פורום הורות (עמוד 1)

חברתי הטובה עו"ד והיא אמרה לי לקחת צורת כתיבת צוואה סטנדרטית ולכתוב את הצוואה בכתב יד ויש לזה תוקף חוקי גם בלי חתימת עו"ד.

ואנחנו רוצים להשאיר צוואה רק שטכנית עוד לא טיפלנו בזה. לא מרגישה חרדה סביב זה. כן מודעת שהכל יכול לקרות חלילה ושחשוב לדאוג ליקרים לנו מכל… חיבוק על התחושות ❤️

לדעתי כל אדם שיש לו דירה ו/או שני ילדים ומעלה ו/או הסתבך משפחתית (נגיד התגרש, התאלמן, נישא בשנית או נישא לבת זוג עם ילדים או כיוצ"ב) חייב את זה לצאצאיו שלא יתחילו לריב אחרי מותו, כשיש צוואה אין מה לריב, אנחנו עשינו את זה באיחור אחרי ארבעה ילדים ודירה.

למה אחרי ארבעה ילדים ודירה - זה באיחור??

אם הייתם עושים אחרי שני הראשונים, השניים האחרונים לא היו כלולים בצוואה....

למשל

בגדול, צריך לעשות את זה ברגע שמשהו יכול להסתבך ולהשאיר מקום לתביעות ולדם רע.

ואם אחד מבני הזוג הולך לעולמו, ל"ע, יש נישואים שניים וילדים חדשים משותפים- הילדים מהנישואים הראשונים נשארים מקופחים משפטית.  

שאלת הירושה – מה קורה עם הנכסים, הילדים מהנישואין הקודמים והחדשים, והמשמעות של הנישואין מחדש.

⸻

⚖️ התמונה המשפחתית החדשה:

•האישה (האלמנה) נישאה מחדש.

•יש לה שני ילדים מהנישואים הראשונים (עם הבעל שנפטר).

•נולד לה ילד חדש מהנישואים השניים.

🧾 מה קורה עם הירושה של הבעל שנפטר?

חשוב מאוד להבין:

הירושה של הבעל שנפטר כבר “נפתרה” משפטית ברגע מותו.

כלומר:

•50% מהעיזבון עבר לאלמנה.

•25% עבר לכל אחד משני הילדים המשותפים.

•הילד החדש שנולד לאחר מות האב – לא יורש את האב (כי נולד אחרי מותו, והוא לא ילד ביולוגי/מאומץ של האב).

הנכסים של הבעל המנוח כבר חולקו – הילד החדש לא יורש ממנו.

⸻

🧾 מה קורה כעת עם האישה והירושה העתידית שלה?

כאשר האלמנה תלך לעולמה (בלי צוואה), יחולו דיני הירושה לגביה:

אם אין צוואה, אז:

1.בן הזוג החדש (הבעל השני)

•יורש 50% מהעיזבון שלה.

2.הילדים שלה (כעת 3 ילדים – שניים מהנישואין הקודמים ואחד מהחדשים)

•מחלקים את יתר 50% שווה בשווה ביניהם.

→ כל ילד מקבל שליש מ-50% = 16.7% מהעיזבון של האם.

🟡 שים לב: הילדים מהנישואין הקודמים יורשים רק את האם, ולא את בעלה החדש (האב החורג).

⸻

📝 האם כדאי לערוך צוואה?

כן, מומלץ מאוד לעשות צוואה בסיטואציה כזו, כדי:

•לוודא שהרכוש מחולק לפי רצונה של האם.

•למנוע סכסוכים בין הילדים מהנישואין השונים.

•להבטיח שהרכוש שירשה מהבעל הראשון (למשל דירה) יישאר בידי ילדיה ממנו ולא יגיע לידיים אחרות (כמו בן הזוג השני).

 נניח שהאב נפטר והאלמנה מתחתנת שוב. הילד שנולד יש לו אב ואם חיים - למה שהוא יירש את הבעל הראשון שאין לו קשר אליו? למה החוק בעייתי פה?

לגבי הדירה שהאישה ירשה מבעלה הקודם, אם הם גרים בה -האם צוואה תספיק? האם הסכם ממון יספיק? ככל הנראה מגיע לבעל החדש חצי. אם חצי שלו (עקב המגורים המשותפים ועוד) היא לא יכולה להוריש מה שלא שלה..

אכן אם דברים מסתבכים כמו נישואין שניים וכדומה אז מאוד מאוד חשוב לעשות צוואה כדי למנוע בעיות עתידיות .

תודה רבה על התשובה

מעניין אותי האם צוואה תפתור את הבעיה עבור הילדים מנשואים הראשונים?

אם האלמנה גרה בדירה שהיתה לה יחד עם בעל 2 שבא לגור בדירה הזו ואחרי 10 שנים היא נפטרה יכול לטעון שחצי דירה שלו?

ואז הוא גם יורש אותה ויחד זה 75 אחוז?

האם עדיף במקרה כזה למכור/ להשכיר את הדירה ובכספים משותפים לקנות דירה אחרת?

את חלוקת הירושה והרכוש.

הן הרכוש המשותף והן הרכוש והנכסים בבעלות אחד מבני הזוג - למשל חלוקת כספים של תוכניות חסכון, גמל, קרנות השתלמות.

אפשר להגדיר שחלקן של הבעל בדירה (50%) יעבור כולו לרשות האישה, אם הבעל הולך חלילה לעולמו ויש ילדים קטינים.  

אפשר בצוואה להגדיר כל דבר.  גם לתת את הדירה לילדים אך לצוות שבן/בת הזוג יוכלו לגור בבית כל חייהם, ואסור למכור את הבית כל עוד בן/בת הזוג שנשארו נמצאים בחיים וגרים בבית.  

לבית משפט לעינייני משפחה.  

זהו מצב לא נדיר לצערינו ויש פרוצדורות לטיפול.   

אמנם זה עדיין לא הוכחה שמלבד זה הכל בסדר - אבל בהחלט אחד הדברים החשובים שמתבטאת בהם רמה דתית של מוסד של בנות.

בפרט באשר בנות מחשיבות מאד את נושא הלבוש, וגם נוטות לחקות אחת את השניה. זה גם נושאע הלכתי בסיסי.

בלי סתירה לזה, אכן באופן פרטי יש בנות מאד טובות בפנימיותן וגם יראות שמיים בליבן, ומתפללות מעומק הלב, שמשום מה הנושא הספציפי הזה "לא מסתדר להן" בשלב זה או אחר של החיים. לא שזה טוב - אבל חשוב לדעת של"טוב" יש הרבה רבדים.

אבל מחילה על הסטיה מהנושא הספציפי - בגלל שזה עלה - בוודאי שבבחירת אולפנה זה מדד חשוב וגם משפיע.

לק"י

אבל זה חלק.

ובמקום שבו הבנות מתלבשות בצניעות מרצונן, ולא כי רבים איתן על זה כל הזמן, כנראה שיש לזה משמעות.

(חוץ מבנות שהן ילדות טובות, ומתאימות את עצמן למסגרת).

ההקפדה בצניעות אומרת הרבה 

וגם ראשית בירושלים - היא ממש דוסית אבל אני לא בטוחה שדווקא קווניקית...

וגם טל תחיה בפסגות.. נדמה לי שכיוון קצת יותר מרכזניקי...

אולי אני טועה...

ולאולפנת רעיה יש "אחות קטנה"  בבית שמש שנקראת שבות...

זאת אולפנה שמיועדת דווקא לבנות מחוץ לירושלים.

אני אפילו לא בטוחה שהם מקבלים ירושלמיות...

שם. אולי באמת רק אחת שהיא מחוץ לירושלים.

רק שמעתי על האולפנה הזו.

משמח לשמוע שיש אולפנה תורנית בירושלים עם פנימייה!

כן יש שם חצי פנימיה אבל זה הר המורניקי

אשמח לשמוע עוד, גם פרטים על מה שהזכירו וגם אחרים.

אכן תורנית בירושלים, עם פנימיה, מקבלים גם ירושלמיות...

אולפנה נהדרת, תורנית מאוד ולאו דווקא קווניקית.

יש גם את רננה שהיא סגנון מרכז בעיקרון. אבל לא סגורה שאין שם סמארטפונים וכאלה

ויש גם את טוהר ביד בנימין אם המיקום רלוונטי. תורני מאוד ולא משוייך לזרם מסויים (גם לא תורת החיים למרות המיקום)

יש שם אופציה של פנימיה מלאה. מהכירות שלי עם הבנות שם (אני גרה בשכונה), הם אוהבות את המקום ורוצות להיות שם, ומתלבשות בהתאם. אין סמרטפונים. הסיסמה "קדושה בכיף." אין לי מידע יותר מזה מבפנים, אבל נראה סבבה על פניו. 

אבל כבר נסגרו ההרשמות לאולפנות.... בכל זאת טהר היא אחלה של אולפנא, אבל אין לה כל כך קו מודרך 

מה הכוונה אין לה קו מודרך?

אולפנא תורנית, זה העיקר.  

זה חלק ממה שהתכוונתי - לא מחפשת משהו "קו".  שזה דוקא כן האופי של אולפננות הר-המורניקיות, שיש קו מאוד ברור. לא מחפשים קו. 

רק אולפנא תורנית ממש, לכל  בנות ישראל - בלי קו מסוים.

 או שלא הבנתי.

בכל מקרה, מדובר על שנה אחר כך, לא תשפו

הכוונה שלאולפנא הזאת אין רב מסוים או דרך מסוימת, מכיוון שלפני כמה שנים היא היתה של הרבה טל ועזבה אותו ומאז לא התחברה לשוב קו או רב.

זה סוג של כל בת לפי דרכה אם היא בסגנון האולפנא

האולפנא כן לכל הבנות התורניות והדוסיות אבל גם קשה להתקבל עליה, הרבה מבקשות ויש שתי כיתות של 30 בנות לדוגמא השנה היה 230 רעיונות

יש הרבה סוגים של קוים שהם לא רק הרמורניקים

אני לומדת שם!! ממש ממש מומלץ!! הכי שיש! אולפנה מהממת עם בנות מהממות!!
אפשר בשמחה לשמוע ממני יותר..

נכון שלא כל הבנות שם ממש דוסיות אבל בהחלט יש מקום נכבד לבנות התורניות והדוסיות, ואם בת עוברת את הגבול אז הרבנית שם שמה אותה במקומה...

הבת שלנו שם ואנחנו מאד מאד מרוצים. גם הצוות שם הוא צוות מאד על רמה עם נשות חינוך אמיתיות.

מה שמותר שם זה רק עם סינון מיוחד ואחרת הם מחרימים לה הנייד...

חוצמזה הם עושים מבצעים מיוחדים כדי לנתק את הבנות מהתלות בנייד...

כדאי לבדק, פרטים באתר האולפנות

ראשית, טוהר, תפארת..

אולפנות מצוינות

אולפנה מהממת ממש ממש!!
נמצאת במגדל העמק, אולפנה קטנה ומשפחתית באוירה חסידית

מקום שהוא באמת בית
חבורה לעבודת ה'!
צוות מטורףףף חם ואוהב!!
אסור סמארטפונים כמובן ומי שבאה לשם באמת באה כדי לגדול בעבודת ה'!
אין מסגרת חונקת, החינוך הוא על דרך החסידות-
והמטרה של הצוות היא שכל בת תמצא את הדרך שלה בעבודת ה' מתוך חיבור ואהבה אמיתיים,
וברצון לחיות את ה' יתברך בתוך המציאות!
כמובן שהצוות מלווה, מכוון ומדייק
יש אפשרות לחצי פנימיה, ויש אפשרות לפנימייה מלאה....
שווה לבדוק

ממליצה בחום על אולפנת תל אביב, אולפנה שהתחדשה על גבי האולפנית הישנה בתל אביב, משפחתית ואיכותית ממש ממש!!
יומיים פנימיה, יש שם צוות ובנות מדהימות

זה די חדש

שזה שיקוף למשהו שהם ראו.

תסבירי לו על אימון והתמדה

ככל שינסה יותר, ככה הוא יצליח.

(נקודתית, לעבוד עם עיפרון ומחק)

אין הרבה ילדים בני 3 שכבר כותבים אותיות. הוא קפץ למשהו שאולי עדיין גדול עליו.

אפשר לצייר לו לו שורות שיכתוב בהם, אבל נראה שעדיין ממש מוקדם בשביל זה. גם בשביל להחליט שילד הוא פרפקציוניסט או משהו אחר זה די מוקדם. הוא יכול להשתנות עוד מלא פעמים. לא להתייחס יותר מידי ברצינות להתנהגויות הללו. יש מצב שזה יעבור. בעיקר לא לשדר לו שאנחנו חושבים שהוא מתנהג בצורה מסויימת כי אז זה עלול להתפס ולהפך לדפוס קבוע.

קודם כל,  הגבת מקסים כשהראית לו מחברת שלך מכיתה א'. ילדים לומדים כל כך הרבה ממודלינג, ולראות שגם אמא פעם כתבה עקום יכול לעזור לו להרגיש מובן ובהמשך גם להבין שטעויות הן חלק מתהליך הלמידה.

מעבר לזה, ילד בן שלוש וחצי שמנסה לכתוב אותיות לבד ושואל את עצמו איך כותבים - זה ממש מתקדם לגיל!

זו נשמעת כמו משימה ברמת קושי גבוהה שטבעי שתעלה אצלו תסכול מסוים. 

אבל "הפרפקציוניזם" הזה, שהוא עדיין ראשוני, לא מעיד בהכרח על תכונת אופי קבועה. 
 

מהניסיון שלי זה יכול לנבוע מכמה גורמים:

1. רגישות גבוהה - ילדים רגישים חווים דברים בעוצמה. ולכן גם טעות קטנה, או סתם משהו שלא יוצא להם “בול”, יכולה להרגיש להם כמו כישלון. אם זה מוכר לך ממנו גם בתחומים אחרים, שווה להעמיק בנושא הרגישות (את יכולה לקרוא כאן עוד על רגישות יתר אצל ילדים).
2. האם בבית יש מקום לטעויות, לקשיים, לרגשות "לא יפים" או להתנהגויות פחות נעימות? כלומר, עד כמה יש מרחב שבו מותר לא להצליח, להיות מתוסכלים, לכעוס, או אפילו קצת "לפספס" - בלי שמיד נחפש פתרון.
3. אהבה שלא תלויה בדבר - לפעמים, למרות שאנחנו מאוד רוצים, הילד שלנו עדיין לא מצליח לחוש שהמקום שלו אצלנו בטוח גם כשהוא טועה או לא מצליח. לכן חשוב לוודא שהמסר הזה עובר - לא רק דרך מילים, אלא דרך האופן שבו אנחנו מגיבים לרגשות ולכישלונות שלו.

בשלב הזה הייתי שומרת על מודעות לעניין, ממשיכה במודלינג כמו שעשית, מנרמלת לו טעויות דרך צחוק ("בוא נראה איך יוצאת האות ש כשהיא שמנה במיוחד"), ומקבלת את הקושי שלו ומתווכת לו את התסכול ("זה בסדר להתבאס, אני פה איתך"). 

בהצלחה!

החכמת אותי ונתת לי הרבה נקודות למחשבה

תודה לך על התגובה הזו!

תשימו כמה שאתם רוצים לתת לזוג שמתארס.

זה יכול להיות בין כלום לבים סכום גבוה.

נטו מה שנכון לכם כלכלית ומתאים לכם.

זה שהם עושים אירוע במקום מסוים- זו הבחירה שלהם, כשאני עושה אירוע זה נטו לשם השמחה ובחישוב העלויות שנכון לי להוציא. אף אחד לא אמור לממן את האירוע במקומי

👍

מתאמים פגישה טלפונית או פיזית

יש דבר כזה טענת פרעתי

וגם לבקש לערער

לק"י

אמהות, השלב הבא.

הם יותר פעילים.

1. כל מתנה מסמלת שנה שהיא עברה בחיים שלה.

2. אהבת חינם- עם חברות, שמחה- עם האחים, כיבוד הורים,

3. תמונה מהבת מצווה מודפסת, תיק יפה מעור, עציץ הכי מתאים

מזל טוב!

מזל טוב!

אם אלפי סטודנטים יתחילו להציף ב"מחקרים" שלהם, לא יישאר מקום לשאר הדברים

שאוכל להעביר אליה את השאלון אם תרצה

היי, אשמח מאוד !

לוקחת את הטיפ לשנה הבאה

נשמע כיף 

איזה כיף.

לא חייבים תמיד 4 כוסיות אבל מומלץ להשתחרר וליזום ככה.

את אמא מהממת וכיפית ובטח שגם תרם לזוגיות ולביחד

לק"י

(כי הוא בוכה).

אפשר להרגיל בהדרגה.

ומוזמנת לשאול בפורום הריון ולידה. הרבה יותר פעיל שם.

וזה ממש לא קשור לטקסי שינה.

יש ילדים שקשה להם "לכבות את המנוע"...

מה שלימדו אותי זה שברגע שפעוט/תינוק מראה סימני עייפות- לא למשוך אותו עד שהוא מאדדדדד עייף. כי אז מנגנון האדרנלין פועל והוא נשאר ער בעל כורחו עם כל העייפות.

ובאמצע הלילה כשהוא מתעורר, יכול להיות מכאב פנימי (שיניים, כאבי גדילה) - פשוט לחבק ולנחם ולהחזיר לישון.

זה לא קל, זה לא פשוט... אבל זה עובר.

חיבוק.

אבל אל תחכי שהוא יהיה מאוד עייף.. כשרי להשכיב אותו כשהוא מראה סמני עייפות (פיהוק, שיפשוף עיינים/אוזניים. בהייה) עצבנות ובכי זה כבר סימן שהוא מאוחר .

אפשר ממש ללמוד הדרכת הורים על הנושא של השינה.. בזמנו למדתי.

ללמוד איך להרגיל אותי לישון לבד בהדרגה ולא בבת אחת 

כך שכל הילדים מתחילים בכיתה ז והוא לא נכנס לכיתה בנויה אלא לכיתה שכולם בה חדשים, זה עדיף, עוד יותר עדיף אם זו מסגרת שממשיכה גם לתיכון.

אם אין כזה דבר ומדובר בלהכנס לכיתה קיימת, צריך (כמו בכל דבר) לשקול יתרונות מול חסרונות.

(מכיוון שהוא חצי בי"ס ממ"ד)

אז בכיתה ז' נאלצנו לחפש להם מסגרת אחרת לשנתיים (כי לא התאים לנו לשלוח אותם לחטיבות שקשורות לישיבות - מבחינת האופי התורני).

לא אפרט, אבל השורה התחתונה היא שזה תלוי בילד עצמו: אם הוא ילד חברותי ו"חלק" הוא ישתלב יפה במקום החדש, אף שהילדים שם נמצאים יחד מכיתה א', ואם הוא לא - אז יהיה לו קשה...

בכל אופן, לא נראה לי שכדאי להשאיר ילד במקום שמבלבל אותו מבחינה רוחנית/מוסרית, גם אם זה אומר להעביר אותו לשנה או שנתיים בלבד.

בהצלחה בהחלטות...

נשמע לי שנריה יכול להיות מצוין. לא מכיר את המחירים בפועל, אבל בטוח שזה פחות מי-ם.

שבוע טוב!

מפרט קצת

קהילתיות תורנית יש שם, קהילה ספרדית (בין היתר. סביב בית הכנסת), תתמ"ד, הרבה זוגות צעירים, מחירים יותר נוחים כנראה לדירות מרחיבות דעת(גם האזור עצמו מרחיב דעת)

שבעז"ה תזכו להכיר את המקום שהכי מתאים לכם!

בהצלחה

ויש לי אבל.

מצד אחד אנחנו אמורים ללמד אותם כישורי חיים ולהיות בוגרים מסוגלים.

אם הם לא יתקלחו יומיים זו לא בעיה של ההורים, אבל הם יכולים לסבול חברתית - סביבתית בגלל זה. אין להתעלם מהעניין וחשוב לשקף את זה.

דבר נוסף לגבי "שיטת המקל והגזר"- אם נתתי לילד משימה שיעמוד בה והוא חיפף בה, לגמרי אדרוש שיעשה כמו שצריך גם אם הוא מתוסכל. בחיים האמיתיים לא יעשו לו הנחות.

זה לא תנאי לאהבתי/צורך של הילד. אבל זה חלק מהגבול והחינוך שלי. ("תעמוד במשימה שלך כמו שצריך")

זה לראות את הילדים מסתדרים ביניהם ובונים את הקשר ביניהם אחה"צ, אחרי הלימודים בפרוייקטים שונים שהם ממציאים לעצמם

תמדדו את השטח הפיזי שיש לכם, ומשם תתקדמו.

באינטרנט יש מקררים לפי נפח פנימי. אפשר (עשיתי את זה) לעשות פשוט רשימה של מקררים לפי נפח מקפיא ונפח מקרר שמתאימים לגודל הרצפה שיש לכם.

ומשם נתקדם.

אבל שולחת חיבוק. זו חוויה ממש ממש קשה. לפעמים אני תוהה מאיפה מוצאים כוחות להתמודד.

בהצלחה

לא ציינת בן כמה הוא.

נשמע שאתם מתאמצים ומתוסכלים ובצדק. 

הוא צועק וכועס ,הוא ילד, ככה הוא מביע מה עובר עליו.

 נשמע שהוא במצוקה.

ניסיתם ללכת איתו ביחד לשיחות טיפול רגשי? אמא ובן?

הייתי מנסה את זה בהקדם האפשרי. 

ועוד משהו קטן,    

לא הייתי שמה עליו תווית של "ילד סנדביץ", 

גם לילד בכור יש קשיים, מכת בכורות, גם לילד האחרון "התינוק של הבית", גם לילד זקונים,

וגם לסתם ילד שאין לו שם...

אתגרים יכולים לקרות עם כל ילד. 

אולי כן צריך פסיכיאטר וזה לא בושה, 

אבל נשמע מבין השורות שההרגשה היא שיש משהו לא בסדר עם הילד 

ואלה שדרים שהייתי נזהרת מלשדר לילד במצוקה, והייתי נמנעת מלשים תוויות. 

לפי הניסוח שלך (או שלפחות אני התרשמתי ככה), הליכה לפסיכיאטר תהיה רלוונטית רק כשכלו כל הקיצין כי מדובר במשהו מאוד קיצוני.

אז... לא.

פסיכיאטר הוא רופא כמו כל רופא אחר, וכמו שעל בעיות עור הולכים לרופא עור אז על בעיות בנפש הולכים לפסיכיאטר. 

אם יש חשש שהקושי נובע מהפרעה נוירו-התפתחותית או רגשית עמוקה יותר, אז הפסיכיאטר הוא באמת הכתובת הנכונה לילד שלך. זה לא מחייב שהוא ייתן טיפול תרופתי (להבדיל ממה שאנשים חושבים לעיתים, פסיכיאטרים מטפלים במגוון שיטות ולא מיד רושמים תרופות כשאין בזה צורך). אם הוא פסיכיאטר ילדים טוב אז הוא יידע מהסיפור שתספרו לו וממפגש עם הילד, האם מדובר בסתם שובבות נורמלית או שיש כאן בעיה נוירולוגית שתרופות קשב וריכוז יוכלו לפתור או בעיה רגשית עמוקה שדורשת טיפול (למשל חרדות קיצוניות) או כל אחת מאלף ואחת הסיבות האפשריות להתנהגות כזאת.

בדבר אחד אני בטוח - גם הוא סובל, לא רק אתם והאחים שלו. למעשה הוא סובל פעמיים - יש סבל ראשוני שגורם לו להתנהג כך, ואז בגלל התגובות הכועסות והמאוכזבות שלכם הוא סובל בפעם השנייה.

נקודה אחרונה: לא הייתי מקשר את זה בשום צורה לזה שהוא ילד סנדוויץ'. הוא אדם עצמאי ואינדבדואלי בגלל מי שהוא, לא בגלל הסדר שלו במשפחה. ילדים עם קשיים יכולים להיות בכל משפחה ובכל מבנה וסדר.

אבל אצלנו ספציפית הוא סנדוויץ'- ככה יצא...

אם אני אגיד לך ''היום פגשתי חבר תימני, והוא אמר לי שהוא אוכל מצות רכות בפסח'' - זה יישמע לך הגיוני. 

אבל אם אני אגיד לך ''היום פגשתי חבר תימני, והוא אמר לי שהוא מאוד אוהב פוקימון'' - את כנראה תגידי לי, ובצדק, שאין לזה שום קשר לעובדה שהוא תימני ולכן האזכור של זה הוא מיותר.

את פתחת את ההודעה שלך מכך שלכל ילד סנדוויץ' יש סיפור, כך שהיה נראה שאת תולה בעובדה הזאת את ההתנהגות שלו.

ולקחת לאיבחון אצל פסיכולוג/פסיכיאטר ילדים.

אולי היפראקטיבי, אולי מתוסכל, אולי עבר משהו...

חבל לנחש באוויר. כדאי לבדוק ואז לנסות לטפל.

בעז"ה מקווים שיעזור לילד ולנו

אם האבחון יאבחן אותו עם לקות אז לטפל תרופתית או טיפולית. 

אן האבחון לא יאבחן אותו עם לקות אז רק לחבק, לדבר, להכיל, בסוף זה יסתדר. לא עונשים, לא צעקות, בטח שלא ענישה קיצונית

נראה לי הם מתעסקים עם דברים אחרים אבל הם יכולים להכווין על פסיכולוג טוב בירושלים בכל תחום שהוא. אפשר לבדוק באתר שלהם

מי שמתווך בין מטפל למטופל צריך להכיר גם את המטפל וגם את המטופל ולרצות בטובת שניהם.

אין מטפל טוב כמו שאין אישה או בעל טוב, זה עניין של התאמות.

ואם כסף זו בעיה אז אולי כדאי לשקול את זה כי אם הטיפול יתארך אתם עלולים לשבת עליו ולנדנד "נו, כבר נרפאית? כבר טופלת? זה עולה לנו מאות שקלים לפגישה אתה בטוח שאתה צריך עוד אחת?"

שירות ציבורי לטווח קצר בלי תור ארוך מידי.

אבל אולי תכתבי באיזה תחום התמחות את מחפשת ואולי עדיף בפורום הזה פורום אימהות השלב הבא | ערוץ 7 

זכור לי שיש גם מסובסד דרך הקופה

אגב בדורנו הרבה הולכים לייעוץ פסיכולוגי (או לחיקויים), וזה כלי עזר משמעותי מאוד

לא צריך להיות אחד שנראה עליו "שצריך פסיכולוג"