הנחייה: להקדיש זמן לשירי אהבת הארץ שכתבה נעמי שמר

שרת החינוך לימור לבנת הנחתה את מערכת החינוך להקדיש זמן לפעילות חינוכית שתעסוק במשוררת נעמי שמר, כלת פרס לישראל לזמר עברי, בשיריה ובלחניה.

, ט' בתמוז תשס"ד | עודכן: 08:42

בהודעת משרד החינוך נאמר: "מאחר שילדי ישראל יוצאים 'באמצע התמוז' לחופשה, על כל מסגרת חינוכית המיועדת להפעלה, גם המסגרות של פעילויות הקיץ, כגון קיטנות, סמינרים להכשרת מנהיגות צעירה, מחנות תנועות הנוער ומסגרות שונות של חינוך בלתי פורמלי ברשויות המקומיות" מוטלת חובה זו. כמו כן על פי הודעת משרד החינוך הכין מנהל חברה ונוער במשרד החינוך פעילות להיכרות עם יצירותיה הייחודיות של נעמי שמר ז"ל והנחה את המורים והמדריכים הצעירים לפעול עם חניכיהם בנושא זה במהלך הקיץ.

"הפעילות מתמקדת סביב מבחר משיריה של נעמי שמר העוסקים באהבת ארץ ישראל, נופיה ואווירתה, והמשמשים את קולו של הציבור וקולו של היחיד".

אתמול בשעה שש בערב הובאה נעמי שמר למנוחות בבית העלמין בקיבוצה כינרת. בהלוויה השתתפו נשיא המדינה משה קצב, ראש הממשלה שרון, שרי ממשלה, אמנים רבים וגם אלפי בני אדם שאהבו את שיריה ושהגיעו מכל קצוות הארץ, ובהם רבים מתושבי יש"ע.

בראיון לאריאל כהנא ביומן הצהרים של ערוץ 7 אמר דודו אלהרר, ידידה הקרוב של נעמי שמר, ומי שנתבקש על ידה מראש לשיר ארבעה שירים בהלווייתה, במקום להשמיע הספדים, כי בקשתה זו מאפיינת מאד את היותה אישה צנועה, שהגאווה ממנה והלאה. "היא נמלטה מפני הכבוד כמו מפני אש, והיה נראה לה פתטי שארונה יעמוד ושעל פניו יעברו אנשים חשובים שיישאו הספדים, בה בעת שבעולם היו אנשים שהיא חשה עפר לרגליהם כמו הרמב"ם, הרמב"ן הרי"ף והראש והרשב"ם. הדבר נראה לה חסר פרופורציה", אמר.

"היא לא פחדה מהמוות ואפילו בזה למלאך המוות, ובעת שהותה בבית החולים היא צחקה ללא הרף וביקשה עוד ועוד סיפורים מצחיקים", סיפר אלהרר. לדבריו, שיריה מספרים את מסכת חייה, כמו למשל "לשיר זה כמו להיות ירדן". "מתחיל למעלה בצפון צונן צעיר שוצף ומתחצף. "ימיך עוברים כמו ירדן ובסוף נאספים לים המוות למקום הכי נמוך בעולם". אבל "אחריך שיריך מפכים להם. הלא לשיר זה כמו להיות ירדן".

שיר נוסף שאותו ביקשה כי יושר בהלוויה היה "נועה". אם מחליפים את נועה בנעמי רואים שהוא מתאר את חייה, אמר אלהרר. היא נולדה "בשדה בין דשא לאבן" והיא גם נטמנה "בשדה בין דשא לאבן", ו"נועה" שבה אל הקב"ה.

ראייתה את החיים הייתה מפוכחת, אמר אלהרר. היא ידעה שהם מתחילים כשאדם בא מטיפה סרוחה והולך למקום עפר רימה ותולעה, וביניהם, במהלך החיים האלה, צריך לעשות דברים שיש בהם משום תשובה כלשהי. צריך לעשות טוב וחסד. זה מה שהיא עשתה, אמר אלהרר. לדבריו, בשפה עשירה זו השתמשה בינה לבין עצמה, בינה לבין הזולת וגם בינה לבין הנייר. "היא הייתה קנאית לשפה, ואפילו בבית החולים כששמעה את הילדים טועים בדיבורם. היא נטלה את בלוק הנייר שהיה לידה ותיקנה את שפתם, שאומרים כך ולא כך, בגלל קטלן ואותיות אהו"י. "כך נהגה בבית החולים", סיפר אלהרר, "תאר לך כיצד נהגה בחיים"...

אלהרר ציין כי מאז פינוי ימית חל בקרבה שבר, כשהבינה שהדבר המרכזי שהחזיק את הציונות, ההתיישבות, חלף מהעולם הארצישראלי. לכן בנקודה זו החליטה להיעלם ולהפסיק לדבר בנושא מפני שחשה שקצרה ידה מהושיע". אלהרר הוסיף כי לדעתו זו הייתה הנקודה שממנה והלאה חלה הידרדרות בכל תחומי התרבות בארץ: הרדידות, לדבריו, מושלת בכיפה, והדבר בא לידי ביטוי, לדבריו, בבעיית הבנת הנקרא של הנוער הישראלי, שאינם יודעים מי הם מנהיגי הדור הקודם, ושגם אינם יודעים למה הם פה בכלל".

על כתפי המתנחלים "המתיישבים האמיתיים והחלוצים האמיתיים", כלשונו, הטוענים כי לא התנחלו בלבבות, מונחת אחריות להבין עד כמה גדול הוא השבר בחברה הישראלית, ולדבר ב"סלוגן מצומצם וברור". למשל לומר את האמת ש"כל ישראל התנחלות". צריך לדבר על כך שהסיבה היחידה שבגללה הגענו לחבל ארץ זה היא מפני שאנחנו יהודים. אין סיבה אחרת, ומי שאינו סבור כך בכלל אין לו מה לעשות פה. הוא צריך לחיות במקום אחר, כי ארץ זו היא ארץ קשה. "הגענו לפה כי במשך כל השנים הפנינו פנינו להר הבית ותלינו מזוזות בכל מקום בעולם. הנחנו תפילין, אכלנו מצות, ואמרנו 'בשנה הבאה בירושלים'. כל הדברים האלה הם שהביאו אותנו לכאן, וזה מה שנקרא יהדות. מי שרוצה להתנער מכל אלו זו הבעיה שלו", אמר.

אלהרר ציין כי על נושאים אלו נסבו מרבית שיחותיו עם נעמי שמר, שעשתה יחד אתו נפשות לדברים אלו, ששניהם האמינו בהם.

"נעמי שמר הייתה יחידה ומיוחדת", אמר אלהרר והוסיף: "היה בה שילוב של מילים, מנגינה, נשמה גדולה, שכל וחכמה והמון בינה. קשה לחשוב שיקום מישהו כזה, עם אוצר בלום כמו נעמי שמר".
לדבריו, נעמי שמר הותירה לנו אוצר רוחני תרבותי עצום, כולל זווית ייחודית משלה להתבונן על הפסוקים. מי שיעיין לעומק במה שהותירה בעניין זה יגלה רמיזות מעניינות רבות. בין השירים האחרונים שלה היה "בדמייך חיי", ומילותיו: "המילים העתיקות נותנות בי כוח, בקולות העתיקים אמצא מרפא. הם עוזרים לי לחיות הם עוזרים לי לצמוח, לברוא עולם יותר יפה. ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי".

היא גם כתבה שירים סאטיריים, ציין אלהרר והזכיר את השיר: "יחזקאל בן בוזי, יושב לו בג'קוזי, יורה בעוזי, לכל הכיוונים". בשיר זה, הוא אמר, "הביעה בוז עמוק לכל הנהנתנות ולכל האנשים שמגדלים כרס, שותים שיוואס ושרים על מצוקות גורל".

שיר סאטירי נוסף מפרי עטה היה: "תיכף צום גדליה, תקבלו מדליה, זוהי אקטואליה, היא על הפנים".
מדובר בשירים המכוונים כלפי אנשים שהמסתירים את דעתם האמיתית, את רצונם לשבת בשקט, והם אינם מבינים שבעצם אינם יכולים לשבת בשקט, אמר אלהרר.

ביום ראשון בשבוע שעבר נפגש אלהרר עם נעמי שמר בבית החולים. "היא ביקשה לדעת מה אומר בתוכניתי ביום שישי בגלי צה"ל. סיפרתי לה שאני הולך לקרוא מתוך סיפור שכתב ש"י עגנון: 'רצתי והגעתי מהם אצל אותו צדיק והתחילו הם קובלים לפניו שנאחזים בצרות ונספחים במלכויות ונמשכים מגלות לגלות ואין סימן להיגאל. נתאנח הצדיק ואמר: מה אומר לכם בניי. אלא השם עוז לעמו ייתן השם יברך את עמו בשלום'. ואלהרר הוסיף: "עגנון חוזר ואומר: כנגד מה אמר למקרא זה? לא אמרו אלא כנגד הדור הזה קודם שיברך השם את עמו בשלום ייתן עוז לעמו עד שיתייראו הגויים מהם ולא יעשו עוד מלחמה עמהם מיראתם אותם'.

"בתום דברי", סיפר אלהרר, "הרימה את הבוהן כסימן לאות 'יישר כוח', כי אלו הדברים שיש לומר היום. אמרתי זאת בתוכניתי אבל נעמי שמר הייתה כבר מחוסרת הכרה ולא הספיקה לשמוע", אמר אלהרר.
על קברה הטרי אכן שר אלהרר את ארבעת השירים שביקשה: "שם הרי גולן", שירה של המשוררת רחל, הקבורה אף היא בבית הקברות של הקיבוץ כינרת, "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן", ו"נועה". (ר)