פורום הורות (עמוד 1)

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

היא כרגע בשלבי גמילה מהמטרנה, כלומר חצי כפית על 120. אוכלת גבינות בלי שום בעיה, חלב ניגר ברור שלא, וההקאה רק בלילה.

ושמתי לב שזה התחיל כמה ימים אחרי הכניסה למעון, למרות שגם לפני היתה אוכלת מטרנה.

קיצר, לא חושבת, אבל תמיד יש סיכוי.

ממרח שבבית אין

ירק או פרי שלא נתתם בבית

אנחנו גילינו ככה רגישות לשניצל טבעול

גם הפסקנו לתת לה עגבניות, ועוד עצה של חבר מהפורום, והילדה בריאה לחלוטין.

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!

איזו בשורה טובה לשמוע על הבוקר.

שתהיה לכם שנה טובה.

ממה שזכור לי (כשאשתי התעניינה בזה, לפני יותר מ10 שנים), אמרו שהמקום ללמוד את זה הוא באוניברסיטה העברית.

אולי תנסי לבדוק דרכם על הבוגרים שלהם ותנסי לקבל המלצות (ככלל מהחוויות שלי מהאוניברסיטה העברית, בהקשרים אחרים, הם מאוד זמינים וקשובים ועוזרים למי שפונה עד כמה שניתן).

זו שיטה מומלצת מאד.

לא מכירה ספציפית באריאל (יותר באיזור המרכז..)

כולל הנחת תפילין במחיר סביר.

תודה רבה!🙏

כי 'הנחת התפילין' יכולה להיות בהחלט בחינם, בבית הכנסת שלכם...

יש כאלו שמביאים כיבוד, יש כאלו שמזמינים חברים. אין שום צורך באולם בתשלום.

אם התכוונת לתפילין עצמם - אז המחירים תלויים ברמת ההידור, אבל הם בהחלט עולים אלפי שקלים וראוי מאוד להשקיע במצווה שהיא הדבר המהותי, יותר מבכל הטקסים המפונפנים. (אם יש קושי כלכלי אמיתי, שמעתי גם שיש ארגונים שעוזרים בזה ספציפית)

ואני פה מוכנה לשמוע דעות אחרות

ולא בגלל שלאבות יש יותר דימיון וכו...

אני כאמא דואגת למכלול של דברים בבית (כביסות,ניקיון,החלפת מצעים,שבתות, ארוחות וכו, גם אם האבא שותף כמובן, עדיין אמא זה אמא והיא מנהלת את הבית) באופן טבעי הזמן שלי עם הילדים הוא פחות מאשר אבא שלפעמים מרגיש לי שאין לו דאגות והספקים על הראש. ולכן הפניות שלו והזמן שלו איתם לדמיין, לשחק, להינות גדול יותר.

נראה לי גם שאנחנו האמהות יותר טרודות מענייני עבודה, החיים, הבנים זורמים יותר, ולכן המוח שלהם פנוי יותר לחשוב יצירתי, לדמיין וכו.

אני מאוד יצירתית אגב.

לפני כמה שנים היינו בחיפוש דומה.

אולפנות ותיכונים לבנות הם מקום שעיקרו למידה, כלומר גם כשיש ערכים נוספים, חברה, תורני, יחודיות כלשהי של המוסד, עדיין בת שלא רוצה ללמוד תתקשה להתמודד.

כדאי למקד את משמעות ה"לא אוהבת ללמוד" ואולי ככה תצליחו למצוא פתרון.

האם קשה לה בלימודים?  אז אפשר לחפש אולפנה שמתאימה או כיתה קטנה.

אין בעיה לימודית אבל לא מתאים לה לשבת יום שלם וללמוד? אולי אולפנה חקלאית/ אולפנה אומנותית בהתאם לתחומי העניין של הבת, שם מקדישים פחות שעות ללימודים אבל עדיין חייבים ללמוד.

לא אוהבת מסגרות? אולי לעבור ללמידה עצמית אקסטרנית או ללמידה/עבודה לא לבגרות (אם מדובר בגיל 16 ומעלה), דורש לדאוג לחברה ופעילויות בנוסף.

בהצלחה

לא ידוע לי על תושבים תורניים בסגנון שאת מתארת בגוש עציון (הלוואי שאני טועה).

בכל אופן, מציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותר.

יש לאורות עציון בית ספר בגוש, ליד נווה דניאל. זה סגנון של ת"ת.

באלעזר יש את "באור פניך". אני חושבת שזה רק אחרי הלימודים, כמו חוג, אבל לא בטוחה

פחות מעודכנת בתנועות נוער, אבל נכון ללפני עשור היה אריאל באלון שבות ועזרא נפרד באפרת.

לא חושבת שיש משהו בגוש בסגנון שאת מבקשת, שהוא קרוב יותר לירושלים..

היי,

כמדריכת הורים אני רוצה לומר לך שזה בסדר גמור לשחרר חלק מהגבולות. 

המצב הזה הוא לא נורמאלי, לא עבורנו ולא עבור הילדים. ולכן גם אין לנו מה לצפות לנהל חיי שיגרה רגילים. 

אז אולי יהיו יותר מסכים, תזונה לא מסודרת, בית מבולגן, הילדים לא יעלו לזום ולא יעשו שיעורים..

עדיף כרגע להשקיע את המשאבים ברגעי חיבור, תנועה של הגוף (עד כמה שאפשר), מנוחה, צחוק. בלהטעין את עצמנו (וגם את הילדים).

תתמקדי במה שאת מרגישה שאת מסוגלת לו באותו הרגע. ותזכירי לעצמך שאת עושה כמיטב יכולתך בכאן ועכשיו.

עד שהמצב יירגע ונוכל כולנו להסדיר דופק ולחזור לשיגרה, וגם לגבולות..

חיבוק,

מורן שי 

מעריכה ממש שהגבת לי

חברתי הטובה עו"ד והיא אמרה לי לקחת צורת כתיבת צוואה סטנדרטית ולכתוב את הצוואה בכתב יד ויש לזה תוקף חוקי גם בלי חתימת עו"ד.

ואנחנו רוצים להשאיר צוואה רק שטכנית עוד לא טיפלנו בזה. לא מרגישה חרדה סביב זה. כן מודעת שהכל יכול לקרות חלילה ושחשוב לדאוג ליקרים לנו מכל… חיבוק על התחושות ❤️

לדעתי כל אדם שיש לו דירה ו/או שני ילדים ומעלה ו/או הסתבך משפחתית (נגיד התגרש, התאלמן, נישא בשנית או נישא לבת זוג עם ילדים או כיוצ"ב) חייב את זה לצאצאיו שלא יתחילו לריב אחרי מותו, כשיש צוואה אין מה לריב, אנחנו עשינו את זה באיחור אחרי ארבעה ילדים ודירה.

למה אחרי ארבעה ילדים ודירה - זה באיחור??

אם הייתם עושים אחרי שני הראשונים, השניים האחרונים לא היו כלולים בצוואה....

למשל

בגדול, צריך לעשות את זה ברגע שמשהו יכול להסתבך ולהשאיר מקום לתביעות ולדם רע.

ואם אחד מבני הזוג הולך לעולמו, ל"ע, יש נישואים שניים וילדים חדשים משותפים- הילדים מהנישואים הראשונים נשארים מקופחים משפטית.  

שאלת הירושה – מה קורה עם הנכסים, הילדים מהנישואין הקודמים והחדשים, והמשמעות של הנישואין מחדש.

⸻

⚖️ התמונה המשפחתית החדשה:

•האישה (האלמנה) נישאה מחדש.

•יש לה שני ילדים מהנישואים הראשונים (עם הבעל שנפטר).

•נולד לה ילד חדש מהנישואים השניים.

🧾 מה קורה עם הירושה של הבעל שנפטר?

חשוב מאוד להבין:

הירושה של הבעל שנפטר כבר “נפתרה” משפטית ברגע מותו.

כלומר:

•50% מהעיזבון עבר לאלמנה.

•25% עבר לכל אחד משני הילדים המשותפים.

•הילד החדש שנולד לאחר מות האב – לא יורש את האב (כי נולד אחרי מותו, והוא לא ילד ביולוגי/מאומץ של האב).

הנכסים של הבעל המנוח כבר חולקו – הילד החדש לא יורש ממנו.

⸻

🧾 מה קורה כעת עם האישה והירושה העתידית שלה?

כאשר האלמנה תלך לעולמה (בלי צוואה), יחולו דיני הירושה לגביה:

אם אין צוואה, אז:

1.בן הזוג החדש (הבעל השני)

•יורש 50% מהעיזבון שלה.

2.הילדים שלה (כעת 3 ילדים – שניים מהנישואין הקודמים ואחד מהחדשים)

•מחלקים את יתר 50% שווה בשווה ביניהם.

→ כל ילד מקבל שליש מ-50% = 16.7% מהעיזבון של האם.

🟡 שים לב: הילדים מהנישואין הקודמים יורשים רק את האם, ולא את בעלה החדש (האב החורג).

⸻

📝 האם כדאי לערוך צוואה?

כן, מומלץ מאוד לעשות צוואה בסיטואציה כזו, כדי:

•לוודא שהרכוש מחולק לפי רצונה של האם.

•למנוע סכסוכים בין הילדים מהנישואין השונים.

•להבטיח שהרכוש שירשה מהבעל הראשון (למשל דירה) יישאר בידי ילדיה ממנו ולא יגיע לידיים אחרות (כמו בן הזוג השני).

 נניח שהאב נפטר והאלמנה מתחתנת שוב. הילד שנולד יש לו אב ואם חיים - למה שהוא יירש את הבעל הראשון שאין לו קשר אליו? למה החוק בעייתי פה?

לגבי הדירה שהאישה ירשה מבעלה הקודם, אם הם גרים בה -האם צוואה תספיק? האם הסכם ממון יספיק? ככל הנראה מגיע לבעל החדש חצי. אם חצי שלו (עקב המגורים המשותפים ועוד) היא לא יכולה להוריש מה שלא שלה..

אכן אם דברים מסתבכים כמו נישואין שניים וכדומה אז מאוד מאוד חשוב לעשות צוואה כדי למנוע בעיות עתידיות .

תודה רבה על התשובה

מעניין אותי האם צוואה תפתור את הבעיה עבור הילדים מנשואים הראשונים?

אם האלמנה גרה בדירה שהיתה לה יחד עם בעל 2 שבא לגור בדירה הזו ואחרי 10 שנים היא נפטרה יכול לטעון שחצי דירה שלו?

ואז הוא גם יורש אותה ויחד זה 75 אחוז?

האם עדיף במקרה כזה למכור/ להשכיר את הדירה ובכספים משותפים לקנות דירה אחרת?

את חלוקת הירושה והרכוש.

הן הרכוש המשותף והן הרכוש והנכסים בבעלות אחד מבני הזוג - למשל חלוקת כספים של תוכניות חסכון, גמל, קרנות השתלמות.

אפשר להגדיר שחלקן של הבעל בדירה (50%) יעבור כולו לרשות האישה, אם הבעל הולך חלילה לעולמו ויש ילדים קטינים.  

אפשר בצוואה להגדיר כל דבר.  גם לתת את הדירה לילדים אך לצוות שבן/בת הזוג יוכלו לגור בבית כל חייהם, ואסור למכור את הבית כל עוד בן/בת הזוג שנשארו נמצאים בחיים וגרים בבית.  

לבית משפט לעינייני משפחה.  

זהו מצב לא נדיר לצערינו ויש פרוצדורות לטיפול.   

אמנם זה עדיין לא הוכחה שמלבד זה הכל בסדר - אבל בהחלט אחד הדברים החשובים שמתבטאת בהם רמה דתית של מוסד של בנות.

בפרט באשר בנות מחשיבות מאד את נושא הלבוש, וגם נוטות לחקות אחת את השניה. זה גם נושאע הלכתי בסיסי.

בלי סתירה לזה, אכן באופן פרטי יש בנות מאד טובות בפנימיותן וגם יראות שמיים בליבן, ומתפללות מעומק הלב, שמשום מה הנושא הספציפי הזה "לא מסתדר להן" בשלב זה או אחר של החיים. לא שזה טוב - אבל חשוב לדעת של"טוב" יש הרבה רבדים.

אבל מחילה על הסטיה מהנושא הספציפי - בגלל שזה עלה - בוודאי שבבחירת אולפנה זה מדד חשוב וגם משפיע.

לק"י

אבל זה חלק.

ובמקום שבו הבנות מתלבשות בצניעות מרצונן, ולא כי רבים איתן על זה כל הזמן, כנראה שיש לזה משמעות.

(חוץ מבנות שהן ילדות טובות, ומתאימות את עצמן למסגרת).

ההקפדה בצניעות אומרת הרבה 

וגם ראשית בירושלים - היא ממש דוסית אבל אני לא בטוחה שדווקא קווניקית...

וגם טל תחיה בפסגות.. נדמה לי שכיוון קצת יותר מרכזניקי...

אולי אני טועה...

ולאולפנת רעיה יש "אחות קטנה"  בבית שמש שנקראת שבות...

זאת אולפנה שמיועדת דווקא לבנות מחוץ לירושלים.

אני אפילו לא בטוחה שהם מקבלים ירושלמיות...

שם. אולי באמת רק אחת שהיא מחוץ לירושלים.

רק שמעתי על האולפנה הזו.

משמח לשמוע שיש אולפנה תורנית בירושלים עם פנימייה!

כן יש שם חצי פנימיה אבל זה הר המורניקי

אשמח לשמוע עוד, גם פרטים על מה שהזכירו וגם אחרים.

אכן תורנית בירושלים, עם פנימיה, מקבלים גם ירושלמיות...

אולפנה נהדרת, תורנית מאוד ולאו דווקא קווניקית.

יש גם את רננה שהיא סגנון מרכז בעיקרון. אבל לא סגורה שאין שם סמארטפונים וכאלה

ויש גם את טוהר ביד בנימין אם המיקום רלוונטי. תורני מאוד ולא משוייך לזרם מסויים (גם לא תורת החיים למרות המיקום)

יש שם אופציה של פנימיה מלאה. מהכירות שלי עם הבנות שם (אני גרה בשכונה), הם אוהבות את המקום ורוצות להיות שם, ומתלבשות בהתאם. אין סמרטפונים. הסיסמה "קדושה בכיף." אין לי מידע יותר מזה מבפנים, אבל נראה סבבה על פניו. 

אבל כבר נסגרו ההרשמות לאולפנות.... בכל זאת טהר היא אחלה של אולפנא, אבל אין לה כל כך קו מודרך 

מה הכוונה אין לה קו מודרך?

אולפנא תורנית, זה העיקר.  

זה חלק ממה שהתכוונתי - לא מחפשת משהו "קו".  שזה דוקא כן האופי של אולפננות הר-המורניקיות, שיש קו מאוד ברור. לא מחפשים קו. 

רק אולפנא תורנית ממש, לכל  בנות ישראל - בלי קו מסוים.

 או שלא הבנתי.

בכל מקרה, מדובר על שנה אחר כך, לא תשפו

הכוונה שלאולפנא הזאת אין רב מסוים או דרך מסוימת, מכיוון שלפני כמה שנים היא היתה של הרבה טל ועזבה אותו ומאז לא התחברה לשוב קו או רב.

זה סוג של כל בת לפי דרכה אם היא בסגנון האולפנא

האולפנא כן לכל הבנות התורניות והדוסיות אבל גם קשה להתקבל עליה, הרבה מבקשות ויש שתי כיתות של 30 בנות לדוגמא השנה היה 230 רעיונות

יש הרבה סוגים של קוים שהם לא רק הרמורניקים

אני לומדת שם!! ממש ממש מומלץ!! הכי שיש! אולפנה מהממת עם בנות מהממות!!
אפשר בשמחה לשמוע ממני יותר..

נכון שלא כל הבנות שם ממש דוסיות אבל בהחלט יש מקום נכבד לבנות התורניות והדוסיות, ואם בת עוברת את הגבול אז הרבנית שם שמה אותה במקומה...

הבת שלנו שם ואנחנו מאד מאד מרוצים. גם הצוות שם הוא צוות מאד על רמה עם נשות חינוך אמיתיות.

מה שמותר שם זה רק עם סינון מיוחד ואחרת הם מחרימים לה הנייד...

חוצמזה הם עושים מבצעים מיוחדים כדי לנתק את הבנות מהתלות בנייד...

כדאי לבדק, פרטים באתר האולפנות

ראשית, טוהר, תפארת..

אולפנות מצוינות

אולפנה מהממת ממש ממש!!
נמצאת במגדל העמק, אולפנה קטנה ומשפחתית באוירה חסידית

מקום שהוא באמת בית
חבורה לעבודת ה'!
צוות מטורףףף חם ואוהב!!
אסור סמארטפונים כמובן ומי שבאה לשם באמת באה כדי לגדול בעבודת ה'!
אין מסגרת חונקת, החינוך הוא על דרך החסידות-
והמטרה של הצוות היא שכל בת תמצא את הדרך שלה בעבודת ה' מתוך חיבור ואהבה אמיתיים,
וברצון לחיות את ה' יתברך בתוך המציאות!
כמובן שהצוות מלווה, מכוון ומדייק
יש אפשרות לחצי פנימיה, ויש אפשרות לפנימייה מלאה....
שווה לבדוק

ממליצה בחום על אולפנת תל אביב, אולפנה שהתחדשה על גבי האולפנית הישנה בתל אביב, משפחתית ואיכותית ממש ממש!!
יומיים פנימיה, יש שם צוות ובנות מדהימות

זה די חדש

שזה שיקוף למשהו שהם ראו.

תסבירי לו על אימון והתמדה

ככל שינסה יותר, ככה הוא יצליח.

(נקודתית, לעבוד עם עיפרון ומחק)

אין הרבה ילדים בני 3 שכבר כותבים אותיות. הוא קפץ למשהו שאולי עדיין גדול עליו.

אפשר לצייר לו לו שורות שיכתוב בהם, אבל נראה שעדיין ממש מוקדם בשביל זה. גם בשביל להחליט שילד הוא פרפקציוניסט או משהו אחר זה די מוקדם. הוא יכול להשתנות עוד מלא פעמים. לא להתייחס יותר מידי ברצינות להתנהגויות הללו. יש מצב שזה יעבור. בעיקר לא לשדר לו שאנחנו חושבים שהוא מתנהג בצורה מסויימת כי אז זה עלול להתפס ולהפך לדפוס קבוע.

קודם כל,  הגבת מקסים כשהראית לו מחברת שלך מכיתה א'. ילדים לומדים כל כך הרבה ממודלינג, ולראות שגם אמא פעם כתבה עקום יכול לעזור לו להרגיש מובן ובהמשך גם להבין שטעויות הן חלק מתהליך הלמידה.

מעבר לזה, ילד בן שלוש וחצי שמנסה לכתוב אותיות לבד ושואל את עצמו איך כותבים - זה ממש מתקדם לגיל!

זו נשמעת כמו משימה ברמת קושי גבוהה שטבעי שתעלה אצלו תסכול מסוים. 

אבל "הפרפקציוניזם" הזה, שהוא עדיין ראשוני, לא מעיד בהכרח על תכונת אופי קבועה. 
 

מהניסיון שלי זה יכול לנבוע מכמה גורמים:

1. רגישות גבוהה - ילדים רגישים חווים דברים בעוצמה. ולכן גם טעות קטנה, או סתם משהו שלא יוצא להם “בול”, יכולה להרגיש להם כמו כישלון. אם זה מוכר לך ממנו גם בתחומים אחרים, שווה להעמיק בנושא הרגישות (את יכולה לקרוא כאן עוד על רגישות יתר אצל ילדים).
2. האם בבית יש מקום לטעויות, לקשיים, לרגשות "לא יפים" או להתנהגויות פחות נעימות? כלומר, עד כמה יש מרחב שבו מותר לא להצליח, להיות מתוסכלים, לכעוס, או אפילו קצת "לפספס" - בלי שמיד נחפש פתרון.
3. אהבה שלא תלויה בדבר - לפעמים, למרות שאנחנו מאוד רוצים, הילד שלנו עדיין לא מצליח לחוש שהמקום שלו אצלנו בטוח גם כשהוא טועה או לא מצליח. לכן חשוב לוודא שהמסר הזה עובר - לא רק דרך מילים, אלא דרך האופן שבו אנחנו מגיבים לרגשות ולכישלונות שלו.

בשלב הזה הייתי שומרת על מודעות לעניין, ממשיכה במודלינג כמו שעשית, מנרמלת לו טעויות דרך צחוק ("בוא נראה איך יוצאת האות ש כשהיא שמנה במיוחד"), ומקבלת את הקושי שלו ומתווכת לו את התסכול ("זה בסדר להתבאס, אני פה איתך"). 

בהצלחה!

החכמת אותי ונתת לי הרבה נקודות למחשבה

תודה לך על התגובה הזו!