לטענתו של חיסדאי מחדלים אלו הביאו להרצחם של חמישה עשר לוחמים ועוד שלושה אזרחים במספר מחסומים שהותקפו במהלך שלוש שנות המלחמה הנוכחית.

חיסדאי תיחקר את תקיפת מחסום דורא אל קרא, בו נהרג מפקד המחסום גיא מינץ הי"ד, תקיפת מחסום סודרא בו נהרג הלוחם לי נחמן הי"ד, מחסום עין עריק בו נרצחו שישה מחיילינו: סרן משה עיני, סמ"ר מרק פודולסקי, סמ"ר ארז תורג'מן, סמ"ר בני קיקיס, סמ"ר תמיר עצאמי וסמ"ר מיכאל אוקסמן הי"ד. כמו כן בדק חיסדאי את התקיפה על מחסום ואדי חרמיה הוא מחסום המשטרה הבריטית בו נרצחו שישה לוחמים, בהם קצין צנחנים ושלושה אזרחים שנקלעו למקום. ההרוגים באירוע זה היו המ"מ סגן דיוויד דמלין, המש"ק רס"ל גד ערן, המש"ק רס"ל כפיר וייס, רס"ל אבי עזרא, החובש רס"ל יוחאי פורת, רס"ר רפאל לוי ומ"פ הצנחנים סרן אריאל חובב הי"ד. שלושת האזרחים ההרוגים בתקיפה היו דידי יצחק מעלי, ואדים בלגולה וסרגיי פטרוב הי"ד. באירועים אלו נפצעו בנוסף לוחמים ואזרחים ונחטפו כלי נשק.


לאחר שהוא פורט בתחקירו את הכשלים הנקודתיים בכל אירוע ואירוע, קובע רס"ן חיסדאי כי את המקרים כולם חורזים כשלים קבועים בנורמת ההיערכות במחסומי צה"ל שבכבישי יש"ע. בין הפרטים אותם מציג חיסדאי הוא פורט את המיקום הנחות שבו הוצבו המחסומים המותקפים, לא ניתנה ללוחמים תורת לחימה מסודרת ואמצעי לחימה תואמים, עובדה שהביאה להפתעתם של הלוחמים מול פני המתקפה. כמו כן מצויין בדו"ח כי לא מוגנו המחסומים כמתבקש ממהות תפקידם וכן לא הוקם מרחב הגנתי והתקפי סביב לכל מחסום ומחסום.

חסדאי מדגיש גם את הכשל בהערכת גורמי הפיקוד את האיומים הצפויים לכל מחסום ומחסום, כשל שמנע היערכות הלוחמים למקרים ותגובות כנדרש. עם זאת מתחקיריו של חיסדאי עולה כי המפקדים הזוטרים זיהו את האיום על המקום בו הם מצויים וניסו באמצעים שבידיהם להעלות פתרונות ולנסות ליישמם, אולם בהעדר תורת לחימה מוסדרת ומונחלת מהפיקוד הבכיר, לא ניתן היה לבצע את ההמלצות.

באשר להחלטות אותן קיבל הצבא בעקבות האירוע במחסום ואדי חרמיה (המשטרה הבריטית) כותב חיסדאי כי המסקנות התקבלו בשלב מאוחר מאוד שכן מדובר באירוע התקיפה הרביעי, בה בשעה שהכשלים בנהלי המחסומים היו מונחים על שולחנה של הקצונה הבכירה בצה"ל כבר לאחר האירוע הראשון.

על אף כל אלה "כל המפקדים הבכירים ללא יוצא מן הכלל עומדים על דעתם שהמעטפת המבצעית שהם יצרו סביב פעילות המחסומים היתה תקינה. כל המפקדים הבכירים ללא יוצא מן הכלל מטילים את האחריות על הכשל המבצעי שבמחסומים על הלוחמים ההרוגים והפצועים ועל מפקדיהם הזוטרים", כותב חיסדאי ומציין כי "לדעת הרמטכ"ל פעלו רוב ככל הלוחמים הזוטרים כמצופה מהם, בתנאי הקרב החמורים בהם פעלו".

במסקנותיו מתריע עוד חיסדאי מפני האווירה בה על אף נתונים אלה ונתונים חמורים נוספים שהוגדרו על ידי הצבא כסודיים ביותר ונאסרו לפרסום, איש מהמפקדים הבכירים לא נטל על עצמו את האחריות לכשל בו נרצחו חמישה עשר לוחמים ואזרחים. "אף אחד מהמפקדים הבכירים ביותר, אינו מטיל את האחריות על הכשל המבצעי על מפקדים בכירים תחת פיקודו. נהפוך הוא, המפקדים הבכירים ביותר מגבים את המפקדים הבכירים ומקבלים ללא עוררין את סיכומיהם".

כשהוא מתייחס לקצונה הבכירה באותה העת בצה"ל, מציין חיסדאי כי "אלוף פיקוד מרכז דאז האלוף יצחק איתן מצוי כעת בלימודים. מפקד אוגדת איו"ש האלוף ג'רי גרשון יצחק סיים תפקידו בימים אלה, וקיבל רק עתה הערה אישית מהרמטכ"ל הנוכחי. מח"ט בנימין אילן פז קיבל דרגת תא"ל ותפקיד ראש המנהל האזרחי איו"ש, וקיבל רק עתה הערה פיקודית על הכשל המבצעי שבאחריותו, ועל הכשל המוסרי שלו, בהתנהלותו מול המשפחות השכולות. סמח"ט בנימין אריק מורה קיבל דרגת סא"ל ותפקיד מג"ד. קצין אג"מ בנימין יגאל נחום נשאר בתפקידו ומתוכנן להתמנות כסמח"ט בנימין.

במהלך דו"ח התחקיר שלו מפרט חיסדאי סדרת טעויות בהצעות הפתרון שהעלו בכירים בצה"ל. אחת ההצעות עסקה בביטול חלק מהמחסומים אולם "גם אם ביטול חלק מן המחסומים מוצדק, לא הופקו לקחים לגבי מחסומים ניידים, והם מצויים באותה דרגת סיכון של הנייחים, באם לא תופעל לגביהם מערכת הפקת הלקחים דומה לשל האחרונים. כלומר, הבעיה אינה מוצאת פתרון כולל ומכריע - אלא מועתקת תחת שם אחר. אותה הגברת בשינוי אדרת".

לקראת סופו של הדו"ח, אותו הגיש חיסדאי לאלוף אייל בן ראובן העוסק בחקר הסוגייה, מפורטים לקחים אותם הוא רואה כמחוייבים על מנת לשפר את התנהלות צה"ל ברחבי יש"ע. בין הלקחים הרבים עליהם הוא ממליץ נכתב כי על צה"ל למסד תורת לחימה תקנית עבור מחסומים ביש"ע על פי המשימות הנדרשות מהם. את ההכשרות בנושא יש להטמיע בקרב הלוחמים כבר במסגרת ההכנות לתעסוקה המבצעית על ידי כוח מיומן שיתמחה בנושא הטיפול במחסומים במהלך הלחימה הנוכחית.

עוד ממליץ חיסדאי להעלות את סדר גודל הכוחות ל-18 לוחמים לכל הפחות, על מנת לאפשר פעילות שוטפת במקום, זאת לבד מהקמת כיתת כוננות פלוגתית שתנוע בין המחסומים.

בין ההמלצות מופיע הלקח המתבקש לקבוע מסביב לכל מחסום שטח שיוגדר כשטח הגנה היקפי שימוקש וישולט בהתאם ובו יוכלו הלוחמים לירות בחשודים ללא נוהל מעצר חשוד. כמו כן מופיעים בדו"ח פרטים על תרגולים מיוחדים אותם על הלוחמים לתרגל ורשימה ארוכה של פרטי ציוד אותם יש להוסיף למחסומים לצורך אבטחת וביטחון החיילים המשתכנים בו.

כאמור, את הדו"ח, אותו כתב מיוזמתו, העביר רס"ן חיסדאי לאלוף אייל בן אברהם, אולם מן הראוי לציין כי הדו"ח הועבר לנציב קבילות חיילים עוזי לבצור שדחה את קבלתו בטענה כי הסוגייה אינה בתחום טיפולו. אלוף פיקוד המרכז קיבל גם הוא את הדו"ח. הוא העביר לחיסדאי את תודתו ובזה הסתפק. מלשכת הרמטכ"ל שגם אליה הגיע התחקיר לא התקבלה כל תגובה.

פרט מעניין נוסף אותו מציין חיסדאי הוא כי "המח"ט ומפקד האוגדה שכיהנו בתפקידם, בעת הטבח בלוחמי מחסום המשטרה הבריטית מעולם לא ביצעו תחקור של הלוחמים, שנותרו בחיים. היחידי שדובב את החיילים האלה, היה המ"פ שלהם".

חיסדאי מספר כי העביר את הדו"ח לשר הבטחון לשעבר בנימין פואד בן אליעזר, לחבר ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אורי אריאל, ליו"ר וועדת החוץ והביטחון ח"כ יובל שטייניץ, לשר אפי איתם ולסגן השר לבטחון פנים לשעבר ח"כ גדעון עזרא, שר ללא תיק היום. כמו כן הגיע הדו"ח גם לידיו של מבקר המדינה מר אליעזר גולדברג.



לעומת חוסר היחס אותו קיבל מבכירי צה"ל קורא חיסדאי "אנא התעוררו!! מדובר בהצלת חיי אדם !!! מזה כשנתיים שהדו"ח המלא שלי, היה מונח על שולחן מקבלי ההחלטות בדרג הצבאי והבטחוני, ולא נעשה על ידם כל צעד שהוא, למצות את החקירה ואת הדין עם האחראים למחדל המבצעי". (ש)