השופט: "את חתימתי צירפתי ביד רועדת"

שופט בג"צ אדמונד לוי הביע את חשש כבד ששחורר 400 המחבלים במסגרת עסקת חילופי שבויים יוביל "למסכת דמים חדשה שאפשר לצפות אותה כבר עכשיו". השופט לוי כתב את הדברים בהחלטתו לדחות את עתירת ארגון מותקפי הטרור "אלמגור" נגד שיחרור המחבלים.

, ז' בשבט תשס"ד | עודכן: 12:32

שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי מותח ביקורת נוקבת על עסקת שחרור מאות המחבלים השבוע, ואומר שנשקף ממנה סיכון נורא לכל אחד מאזרחי ישראל. לדבריו הוא שותף לחרדתם של מי שעתרו שלשום נגד השחרור ולפיה הדבר יגרום למסכת דמים חדשה, שאפשר לצפות אותה כבר עכשיו. אף שהשופט לוי וחבריו שישבו בדין החליטו לדחות את העתירה הוא מציין כי ההחלטה הזאת קשתה עליו מאוד, לנוכח הצהרת מנהיג החיזבאללה כי יוסיף לחטוף חיילים כדי שאלה ישמשו כקלפי מיקוח.

בנוסח ההחלטה, שהגיעה הבוקר (יום ו') לידי העותרים, חברי ארגון מותקפי הטרור אלמגור, כותב לוי: "עותרים אלה, אשר הטרור פגע בהם בכל עוצמתו, והנושאים בליבם את ייסורי השכול, ביקשו באמצעות באי-כוחם, לעיתים בזעקה, לעיתים בקול תחינה, להתריע מפני שחרורם של מחבלים נוספים מכלאם, הואיל ואת תוצאתו הצפויה של שחרור זה ניתן לנבא כבר עתה, וברמת סבירות גבוהה ביותר.

זו אינה הפעם הראשונה שמכוח הסכמים עליהם חתמה, משחררת מדינת ישראל מחבלים אשר זרעו מוות והרס במקומותינו. לאחר כל שחרור כזה פיעמה בלב רבים התקווה כי בזאת הפעם יבוא המפנה, והמשוחררים לא יחזרו עוד לדרך הטרור, ואפשר שאף יהיו שגרירים להפצתו של רעיון החיים בשלום בצוותא. ונדמה כי אין צורך לומר עד כמה היתה זו תקוות-שווא, ואולי נכון להגדירה כאשליית-שווא. ואם נדרשה ראיה נוספת לכך שפניהם של המשוחררים אינם לשלום, היא מצויה באירועי הדמים המלווים אותנו מאז חודש אוקטובר 00', ובהם נוטלים רבים מאלה שישראל שילחה בעבר לחופשי. אותם אירועים גבו את מחירם בחיי אדם, לעתים כמעשה של יום-יום, גרמו לפציעתם של רבים, ושינו את חייהם של בני משפחות הנפגעים שהעותרים ביקשו להיות להם, מן הקצה אל הקצה.

השופט לוי מוסיף: "חרדתם של העותרים, כי אנו עומדים בפני פרק חדש של מסכת דמים, היא גם חרדתי, הואיל ושחרור האסירים הפעם אינו נעשה כמחווה כלפי אויב המבקש לשנות את אורחותיו, וגם לא כזה המוכן לבחון אפשרות של קיום משותף לצדה של ישראל. הפעם הצד האחר להסכם הוא ארגון רצחני, חסר רחמים ונעדר צלם אנוש, אשר שם לו למטרה להביא להשמדתה של מדינת ישראל. בימים אלה ממש, ועוד בטרם בוצעה העסקה עימו, הוא גם אינו מסתיר את מטרותיו עליהם הוא מצהיר מעל כל במה, ומנהיגו אף הבהיר בפני כלי התקשורת, כי ארגונו יוסיף לחטוף חיילים כדי שאלה ישמשו בידו כקלפי מיקוח".

לסיום כותב השופט: "פירטתי את כל אלה כדי להבהיר עד כמה קשתה עלי ההחלטה בעתירות הנוכחיות. לנגד עיני ניצבת השורה הארוכה, האין סופית כמעט, של קורבנות הטרור, אשר חייהם נגדעו ביד זדונית, ובעיקר לבי דואב על הילדים והתינוקות שהטרור לא חס גם עליהם. ומנגד, קשתה עלי ההחלטה משום ההלכה הנוהגת מזה שנים בבית משפט זה, לפיה אין הוא מתערב בעניינים שבמדיניות עליהם מופקדת הממשלה, וכזו היא ההחלטה שבפנינו.

לנוכח הלכה זו ראיתי את עצמי אנוס להצטרף להחלטתם של חברי, ואת חתימתי צירפתי ביד רועדת, ותקווה אחת מפעמת בי – שמקבליה של ההחלטה, בפניהם מונחת התמונה במלואה, ועל כתפיהם רובצת האחריות לדאוג לשלומם ולביטחונם של אזרחי ישראל, שוכנעו כי ההחלטה אשר קיבלו נכונה היא, חרף הסיכון הנורא הכרוך בה לכל אחד מאתנו משחרורם של בני-העוולה".

כתבנו יוסף מנטינבנד מציין כי את העתירה נגד שחרור המחבלים הגיש, כאמור, ארגון מותקפי הטרור אלמגור, והצטרפו אליה גם בני משפחות שכולות מפיגועים: דבורה אפלבאום, אלמנתו של ד"ר דוד אפלבאום ואמה של נאווה, אשר נרצחו בפיגוע בקפה "הלל" בירושלים; יפעת אלון, בתה של נגה אלון, אשר נרצחה בפיצוץ באוטובוס בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים; שירי שפי, אמה של בת-אל שפי, ילדה שנרצחה על-ידי מחבלים שחדרו לביתה בישוב אדורה. קרול שילוני, ששכלה את בנה יחידה בפיגוע בקו 18; מירי אביטן, ששכלה את בנה אסף בפיגוע במדרחוב בירושלים ודוד יברבוים, אביו של אייל יברבוים, שנרצח על ידי מחבל בביתו בישוב נגוהות.

את העותרים ייצג עו"ד זאב דסברג, אף הוא בן למשפחה שכולה.