אטינגר אמר כי הממשלה שאפה לכך שהחלטה בלתי מחייבת של הקונגרס תכלול את הכרזות הנשיא ואת ההתחייבויות של ישראל, אבל מנהיגי הקונגרס התנגדו להכללת התחייבויותיה של ישראל בהחלטה, וזאת מפני שהם אינם רואים בוויתור ישראלי משאת נפשם. בהחלטה נמצאת תגובה על הצהרות הנשיא, אך בפתיחתה ובסיומה של ההחלטה נמצאים דברי הקונגרס, ובהם תמיכה בביטחונה של ישראל ובחשיבותה של המלחמה בטרור.

הם גם מזכירים את תמיכתו של הנשיא במדיניות שרון, אמר אטינגר והוסיף כי לעומת זאת אין בהחלטה כל רמז לכך שהקונגרס מאמץ אף הוא את מדיניותו של שרון ואת ההתחייבויות שלו. יתר על כן, ציין אטינגר: ההחלטה מוכיחה כי ויתור ישראלי אינו תנאי מוקדם לתמיכתו של הקונגרס בישראל, שאם לא כן היה הקונגרס אומר את דברו בנושא הוויתורים הישראליים, והנה הוא אינו עושה זאת.

אטינגר הבהיר מהו סוג ההחלטה שהחליט הקונגרס, ואמר כי בקונגרס יש חוקים, יש אשרור סנט ברוב של שני שליש, והחלטה בלתי מחייבת או "אקלימית", בעגה הקונגרסיאלית, שפירושה: הבעת תמיכה בישראל. תמיכה ביטחונית בישראל, שמביע הקונגרס, אינה חידוש, אמר, ויחסו של שרון אליה כאילו הייתה דבר חריג או חסר תקדים מעיד על אי הבנת המשמעויות שלה. בהחלטה אין קריאה לוויתורים ישראליים, ומה שהושג בה אינו מותנה בהתנתקות, וזאת, אמר אטינגר, אף על פי שישראל, ידידיה ושלוחיה בוושינגטון לחצו על כך שיוזכרו בה ההתחייבויות הישראליות ואלו של בוש.

הקונגרס, לעומת זאת, עמד על כך שיתמוך בדברי בוש למען ישראל, אך לא הסכים כי יוזכרו התחייבות לישראל או לשרון.

עוד אמר אטינגר כי כשקוראים את מה שהקונגרס כותב על בוש בולטת הטעיית הציבור הישראלי, שכן נקבע שבסופו של דבר ינהלו שני הצדדים מו"מ ביניהם, והם שיחליטו כיצד ייראה ההסדר הסופי. "מי שאומר שיש שם אזכור על כך שישראל לא תידרש לחזור לגבולות 67', ושארה"ב תכיר בגושי התיישבות מטעה".