פורום נשואים טריים

1.

כשהיינו זוג צעיר הרווחנו ביחד 3,000 ש"ח לחודש (אני עבדתי במשרה חלקית מאוד, אשתי לא עבדה בכלל). שנינו היינו סטודנטים בלימודים מאוד תובעניים.

אפשר להגיד שבתקופה הזאת התכלבנו: אוכלים אוכל מאוד מאוד מאוד פשוט, אין מה לדבר על מסעדות או פינוקים, כמובן רק תחבורה ציבורית (ואם זה רק 3-4 ק"מ הליכה - אז הולכים ולא נוסעים בתחב"צ), מאוורר במקום מזגן גם בקיץ הלוהט... 

למרות ששנינו גדלנו בבתים ברמת חיים גבוהה, לא הרגשנו לרגע אחד שאנחנו עניים ולא סבלנו בכלל. היה לנו טוב, היינו צעירים ונשואים והורים והיה לנו מושלם ביחד מבחינתנו. 

כמובן היום אין סיכוי שאצליח לחזור לרמת החיים הזו בלי להרגיש שאני עני ומסכן, אבל בזמנו היינו מאושרים.

מה שכן, לא היינו צריכים לשלם על הדירה (תודה להורים). בלי עזרה מההורים כנראה היינו פשוט מחליטים שלא נהיה סטודנטים במקביל.

2.

אני ממש מסכים איתך שאסור להתעלם מהשאלה הכלכלית. אם את רוצה להתחתן עם אברך אז כדאי שתהיה לך עבודה, אפילו חלקית. צריך לראות איך ביחד עם המלגות/קצבאות שהוא יקבל וביחד עם העבודה שלך, וגם עזרה מההורים אם יש, אתם מצליחים לשלם לפחות על שכירות + מחיה מינימלית.

3.

בסופו של דבר אם מתכננים את הדברים נכון ויודעים למה נכנסים, אפשר להסתדר. לא הייתי דוחה חתונה בגלל מצב כלכלי זמני.

4. 

אם יודעים שהמצב הכלכלי הרעוע הוא זמני (למשל כי עוד מעט תסיימי ללמוד), לא הייתי פוסל על הסף להשתמש במתנות מהחתונה או אפילו בהלוואות בשביל לשרוד את התקופה הזאת. זו לא בושה לקחת הלוואה של למשל 3,000 ש"ח לחודש, שבשביל זוג צעיר ודל באמצעים זה המון כסף, אם יודעים שבעוד שנתיים-שלוש זה יהפוך להיות כסף קטן וההלוואה תוחזר בקלות לבנק.

5.

לגבי עזרה מההורים - בתור הורה, אני בהחלט ארצה לתמוך בבן שלי אם יבחר להתחתן מוקדם. זו זכות עבורי לעזור לו להקים בית, וכאמור גם אני קיבלתי עזרה מההורים.

אם ההורים שלך רוצים ויכולים לעזור, אין שום סיבה להתבייש או לסרב או לראות בזה חיסרון.

בעלי היה אברך ולמד הוראה ואני הייתי סטודנטית, בשעות הפנאי ניקינו בתים, חילקנו מיצים, העברנו שיעורים פרטיים ועוד...

בנוסף, ההורים עזרו לנו הרבה.

עכשיו הילדים שלי לקראת הגיל שאני התחתנתי ואני לגמרי מעודדת אותם להתחתן מוקדם ושאנחנו נעזור להם

בהתחלה היו פחות הוצאות (וההורים עזרו עם המגורים)

אח"כ כשהיו 2 תינוקות והיינו עניים התעוררתי על עצמי והגדלתי הכנסה

בכל מקרה תמיד חיינו רק ממה שהיה לנו גם שזה היה ממש מעט

היו זמנים בלי רכב בלי חופשות ועם חישובים על מזון

למשל: בעיניי להתחתן בגיל צעיר זה מאוד טוב. לכן קודם כל לא הייתי דוחה חתונה בגלל זה. זה עיקרון א' (שלי)

אח"כ, לחשוב מה העקרונות הבאים. למשל אצלינו, אחרי כשנה בעלי מיצה את האברכות והתגייס ( הוא היה לפני צבא) ואז הוא היה זכאי לתשמש והתפרנסנו מזה בכבוד. כמובן שזוגות אחרים יכולים לתעדף אחרת. למצוא עבודות מעניינות מהצד ( למשל בעלי כמה פעמים הבין הזמנים עבד בנקיון יערות, כסף מעולה) ולא להתעצל.

ובאמת שבקושי יש הוצאות. אנחנו שילמנו שכד, מאות בודדות על אוכל ועוד קצת על נסיעות. וזהו. ובאמת זה אפשרי.

זה לא נכון שאין כמעט הוצאות. ברור שביחס למשפחה זה כלום, אבל ביחס למשכורות זה הרבה.

גם אגיד שאישית סלדתי מזוגות שקודם מחליטים להתחתן ואז אומרים "היי הורים אנחנו צריכים כסף" (זה להעמיד אותם במקום בעייתי, ובעיקר - זה ילדותי). עם זאת, אם ההורים אומרים מראש שיעזרו בכך וכך (חדפ או באופן קבוע), זה משהו שאפשר להתחשב בו בחישוב הכלכלי.

בגדול, במצב שאת מתארת (אברך + סטודנטית בלי הרבה זמן לעבודה), חייב עזרה. אבל עזרה זה לא בהכרח מההורים.

נניח אם יש מגורים בדירונת בישיבה, זאת עזרה ממש גדולה. כי אז אין לכם הוצאה של שכ"ד וארנונה (או שהיא מזערית). זה לא לזרוק אחריות, כי זה משהו שאפשר לדעת מראש. הישיבה מספקת כך וכך לכל זוג שעונה על הקריטריונים האלו והאלו.  (ואז זה גם חוסך לפחות תחבורה של הגבר, כי הוא גר איפה שהוא לומד…)

אגב, זה יכול לבוא גם דרכך, נניח אם את עובדת במקביל כמדריכה באולפנה/מדרשה ונותנים לך מגורים בחינם או כמעט בחינם.

עזרה מההורים ברורררר שעוזרת מאוד. וזה משהו גם שממש אפשר לדבר עליו עם ההורים. האם אתם רוצים ויכולים לעזור לי כלכלית כשאתחתן עד שאסיים את הלימודים? וגם פרקטית סכום (שהם קובעים. משהו שהוא לא מעל הפופיק שלהם. משהו שהם יכולים להגיד - כל חודש בשנה הראשונה כך וכך).

ההורים שלך ימשיכו לשלם שכל שלך? זה משמעותי.

מבחינת הכנסה אקטיבית אפשר עבודות מהצד. הוראה פרטית, חלוקת עיתונים לפנות בוקר וכו.

מספרית אם מעניין אותך אני אשלח לך בפרטי כמה אנחנו מוציאים כזוג. אני אגיד שמגורים זו ההוצאה הכי גדולה אצלנו (גרים במקום יקר… בסוף יש אילוצים של לימודים, ישיבה וכו שמשפיעים על בחירת איזור מגורים בשלב זה בחיים).

צריך לדעת להתנהל נכון (בכללי אחלה זמן ללמוד התנהלות כלכלית נבונה. גם זוג שמרוויח שתי משכורות הייטק צריך לדעת להתנהל), אבל אנחנו ממש חיים בסדר (ובאנו מבתים שיש הכל בשפע).

ובאמת. אם יש אופק כלכלי, וידוע שזה לזמן מאוד מוגבל, בעיניי זה בסדר להשתמש בחסכונות וכאלה. (אני יודעת שזה שמראש יש לנו חסכונות כאלו זו פריווילגיה. ומודה שלא היה לי אומץ לקחת הלוואה מהבנק. אולי כן הלוואה מההורים).

בשולי הדברים אגיד שאצל הרבה זוגות ההורים ממשיכים לשלם חלק מהדברים שנראים שקופים, אז לא יודעת כמה הם יוצאים (ביטוחי בריאות והוצאות בריאות, כרטיס סים, כל מיני כאלה…)

ואם כל זה לא מסתדר? אז מתפשרים על דברים אחרים. חתונה לא הייתי דוחה. ילדים אני אישית כן.

אולי הוא יכול לעבוד בקצת זמן שנשאר עד שתסיימי את התואר ואז לחזור לישיבה?

אולי את יכולה לעבוד במשהו ואז לסיים את התואר? או לפרוס את מה שנשאר לך על יותר זמן, מה שיאפשר לך לעבוד בצורה רצינית יותר במקביל… יש פתרונות.

לגור במקום מאוד זול (קרוואן באיזו התנחלות חצי נידחת. סיוט מבחינת תחבורה, אבל חוסך הרבה כסף).

ויש גם דרכים אחרות לחסוך ביומיום. הרבה מהן זה "להסתמך על אחרים" ואני לא אוהבת. אבל יש כאלה שזה סבבה להם. (נניח ללכת להורים לשבת ולקחת הביתה את שאריות האוכל. אני עושה את זה לפעמים, אבל אף פעם לא מההיבט הכלכלי.)

אני סטודנטית ובעלי באידיאל אברך

למה באידיאל? כי בהתחלה היא עבד מעט אז היה באמת אברך רוב הזמן, אבל כשנכנסתי להריון התחיל לעבוד יותר רציני, ועכשיו עובד כמעט חצי יום

בסוף אם אנחנו מחליטים להתחתן אז אנחנו מחליטים להיות מבוגרים, מה שאומר ששנינו יודעים שצריך לוותר קצת על מה שחלמנו לעשות בשביל הבית

אז אני וויתרתי על להצטיין בלימודים כדי להספיק גם לעבוד ובעלי וויתר על חלק מהשאלות בישיבה

לא אגיד שזה לא מבאס, אבל זה בסוף בשביל הבית ובשביל הילד שיהיה בעז"ה, אז זה שווה את זה

אז כל זוג מוצא את הסידור שלו ואת הפרנסה שלו

כותבת כאחת שחיה כך .בעלי למד ואני עבדתי.

בהמשך אני למדתי.

אחרי תקופה ארוכה בישיבה הוא יצא לעבוד(למד במקביל מקצוע)

מי שבוגר להתחתן צריך לכלכל את עצמו.

ההורים צריכים להקנות חינוך כלכלי לילדיהם .

בתור זוג אברכים עם ילדים חיינו בצמצום.

אבל היינו מחושבים.

גרנו במקום זול מאד.

בהמשך כשההכנסה עלתה רווח לנו.

כשילדינו התחתנו .הם כלכלו את עצמם.

לחלקם היה מקצוע .חלקם היו סטודנטים.

כשאהיה צריך עזרה כספית קבלו באופן חד פעמי.

אנחנו עכשיו זוג צעיר, בעלי בצבא ובעיקרון אברך ואני סטודנטית, ולפני החתונה ישבנו וחישבנו הוצאות ומה זה ידרוש מאיתנו, ואנחנו גם עובדים קשה יותר בשביל זה. זה אומר ששנה שעברה היו תקופות בחופשת סמסטר שעבדתי גם שישה ימים בשבוע בשביל משכורת גדולה יותר, ושבעלי עבד בין הסדרים, ולא קונים דברים לא הכרחיים, ומתפשרים לפעמים על מקום מגורים או על דירות קטנות יותר, ובסה"כ אם לזני בני הזוג אחראיים מסתדרים. אני לא אגיד שאין לנו תמיכה מההורים, כי יש ומשמעותית, אבל כרגע כל התמיכה הולכת לחיסכון בגדול, כי לי ולבעלי היה חשוב מאוד לקחת עלינו דברים רק אם נוכל לעמוד בזה בכוחות עצמנו, בלי לחשב את התמיכה. אבל בלי קשר, תמיכה מההורים זה לא דבר רע. זה לא אומר בהכרח ליפול עליהם או שהם יפרנסו אתכם לגמרי, זה יכול להיות גם רק כמה מאות שקלים שיעזרו לכם לסגור את החודש

מה ההבדל בין תמיכה מההורים למילגה שהישיבה נותנת? למה לא להשתמש בכסף הזה מלכתחילה?

(בהנחה כמובן שההורים נותנים בשמחה מיוזמתם)

סליחה שנפלתי עלייך, זה נכון לעוד כמה תגובות כאן 

אני רואה שרוב האנשים שענו פה דיברו על זה שיש תמיכה מההורים, אז רוצה רק לומר שזה אפשרי לחיות יחד אברך וסטודנטית גם בלי תמיכה מההורים, כמובן עם המון מחשבה החיסכון ואחריות..

אני ובעלי ככה חיים כבר שנתיים וב"ה בינתיים העסק עובד ההורים של שנינו לא בסיטואציה שהם יכולים לעזור בצורה שוטפת.. הם מדהימים וכן משתדלים לתת מתנות מידי פעם כשמתאים להם, אבל תכלס ההוצאות הקבועות כמו שכ''ד, לימודים- זה עלינו.. משתדלים לצמצם איפה שאפשר, לחסוך, לעבוד (בעלי בערבים ובימי שישי, אני בימים שאני לא לומדת), למצוא מלגות בלימודים, מתפשרים על דירה שהיא לא דירת החלומות, וחיים בשמחה כי אנחנו בחרנו לנו את החיים האלה ורק אנחנו אחראים על איך נחיה אותם

אני תוהה למה זה מטריד רווק בשעה כזאת השאלה הזאת.

אשתי יודעת לתקן דברים בבית וגם מרוויחה יותר ממני.

חכמה? לא יודע איך מודדים את זה, עשיתי יותר יחידות ממנה באנגלית והיא עשתה יותר יחידות ממני במתמטיקה בבגרות.

זוגיות טובה ומאושרת? תגדיר זוגיות טובה ומאושרת?

אני יכול להגיד שבתחילת הנישואין הפריע לי הרבה יותר שאני לא מרוויח יותר ממנה כביכול אני זה שאחראי על החלק הזה בכתובה אבל עם הזמן נרגעתי, אני לא אגיד לאשתי להתפטר רק כדי להעצים את הגבריות שלי.

עם הזמן למדתי לתקן דברים בבית ויש לי גם רישיון חשמל, זה דברים שלומדים בקלות ביוטיוב ובפייסבוק ובעוד מקומות.

ועם פוטנציאל השתכרות גבוה ממני (שלא ממומש כי היא בוחרת לוותר על חלקו לטובת המשפחה)

בעניין תיקונים בבית

כל מה שאני יודע לעשות. היא גם יודעת

חלק מהדברים אני אעשה וחלק היא.

לדוגמה. חציבות. תליה. חשמל וכו' אני אעשה

שכפטל. צבע. הרכבת רהיטים. זה היא בדרך כלל.

ואחרי כל זה.

לא מרגיש שיש תחרות מי יותר "גבר"

מנהלים בית בשותפות. תוך פרגון הדדי לחוזקות של כל אחד 
 

על פניו, זה לא אמור להפריע עם עבודת המידות.
אבל ההבניה הטבעית של נשים וגברים היא רצון של גבר להוביל ורון של אשה להיות מובלת.
אם מקלפים את כל המעטה ומגיעים פנימה למניעים הגולמיים- זה מגיע משם.
ברור שבפועל יש הרבה זוגות שהאשה יותר במשהו שהוא "כביכול" גברי- כמו הדוגמא שנתת תיקונים בבית או שכר,  והם מאושרים, אבל ממה שאני אישית ראיתי וחוויתי זה בא על חשבון דברים אחרים...

שמעתי פעם מרבנית חכמה, שסוד לזוגיות מוצלחת זה שתמיד אשה יהיה משהו אחד שהיא ממש מעריצה את בעלה. ממש ממש. לא צריכה לעשות עבודה כדי לראות את הטוב שבזה אלא באופן טבעי מרגישה שהוא כמה רמות מעליה.


דעתי האישית היא שבעולם של היום יש בלבול מאוד גדול שמוביל להרבה סוגי התנהלות "קלוקלת", המושגים של נשיות וגבריות מתבלבלים ובהתאמה המקום של הגבר והאשה במערכת זוגית.

ברור שאנחנו אנשים שונים וכל אחד מה שהוא מתחבר, אבל בגדול ממש לדעתי זה מקום בריא שהאיש יותר מוביל והאשה מובלת.
שוב, הגדרות טכניות זה בעייתי כי זה לא משוואה במתמטיקה. גם כ אחד ומה שחשוב לו..
מקווה שאני מובנת..

ויכולה לומר על דרך השלילה.
הרבה מאוד בעיות בדינמיקה זוגית נופלים על מקומות שורשיים אלו- תפקידים "מבולבלים" של הגבר והאשה.
שוב, זה מאוד תלוי בהמון דקויות.
אתן דוגמא מאוד רווחת אבל דיי מובנת-אברכות.
בציבורים בהם האיש אברך למשך שנים רבות (לא אברך ל5-6 שנים ואז יוצא לשוק העובדה אלא "אברך נצח") יוצא שהנשים נצרכות לצאת לפרנס. זה כבר היפוך היורות, גם אם הן עושות את זה בהסכמה, אהבה ורצון גדול מאוד!
זה לא טבעי שעול הפרנסה יהיה באחריותה של האשה. היא יכולה להשתתף, ואף להרוויח יותר בפועל אבל תכלס לא מתאים לנפש שלה לדעת שהיא האחראית לפרנס.
וישנם ציבורים במגוון קהילות שהאשה מפרנסת בלעדית (גם אם הבעל מרוויח מהצד, רוב הפעמים זו לא הששכורת העיקרית שהבית מתבסס עליה).
יוצא שהאשה עובדת ומתעייפת. הרבה פעמים האיש מוציא בהפסקה של הכולל את הילדים מהגן, מבשל ואף מגיש צהריים, יושב עם הילדים כשהם חולים וכו וכו.
אין בזה רע, וזה לא שאני אומרת אשה למטבח גבר לעבוד בשדה. זה מאוד גברי שגבר מבשל ומטפל בילדיו נגיד אבל זה קצת התהפכות היוצרות במערך התפקידי המהותיים בבית.
הרבה אברכים, לא כולם, אבל הרבה, הופכים להיות מאוד "נשיים". שוב לא כולם אבל חלק גדול. הם טרודים בתורה, וכדי לא לבטל את התורה האשה מעסקת בהרבה "עויילם הזה". שיחות עם אנשי מקצוע למשל. כל מיני. שוב לא יורדת לפרטי כל מקרה זה נורא כללי. אב זו דוגמא שקל להבין.
לא דומה גבר שעובד קשה ומפרנס, לאברך כששניהם צריכים לריב עם קבלן שיפוצים שעשה טעות בבית, נגיד.
מקווה שזה מובן וברור הכיוון.

זה לא אומר שאשת אברך ואברך לא יהיו מאושרים ושלמים בזוגיות שלהם. אבל זה יכול ליצור המון תסכולים שנובעים מזה שהדברים לא מתנהלים בזרם שבד"כ טבעי להם להתנהל.
 

לבין להיות האחראי על הפרנסה.

אצלנו, למשל, גם אם לפעמים אני מרוויחה יותר מבעלי (מכיוון שאני עצמאית זה משתנה), אני לא מנהלת בכלל את הכספים - זה התפקיד של בעלי, ובעיניי זה באמת התפקיד הגברי. (אף שכמובן יכול להיות שיש נשים שמבינות בזה יותר מגברים)

בעלי היה אברך הרבה שנים (11) ועכשיו הוא אברך חצי יום.

בצורה שווה בנושאים האלה

נראה לי שזה טוב ככה כדי לא לראות את הצד השני (בעל או אישה) במקום נמוך יותר.

לא בטוח שהבנתי אם את עושה עבודה של לא משנה אם יש הבדלים בינינו ואת לכאורה יותר מבעלך, בכל זאת את מצליחה לחיות בתחושה של אין הבדלים.

או שעובדתית/אובייקטיבית אתם שווים..

אני יותר בוגרת מבעלי , עצמאית מאוד ("חזקה") מסתדרת לבד ופחות צריכה תמיכה, מרוויחה הרבה יותר ממנו

לבעלי אין שום בעיה לתת לי את התמיכה והגב אם אני צריכה או להרוויח יותר , לי זה הכי טוב - אני צריכה שיתנו לי עצמאות,

קל לי יותר לקבל החלטות ולקחתי על עצמי את העול של הפרנסה מבחירה

וב"ה מסתדרים מצוין דווקא בגלל שיש לי את המקום שלי ומצד שני לו יש הרבה תחומים אחרים שהוא טוב בהם יותר ממני

מקווה שעניתי את התשובה, לא כ"כ הבנתי מה מטרת השאלה

המפרנסת

חלק מהיכולות שלי גבוהות משלו

אני טיפוס חזק ולא זקוק למשענת

אבל

השותפות החברות והזוגיות עם בעלי עוזרות באופן משמעותי להצלחות שלי

וגם הוא מתקן דברים

וכן הזוגות שלנו טובה

א. תודה שעניתם.

ב. אולי מוטב בתשובות הבאות להתעלם מההתחלה/מההקדמה ולהתייחס בעיקר למקרים 2+3 שרשמתי שם.

ג. שאלתם מה מטרת השאלה..

אני חש/חושב שרוב ככל הבנות, יש להן הרבה כישורי חיים שאין לי, בנוסף שבהשוואה אליי הן גם יותר בוגרות/עצמאיות/חזקות/מובילות(חלק מהמילים הללו כתבתי בשאלה, חלק אתן רשמתן, לא חד לי אם הן זהות או שונות אחת מהשנייה).

וקשה לי להיפגש שזה כך.. אני לא חושב שזה יצליח..

מצד שני אם 20 ומשהו שנה האישיות שלי היא x לא נראלי שזה ככ קל ופשוט פתאום להשתנות..

אז לכן רציתי לשמוע קצת אם יש זוגות עם דינמיקה כזו פחות או יותר.

מקווה שמובן יותר.

כישורי החיים שלי היו דלים

והייתי אישה חלשה ומְרַצָה

היום 20 + שנה אחרי אני ההפך

ככה שזה בהחלט בר שינוי

האישיות בגיל 20 מתעצבת מהילדות וההתבגרות ולא מניסיון חיים בוגרים

20 חשבתי שאני יודעת הכל

בגיל 30 גיליתי שאני לא יודעת כלום

בגיל 40 אני לא מחפשת לדעת אלא לחוות להתנסות לטעות וללמוד

אני מכירה גם אנשים בני 60 שאינם מאד בוגרים או חזקים

אנשים בוגרים וחזקים אלה אנשים שעשו ועושים תהליך

הם בתהליך למידה תמידי

יכול להיות מישהו בוגר לגילו בגיל 20 או 30 אבל אם הוא לא ממשיך תהליך הוא ישאר מאחור

ככה שאין גיל שמאוחר להתחיל בו תהליכים

נקודה נוספת זה לא התפקיד שלך להכריע אם אתה מספיק גבר כדי להתחתן, זה התפקיד שלה.

אני ברווקות הייתי בטוח שאף אחת לא תרצה אותי בלי תואר אקדמי, שטויות במיץ עגבניות, הסטנדרטים שלך לגבריות לא מעניינים אף אחד ולא צריכים לעניין גם אותך, מה שמעניין זה הסטנדרטים שלה, ואידך זיל גמור.

שלך

אם אתה שואל אותי, הבעיה הכי גדולה שלך זה הייאוש הזה מעצמך

אתה עוד צעיר. אפשר לפתח את האישיות, את הקריירה, את הכל. השאלה היא אם אתה מרגיש שאתה רוצה ומסוגל

אלו לא הדברים שרשמת, אלא מידות טובות, הכלה והקשבה. כל אלו הם משענת ומושא להערכה לא פחות מדברים אחרים.

וגם ה2 הראשונים יכולים אולי להוות בעיה. לא בהכרח.

אם יש קשר טוב וקרוב אז פחות.

הייתי מתמקדת ב3

אפשר לעבוד על זה. 

ולכן לרוב בכול אחד מהמקרים תמצא

טיפוס חזק יבחר שברירית וההפך

וכו על זה הדרך...

ככה חיי הזוגיות יותר מעניינים...

לדוגמא שני אנשים אדישים בבית זו צרה צרורה

אחד אדיש ואחד דרמטי זו חגיגה

שני דומיננטים בבית זה קרבות ופיצוצים

אחד דומיננטי ואחת פחות זו חגיגה

זוג מקסים ומאושר מאוד, והיא מעריצה אותו לגמרי.

כן יש לו חוכמת חיים משלו והוא מוכשר מאוד, ובהחלט יש מה להעריץ בו.

לגבי משענת - אני חושבת שזה הדדי אצלם. זה דבר אישי מכדי לדעת בוודאות מהצד...

ובהרחבה:

1. חכמה יותר זה תלוי סוג אינטליגנציה בעיניי. אבל אם אתה מדבר על אינטליגנציה ריאלית כזו - כן. ברור

מרוויחה יותר בוודאי קיים, לא תמיד זה אומר שהיא אחראית כלכלית.

מתקנת דברים בבית? מאוד שולי בעיניי. אני מתקנת כמעט הכל. הוא יודע להחליף נורה כי זה רק לסובב והוא יותר גבוה. לא מרגישה שיש לזה איזושהי השפעה… גם כמה כבר צריך את זה? הבית לא מתקלקל כל שניה…

2. לפחות בגיל הצעיר, ממה שרואה, נשים יותר בוגרות מגברים. אז ברור שמכירה.

3. לא מכירה. אבל נראה לי שלהוות משענת זה לא ככ קשור בתכונות ספציפיות. מכירה מקרים שהאישה לא מהווה משענת לאיש (והאיש כן מהווה משענת לאישה), אבל לא מכירה מקרים שהם גם שמחים. בעיקר של חולי פיזי או נפשי.

נראה לי חלק חשוב מזוגיות זה להוות משענת אחד לשניה ולהפך, לא?

אני מכיר די טוב, זוג מבוגר שנשוי באושר ועושר כמה עשרות שנים (שניהם כבר פנסיונרים).

היא מנהלת אגפים גדולים בארגון ממשלתי גדול, וכמדומני הייתה מתישהו רל"שית של אדם מאוד בכיר. מטבע הדברים היא אישה חכמה, בעלת אופי מנהיגותי, וכסותה מוטלת בין אנשים מכובדים.

בעלה הוא איש טוב ונעים הליכות, עבד בתחזוקה באחת מהסניפים הקטנים של אותו ארגון גדול. בהתאם, הוא נראה ולבוש בצורה פשוטה מאוד, מדבר בשפה עילגת, ותמיד שמח ומדבר דברים טובים ונעימים.

לשם מושגים, הם היו יכולים לארח אצלם בבית איזו אישיות בכירה, או לעשות מסיבה לרגל חג כלשהו בנוכחות כל המי ומי, והיא הייתה יושבת במרכז עם ח"כ פלוני ושופט אלמוני, ובעלה היה יושב בצד כאחד האורחים.

אני מכיר אותה כי עבדתי מולה (וגם כי היא אישה מוכרת בסביבה שלה), היא באמת אישה משכמה ומעלה בכל המובנים.

אותו אני מכיר כאדם, מבית הכנסת וכדו'. הוא אדם מאוד מאוד פשוט, אם היית רואה אותו לא היית מאמין שיש לאשתו 12 שנות לימוד, ובוודאי לא היית חולם שהיא עובדת.

כזוג, או מה קורה אצלם בבית, אני לא באמת יודע. רק קח בחשבון שהם נשואים איזה 30-40 שנה, אז כנראה שטוב להם

אתה המון פעמים מגיב במשפט יחיד שנכנס בכותרת, ואז בגוף התגובה מקליד נקודה.

למה בעצם?

אמנם משוטטי הפורומים ואני בתוכם כנראה לא מודדים את השניות תוך כדי שיטוט, אבל עדיין מסקרן אותי למה חשוב לך שהנק' האדומה של השירשור תהיה מלאה ואנשים יכנסו להודעה שלך כדי לגלות שהם כבר קראו את כל התגובה שלך כבר בכותרת.

לא חייב לענות כמובן

זאת אומרת שגם לאשה יש רווח מזה שהיא נשואה לאיש שאותו בחרה. אם הייתה לבד לא בטוח שהייתה מגיע להישגים שהגיעה אליהם. הראש שלה היה במקום אחר. וברור שגם לאיש יש חלק בהישגים שלה. ובבית שבנו שניהם. שום דבר לא מובן מאליו, ושום דבר לא בא לבד. אם בונים ביחד אז זה ביחד.  באמת אחד המרכיבים החשובים בזוגיות, הוא ההערכה ההדדית. אם המרכיב הזה חסר, יש בעיה. אבל אין בעיה ליצור אותו.

שזה נכון על גברים ולא על נשים.

אישה כשהיא לבד, היא מתפנה לבשל לנזקקים, לעזור למסכנים, להפוך חצי בית לגמח ואת החצי השני לחנות של משהו שנמכר במחירי גמח (מאוד נפוץ אצל אלמנות לא צעירות, אבל ככל, נראה לי אופייני אצל נשים שמיואשות או לא מעוניינות בבן זוג).

גברים כשהם לבד הם קמלים, נהיים עייפים ומשועממים ומצמצמים את תחומי הפעילות שלהם. בהרבה מקרים נהיים מרירים ומכונסים וכדו'.

אגב נדמה לי שמאוד שיבחו את הרב וינברג, בעל ה"שרידי אש", שלמרות שהוא היה אדם בודד בכל זאת היה אדם יצירתי ויוזם וכו'.

כמובן שיש יוצאים מן הכלל. אבל זה הרושם הכללי שלי.

מעניקה, מטפחת, יש לה המון צורך לתת, לדאוג לסביבה.

כשאין לה למי לתת (מכל מיני סיבות) או שהיא נובלת או שהיא מעניקה ביוזמתה לאחרים. 

בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...

ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני

צריך כמה שיותר החלטות משותפות.

שלושה *שותפים* באדם.

ראיתי הרבה על רמה, יש גם מקומות להזמין אוכל או לצאת

ירושלים לא מכירה

סביר להניח ששם תקבלי עוד תשובות.

תהנו!!

כבשת הרש וכל זה

למרות שאני מנהלת בשניהם.

יכול להתאים לכם?

(בעצם זה אולי גדול מידי בשביל זוג..)

עוזר?

 054-426-5105 זה הטלפון,

עם ארוחת בוקר מפנקת, יש בריכה לדעתי מקורה צריך לברר

מומלץ

יש בזה משהו.

בהחלט מרגש שהבן ככה בחברה.

ומחלק כינויי חיבה.

ונצרף שיר של חנן, 'אחי"

לכבוד הרגע המרגש.

זה שיר שאתה עוד הולך לשמוע,

זה לא יהיה ביום הזיכרון.

גולנצ'יקים פלחה"ן 97,

בדרך חזרה מלבנון.

אף פעם לא ראיתי אותך ככה

אתה מואר מידי, וזה מפחיד

הקלטתי הודעה ולא הקשבת

פחדתי שאף פעם לא תספיק

אחי אתה איתי בחלומות שלי

אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר

נרדם ושוב אחי

תלך תחזור שאלוהים ישמור

זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה

עוד לא הספקנו כלום

זה שיר שעוד נשיר אותו ביחד

נשיר ואז אתה תצחק בקול

תגיד, אף פעם לא ראיתי את זה ככה

סתם עשית מזה משהו גדול

ואז אתה תיקח את הגיטרה

ותנגן בשקט עיר מקלט

אני אבכה אתה תחפש את ההרמוניה

ולא תזיל גם לא דמעה אחת

אחי, אתה איתי בחלומות שלי

אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר

נרדם ושוב אחי

תלך תחזור שאלוהים ישמור

זה לא הזמן לשלוח לי מכתב פרידה

עוד לא הספקנו כלום

מקור: Musixmatch

מילים: בירן תומר / בן ארי חנן

אחי: מילים ©‏

המילה הראשונה שהיא אמרה לא הייתה "אבא" או "אמא"

אלא

(בבכי)

"אתןןןןןן" (איתן)

ובתרגום:

בוא לעזור לי מול ההורים שלי.

והוא בא.

שהילד גבה, ושהוא רשום במוסד לימודי מסויים

אלה נתונים טכניים.

ושהוא נהיה חבר'ה-מן וקורא לחבר "אחי"

זה משהו ממש מיוחד בעיני.

זה כאילו רמה מעל.

ומצליחה ליצור ניכור הורי בין הילדים לאבא שלהם.

כמה מרגש!!!

לק"י

בכל זאת יש לה ממי ללמוד (הגדול כבר בכיתה ה')🤣

זה היה משעשע😅

"אני שרופה עליו".

האחרונה דווקא בכל אחד ואחת משורדי השבי הקדושים האלה הי"ו.

אחד אחד

אחת אחת

כמה אור יש בהם

כמה אור הם מפיצים

במקום לחזק אותם, הם מחזקים אותנו

כל אחד, בכל מקום שהוא, שמחובר ליהודי שבו, שמחובר לאבא שבשמים שממנו ובידו הכל,

שנלחם על יהדותו ואמונתו, שנתחם על אחדות עמו, ששרד בכוח אמונתו ועמו, מהותו ונשמתו.

מתוך הגיהנום הכי נורא

להגיע ככה, להאיר ככה,

לזעוק "שמע ישראל",

למצוא את האור העצום שבתוכם, בתוך הנשמה שלהם

והם פשוט מנצנצים.

כמה אמונה הם מלמדים.

וכמה כוח יש ליהודי.

שה' הטוב ישמור עליהם וישלח להם רפואת הגוף והנפש ורק מתיקות שלמה ועצומה מעתה ועד עולם 🙏

ושנזכה ללמוד מהם ולהתחבר גם לכוח העצום שיש בכל אחד ואחת מאיתנו, ממשיכי דרכם של אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב,

אנשים בשר ודם עם נשמה אלוקית אינסופית, עם כוח על, עם יכולת לתקן עולם! 

אני הקטן

ואני הקטנה

יכולים להזיז הרים וגבעות

ולהשפיע

כל אחד ממקומו הוא.

כמה כוח יש בך!!!

זה עצום!

תראה אותו

תראי אותו

הוא שם

בתוכך

רוצה לצאת ולהאיר באורו הייחודי והגדול ❤️✨

בהצלחה רבה ובשעה טובה

בסוף לקח זמןן, כמעט שלושה שבועות

לק"י

לפחות מאתמול להיום יש התייצבות והעליה מתונה.

ושלא תהיה ירידה לצורך עליה😅

ועוד היה יום שישי אני חושבת. אירגנו הכל ממש מהרגע להרגע

דיברו עם הקייטרינג לפני אז היו גם כמה מגשים עד כמה שזכור לי. והמשפחה עזרה לארגן אוכל, הביאו קרקרים וגבינות...

בכל אופן היתה ברית בזמן!

אבל היום השמיני עבר, אז הלחץ ירד. כי בזמן זה כבר לא יהיה.

לק"י

עשינו את הברית אתמול.

עבר אותה כמו גבר😂

רק נשארנו עם כמות גדולה של אורז ותפו"א. אני שוקלת לפתוח קייטרינג....

(ניסינו למסור לכל מיני. לא הלך כ"כ).

לק"י

השם הראשון- חיפשנו שם אופטימי שקשור למצב במדינה.

שאלנו גם את הילדים אם יש להם רעיון לשם, וזה אחד השמות שעלה, והם מאוד רצו אותו.

אז זה התחבר ביחד.

השם השני- על שמו של מישהו שהציל הרבה אנשים ב7/10, ונהרג.

תסתכל על שנים לא טובות,

למשל תבדוק את שנת 2020 או 2008, ואז תראה איזה מסלול עדיף...

בגדול,

בשנים טובות מצופה שמסלול מנייתי ישיג תשואה עודפת לעומת הכללי,

ובשנים רעות מסלול מנייתי יפסיד יותר מאשר הכללי.

ואם אתה למשל צריך את הכסף כבר בעוד שנה, אז לא תוכל ''לתקן'' אם בדיוק השנה הקרובה תהיה גרועה.

בדקתי את הקופות האלו באתר גמל נט

2024

ממוצע:

22.28%   ממוצע כללי: 12.92%

2023

ממוצע:

16.01%  ממוצע כללי: 8.89%

2022

ממוצע:

-17.30%    ממוצע כללי: -8.96%

 2021

ממוצע:

19.28%    ממוצע כללי: 12.71%

2020

ממוצע:

7.61%   ממוצע כללי: 5.01%

2019

ממוצע:

25.13%    ממוצע כללי: 13.15%

2018

ממוצע:

-4.98%     ממוצע כללי: -1.31%

2017

ממוצע:

17.80%     ממוצע כללי: 8.38%

2016

ממוצע:

7.25%     ממוצע כללי: 3.69%

2015

ממוצע:

2.85%   ממוצע כללי: 2.06%

2014

ממוצע:

5.85%    ממוצע כללי: 5.13%

2013

ממוצע:

20.04%     ממוצע כללי: 10.39%

2012

ממוצע:

11.14%    ממוצע כללי: 11.16%

2011

ממוצע:

-20.55%    ממוצע כללי: -4.65% 

2010

ממוצע:

16.21%     ממוצע: 11.71%

2009

ממוצע:

84.72%    ממוצע כללי: 37.90%

2008

ממוצע:

-50.10%    ממוצע כללי: -21.85%

2007

ממוצע:

13.94%     ממוצע כללי: 8.71%

2006

ממוצע:

26.15%    ממוצע כללי: 8.50%

2005

ממוצע:

22.58%    ממוצע כללי: 14.19%

ב20 שנה היו 4 שנות הפסדים: 2022, 2018, 2011, 2008 (אחרי ההפסד הגדול ב-2008, היה רווח עצום ב-2009).

אז לפי זה, 20% מהשנים יש הפסד, 80% יש רווח שמשמעותית מעל מסלול כללי.

לפי זה, אלא אם כן אני מפספס משהו, אין סיבה שלא לשים במניות. אלא אם כן מישהו באמת ובתמים

ייתכן ויהיה לו צורך מיידי לכסף בטווח לא ארוך.

אם ל 20 שנה, ברור שלהשקיע במסלול מניות

אבל לשנים בודדות, אתה רואה שיש שנים עם נפילות חזקות.  

לפי הנתונים ששלחת:

א. אם באת להשקיע לשנה אחת, אז יש סיכוי של 25% שהמסלול המנייתי יהיה פחות טוב (שכחת את 2012). זה ממש לא מעט.

ב. כשמסלול המניות יורד, זו עלולה להיות ירידה מאוד מאוד כואבת ואכזרית. הרבה מאוד אנשים יעדיפו להרוויח בשנה ממוצעת 8% ולא 12% (סתם מספרים מהראש), ובלבד שלא יהיה מצב שהם יאבדו בשנה אחת 50% מההשקעה שלהם.

ג. בוא ניקח אדם שהכניס בדצמבר 2027 סכום של 100,000 ש"ח להשקעה במסלול מניות, לעומת אדם שהכניס את אותו הסכום למסלול כללי.

כתבתי כאן בסוף כל שנה כמה כסף יהיה לכל אחד מהם:

עיניך הרואות: גם בחלוף 17 שנים מצטברות ורצופות, מסלול כללי הניב תשואה עודפת על פני מסלול מנייתי, עם תשואה של 183% לעומת 180% במסלול המנייתי.

למעשה, אם מישהו נכנס בדיוק בסוף שנת 2007, אז בכל אחת מהשנים ללא יוצא מן הכלל (ובהנחה שלא שינה מסלול תוך כדי), היה לו פחות כסף בחשבון לעומת מי שהיה במסלול הכללי.

אם ניקח את הממוצע של "כמה כסף היה בסוף השנה", אז במסלול המנייתי נגיע ל-150 אלף ש"ח, לעומת 180 אלף ש"ח במסלול הכללי. 20% יותר למסלול הכללי!

למה זה קורה ואיך פספסת את זה?

כי אתה ספרת בכל שנה בצורה בינארית מי הביא תשואה יותר טובה. צורה בינארית שבה יש מנצח ומפסיד, זהו, בלי שום משמעות לשאלה "מה ההפרש".

כלומר מבחינתך אם מסלול מנייתי הניב 2.85% לעומת המסלול הכללי שהניב 2.06%, אז המנייתי ניצח. 1-0 לטובת המנייתי.

ואם המסלול המנייתי הניב הפסד של 50.1% והכללי הניב הפסד של 21.85%, אז הכללי ניצח. כלומר יש לנו תיקו, 1-1.

זה כמובן רחוק מלהיות נכון: ירידה של 50.1% בשנה אחת זה דבר דרמטי ומטורף, 50% מההון שלך נמחק תוך שנה, ואפילו עלייה של 84.72% בשנה הבאה לא תחזיר אותך לנקודת ההתחלה (אחרי שמאבדים 50%, אז צריך תשואה של 100% רק בשביל לחזור לנקודת ההתחלה).

וכמו שאתה רואה בחישוב הקטן שעשיתי על בסיס המספרים שלך, מסלול כללי בהחלט יכול לנצח את המנייתי גם לטווח הרחוק.

בוא ניקח דוגמה נוספת: הפעם הכסף נכנס בסוף שנת 2010, כך שעכשיו אין לנו ירידה של 50.1% בשנה אחת:

גם הפעם, ברוב מוחלט של השנים, מי שהכניס את כספו למסלול הכללי נהנה מתשואה עודפת.

אם ניקח את ממוצע היתרות בכל סוף שנה, במסלול המנייתי נקבל 154 אלף ש"ח, לעומת 163 אלף ש"ח במסלול הכללי - כמעט 6% יותר. 

אתה בוחר דוגמאות קיצוניות ומהן כותב מסקנות.

ברור מאליו שיש סיכון במניות ושפה ושם יכול להיות איזהושהו חסרון פצפון

לעומת מסלול כללי. 

זו השקעה עם סיכון, אף אחד לא מבטיח לך שהיא תהיה הכי טובה עבורך.

זה לא נכון בדרך כלל. משקיעים לאורך תקופה. כל חודש מוסיפים קצת. זה מפחית את התשואה אבל גם מוריד את הסיכון.

אבל זה לא ישנה משמעותית את התוצאות

כי עיקר ריבית דריבית זה על ההון הגדול

אם תכניס 1000 שח שהבורסה עולה או יורדת זה לא ממש ישנה

זוג צעיר בתחילת חייו, שחוסך הון ראשוני לדירה למשל, מצד אחד צריך למקסם את שווי הכסף ומצד שני זו השקעה לטווח קצר יחסית.  יצטרכו את הכסף כדי לרכוש בית.

אם מפזרים סיכונים ומשקיעים במספר מסלולים, אפשר חלק בכללי וחלק ב 100% מניות.

אם זה כבר זוג מבוסס, או רווק שטווח הכסף מאוד רחוק, אז מניות זו השקעה עם סיכון מחושב. 

מה שעולה לי מיד - מנהרות הכותל

עוד רעיון- כל מיני יקבים עם מרכזי מבקרים

ואם יש סבא וסבתא, הם יכולים להיות בסיור, ושלנקבה יישארו הצעירים.

יש המון מה ללמוד שם

בהחלט יהודי

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://he.wikipedia.org/wiki/%25D7%25A0%25D7%25A7%25D7%2591%25D7%25AA_%25D7%2594%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2595%25D7%2597&ved=2ahUKEwiBycDR4viQAxWng_0HHZFPITwQFnoECB8QBQ&usg=AOvVaw31GPPolQiECz3WcCUAOTFV

תראה שגם בויקיפדיה כותבים כל הזמן בלי י'.

בעיני זה פוגע באותנטיות. אני מתעקש לכתוב בוורד לפי הכללים של התנ"ך, גם כשהוא מסמן לי כשגיאה...

תשלמו

לא להפעיל ביטוח על כזה דבר

רק תראו שיחתום שאין לו טענות וכו וכו , למרות שהוא נראה אמין וכו

אבל להחתים על מסמך שהתשלום הוא סופי ומוחלט לאחר שבדק הרכב היטב על ידי גורם מקצוע ואין לו ולא יהיה לו שום טענות בעתיד אליכם .

חשוב שאנשים ידעו טת זה

זה חוק

אז אם ההשתתפות עצמית שלכם נמוכה והתיקון עם שמאי יעלה פחות מ5 לכו על ביטוח

רק על ,5000 ועל השאר לשלם, כדי שהביטוח לא יתייקר?

לא מכיר חוק שנוקב במספר כזה

מכיר הוראות חיוב פנימית של חברת ביטוח. רובן בסכום נמוך ממה שכתבת וזה משתנה מחברה לחברה.

אגב זה משהו שלא הרבה יודעים וזה נכנס כחוק ממש

וממליץ לבדוק את דברי עם סוכן ביטוח

אבל להבנתי יש שם 2 חורים:

כתוב:

1.  סכום נמוך - כל חברה מפרשת סכום נמוך אחרת.

2. שתביעות אלה אומנם לא נרשמות בגיליון הביטוח הכללי (שמשותף לכל החברות) - אבל זה לא אומר שהחברה לא תשמור מידע עליך ולתמחר את הביטוח בהתאם. ואז תהיה באותה החברה סוג של עליית פרמיה.

בנוסף. נכנסתי כרגע לאחת מחברות הביטוח לקבל הצעת מחיר. הם שואלים האם היו תביעות ביטוח. הם לא מבדילים בין סכומים.

כאמור. ממליץ לשאול במפורש את סוכן הביטוח שלכם. 

מתחת ל5000 זה לא נחשב תביעות ביטוח

כלומר השאלה מתכוונת האם הייתה לך תביעה של מעל 5000

ואני יודעת את זה לעומק כי בעלי ניהל צוות בביטוח רכב...

תביעות,

לא שאלו מעל סכום מסןיים

מתכןונים האם הייתה לך תביעה שמוגדרת בחוק כתביעה כלומר מעל 5000 שח

ושוב אני אומרת אנשים לא יודעים את זה וחשוב שידעו כי החוק ייצא בדיוק בגלל שאנשים לא תבעו ביטוח על תביעות קטנות כדי לא לעלות את העלות ולכן נחקקק החוק

אני

לי היה גם תאונה והציעו לנהגת השניה לתקן ב2700 בלי ביטוח

בסוף מצאתי מישהו שהסכים לתקן ב1200.

נקודה חשובה. מי שיש לו 3 תביעות בשלוש שנים, רוב חברות הביטוח יסרבו לבטח אותו והוא יוכל לעשות רק ביטוח חובה יקר בפול.

יש חברות שמפסיקות לבטח גם אם יש רק 2 תביעות.

עדיף לא להפעיל ביטוח גם אם הנזק קצת מעל ההשתתפות העצמית.

2 תאונות פח קטנטנות. עשו ביטוח בפול לתקופה ואחר כך חזרו לחברת ביטוח נורמלית. במקרה של גניבה זה היה סיכון גדול.

ואני לא אומרת שאת לא חווה גזלייטינג

אבל אל תשכחי שהיום היד קלה על ההגדרות..

האמת שלא רציתי להאמין..

קיבלתי אבחנה מפסיכולוג שמלווה אותנו כמעט שנתיים לפרקים.

וכמה כולנו לומדים ממך.

אני לומדת ממך לשאול את עצמי כל יום: "במה את עובדת?"

ולרצות לענות לעצמי: קודם כל בלשמוח ולשמח. קודם כל בלהרגיש אמת ושלמות בבית פנימה. לעבוד בזה. זו עבודה. זו משרה מלאה. 24/7.

המשרה הכי חשובה.

העבודה הכי יקרה.

לעבוד בלבנות בית, משפחה

לעבוד בלאהוב, בלבנות זוגיות

לעבוד בליצור חיים במהות וחיים בפשטות

לעבוד בבסיס שממנו יוצאים ואליו חוזרים

לעבוד בלזכור את זה תמיד - מה הכי הכי חשוב

לא החוץ, לא תדמית, לא קריירה, לא פרסום, לא לייקים, לא כבוד מדומה,

אלא הפנים

הבית

"למשפחותם"

אם נעבוד בחוץ ונשכח את המהות - נפספס את מהות החיים

אם נעבוד בבית, או יותר נכון - על הבית, ואת שאר המיקוד נשקיע גם החוצה מתנועה של פנימה ורק אז החוצה ולא להיפך - נחייה את המהות

נוכל מתוך המלאות שלנו גם לתת החוצה

קודם מעגלים פנימיים

קודם אשתי ואני. אישי ואני.

קודם הילדים. אנחנו המודל היחידי שהם מכירים. אנחנו נתנו להם חיים בזכות השותף השלישי הקב"ה שהכל הכל ממנו

ואנחנו ממשיכים להעניק להם חיים כל יום ביומו

כאשר אנו עובדים בלתת להם יציבות, וחום, ואהבה, ומודל של תקשורת בונה ומקרבת, ומודל של ניהול קונפליקטים נכון,

ומודל של לקום גם אם נופלים,

ומודל של לאהוב תמיד גם אם לא מסכימים או כועסים

ומודל של נצח. של השקעה בנצח.

ומודל של בחירה. בחירה בחיים.

ואנחנו מחיים אותם, את הילדים שלנו, בכל יום יום

ואנחנו מחיים גם את עצמינו 

ומתוך החיות הזו - אנו יכולים גם לתת הלאה, לשאר המעגלים

תמיד תמיד רק בתנועה הזו.

ואני גם לומדת ממך הדר היקר והקדוש

כמה חשוב עוד להביט פנימה, למי שאנחנו באמת

כמו שכתבת במילות הזהב שלך: 

"... בחיי היומיום אנחנו רואים בעיקר את העולם סביבנו, טועמים אותו, חווים אותו, אבל כמעט לעולם איננו רואים את הנפש שלנו. 

סביבנו יש המון מסכים והסתרות שבעצם מסתירים מהאדם את נשמתו, את אישיותו, את עצמותו.

אם אשקע בתענוגים שכל הזמן מתחלפים ומשתנים, אחמיץ את האפשרות לתענוג מתמיד, שמשמעותו גילוי עצמי."

איזה לימוד!

איזה מבט!

איזו הסתכלות!

ללמוד ממך!

כולנו!

אני רוצה ללמוד ממך להסתכל יותר למי אני אומרת בוקר טוב כל יום דבר ראשון, ולוודא שזה לא יהיה הטלפון.

לברר למי אני אומרת אחרון כל לילה לילה טוב, ולוודא שזה לא הטלפון שוב.

לוודא שאני לא עם 3 ידיים במקום 2, וכל היום הראש בתוך קוביה קטנה של טלפון. איזה מראה מוזר זה באמת...

לוודא שאני זוכרת להביט למעלה, לשמים, לבורא, לבריאה, לפאר היצירה

לוודא שאני זוכרת לנשום את האוויר הטהור שהקב"ה נותן לנו

לוודא שאני מריחה פרחים וריחות של הטבע

לוודא שאני מביטה על אנשים ולא על מסכים כל הזמן

לוודא שאני במהות שלי, ולא של מיסוך ומסך ודברים שאינם מתאימים לי

לוודא שאני יכולה לומר תפילה מכל הלב כאשר ממתינים לאוטובוס או רכבת או סתם הולכים, ולא חייב בכל שנייה להיות עם ראש תקוע במסך שממסך

לוודא כמה אני נהנית בשבת או חג כשאין את המסך, המיסוך, כשיש רק הווה, עולם, בריאה, חיים.

לוודא שבכלל מתאים לי ואם כן כמה ואיך להיות במדיה מסכית,

וכמה היא עדיין לא תהיה שלמה ולא תחליף לעולם פנים מול פנים, 2 נשמות שנפגשות ומדברות, וכמה זה יקר הנשמות האלה והפנים,

הפנים שרואים

והפנים מבפנים שמתגלה מתוך הפנים.

אני רוצה לזכור את כל זה ב"ה.

תודה לך הדר היקר והאהוב והקדוש שלנו על הלימוד שלך, עליך, 

אני בטוחה שאתה במקום הכי הכי גבוה שיש, נהנה מזיו השכינה,

וממשיך לחיות ולהחיות את כל העם שלך כל רגע על ידי כל הטוב והאור העצום הזה שהשפעת והשארת.

אתה חי בתוכנו!

עם ישראל חי, והמון בזכותך ❤️

ומדהים שבדיוק בפרשת השבוע, חיי שרה, בה לומדים על כל חייה של שרה אמנו דווקא בפרשה בה מסופר לנו על פטירתה - ללמדנו שצדיקים במיתתם קרויים חיים וכל השפעתה ופועלה ואורה של שרה אימנו חיה וקיימת ומפעמת בלב כל יהודי וכל יהודיה עד סוף כל הדורות!

וכך גם אתה, הדר בנה, מכוחה ומאורה מאיר גם על כולנו, חי וקיים ופועם גם במותך מן העולם הזה.

צדיק אתה

וצדיקים במיתתם קרויים חיים.