטלוויזיה. במסמך זה קובע קרן: "המשנה לנשיא בית המשפט העליון חיים כהן ז"ל אמר לי 'תחפשו את הרוצח האמיתי'. זאת כיוון שרחל הלר חוסלה מאחר ואיימה שתגלה מידע שהיה ברשותה. חיסולה נעשה על ידי איש השב"כ צבי פורסטר, הקבור כיום בבית הקברות חולון".

קרן מוסיף ומבהיר כי "פורסטר היה המפעיל של יורם ביכונסקי, חברה של רחל, והחשוד העיקרי ברצח בשנים ההן. ביכונסקי היה שתול שב"כ בתנועת השמאל בצפון. זה המניע של משטרת ישראל, פרקליטות המדינה ושופטים עליונים – לחפות על הרוצח האמיתי ועל שולחיו. ומי הם שולחיו?" שואל קרן, "ראש השב"כ ב-1974? ראש המוסד דאז? ראש הממשלה יצחק רבין? או שמא הרצח בוצע על פי החלטתם של פעילים זוטרים בשב"כ או במוסד? עליכם לחקור שאלה זו!!!" דורש קרן. נציין כי במכתבו פורס קרן גם רמזים על מקורותיו לנתונים אלו.

נזכיר כי בשבוע שעבר שוחח כתב ערוץ 7 עם ברנס ואולם ברנס ביכר שלא להפנות אצבע מאשימה כלפי אישים מסויימים במערכת המשפט. ברנס שב וטען כי ההאשמה שהוא מפנה שווה כלפי כל אחד ואחד במדינת ישראל ש"דאג לאסוף כסף והנאות בשעה שאני פרפרתי בבית הסוהר ללא סיבה. התביעה תהיה אמנם נגד אישים מסוימים המעורבים בפרשה אבל היא תהיה קודם כל נגד מדינת ישראל והחברה בישראל ככלל".

"החברה בישראל מילאה פיה מים במשך שלושים שנות כשעמוס ברנס מפרפר בתוך הכלא כשהוא חף מפשע יותר מכל אדם אחר. האזרחים מתעניינים רק בכסף שבבנק רק בחומר ובחומר. חומר ועוד חומר, גרוטאות ברזל...".

"אל תכתבו היום על ברנס שהוא טוב ויפה תואר. תכתבו שהוא מנוול, מכוער, רוצח ומטורף, כמו שנכתב ונאמר בימי המשפט ההם", אומר ברנס ומכוון לחדד את תחושת ההאשמה הקולקטיבית של הציבור בישראל. "בית המשפט אמר בשנת 74' את הדברים הללו. אז למה שעכשיו בחלוף שלושים שנה יאמרו שעמוס ברנס נחמד?".

כאן המקום לציין את עדותה של השופטת דליה דורנר, שהיתה זו שהורתה על קיומו של משפט חוזר לברנס, לאחר שקודם לכן נדחתה בקשה זו בשלוש ערכאות קודמות. בספרו של משה ולדמן מעידה דורנר ומספרת כי זמן קצר טרם מותו, בעקבות החלטתה על פתיחתו של משפט חוזר לברנס, ביקש השופט חיים כהן [מרשיעו של ברנס], סגן נשיא בית המשפט העליון באותם ימים, לשוחח עימה בטלפון. "התקשרתי לביתו, קולו כבר לא היה יציב, וניכר בו כי נחלש. את אשר אמר לי אני זוכרת מילה במילה, וכך אמר: 'אני מודה לך על שתיקנת את העוול שעשיתי, תזכי לאריכות ימים'. מאוחר יותר נודע לי כי השיחה הזו הייתה המעשה האחרון שיזם לפני מותו" סיפרה השופטת דורנר והוסיפה כי הדברים הביאו אותה לכדי דמעות.

אמירתו זו של השופט כהן מהווה המשך ישיר למכתבי עידוד אישיים שכתב השופט כהן לברנס עצמו, לדוגמה מכתב שכתב בכתב ידו בתאריך 8.2.97: "עמוס היקר, אני מודה לך על נועם מכתבך... אל תיפול רוחך בשל עמדתה הנוקשה והבלתי סבירה בעיניי של פרקליטת המדינה. לא היא המכריעה בדבר קיום משפט חוזר, אלא נשיא בית המשפט העליון, ועורך דינך צריך להשתדל ולשכנעו שגישת הפרקליטות אינה נכונה ואינה צודקת. אני משיב לך ברכותיך הטובות מקרב לב. חיים כהן."

מאז צאתו את כתלי בית הסוהר יצא ברנס למלחמה על חפותו חמוש במכתביו של השופט כהן ובדומים להם. ביום חמישי האחרון בבית המלון בנתניה, עת התקיימה המסיבה לכבוד זיכויו הסתיים פרק אחד במאבקו של ברנס, אולם אין מדובר בפרק האחרון בפרשה. כעת מתמודד ברנס עם תביעה אזרחית, ובה הוא תובע את המדינה בסכומי פיצוי גדולים. זאת לאחר שנקבע כי המדינה תשלם לו סכום של 1.2 מיליון שקלים, סכום המוגדר כסכום ההשתכרות שהיה אמור להשתכר בשנות ישיבתו בכלא.

בכינוס השחרור בשבוע שעבר הוקראו מכתביהם של אישים רבים, ובהם גם פרופסור מנחם קרמניצר, ראש המכון הישראלי לדמוקרטיה. במכתבו הוא אומר: "החלטתו להקדיש חייו למאבק על הצדק העלתה תרומה שאין ערוך לחשיבותה למאבק הכללי על עשיית צדק במדינתנו. על כך חבה לו החברה הישראלית חוב של כבוד".

בטקס חולק גם העתק מכתבו של קצין המשטרה בדימוס מיכאל רז שטיינקריצר, יו"ר עמותת 'צדק צדק תרדוף', לשר המשפטים יוסף טומי לפיד ובו הוא דורש את הקמתה של ועדת חקירה לבדיקת תופעת הרשעותיהם של חפים מפשע. עורך הדין שלח לשר את ספרו של משה ולדמן "עמוס ברנס - מאבקו ונצחונו של חף מפשע" המכיל 34 פרשיות שבהן הורשעו חפים מפשע. "חלקם השתגעו, חלקם התאבדו", מאשים שטיינקריצר.