המטרה: להכפיש שמו של האלוף חלוץ

עתירתם של "אנשי הרוח" להעמיד את האלוף דן חלוץ לדין על חיסולו של סלאח שחאדה מצטרפת להשערה עליה רמז האלוף גיל רגב לפיה מגמת חלק מהחתומים על המכתב היא לטרפד את מינויו האפשרי של חלוץ לרמטכ"ל.

, ג' בתשרי תשס"ד

האלוף גיל רגב אמר בראיון לגלי צה"ל כי מטרתם של חלק מהטייסים הסרבנים היא להכפיש את שמו של מפקד חיל האויר האלוף דן חלוץ, דבריו של האלוף רגב מצטרפים להערכות שנשמעו בשבוע שעבר כי הטייסים הסרבנים מבקשים להציג את האלוף חלוץ כמי שנותן פקודות בלתי חוקיות בעליל ובזאת למנוע את מינויו בעתיד לרמטכ"ל צה"ל.

האלוף רגב הוסיף בראיון כי החתומים על העצומה אינם באים מאותו רקע אידיאולגי זהה אולם "הם אינם ימין חזק..." אמר.

למהלך זה של הכפשת האלוף דן חלוץ מצטרפת עתירתם של המוגדרים כ'אנשי רוח' לבית המשפט בדרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד האלוף דן חלוץ על ההחלטה שהביאה לחיסולו של רב המחבלים סלאח שחאדה. העותרים אמרו כי במידה ולא תתקבל עתירתם בכוונתם לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג בדרישה להעמיד שם את חלוץ לדין.

סגן שרת החינוך ח"כ צבי הנדל דרש להוציא מתוכנית הלימודים כתבים של אותם אנשי רוח אותם הגדיר כאנשי רוח רעה. הנדל אמר כי כתבים שכאלה מרעילים את נפש הנוער.

50 חיילים וקצינים בשירות קרבי, פעיל ומילואים, חתמו אתמול (ב') על עצומה בה הם קוראים למצות את הדין עם הטייסים שהודיעו כי הם מסרבים לפעול בשטחים. העצומה קוראת לחיל האוויר לנקוט יתר קשיחות נגד הטייסים, שסרבנותם מסכנת לדעתם חברים לנשק מכוחות היבשה.

בעצומה נכתב: "אנו, חיילים וקצינים בשירות קרבי פעיל, מודיעים, כי בניגוד להודעת סרבני הטיסה בחיל האוויר, נבצע כל פקודה שתינתן לנו. מאחר וכעת, בשל סירוב הטייסים להפציץ מהאוויר, נאלץ לבצע פעולות רגליות עם סיכון מיותר עבורנו, אנו קוראים למצות את הדין עימם גם על סעיף של 'סיכון חבריהם לנשק'".

והוסיפו "אנו גם קוראים במקביל לצה"ל להורות לחיל האוויר לפעול במיצוי הכוח שברשותו ולחדול ממדיניות מוסרית מעוותת, שבה נמנעים מחיסול מחבלים המסתתרים בתוך אוכלוסיה אזרחית פלשתינית מגוננת, תוך סיכון אזרחי ישראל לחיילי צה"ל".

סגן דניאל ג'ייקוב, תושב ירושלים, ששירת בצנחנים וחתם על העצומה, אמר לכתבת עתי"ם כי כשראה את הפירסום על הטייסים כאב ליבו. "כמי שהיה לוחם הרבה זמן בשטחים, גם לי היו סיפורים על חיילים שאמרו כי זה קשה להם, אבל למה הטייסים החליטו לעלות את טענותיהם בפרהסיה ולא לסגור את זה ביחידה?".

ג'ייקוב אמר, כי מדובר במספר מועט של מסרבים שזכו, עם זאת, לפירסום גדול. לדבריו, אם דבר כזה היה קורה בחי"ר, 'תוך שניה' כולם היו בכלא, אך משום שהם טייסים היחס אליהם יותר מתחשב. "אם כל אחד יגיד בצבא את הדעות שלו, הצבא לא יתפקד", הוא אמר.

ג'ייקוב ציין כי היום הוא צום גדליהו, המדבר על שנאת חינם, דבר מסוכן שהביא לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. חשוב היה לו להדגיש, כי צה"ל הוא צבא מוסרי ואף נתן דוגמאות ממבצע "חומת מגן", בה הוא וחייליו חשו לא בנוח כשנכנסו לבתים ערבים כשבוץ על נעליהם.

חייל קרבי יהושע הרלינג, תושב עפרה, אף הוא מחותמי העצומה, אמר כי מדובר בעיוות מוסרי והפירסום שניתן לטייסים הוא חסר פרופורציה.

טייסים סירבו לסייע לכוחות חי"ר

לוחמי אחת מיחידות העילית של צה"ל נכנסו בתקופה האחרונה לאחת השכונות הערביות הצפופות ביש"ע לשם לכידתו של מחבל מבוקש שהיה אחראי להרצחם של ישראלים רבים.

בתום קרב קשה בו נהרג אחד הלוחמים ונפצעו כמה מחבריו, מצאה היחידה את עצמה מכותרת על ידי מספר רב של תושבי המקום כשמההמון נשמעו קולות ירי ואיום. מפקד הפעולה בדרגת מח"ט דרש מטייס מסוק שיועד לפינוי הלוחמים בתום הלחימה להגיע למקום לביצוע משימתו.

בתגובה הודיע הטייס במכשיר הקשר למח"ט כי לא יוכל לפנות את הנפגעים בפעולה בשל מה שהגדיר כאילוצים אחרים.

בעקבות תשובתו זו של הטייס נאלץ המח"ט לבצע מעין "עקיפת סמכות" ולפנות ישירות לטייסת לבקשת סיוע ממסוק פינוי אחר שהגיע מאוחר מהצפוי ומהנדרש.

מקרה זה חושף שוב את קיומה של אווירה המאפשרת לטייסי חיל האוויר להחליט אם לבצע פקודות שקיבלו אם לאו. האירוע המתואר כאן מצטרף לשורת מקרים שתוארו בערב ראש השנה בעיתון 'ידיעות אחרונות', מקרים בהם בלטה העצמאות המבצעית אותה נוטלים לעצמם טייסים גם לנוכח פקודות ובקשות של קציני חי"ר בדרגות גבוהות.

בכתבתם של צדוק יחזקאלי וענת טל שיר במוסף '7 ימים' מתוארת עדותו של טייס המספר כי "שמעתי בקשר צעקות של חיילים שלנו במתחם המבוצר, הם ביקשו שנירה לעבר היורים. ביקשתי אישור לירות, אבל לא קיבלתי. כשאמרתי לחבר'ה שלנו למטה שאני לא יכול לעזור, הם צעקו 'תעופו מהשטח, לכו הביתה. אם אתם לא יכולים לעזור אז אל תהיו פה'".

במקרה אחר המתואר גם הוא בכתבה מספר טייס מילואים: "מפקד החי"ר דרש ממני לירות לתוך התקהלות של אנשים. נכון, היו שם גם שלושה חמושים, אבל כוחותינו לא היו במצוקה. לא נראה לי נכון לשחרר טיל. זה לא היה סירוב פקודה, זו הייתה החלטה שלי. במקרה אחר חבר שלי באפאצ'י ירה לבקשת כוחות הקרקע טיל כבד על ארבעה אנשים שירו על כוחותינו בעזה. הארבעה נהרגו. האם היה צריך להרוג אותם? הם אמנם ירו, אבל מה הייתה רמת הסיכון לכוח שלנו? קטנה. אני לא בטוח שהייתי מקבל החלטה לירות".

טייס אחר מספר על מקרה נוסף "כוח היבשה רואה תמונה אחת, ואני למעלה רואה תמונה שונה לגמרי. המח"ט אומר לי 'יורים עלינו' ומבקש שאשגר טיל. אבל אני לא מוכן לירות לתוך המון מתפרע. אני עובר מעל המתפרעים כדי להרתיע, ואז עושה באז, ואם גם זה לא עוזר, אני יורה בשטח הפתוח ליד. המח"ט אומר לי: 'לא רוצה לירות? לא צריך אותך פה, עוף לי מהעיניים'".

בכתבה מופיע גם סיפורו של טייס נוסף המתאר את תחושתו הטובה לאחר שסירב גם הוא לבקשת מח"ט לירות לעבר רכב חשוד שנע לצידם של חיילינו.

יחזקאלי וטל שיר קובעים בכתבתם כי מקרים אלו מהווים מדגם מייצג של מקרים דומים רבים המתרחשים במהלך הלחימה הנוכחית. (א.ב)

קראו מאמר בנושא מכתב הטייסים