"לשיר זה כמו להיות ירדן"

נעמי שמר הובאה למנוחות אחר הצהרים בבית העלמין בקיבוצה כינרת. בין מלוויה של שמר היו נשיא המדינה משה קצב ראש הממשלה שרון, שרי ממשלה, אמנים רבים וגם אלפי בני אדם שאהבו את שיריה והגיעו מכל קצוות הארץ, בהם רבים מתושבי יש"ע.

, ט' בתמוז תשס"ד | עודכן: 20:48

דודו אלהרר ידידה הקרוב של נעמי שמר ומי שנתבקש על ידה לשיר 4 שירים בהלוויתה במקום הספדים אמר בראיון לאריאל כהנא ביומן הצהרים של ערוץ 7 כי בקשתה של נעמי שמר שלא לשאת הספדים מאפיינת מאד את היותה אשה צנועה שהגאווה ממנה והלאה. "היא נמלטה מפני הכבוד כמו מפני אש והיה נראה לה פתטי שארונה יעמוד ועל פניו יעברו אנשים חשובים שיישאו הספדים, בה בעת שבעולם היו אנשים שהיא חשה עפר לרגליהם כמו הרמב"ם, הרמב"ן הרי"ף, הראש והרשב"ם. הדבר נראה לה חסר פרופורציה", אמר.

"היא לא פחדה מהמוות ואפילו בזה למלאך המוות ובעת שהותה בבית החולים היא צחקה ללא הרף וביקשה עוד ועוד סיפורים מצחיקים", סיפר אלהרר. לדבריו שיריה מספרים את מסכת חייה כמו למשל "לשיר זה כמו להיות ירדן", "מתחיל למעלה בצפון צונן צעיר שוצף ומתחצף, "ימיך עוברים כמו ירדן ובסוף נאספים לים המות למקום הכי נמוך בעולם" אבל "אחריך שיריך מפכים להם. הלא לשיר זה כמו להיות ירדן".

שיר נוסף אותו ביקשה לשיר בהלוויה היה "נועה". אם מחליפים את נועה בנעמי רואים שהוא מתאר את חייה אומר אלהרר היא נולדה "בשדה בין דשא לאבן" והיא גם נטמנה "בשדה בין דשא לאבן", ו"נועה" שבה אל הקב"ה.

ראייתה את החיים היתה מפוכחת אמר אלהרר, היא ידעה שהם מתחילים כשאדם בא מטיפה סרוחה והולך למקום עפר רימה ותולעה וביניהם, במהלך החיים האלה, צריך לעשות דברים שיש בהם משום תשובה כלשהי ועשיית טוב וחסד. זה מה שהיא עשתה, אומר אלהרר. לדבריו בשפה עשירה זו השתמשה בינה לבין עצמה, בינה לבין הזולת וגם בינה לבין הנייר. "היא היתה קנאית לשפה ואפילו בבית החולים ששמעה את הילדים טועים בדיבורם. היא נטלה את הבלוק שהיה לידה והיא תקנה שאומרים כך ולא כך, בגלל קטלן ואותיות אהבי. 'כך נהגה בבית חולים , תאר לך כיצד נהגה בחיים".

אלהרר ציין כי מאז פינוי ימית חל בקרבה שבר כשהבינה שהדבר המרכזי שהחזיק את הציונות, ההתיישבות, חלף מהעולם הארצישראלי. לכן החליטה בנקודה זו להעלם ולהפסיק לדבר בנושא מפני שחשה שקצרה ידה מהושיע". אלהרר הוסיף כי לדעתו זו היתה נקודה ממנה והלאה חלה התדרדרות בכל תחומי התרבות בארץ: הרדידות לדבריו מולכת בכיפה, הדבר בא לידי ביטוי לדבריו בבעית הבנת הנקרא של הנוער הישראלי שאינם יודעים מי הם מנהיגי הדור הקודם וגם אינם יודעים למה הם פה בכלל".

על כתפי המתנחלים "המתיישבים האמיתיים והחלוצים האמיתיים", כלשונו, הטוענים כי לא התנחלו בלבבות, מונחת אחריות להבין עד כמה גדול הוא השבר בחברה הישראלית ולדבר ב"סלוגן מצומצם וברור". למשל לומר את האמת ש"כל ישראל התנחלות". צריך לדבר על כך שהסיבה היחידה שבגללה הגענו לחבל ארץ זה היא בגלל שאנחנו יהודים. אין סיבה אחרת ומי שאינו סבור כך אין לו בכלל מה לעשות פה. הוא צריך לחיות במקום אחר כי הארץ קשה. "הגענו לפה כי במשך כל השנים הפנינו פנינו להר הבית ותלינו מזוזות בכל מקום בעולם. הנחנו תפילין אכלנו מצות, ואמרנו בשנה הבאה בירושלים. כל הדברים האלה הם שהובילו אותנו לפה וזה נקרא יהדות. מי שרוצה להתנער מזה זו בעיה שלו", אמר.

אלהרר ציין כי על נושאים אלו נסבו מרבית שיחותיו עם נעמי שמר שעשתה יחד איתו נפשות לדברים ששניהם האמינו בהם.

"נעמי שמר היתה יחידה ומיוחדת" אמר אלהרר והוסיף כי "היה בה שילוב של מילים, מנגינה, נשמה גדולה, שכל וחכמה והמון בינה. קשה לחשוב שיקום מישהו כזה עם אוצר בלום כמו נעמי שמר".

לדבריו נעמי שמר הותירה אוצר עצום כולל זוית ייחודית משלה להתבונן על הפסוקים. מי שיעיין לעומק במה שהותירה יגלה רמיזות מענינות רבות. בין השירים האחרונים שלה היה "בדמייך חיי" ומילותיו: "המילים העתיקות נותנות בי כוח, בקולות העתיקים אמצא מרפא, הם עוזרים לי לחיות הם עוזרים לי לצמוח, לברוא עולם יותר יפה. ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי".

היא גם כתבה שירים סאטיריים אומר אלהרר ומציין את השיר: "יחזקאל בן בוזי, יושב לו בג'קוזי, יורה בעוזי, לכל הכיוונים". בשיר זה הוא אומר "הביעה בוז עמוק לכל הנהנתנות ולכל האנשים שמגדלים כרס ושותים שיוואס ושרים על מצוקות גורל ".

שיר סאטירי נוסף מפרי עטה היה: "תיכף צום גדליה, תקבלו מדליה, זוהי אקטואליה והיא על הפנים".

"מדובר בשירים המכוונים כלפי אנשים שהמסתירים את דעתם האמיתית את רצונם לשבת בשקט כשהם אינם מבינים שהם אינם יכולים לשבת בשקט", אומר אלהרר.

אלהרר ציין כי בעיניו נבזות היא לנסות לסמן באופן פוליטי אמנית כזו גדולה בעת מותה. "כשאומנים אחרים שהלכו לעולמם כמו ניסים אלוני וחנוך לוין דיברו על יצירותיהם ועליהם. אפשר לא להתייחס אבל אם מתייחסים צריך לתת כבוד למת כי אין שייכות בין דעותיה הפוליטיות לבין שיריה כמו "עוד לא אהבתי די" ששרים כל ילדי הגן".

ביום ראשון נפגש אלהרר עם נעמי שמר בבית החולים. "היא בקשה לדעת מה אומר בתכניתי ביום שישי בגלי צה"ל. סיפרתי לה שאני הולך לקרוא מתוך סיפור שכתב ש"י עגנון: 'רצתי והגעתי מהם אצל אותו צדיק והתחילו הם קובלים לפניו שנאחזים בצרות ונספחים במלכויות ונמשכים מגלות לגלות ואין סימן להגאל. נתאנח הצדיק ואמר: מה אומר לכם בני. אלא השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום'. מוסיף אלהרר כי "עגנון חוזר ואומר: כנגד מה אמר למקרא זה? לא אמרו אלא כנגד הדור הזה קודם שיברך השם את עמו בשלום יתן עוז לעמו עד שיתייראו הגויים מהם ולא יעשו עוד מלחמה עימהם מיראתם אותם'.

"בתום דברי", מספר אלהרר, "הרימה את הבוהן כסימן לאות "יישר כוח". כי אלו הדברים שיש לומר היום. "אמרתי זאת בתכניתי אבל נעמי שמר היתה כבר מחוסרת הכרה ולא הספיקה לשמוע", אומר אלהרר.

על קברה הטרי של נעמי שמר שר אלהרר את ארבעת השירים שביקשה: "שם הרי גולן" שירה של המשוררת רחל הקבורה אף היא בבית הקברות של הקיבוץ כינרת, "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן", ו"נועה". (פ.ק.)