כמה החלק הלימודי חשוב לכן? כלומר, אני מניח שרוב הבנות כאן מחפשות מישהו שלומד/למד בישיבה וכדומה ולא היו מתקרבות למי שאין לו רקע כזה או אחר. אבל עם זה אני חושב לעצמי, זה לא קצת מוזר? כלומר הבנות יושבות (שיהיו בריאות) רגל על רגל, יודעות מעט מאוד למעט מה שלמדו בסמינרים או מה שזה לא יהיה אצל הדת״ל, (אלא אם כן את מדרשיסטית20 ואת לא.) הרוב של הלימוד הזה נשכח עם השנים.

אז אני פשוט תוהה לעצמי בקול, למה הדרישות של הבנות כל כך גבוהות בקטע הזה, אם הן בעצמן לא כאלה מלומדות. ונכון שזה התחום של הבנים יותר אין ספק, זו חובה שלנו ללמוד תורה, ובכל זאת.

השאלה שלי נובעת מתוך שיחות עם בנות שלא ידעו אפילו פסוקים מהתורה שזרקתי סתם ככה באמצע שיחה איתן . זה לא מוזר שאתן מחפשות גבר תורני במצב הזה?

מדהים.

https://www.facebook.com/moshemanies/videos/3021430498168270/?sfnsn=mo

*כל* ההתפתחות הטכנולוגית של העשרות שנים האחרונות - מטוסים (בייצור המוני כפי שזה עכשיו), סמארטפונים, מחשבים, כל מכשירי החשמל, מכוניות, אוטובוסים, ספינות ועוד - הכל בסופו של דבר מתבסס על חומרי גלם מסויימים שיום אחד פשוט ייגמרו... ואי אפשר באמת למחזר דברים שוב ושוב ושוב. אז ביום שחומרי הגלם שמהם בונים את הצ'יפים ושאר הרכיבים במכשירים השונים ייגמרו - אז העולם יחזור לתקופה שלפני המחשבים, המכוניות וכו' לנצח?

איזה שירים מחזקים אתכם?

לפני קרוב לחמש שנים עברתי לגור לבד במרכז.
ובהתחלה למדתי להכין פסטה חביתה חזה עוף המבורגר.
אחרי שנה למדתי לבשל תפו"א בטטה קטניות.
אחרי 3 שנים קניתי בלנדר ולמדתי להכין מרק ירקות (וחשבתי שקוראים לו מיקסר, ולקח זמן להבין למה יש בסופר מקל עם סכינים בקצה)
בסגר השלישי מתוך השעמום קניתי מיקסר וכוס מדידה ולמדתי להכין קרפ צרפתי ואחרי כמה חודשים התקדמתי לעוגה ולאחרונה הכנתי סלומון בתנור.
והשאלה: האם המקרה שלי מייצג למעשה תופעה של גברים שעוברים לגור לבד ומאוד לאט ולאורך זמן לומדים לבשל?

בהנחה שזה אנשים שדי אהבתם או מקומות שהיה לכם טוב בהם...

 

לוקחים בסבבה או שאתם מהאלה שזה עושה להם קווצ' בבטן להיפרד?

 

אם עניתם את השני, זה בגלל שהפרידה עצמה קשה לכם או שזה בעיקר פחד מלהתחיל משהו חדש? אחר..?

כל אחד כותב/ת מה שלומו/ה ב 10 מילים

נכשלתי בטסט. פעם שלישית.

מאז הטסט הפנימי שלי, לפני כמה חודשים, היו לי אולי שלושה שיעורים טובים, שלמורה לא היו הערות.

זה לא הטסטר, זאת אני, אני באמת נהגת גרועה.

יש לי בכלל טעם להמשיך ולגשת לעוד טסט? או לעשות הפסקה ולהבין מה נסגר איתי?

(יש לי כמה חברות שהתחילו ללמוד לפני ועברו לאחרונה, וזה באמת מתסכל)

השארתי את הבן האמצעי ליום כיף בבית.
ברגע שהגדולה קלטה את זה כשחזרה מהלימודים, היא מיד נהייתה מאוד עצבנית ומצאה סיבות לכעוס עליו בלי פרופורציה. די ברור לי שמקנאה. כבר דיברנו על זה וקבענו יום כיף בשבילה בשבוע הבא.
אחרי הצהריים שני הקטנים הלכו לחברים ונשארתי איתה לבד, דיברנו המון, היא נרגעה, היה ממש טוב.
בערב כשהם חזרו הם שיחקו ביחד יפה והיה נראה שהמתח מצידה נרגע.
גם כשהיא התקלחה הייתי איתה ודיברנו.
בינתים הקטנים עשו בלגן. אני הייתי כבר מותשת (ובעלי חוזר הלילה מאוחר, אני לבד איתם). בשלב מסויים כעסתי עליהם. בסוף הם הקשיבו ובאו לישון.
ופתאום בלי קשר לכלום הגדולה התחילה להראות לי שהיא נורא עצובה. אבל כל ניסיון שלי להבין מה קורה ולמה היא עצובה לא נענה מצידה (שאלתי, חיבקתי, הצעתי לה לכתוב לי - היא נשארה סגורה ועצובה).
מה עושים במצב כזה?

הגענו למצב קשה עם בת ה16.
לא טוב לה באולפנה שלה, כבר הרבה זמן . עד כדי כך שהיום חזרה בוכה ואמרה שהיא רוצה לנשור מבי"ס.
למזלה היה לה חיבור ממש טוב השנה עם המחנכת, אבל המחנכת לא ממשיכה איתם שנה הבאה. המחנכת טוענת שמבחינה חברתית הבת שלי אהובה בכיתה. אבל אין לה מה להגיד על המצב הדתי של בנות האולפנה.
כבר בתחילת השנה הבת שלי ניסתה לעזוב את המקום. אבל יש היום (תמיד היתה) בעיה רצינית עם האולפנות. אם את רוצה אולפנה דוסית, מצפים שהרמה הלימודית שלך תהיה גבוהה. אם אין לך כזאת- לכי חפשי לך אולפנה אחרת. בד"כ אולפנה שבה הרמה התורנית תהיה הרבה יותר נמוכה וגם הרמה התורנית של הבנות שמגיעות אליה.
כרגע היא נמצאת באולפנה איזורית, היא אומרת שיש לה בכיתה בנות שאפילו לא שומרות שבת. אני לא נבהלת מבנות כאלה, אנחנו חיים בסביבה כזאת, הבעיה היא מה המגמה של הכיתה. כאן לבת שלי מאוד קשה. רמת שיח רדודה מאוד, ניבולי פה ושפה גסה, שירים נוראיים, צניעות שואפת לאפס וכו'...
אז היא ניסתה להתקבל לאולפנה דוסית מאוד ולא התקבלה. אני מניחה שבגלל שהציונים שלה נמוכים. היא ילדה חכמה מאוד אבל שונאת ללמוד בבי"ס. (עכשיו לקראת בגרויות החלה קצת ללמוד ותוך רגע קיבלה ציונים גבוהים ומפתיעים בשביל מישהי שרק עכשיו החלה ללמוד...)
באולפנה אחרת שהיא ניסתה להתקבל אמרו שאין מקום.
יש לנו גם בעיית מרחק. אין אוטובוסים, אפשר לנסוע רק בטרמפים וזה קשה ומעייף ומסוכן. היא לא מעוניינת בפנימיה.
בקיצור אנחנו עובדי עיצות מה לעשות איתה. רוצים שיהיה לה טוב. שתהיה לה חברה טובה וחיובית, שהיא תתחבר לאולפנה ולמה שהאולפנה יכולה לתת לה. אבל המעט אולפנות שרלוונטיות מבחינת מרחק ורמה דתית, לא רוצות לקבל אותה. אז מה נגזר עליה? להשאר באולפנה שהמצב הרוחני שלה לא תואם את הבת שלנו, רק בגלל שאולפנות אחרות לא מוכנות לקבל אותה? היא עלולה להתייאש ולהחליט שהיא נושרת. כבר עברנו את זה עם אחת הבנות. לא מוכנה שזה יקרה עם עוד אחת. מה גם שהן שונות מאוד באופי ובכישורים.

במידה ו- אני מניחה שכך(הבא להורגך השכם להורגו וכו')- לפי התורה/ההלכה מחבלים צריך להרוג, האם משנה כאן עניין הגיל? האם יש הפרטה כלשהי כשמדובר בקטינים או ילדים שכביכול אינם בגיל של חשיבה עצמאית?

אני מדברת לא על הריגה בעת אירוע אלא פעולה מתוכננת, מודעת שלאחר האירוע, נניח במסגרת של חוק עונש מוות למחבלים או משהו.

נו, התארגנתם על מפגש?
אפשר בריקודגלים

א-י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר

בחרתי, ואתם מוזמנים לשאול שאלות

לילדכן להסתובב בחוץ?
מעניין אותי במיוחד מה תשובותיכן במיוחד לילדים בגיל 12 ככה

בּוֹאִי אֲחוֹתִי.
תְּחַבְּקִי אוֹתְךָ. תְּחַבְּקִי אוֹתִי.
תִּלְמְדִי לִנְשֹׁם עָמֹק, לְהַרְפּוֹת
תִּלְמְדִי לְהַפְסִיק לְחַפּוֹת עַל עַצְמֵךְ.
שַׁחְרְרִי לַחוֹפְשֵׁי אֶת הַכַּעַס וְהַכְּאֵב,
תִּרְאִי, אֵיךְ לְאַט מִתְרַפֵּא לְךָ הַלֵּב.
אֵיךְ מִתְפַּשֵּׁט בּוֹ חִיּוּךְ, אֵיךְ הַגּוּף שֶׁלְּךָ רוֹגֵעַ
אֵיךְ הָאוֹר זוֹהֵר לְךָ בָּעֵינַיִם, וְהַחֹשֶׁךְ שׁוֹקֵעַ.
תִּלְמְדִי אֶת פַּשְׁטוּת הָאִילָנוֹת, פַּשְׁטוּת הַטֶּבַע.
הַבִּיטִי בָּעוֹלָם הָרוֹקֵד עֲבוּרְךָ דֶּרֶךְ קֶבַע.
הַבִּיטִי בְּגַלֵּי הַיָּם שֶׁנָּעִים בְּרַכּוּת,
בְּיוֹפִי הַשְּׁקִיעָה וְהַזְּרִיחָה,
הַבִּיטִי אֵיךְ מִתְעוֹרֶרֶת לְחַיִּים הַפְּרִיחָה.
הַפְּרִיחָה שֶׁבְּךָ.

אשמח לשמוע.

משהו פשוט, לא מאוד יקר, אבל חמוד ומשמח.

לא ציור על תוף ולא הפרשת חלה ...משהו קצת אחר..

מה המדד?
זה ניתן בכלל להגדרה?

אני בן ויצא לי להתחיל עם כמה בנות שהיו מצאת חן בעיני..
אפשר להתווכח על איך נכון להתחיל ובאיזה מילים.
אבל נראה לי שיש בעיה ב"ציבור" שהוא לא חילוני בדבר הזה.
האם לגיטימי להתחיל עם מישהי?
בנות האם תעיזו להתחיל עם מישהו?

מישהו הבין איך זה בדיוק הולך לעבוד?
הבנתי שיש הגבלות על מספר האנשים או משהו

אם יצאתי ברצף עם שלוש בנות מאותו מחזור באותה אולפנה יש לי חזקה?

אפשר גם לחפור על זה, מה זה אומר וכו'

אפשר גם לשתף, גם לכם יש לפעמים רצפים מוזרים כאלה?

הגאון, הצדיק, הקדוש, המתוק... הרב ר' שמחה בן הג"ר רפאל הכהן קוק. זכר צדיק וקדוש לברכה.

רציתי לכתוב עליו, ואני לא יודע מאיפה להתחיל בכלל...
מהגדלות שלו בתורה, בידיעתה, באהבתה, בעמלה ובהתמדתה?
מההשקעה הרבה שלו למען "העם שבשדות" להרבות תורה ויהדות לאנשים פשוטים?
מהאצילות שקרנה ממנו ואורחותיו המדהימות?
מעמידתו האיתנה על משמר הכשרות, חיזוקה והידורה?
מאהבתו העצומה ומסירותו לארץ ישראל ושלמותה?
מהצער הגדול שהצטער כל ימיו על גלות השכינה וחורבן הבית?
מאהבת ישראל האדירה ששפעה ממנו, כמעט כמו ר' אריה לוין של דורינו?
מהמסירות וההשקעה שלו למען לומדי תורה, שיצליחו, שיפרחו, שיתרבו?
מהבן אדם לחבירו שלו, היחס היפהפה שהעניק לכל ילדון?
מקשריו החמים והקרובים עם גדולי ישראל מכל המגזרים, שחיבבוהו כל כך?
באמת שאי אפשר לדעת ממה לפתוח... תראו איזו רשימה ארוכה רק הכותרות של הנושאים... איזה איש ענק הוא היה! איזה שלמות בכל נושא ונושא!


אבל בראש וברשונה הוא היה "רב"! בכל נימי נפשו, בכל אופיו, בכל כולה של מהותו.
ומתוך כך יצאו הנקודות הייחודיות שלו, שהאירו באור כל כך גדול.
רבים האנשים שמכהנים כרבנים. אבל מועטים הם אלו שמהותם העצמית היא "רב", וכזה הוא היה.
בהלוויה אמר הגרב"מ אזרחי, חבירו מילדות - שהוא היה סמל של רב, כמו הרבנים מדורות קודמים. וכששמעתי את זה אמרתי - וואי, כל כך!
כשחושבים, הוא באמת מזכיר את התיאורים של הרבנים מפעם.
רב שידע ביד אחת לעמוד איתן כחומה על משמר תורה מבלי לתת אופציה לשום סטיה קטנטנה בשום תירוץ, ומצד שני, בידו האחרת - להרעיף אהבה גדולה וחמימות עצומה כל כך, שכולם התלהטו באישו ושמעו לדבריו.
רב שידע לפלפל פלפולים עצומים ולשדד מערכות יחד עם בני תורה ובחורי ישיבות מופלגים ולמדנים, ושעה אחר כך לעמוד מול בעלי בתים עמלי יום, ולדבר איתם בגובה העיניים, דברי חיזוק, אהבה, תורה ועבודת ה', בפשטות קורנת כל כך, שהשפיעה עליהם עד מאוד.
רב שהגיע חמוש באמביציות לייצר מהפכות. מהפכות לצד הנכון... רב שהחליט שהוא יקפיץ כמה דרגות קדימה את מערך הכשרות תחת אחריותו - והצליח לעשות זאת! הוא הפך את כשרות רחובות לכשרות מהודרת כל כך, שאפילו "חרדים" ששומרים תחום שבת מכל מה שה"רבנות" חתומה עליו, סמכו על הכשרות בעירו. והכל בחכמה ובתבונה נפלאות כל כך. חכימא דיהודאי, מחכמת אנשי ירושלים שנשתיירה, אצל המיוחדים האלו, שנולדו בירושלים וממנה ינקו והפיצו לכל התבל כולה.
אחרי הלוויה שמעתי, שלא רק הגרב"מ אזרחי מעיד על הרבנות המיוחדת שלו. כבר רבם-של-הרבנים, מרן הגר"א שפירא זצ"ל, התבטא עליו שהוא "רב אמיתי" ורצה מאוד שהוא ייכנס תחתיו לכהן כרב ראשי לארץ הקודש.


הוא היה בן אחיינו-ותלמידו של מרן הרב זצ"ל, מרא דארעא דישראל, אשר עליו כתב החפץ חיים לחותנו האדר"ת שהוא האדם המוכשר והמתאים ביותר להנהגת רבנות בישראל.
ומי יודע, אולי משום כך הוא זכה. הכבוד וההערצה שהוא רחש לדודו זקנו מרן הרב זצ"ל בלתי ניתנים לתיאור, אולי משם הוא ינק את הסגוליות המיוחדת הזו, ההנהגה הרבנית בשלמותה ובטוהרה, כעצם השמיים לטוהר.
הרבנית של מורינו ורבינו ר' אברום זצ"ל, שהייתה אחותו של ר' נתן רענן חתן מרן הרב, והייתה בת-בית בבית הרב זצ"ל, הייתה אומרת שר' שמחה הוא האדם שתואר פניו מזכירים באופן הכי קרוב את פני קדשו של מרן הרב זצ"ל, מכל משפחת קוק המורחבת...
ובאמת, איזה פני מלאך היו לו... כתינוק שלא טעם טעם חטא.

יש עוד המון לכתוב, לא כתבתי כמעט כלום מתוך כל הרשימה שכתבתי לעיל. אבל זה נהיה ארוך כל כך ובסוף אף אחד לא יקרא... אז אחלק את זה לשלבים, זה יהיה החלק הראשון, ואוסיף כתגובות קטעים נוספים.

אז.
הילדונת בת חמש וחצי..
שמה פס על כל העולם.

דוגמא קלאסית מהיום:
א.ערב... היא אוכלת שתהיה בריאה פי שלוש ממני ועדיין טוענת שהיא רעבה, מבקשת עוד קוטג' אני לא מסכימה ומציעה לה עוד לחם במקום.
היא: אבל אני לא רוצה לחם אני רוצה קוטג'.
אני: אם את רעבה אז תאכלי לחם, אני לא מרשה להיום עוד קוטג' אכלת ממנו מספיק.
היא: מתקרבת לקוטג'..
אני: אני לא מרשה ..
(כאן כבר הפיוזים שלי בגוף עולים להם)
היא: ומה תעשי לי אם אני אקח בלי רשות?
אני: זה בכלל לא משנה מה אני אעשה .. את צריכה להקשיב כי אני אמא שלך ואם אמרתי משהו לא מתווכחים.
היא - הולכת מכניסה 2 ידיים לקוטג' ומתחילה לאכול.


אז נכון..
זה סיטואציה שאפשר לאמר , כולה קוטג' ומה את עושה סיפור וכו'.
אבל זה לא כולה..
כמעט התפוצצתי עליה.. אני מרגישה פשוט חסרת אונים מול סיטואציה כזו..

פשוט אין לי מושג איך להגיב בטוב.
אני מרגישה שאני משתגעת, ממש תחושות פיזיות בגוף שעולות בי של כעס מטורף ואני צריכה להחזיק את עצמי בכח שלא לתת לה איזה מכה..

אז מכות לא נותנת..אבל צרחתי עליה והוצאתי אותה החוצה, בחוץ הילדה התחילה לשמוח ורצה לחברים בחוץ לשחק איתם, אז הכנסתי פנימה לחדר.

התחושה העיקרית היא חוסר אונים מוחלט.
היא לא מקשיבה לשום דבר שאני אומרת לה ותמיד עושה מה שהיא רוצה..
מרגישה אמא לא סמכותית.
מרגישה שנכשלתי.

התחלתי ללמוד את הקורס של "תקשורת מקרבת" וגם קראתי את הספר "איך להקשיב כדי שילדים ישמעו וזה.." (משהו כזה)

וואלה לא עזר..
זה יותר מלמד להכיר בתחושות של הילד ולשדר לו הבנה.. זה אולי טוב אחר כך כשמנתחים את הסיטואציה עם הילד..
אבל ברגע האמת אין באמת כלים להתמודד עם סיטואציה של חוצפה וכאלו.

תודה למי שקראה עד כה.
אמא מתוסכלת .

יתקבלו בברכה
וגם ליום ראשון בבוקר- בוקר החג.

דף הבית

חברסס זה משהו חשוב..

עצומה לבית המקדש השלישיי!
לכם זה לוקח דקה..אבל זה באמת חשוב!!

אני אמורה באמת לענות על השאלון? חייבים?
ואם לא חייבים, כדאי לי?
הוא לא כבר היה המפקד הזה?🤔

"תסמונת המתחזה"

כל הזמן החשש הזה שכשיגלו מי אני באמת - יתאכזבו 

שומעת מכל כיוון "אין בנים שלא נופלים באינטרנט"

ומאמינה איפשהו שבטח יש בנים כאלו

שהם טהורים טהורים גם בגילאים של 25+ 

ולא ראו, ולא שמעו, ושמרו על עצמם. כמו שאני והחברות שלי שומרות על עצמנו

בגילאים האלו ויותר.

 

אני מציאותית? תחברו אותי

אני במאפיה
בחור (עובד שם): רוצה לחמנית בייגלה צדיקה?
אני: לא באלי לחמניות ביס
הוא פותח לי את השקית ..
אני: תודה רבה
הוא: מה תודה ? יש לך פייסבוק?
אני: לא
הוא: איי יבשת אותי
אני: באמת אין לי (מחייכת)
הוא: טוב אם ככה מתי מתחתנים?
הוא: סתםם



הרגעים האלה הורסים אותי

כל פעם איזה יצור אחר מוזר שמבטיח את כל העולם ואשתו וכל הסטטוסים מלאים מזה

בואו נחליט שמפסיקים עם זה ודי

@תפארת. ואני רצינו להעלות פה את האווירה והרבה זמן לא היה כאן משחק אז ..

 

מכירים 'סבבה והכל'?

נראה כמה אתם זורמים (: