השגרה חוזרת - רק שלא נירדם
"הכנתי לך מיטה מפוארת לישון בה את כל היום הזה. את כל השבוע אם תרצי, וגם את השבת. לא כדאי לקום". נועה ירון דיין נלחמת בעייפות
"הכנתי לך מיטה מפוארת לישון בה את כל היום הזה. את כל השבוע אם תרצי, וגם את השבת. לא כדאי לקום". נועה ירון דיין נלחמת בעייפות
"אנחנו מקשיבים ומבטאים את הייחול הפנימי, אבל בלי לתכנן יישום בכלל". הרבנית נעמי שפירא
"לפעמים אני מקנאה ביהודים החמים והפשוטים שכשהגיעו לארץ ודרכו לראשונה על האדמה הקדושה, בלי בושה השתטחו עליה ונשקו אותה באהבה".
איך לנהוג בעניין סידור מיטות, איך לנווט ילד שבוחר בדרך שונה משלנו, ומה היחס הנכון בין תורה, צבא ופרנסה?
העניין הזה של לחיות על הצד החשוף של העולם- לא מתחיל בלכתוב טור, או על הבמה, הוא בחירה ששייכת לתחום לגמרי אחר בחיי.
אני עוצמת עיניים ומחפשת בתוכי. פח שמן, איפה אתה מתחבא? קטן שכמוך. אני מוכרחה להמשיך להאמין שאתה אי שם בפנים. נועה ירון-דיין
דרך זה עובר מסר חברתי מאוד חזק: מי שאת, זה לא מה שחשוב. מה שחשוב הוא איך את נראית. הרבנית נעמי שפירא
את כל כך פוחדת להודות, שמא חס ושלום ה' יחשוב שאת מאושרת-כאילו ויפסיק להרעיף עלייך. לכן אינך אומרת תודה. הרבנית ימימה מזרחי
אני יודעת שרוב האימהות מרגישות ככה, ואני תוהה: למה? האם הקדוש ברוך הוא טבע בנו תכונה שגורמת לנו להרגיש שלא השתדלנו מספיק?
מה הגדר של כיבוד הורים, מה הייתה גישת הרב לחיסונים, ומה הייתה דעתו על גלולות למניעת הריון. הרבנית צביה אליהו עונה
אני מספרת לרוני את סיפורה של אישה יקרה שכל כולה ויתור, עוצמה וכוח. היא עוד לא משערת לעצמה שהוויתור הזה ילך איתה לאורך כל הדרך.
אודליה ברלין: בחברה הדתית-לאומית שבה גדלתי עבר מסר של "אל תהיי יפה מדי", או "אל תבליטי את הנשיות שלך יותר מדי".
לפני שחזרתי בתשובה סבתא שלי תמיד נראתה לי כמו איזו דינוזאור עתיק. כל הזמן אמרתי לה: "עזבי סבתא, פה זה כבר אחרת ממרוקו"
"אני נכדה של חלוצים, דור שלישי לכפירה. כאלה היו סבא מאיר וסבתא שרה שלי. אנשי השומר הצעיר ואחר כך אנשי מפא"י". נועה ירון דיין
לפעמים המילים 'הגשמה עצמית' הן כסות למילה 'גאווה'. הרבנית צביה אליהו על הדברים החשובים והדברים החשובים פחות.
הרבנית שולמית מלמד: "אני זוכרת את עצמי כילדה נפעמת מכל מה שאנחנו קוראים ולומדים בתורה, ממעשי האבות, מיציאת מצרים ומעמד הר סיני"
אנחנו עוברות מהשפע המרוכז של ימי תשרי, דרך תרדמה וחלל שהם הפרידה שלנו מהחגים, לימי מרחשוון המבורכים בגשמים, בהוויה שמצמיחה חדש.
"זו מין מתנה כזו שבורא עולם הטמין בנו. ובגללה אומרים שבזכות נשים נגאלו ובזכותן עתידין להיגאל". על התחלות, המשכים וסיפור לקינוח.
אמילי עמרוסי בטור מיוחד: יש לך שולחן וסביבו שתילי זיתים? כל השאר זה בונוס.
"אני נושאת אותך עמי, מתווכת לך את העולם שלא תמיד אני עצמי מבינה. אם אין מטפלים בנפאל, נביא אותם". חני ליפשיץ כותבת לבתה, חלי.
היא חוסמת את הפומית ולוחשת 'היא רוצה לדעת אם תיפגשו בפאב הערב'. אחותי מביטה בי, מחכה לתשובה. מאיה אוחנה מורנו חוזרת אל עצמה
"בחוויה שלי, נשארתי בריק. העולם נהיה ריק. ומי אני? לא ידעתי מי אני". תמר ניזרי על משבר אמון בדמות רבנית, ומה נספר לילדים.
בחיינו כנשים, כאמהות, אנחנו מקיימות הרבה מצוות "לא נחשבות". הזהירות בחודש אלול היא להתבונן נכון בכל מעשינו.
זה נמשך יותר מדי זמן, ועכשיו זה הזמן לסיים את הסיפור: איך נבקש בדרך יצירתית את הסליחה ההיא שתקועה לנו בגרון?
"היא חופשייה ואני כל כך כבולה, לא נוחה לשינוי, לא כנועה, מאוהבת ברע הקיים. מקובעת. יודעת. זקנה". נועה ירון דיין על חודש אלול
תפילת חנה איננה הנוסח שהתפללה כשחיכתה לפרי בטן, כי אם תפילת ההודיה. מה היא אמרה שנים? האם לא התרוקנה ממילים? הרבנית ימימה מזרחי
נכון שאין עניין להזכיר לחוזר בתשובה את עברו, אבל אותי זה מחזק. הרי השם שם אותנו במקומות מדויקים והיה איתנו בכל המקומות החשוכים.
"אם אנשים היו יודעים את מה שאני יודע, אף אחד לא היה אומר לך מילה". מכתב לחודש אלול.
"במיוחד מי שעוסק בשירה אמיתית הוא קרוב לחזור, כי שירה בגימטרייה היא תפילה." הרבנית צביה אליהו על חודש אלול
בתל אביב ובשומרון, באוניברסיטה ובכותל המערבי- מאיה מורנו רואה רק את האנשים היפים, בלי קשר למי הם מצביעים או איך הם מתלבשים.
"ברגעי חושך, חשכת הגלות הפרטית שלי, אני מתחננת אל עצמי שלא אשכח. שלא אעזוב ידיים". נועה ירון דיין על ההתמודדות עם ימי חושך.
שימוש באם פונדקאית גובל בשאלות הלכתיות ואתיות מורכבות. לשאלות אלו יש השפעה גם על דיני יוחסין.
הם בריאים וטעימים ובכל זאת משמשים כר נרחב ומקום מסתור לחרקים שונים. איך בכל זאת אפשר ליהנות מברוקולי וכרובית?
"אשר יצר את האדם בצלמו". ברכה לחופה או לחדר לידה? הרבנית נעמי שפירא על לידת הזוגיות והפרספקטיבה הנכונה לתחילת הדרך המשותפת.
אנשים שאין להם שום תודעה עבדותית, בן אדם לא יכול לשעבד אותם. הם כל הזמן רואים את הטוב. הרבנית ימימה מזרחי לחודש אב
הרבנית ימימה מזרחי: איש רוצה לחזור הביתה לאי של שלווה. הוא ישמח מאוד לראות מראה יפה כשהוא נכנס הביתה.
מגילת איכה גורמת לנו לבכות על הפירוד. איך נבנה את הקומה הפנימית של קשר עם השכינה, ומה הן הסיבות לרווקות המאוחרת בימינו?
אני נשואה עשר שנים ומרגישה שחיינו הפכו לשגרה אפורה. מה עושים? הרב ארז משה דורון עונה
לתת לקב"ה לנהל את המציאות ואותנו, להקשיב טוב, לשמוע מה הוא מזמין לי ולהיות מוכנה ללכת אחריו- זו עבודת חיים.
יש בחיינו רגעים שבהם אנחנו ממש זוכרות. מחוברות. טובלות בתוך מעיין של ודאות. נועה ירון דיין בזכות ובגנות השכחה.
אפשר לחשוב מה כבר קרה היום. אז אין לך מה לכתוב אז אל תכתבי. אין לך מה להגיד - אל תגידי. ואולי אני באמת מפחדת?
"קראתי את המשפט 'קשה להיות מפורסם'. נו, רבנו, עכשיו אתה אומר לי? עשרים שנה אני בטלוויזיה, מכירה את הגאווה שם יחסית טוב".
"יש לי אלרגיה לשואה", הלנתי בפני אחותי. "כן", היא ענתה לי, "זה גנטי במשפחה שלנו. יש לנו אפילו כמה שמתו מזה".
להסביר לילד למה הגבולות טובים בשבילו, בדיוק כפי שתסבירו לו לא לחצות את הכביש במקום מסוכן. שו"ת חופש גדול עם הרבנית צביה אליהו
הצניעות היא המיזוג הנכון של פנימיות יפה וחיצוניות יפה. איזון שהוא למעשה דרישתו של ה' מאיתנו. הרבנית ימימה לחודש תמוז.
המושג הזה, עבודה זרה, הפך להיות חרב פיפיות בידנו. כל תחום שאינו עולה בקנה אחד עם סוג הכיפה שלראשנו מקבל מיד תגית "עבודה זרה".
תני לאור שלך לעטוף: מה הסוד הטמון בהדלקת הנר? מה כוחו הגדול?
בתמוז אנחנו מגלים עד כמה הגאולה קרובה, ובגלל זה אנחנו מתקשים לשאת את הציפייה לבואה. כשנבין מהי מלאכתנו בתהליך, נוכל לפעול.
"קשה לי לקבל ביקורת. בכל פעם שזה קורה אני מתקפלת, או לחילופין תוקפת ומתגוננת. כמובן שהדבר קשה שבעתיים דווקא עם אנשים קרובים".
"אז מה אני אעשה?" היא עומדת מולי חסרת אונים, "אולי אעשה צורת מפתח משוקולד? את חושבת שזה יעבוד?" דנה שורצמן עם מפת הסגולות המלאה
"הם לא התייחסו לאפריקה כנקודת ציון. ארץ ישראל הייתה בשבילם נקודת הציון האמתית". הרב שמואל אליהו על סבתו, הרבנית אביגיל עזרן ז"ל
חיסכון כספי ותיקון חברתי או אירוע מיוזע ומיותר באמצע הבישול לשבת? מלי גרין על הצדדים בעד ונגד חתונה ביום שישי.
מכוח "ותלמוד תורה כנגד כולם" אנחנו מסוגלות להכיל אוברדראפט תמידי, ספה שבורה בסלון ומיטת קומתיים מתנדנדת בחדר הילדים.
אנחנו בטיפול נמרץ ילדים, אני מזכירה לעצמי אבל מרגישה כעומדת אל מול הר סיני. ועל ההר ניצבת שפע שוקרון, רק בת ארבע עשרה
ספירת העומר מגיעה אל קו הסיום – זמן מתן תורה. זמן שבו כל אחד מאיתנו מביא את האות הפרטית שלו בתורה לידי ביטוי
"הבנתי שזו תפילה לפרי בטן, ואני לבי חלל בקרבי וילד אין. כל רעיוניי נתונים לטקסט הזה. את החוויה שמרתי לעצמי".
כיצד אני יכולה לדעת מה אני רוצה לעשות באמת בעולם הזה? כל פעולותיי עד כה הן בגדר פעולות של "ככה צריך". הרב ארז משה דורון עונה
הטעות האיומה של נשים היא שהן חושבות שהן צריכות מילים טובות: "תגיד לי איזו מילה", את מתחננת. הרבנית ימימה מזרחי על ל"ג בעומר
נִראוּת היא שם המשחק. אם לא מראים משהו, אז הוא חסר ערך או שלילי. אז מה זו בעצם צניעות? הרבנית נעמי שפירא.
הרכבת נוסעת ואני יושבת עליה. אין לי מושג לאן היא נוסעת, אבל מה שבטוח זה שאני לא הנהג. נועה ירון דיין במחשבות על חודש אייר