בכל מה שקשור לפורום עצמו, לשיחות אישיות או מסרים וכל העולם הוירטואלי בעצם שאנו חלק ממנו...
לקחת את הטוב, ולהיזהר מאוד מהלא.
(מצרפת שוב שרשורי עבר בנושא,
מעדיפה להיות "חופרת" או "נודניקית" בנושא ולהזכיר שוב ושוב ובלבד שזה יעזור ולו לאדם אחד.)
ותודה רבה לכל הגולשים/ות העירניים והאכפתיים שמיידעים ומדווחים גם בפרטי על דברים שאינם תקינים, אשריכם ישראל! 🙏
קורה פה בפורום משהו מטריד וחשוב לשים לב אליו | ערוץ ７
אלעדכולנו רוצים להנות משימוש מועיל ובטוח בערוץ. רוב המשתמשים בערוץ הם אנשים טובים עם כוונות טובות, עם זאת יש לזכור שכמו בכל מקום גם כאן קיימים אנשים העלולים לפגוע ולנצל את תמימותם של אחרים. על מנת שהשימוש אכן יהיה בטוח אנחנו ממליצים:
בברכת שימוש מועיל ובטוח, מנהלי הפורומים.
נ.ב
שירשור מושקע על הדברים שצריך להשמר מהם:
מימד הצללים של הפורום - נשואים טריים
נ.ב
יום קשה?
איך ממשיכים?? - נשואים טריים
יש ביוטיוב אלפי שיעורים, למה דווקא את זה בחרת לפרסם כאן? מעניין לא פחות מאשר השיעור עצמו.
לפרסם שיעור של 43 דקות ללא כל טקסט, מתאים יותר לקיר בפייסבוק מאשר לפורום...
לפחות אפשר להביא קטע מהתמלול שלו או דומה לזה.
השיעור הזה הוא שיעור חובה לדעתי.
צריך ללמד אותו לפני שאנשים מתחתנים
ובטח ובטח שגם אחרי החתונה
ועוד יותר כשיש בעיות
בפורום הזה לפעמים ומידי פעם ופעם ב..
אנשים מתייעצים לגבי קשיים בזוגיות
אז השיעור הזה הוא הפתרון
השיעור של הרב אייל ורד, שכותרתו "לבקר בעולמות אחרים: למה זוגיות מתפרקת ואיך בונים זוגיות עמידה?", עוסק בשורשי המשברים בזוגיות ובכלי המרכזי למניעתם.
להלן תמצית הרעיונות המרכזיים מהשיעור:
1. "העיוורון השקט" בזוגיות [04:00]
הרב משווה את התפרקות הבית למחלות שמתפתחות בשקט, ללא כאב מיידי (כמו חסימת עורקים או גלאוקומה). ברוב המקרים, הבית לא מתפרק בגלל "פיצוץ" אחד גדול, אלא כתוצאה מהצטברות של דפוסים שוחקים, הזנחה וריחוק שנוצרים לאורך שנים, עד שהם חוצים "מסה קריטית".
2. גרף ההתדרדרות: מפער לשנאה [06:15]
הרב מציג "גרף" המתאר איך זוגיות של אנשים טובים עלולה לקרוס:
פער: בין בני זוג יש פערים מובנים (הבדלי אופי, חינוך, תפיסת כסף, גישה לילדים).
פער לא מטופל: הופך לריחוק.
ריחוק: הופך לפגיעה.
פגיעה מצטברת: הופכת לכעס ותסכול, ובסופו של דבר עלולה להגיע לשנאה ופירוק [09:40].
3. הפער כמנוע לצמיחה [07:30]
הרעיון המהפכני בשיעור הוא שפער אינו תקלה. הפער הוא המקום שבו האדם נדרש לצאת מעצמו, להתרחב ולגדול. "אשתו של אדם מגדלת אותו", וההתמודדות עם השונה היא תוכנית הגדילה של האדם.
4. הכלי המעשי: "לבקר בעולם של הזולת" [14:20]
זהו המסר המרכזי של השיעור. הרב משווה זאת לטיול בחו"ל:
כשנוסעים למדינה זרה, באים בסקרנות, מנסים להבין את התרבות והנוף ולא מצפים שהכל יהיה כמו בבית.
בזוגיות, עלינו ללמוד "להחתים דרכון", לשים את עצמנו בצד לרגע, ולצאת לביקור בעולם הפנימי של בן/בת הזוג [18:10].
הקשבה פעילה: לעיתים קרובות, בן הזוג לא צריך פתרונות או עצות, אלא רק את החוויה שמישהו באמת הקשיב לו והבין את עולמו [23:30].
5. דוגמאות לתיקון הפער [27:00]
הרב משתף בסיפור אישי על ליל הסדר, שבו הוא הרגיש שהיה "מדהים", אך אשתו חשה חסר. רק כשהסכים "לעבור לעולם שלה" ולהבין מה חשוב לה (דברי תורה ולא רק שירה), הוא הצליח ליצור קרבה אמיתית ותיקון.
סיכום [40:40]
זוגיות עמידה נבנית על ידי המוכנות להשקיע בגישור על פערים ולא בהתבצרות בעמדה של "ככה אני וזהו". היכולת לבקר בהיכלו של השני היא המפתח לזוגיות שמחה וארוכת שנים.
נא לקרוא בלי לדלג. לקח המוווווון זמן לתמצת את זה.
תחשוב על זה
זה יכול להיות סטארט-אפ
ובטח תעשה מזה ארגזים..
אז אני אגיב כמו בפייסבוק..
לא בא לך? תגלול הלאה..
ועכשיו אענה בכל זאת כי אני נחמדה
השיעור הזה לדעתי בסיס לזוגיות
אכן היוטיוב מלא בשיעורים ..
אבל השיעור הזה לדעתי יכול לעזור הרבה.
כי הוא מדבר על משהו מאוד יסודי ובסיסי בבעיות בזוגיות.
שבין גבר לאשה יש פערים
וצריך להתייחס אליהם כאל הזדמנות לצמיחה. ולא כאל תקלה.
בנוסף הוא אומר שצריך לטפל בפערים, כי כשלא מטפלים בהם - ויש פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה- בסוף נהיית צלקת.
ואז כבר קשה לגשר על הפערים האלה
לכן כדאי לטפל בהם בזמן.
איך?
על ידי הקשבה אמיתית לצד השני.
ולא על ידי התקבעות בצד שלנו.
אלא לרצות להתקרב לצד השני ולהבין אותו. מה חשוב לו. מה הוא רוצה.
אשתי נפגעה ממני כי הרגישה שאני לא מספיק רואה אותה.
באישורה - אמרה לי לפנות לפורום ולבקש מכם הצעות איך אוכל להראות לה שהיא חשובה לי.
רעיונות?
מכיוון שהדבר יעלה בהמשך - אסביר הזמנתי חבר שהיה לבד בלי מקום להיות בו בשבת ואז ביום חמישי היא התחילה להרגיש לא טוב (לצערי דבר שקורה לה הרבה, אבל היא מתפקדת ועובדת כרגיל) - פשוט הפעם, לטענתה, זה היה יותר חמור.
היא ניסתה לרמוז לי שאבטל אותו (היא מסרבת להגיד לי באופן ישיר כי היא לא רוצה לצאת האדם הרע ולכן מצפה שאבין לבד), אבל הרגשתי רע בשבילו כי הוא קבע איתי מזמן ולא היה לו ולילדות שלו איפה להיות.
בשישי בצהריים כשהיא הודיעה לי שהיא לא תגיע לארוחה, הבנתי שהיא לא רוצה שיגיע, התייעצתי איתה מה לעשות וזה היה מאוחר מדי.
הייתה לה ערב שבת סיוט, אבל משבת בבוקר קצת יותר סבבה.
עכשיו דיברנו על מה שהיה ושאלתי אותה מה יגרום לה להרגיש שהיא חשובה לי ולא החבר הזה או אחרים.
אמרה לי להתייעץ איתכם כי היא לא יודעת ואין לה רעיונות.
אנחנו נשואים כמעט שנתיים פלוס תינוקת. מחפשת מטפל/מטפלת זוגית שתעזור במצב לא פשוט ודחוף גירושים כבר מדוברים על הפרק.
מאיזור רחובות.
מציינת שהיינו כמה טיפולים אצל מטפל לא ככ מרוצים ועוד פגישה אצל מטפלת שגם לא מתאימה.
היא מקצועית, מאירה, קשובה וכל כך מדייקת!
קיצור ממליצה בחום😅
אשמח אם מישהו יוכל לכוון אותי
אשתי נעלבת פעם אחר פעם ומתלוננת כל היום שמרגישה בודדה.(על קצה קצהו של המזלג)בקרוב יש שמחה במשפחה שלי ואמרה לי שקשה לה כי היא מרגישה שלא מוצאת את עצמה שאף אחד במשפחה שלי לא באמת מדבר איתה כי היא מעניינת מישהו ורק עושים איתה חסד אמרתי לה שאני לא חושב שיש לה מה לתרום לשיחה פחות מאחרים אבל אני יכול להבין שמרגישה ככה ושאם יש משהו שיכול להקל עליה שתגיד לי . בתגובה היא נכנסת למיטה לישון ונכנסת לעצבות.כשאני שואל אותה מה הפריע לה מסבירה לי שהיא בודדה ואני לא מכיל .האם אתם יכולים לכוון אותי במה התגובה שלי לא מכילה ?לא מבינה ? כל הזמן יש סוג של תקלות כאלו ואני מואשם בחוסר רגישות ממש אשמח לשמוע ממכם איך הייתי אמור להגיב אחרת...
דווקא כשנמצאים עם המשפחה של הצד השני, ואין ביטחון מולם, יש לך תפקיד חשוב.תתיחס אליה, תשב לידה, תשים לב שהיא לא נשארת לבד כי אתה ה"חזית" שלה מולם.
ואם מסתדר בצורה זורמת תחמיא לה בשיחה עם מישהו מהמשפחה שלך כשהיא שומעת.
אם אתה לא מוצא על מה להחמיא בכנות, אז באמת יש לך בעיה של חוסר הערכה לאשתך וזה מה שגורם לה להרגיש פגועה כל הזמן, גם אם אתה לא אומר כלום. נשים מרגישות יחס גם בלי מילים.
לגבי זה שאתה חושב שהיא נחיתית - אפשר להכנס ללופ כזה, להיות עסוקים מדי בביקורת עצמית ולחשוב שכולם חושבים עליך דברים לא טובים, וקשה לצאת מזה, והיא דווקא כן צריכה אותך.
תפסיק לחשוב עליה ככה, ממש תנסה לשנות את ההסתכלות שלך, וכשהרגש שלך יהיה חיובי כלפיה באמת אז גם תצליח יותר להעביר אותו.
אם תקרא מאמרים של הרב דסלר לחתנים, תראה שכתוב שם בדיוק זה. שהשמחה והחיות של האישה הם מבעלה. חבל שבחורים לא לוקחים ברצינות את הדרכת החתנים..
נשים יכולות להיות עסוקות כל היום במחשבות על הבית ועל הבעל, ואז הבעל חוזר מהעבודה ואצלו הרושם הוא שהעניינים יותר כרגיל, והפער הזה פוגע.
ממליצה לך להשתדל להיות חם ולא ביקורתי כלפיה.
הריחוק הזה מצטבר ויוצר משקעים ברגש שיהיה קשה לה למחוק.
אתה יכול לשמוח שהיא מצפה ממך לעידוד, זה אומר שהיא עדיין אוהבת אותך ומשתוקקת ליחס חם ממך.
היי, אשמח להתייעצות
התחתנו לא מזמן ובתקופה האחרונה יוצא לנו לריב/להפגע אחד מהשני כמה וכמה פעמים. אנחנו לא ככ מצליחים לפתור ולהתגבר על זה בינינו (צריכים לעבוד על זה/לפנות לעזרה וכו) אבל יצא שבעלי התייעץ על זה עם אמא שלו, ושיתף אותה וסיפר לה דברים..
גיליתי את זה בכלל מהודעה שהיא רשמה לו, וייעצה לו מה לעשות איתי.
עכשיו, מצד אחד, בלשון עדינה, לא ככ מתאים לי שחמותי תהיה מעורבת בצורה כזו או אחרת בתוך הזוגיות שלי, שתדע על מה קשה לי איתו/מולו, מה הקשיים שלי, מה טוב לי/לא טוב לי וכו.. מצד שני, אני לא רוצה להגביל את בעלי עם מי להתייעץ ואת מי לשתף..
באופן כללי, הוא בקשר מאוד טוב עם אמא שלו, והוא מעריך אותה ואת הדעות שלה ומשתף אותה (מאז ומתמיד, וגם כשיצאנו היו דברים שהוא היה מספר לה עלינו..), סומך עליה וכו.
חשוב לי להדגיש שהיא הכי לא שיפוטית בעולם.. היא לא בגלל זה תתייחס אליי אחרת, היא רוצה וחשוב לה שיהיה לנו טוב, ותמיד אומרת שאנחנו מוזמנים להתייעץ איתה, שזה חמוד והכל, אבל אני אישית פחות אוהבת את האופציה.
אשמח לעצות/לדעתכם מה לעשות.. אם לגיטימי לבקש לא להתייעץ או לשתף אותה, או שזו זכותו, אני לא יודעת..
תודה רבה!
דבר ראשון, ההתחלות קשות וזה לרוב ממש תקין ונורמלי שלוקח זמן להסתגל למצב.
אני מבינה את אי הנעימות שלך, והוא הגיוני.
אם את מתייעצת אם אמא שלך, הגיוני שגם הוא יתייעץ עם אמא שלו.
אבל אפשר להחליט שפונים ליעוץ מקצועי או אפילו לדמות אחרת שמקובלת על שניכם ולומדים לפתור את הקשיים ביחד
עם חמותך יש לך קשר. אתם באים לבקר, היא באה לבקר, נכדים בעתיד וכו.
ושיתופים כאלו עלולים להשפיע לרעה על הקשר ביניכן.
וגם יש לה מעורבות אישית בעניין.
(לא שזה איזה פשע, כן? פשוט אומרת, היא לא ככ אובייקטיבית, חכמה ונבונה ככל שתהיה בעצות).
בעיניי לגיטימי לבקש שאם הוא משתף מישהו, אז שזה יהיה מישהו שלא באמת קרוב אלייך. חבר טוב? אחלה. הקשר שלך איתו זניח כנראה.
רב מהישיבה? סבבה. כנ"ל.
אבל אמא שלו/אח שלו וכו. אז או לא לשתף, או לשתף בזהירות, כלומר רק בדברים קטנים או חיוביים.
מבחינתי זה לא להגביל אותו מול ההורים שלו, אלא לשמור על נפרדות בין הקשרים. (ב"ה אתם נשואים, וגם ב"ה שיש לו קשר עם אמא שלו. אבל זה שני קשרים נפרדים. לא לערבב)
כמה נקודות:
1. אין דבר שאי אפשר לפתור כמעט בתקשורת מיטיבה וכמה אחד עם השניה.
ללכת לחפש עזרה מבחוץ לא מאפשרת לכם לשהות במורכבות ולהגיע לפיתרון מתוך הכאב.
יש תקשורת מקרבת, לוקח זמן ללמוד את זה. לוקח זמן ללמוד להקשיב לשני מבלי להשליך מה זה אומר עליי ועל מה שאני מרגיש בתוך המערכת. לוקח זמן ללמוד לשים את האגו בצד מבלי לוותר על עצמי והערכים שלי. מה שהכי חשוב זה לא להיבהל! זה טבעי נורמלי וזה משהו שלומדים עם הזמן. זה בלי קשר לעניין החמות.
2. אם כבר לשתף מישהו, צריך לבחור בקפידה, אבל כמה שיותר להמעיט בשיתוף ההורים. למה? לא משנה מי האדם בכלל, להורים יש נטיה פנימית מהותית להצדיק את הילד שלהם. זה לא הוגן להכניס אותם למשוואה. גם אם הם חושבים שהילד שלהם טועה, אם הוא מתרגל לשתף את ההורים בזוגיות שלו נוצרת פה משוואה לא בריאה לאורך זמן, ובסוף בסוף, עלול לקרות משהו גדול ומשמעותי וכל מה שהצטבר אצל ההורה על בן הזוג על ילדו בתת מודע במשך הזמן מתפרץ. בין בני זוג עוברים הרבה מים בנהר. יש משברים ויש מריבות אבל לומדים להתקדם משם, בדרך כזו או אחרת. ההורה יזכור לתמיד את הכאב שנוצר בלב של הילד שלו בגלל בן הזוג והרבה פעמים הם פועלים או מדברים מהכאב הצרוב הזה.
זאת אומרת יש פה 2 אספקטים. עצם ה"בריחה" להתייעצות בחוץ, ודבר שני דווקא הדיבור מול ההורים.
חייבת לחדד, אני כן בעד התייעצות מקצועית כלום כל הקצין, כשהתקשורת לא בריאה ופוגענית, ונמצאים בספירלה לא מיטיבה שלא מצליחים להתקדם ממנה.
פשוט חושבת שצריך לדעת איך לריב נכון, והרבה מזה זה מניסיון שלכם.
שורה תחתונה לדעתי האישית, אם מפריע לך הוא מתייעץ עם חמותך חשוב שתשתפי אותו, יחד עם מציאת פיתרון אמיתי לאיך להתמודד עם ריבים ואתגרים (שיש לכולם, בטח שבהתחלה).
בהצלחה רבה!!
מצטרף לדברים
ומוסיף, טוב ובריא שיש קשר טוב עם ההורים, ממש מבורך.
אבל כל דבר שקשור לזוגיות שלכם מומלץ לא לערב אותם
בקיצור מקווה שהעיקרון מובן...
וגם זה כמובן לא עוזר לסיטואציה בדיוק באותה מידה
יש לו נטיה פנימית מוטית לצד מסויים.
ואוי ואבוי אם הוא אדיש לסיטואציה...
קיצור, לא מומלץ משום כיוון
אשתי מיוזמתה היתה מבקשת מאמא שלי שתדבר איתי ושאתייעץ איתה.
היא ידעה שאחרי זה אני יותר רגוע והרבה יותר פתוח להקשיב לה
אבל כל אחד יעשה מה שטוב לו כמובן
היי יש לי שאלה דחופה
מתלבטים אם ליסוע מחר לחרמון
הבנו שיש פקקים רציניים בסופי שבוע
מישהו היה לאחרונה ביום שישי ויודע להגיד עד כמה זה נורא ואם נגיע ממש מוקדם נצליח להימנע מהפקקים?
ובעיקר לגבי החזור האם גם פקוק?
אם נצא חזור בסביבות השעה 11 נקדים את העומס שבחזור?
אשמח מאד למענה
תודה רבה
כלומר, אם כולם רוצים ליסוע ברכב לאותו יעד הם פשוט לא יגיעו. אין מספיק כביש ואין מספיק חניה. זה נכון בתל אביב עם נתיבי איילון (5 נתיבים פקוקים) וזה נכון גם במג'דל ובחרמון (נתיב אחד לכל צד).
מכיוון שאף אחד לא רוצה ליסוע באוטובוס לחרמון וגם אין העדפה לאוטובוס (נת"צים צהובים), הייתי פשוט לא מנסה.
אבל בדיוק היום חבר שיתף אותי שהם שכרו צימר בנווה אטיב
מרחק 20 דקות נסיעה מהחרמון
ולמחרת בבוקר, שבת בבוקר, הדרך לקחה להם 5 שעות להגיע לאתר החרמון (מהצימר לאתר החרמון)
זה היה בשבת לפני כשבועיים
לא יודע מה המצב שם בימי שישי
אבל לדעתי, אם אתם מתכננים לעשות את זה בשישי
תכוונו את עצמכם להגיע לאתר לפחות שעה לפני שעת הפתיחה
מקסימום אם באמת תגיעו מוקדם, תעשו שוקו חם וארוחת בוקר
מחפש מכנסיים עם ריפוד
לילד גדול שמרטיב בלילה
מישהו מכיר??
לק"י
לא פגשתי בהם בעצמי במציאות.
מאמינה שגוגל יודע מה זה
ולא מצאתי ...
לא תחתון אלא מכנס
ככה הילד לא קם בלילה . כי נספג, לא מפריע לו ולא מרטיב את הסדינים וכו
תודה יעל אולי בכל זאת מישהו מכיר ..?
חפש בגוגל תחתוני גמילה לילדים גדולים או מכנסי גמילה (לא נראה לי שיש ממש מכנס).
יש גם לפמפרס ולהאגיס אם הגדול יעלה עליו.
לפעמים ילדים שוכחים להתפנות ביום כי הם עסוקים ואז הגוף מתרגל להתרוקן בלילה.
כדאי לשלוח אותו להתפנות כפעם בשעה וחצי, בעיקר בשעות הבוקר והצהרים המוקדמות. אצלנו זה עזר מאוד.
(אפילו ביקשתי מהמורה, להזכיר לו כשיוצאים להפסקה).
יש מכנסונים של פמפרס, שזה בעצם חיתול בצורה של תחתונים, כלומר לא צריך לחתל אלא לובשים את זה ממש כמו תחתונים רגילים. לדעתי המידה הכי גדולה שלהם, 6, יכולה להתאים עד אמצע היסודי.
זה עונה על מה שכתבת: הכל נספג, הילד לא מתעורר, לא צריך להחליף סדינים.
אבל יש תחתון טיטול.
טיטול שהוא בצורת תחתון.
הכל נשמר בפנים. אין בדרך כלל נזילות
עד גיל 10 בערך אפשר עדיין להשיג בחנויות הפארמים.
לאחר מכן אפשר ללכת לחנויות שמתמחות בפתרונות הרטבה למבוגרים.
אשמח לעזרתכם🙏🏻
ב"ה נשואים הרבה שנים+הרבה ילדים+מטיילים מלא+אוהבת מאוד מאוד לצלם= מיליון תמונות!!
כל שנה מסודרת בתיקייה נפרדת, בכל תיקייה ממש סידרתי את כל התמונות בתיקיות ממוספרות לפני סדר כרונולוגי.
לכל שנה ערכתי והדפסתי אלבום בנפרד.
השאלה איך נכון לשמור את כל התמונות שיקרות ממש ללבי❤️
כרגע הן כולן שמורות על המחשב ועל אר-דיסק עם הרבה מקום.
בינתיים יש עוד מקום, אבל הוא הולך ונגמר. וגם מלחיץ אותי לשמור על חפץ פיזי שיכול להרס (אם חלילה יש שריפה בבית, אני מוציאה קודם את הילדים וחוזרת לאש להציל את התמונות🫣)
לא מבינה בכלל בשמירה ברשת / ענן וכו'…
מישהו מבין בזה ויכול לעשות לי סדר איך שומרים קבצים?
או המלצה לדרך אחרת לשמור קבצים?
תודה!
ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.
קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.
https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0
זה מה שאני עושה.
מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.
שיעודי לשמירת תמונות וסרטונים?
גוגל דרייב הוא אומנם כמו תיקייה במחשב לשמירת קבצים - אבל ל Google photos יש ערך מוסף ספציפי לניהול תמונות וסרטונים.
של התמונות.
זו השאלה בפוסט הפותח.
אם מעתיקים תמונות מהמחשב לגוגל דרייב, לא נהנים מכל היתרונות של ניהול תמונות.
יכולות שכן נמצאות ב Google photos
למשל - חיפוש תמונות לפי מפתחות חיפוש מגוונים: לפי מיקום, לפי נושא, לפי עונה, לפי שמות של פנים מזוהות:
"ירושלים"
"תל אביב בחורף"
"טיולים ב 2025"
"אברהם ושרה"
לא דייקתי במונח ואני מתנצלת מעומק הלב.
יש יישומים שונים וכולם תחת גוגל.
היום גוגל תמונות תופס מקום בדרייב ולכן אם רוצים מספיק מקום צריך לקנות תוספת מקום. התכוונתי באופן כללי לגבות בגוגל בענן (הלא הוא גוגל דרייב).
אולי זה באמת היה מבלבל למי שלא מכיר ולכן עדיף לדייק ולכתוב גוגל תמונות.
עד כאן נראה לי שליבנו את הנושא כראוי.
חולק את אותו נפח האחסון המשותף של החשבון.
הנפח הבסיסי הכולל הוא 15GB, וחינמי,
וכל נפח אחסון גדול יותר הוא כבר בתשלום.
וזו היתה הצעתי המקורית לעיל בתחילת השרשור- קניית נפח אחסון גדול ב Google one.
Google one הוא המאגד של כלל היישומים של גוגל - מייל, תמונות , דרייב, ועוד..
במקום לשלם?
היה זכור לי שזה חצי מחיר.
לי יש את הרגיל ב-8 ש"ח לחודש. בעלי עשה וצירף אותי בלי קשר למנוי שיש לי וחשבתי משום מה שזה זול יותר. כנראה לא שמתי לב שזה אותו נפח שמתחלק בין כמה אנשים.
הוספת בני משפחה ל-Google One היא דרך מעולה לחלוק את נפח האחסון (ואת ההטבות) בלי לשלם על כל מנוי בנפרד.
חשוב לדעת: כשאתם משתפים מנוי, אף אחד לא יכול לראות את הקבצים האישיים שלכם (ב-Drive, Photos או Gmail), אלא אם בחרתם לשתף אותם ספציפית. כל אחד רואה רק את מה ששייך לו.
להלן השלבים לביצוע הפעולה:
1. יצירת קבוצה משפחתית (אם עדיין אין כזו)
כדי לשתף את Google One, אתם צריכים להיות ה"מנהלים" של קבוצה משפחתית ב-Google.
* היכנסו לאתר families.google או לאפליקציית Google One.
* לחצו על "התחלה" (Get Started) ופעלו לפי ההוראות ליצירת הקבוצה.
2. הזמנת בני המשפחה
אתם יכולים להוסיף עד 5 בני משפחה נוספים (סה"כ 6 משתמשים):
* פתחו את אפליקציית Google One בטלפון (או היכנסו לאתר במחשב).
* הקישו על התפריט (שלושה קווים) ובחרו ב-הגדרות (Settings).
* בחרו ב-ניהול הגדרות משפחה (Manage family settings).
* לחצו על ניהול קבוצה משפחתית והזמינו את בני המשפחה באמצעות כתובת ה-Gmail שלהם.
* בני המשפחה יקבלו אימייל – הם חייבים לאשר את ההזמנה כדי להצטרף.
3. הפעלת שיתוף האחסון
לאחר שהם הצטרפו, עליכם לוודא שהשיתוף פעיל:
* תחת "הגדרות משפחה" בתוך Google One, ודאו שהמתג "שיתוף Google One עם המשפחה" מופעל.
דברים שחשוב לזכור:
* ניצול נפח האחסון: קודם כל, כל משתמש מנצל את ה-15GB החינמיים שלו. רק כשהם נגמרים, הוא מתחיל "למשוך" מהנפח המשותף של המנוי.
* חשבונות עבודה: אי אפשר לצרף לקבוצה משפחתית חשבונות Google Workspace (חשבונות של עבודה או לימודים). רק חשבונות Gmail פרטיים.
* מיקום: כל בני המשפחה חייבים להיות רשומים באותה מדינה ב-Google Play.
בעבר עשיתי את זה. פתחתי 10 חשבונות רצופים
nane1@gmail.co
….
nane10@gmail.co
אבל מהר מאוד איבדתי את השליטה. לא ידעתי איפה נמצא מה, מבין החשבונות.
צריך לנהל בנפרד פנקסנות של תיעוד מה מאוחסן באיזה חשבון.
לרוב אוניברסיטאות נותנות אחסון בענן כלשהו של טרה. שזה מלא מלא.
ונראה לי בשביל תמונות משפחתיות שווה לשלם על גיבוי טוב.
מה גם שבגוגל יש עוד שימושים (מייל, דרייב לקבצים וכו) אז זה יעיל גם לדברים אחרים על הדרך.
כי אחסון כזה, גם אם חינמי לעת עתה, הוא לא לתמיד. מסיימים לימודים באקדמיה, או עובדים מקומות עבודה, ואז מה? איך מעבירים עשרות GB לאחסון אחר?
(אפשר עם דיסק נייד, אבל טרחה גדולה).
לקחת אחסון בS3 (עולה בערך 5 יורו לחודש לטרה ב-BackBlaze, עשירית מגוגל) ולזרוק עליו מה שאת רוצה. צריך קליינט סטייל winscp או דומה לו ופשוט לזרוק את כל הקבצים לשרת.
אפשרות שניה - יש כלים שיודעים לגבות את כל המחשב. KopiaUI נחמד למטרה הזו. אפשר להתקין אותו על המחשב ושיגבה גם את שאר המסמכים ולא רק את התמונות.
גילוי נאות: אנח משתמש בשני סוגי הפתרונות. לא רק בשביל הבית (והמשרד בבית...) אלא גם לצרכי העסק. ערוץ 7 משתמש בS3 ויש לנו גיבוי של כמה טרות שעולה סכום זניח כל כך שרק עכשיו נזכרתי להגיש אותו להוצאות של 2025.
אני בד"כ רק צופה מהצד, קורא ושואב הרבה כוחות מהטיפים והעצות של כולם..
מנסה עכשיו גם לשתף. אז ככה, תקופה ארוכה שאשתי לא מעוניינת במגע. עצבנית. כועסת.
חסרה לי האינטימיות הזאת האמת, אני אדם חם, רגיש, וצריך לומר שלא עשיתי לה כלום. זה בעיקר נובע מלחץ בעבודה, ילדים וכו'..
לאחרונה יש משהי בעבודה שממש מתקרבת אלי. אני אדם נאה, עם כישורים חברתיים מאוד טובים. היא גם מוצאת חן בעיני ומטבע הדברים בגלל המצב שלי אני לא שמתי מעצורים יותר מידי..לפני כמה ימים היא ביקשה שניפגש, נהפוך את זה לרשמי ו"נצא מהארון".
נקרעתי מבפנים, לא ידעתי מה להחליט, הריק הזה שסוף סוף מתמלא, השמחה, האהבה שכל כך חסרה לי.
קבענו להיפגש. אבל בדרך לשם התאפסתי על עצמי, חשבתי על אישתי, על הילדים, עשיתי פרסה ונסעתי לקנות לאשתי מתנה. משהו ממש יקר ומושקע שהיא רצתה הרבה זמן.
הודעתי לחברה מהעבודה שזה לא מתאים ואשמח לחתוך. שמחתי שעשיתי את הדבר הנכון. ואז אשתי חזרה הביתה, וקיבלתי ממנה את התגובה הכי יבשה בעולם... בקושי אמרה תודה. היא התעצבנה עלי שלא עשיתי משהו שדיברנו שאעשה בבית (עבדתי מהבית). ואז כשעניתי לה בחזרה היא אמרה "אתה יכול לקחת את המתנה בעצמך, לא צריכה את זה"..
אמרתי לה שאין בעיה והלכתי.
יצאתי מהבית. עם דמעות בעיניים. ועכשיו החברה מהעבודה נראת כל כך נכונה, יותר מתמיד...
לא נשואים טריים. היינו בטיפול בעבר שלא הניב כלום. מה עושים עכשיו? לחיות את החיים ככה? להתגרש לא בא בחשבון בגלל הילדים..
שוקולד פרה.וגם להכין אחד לשני קפה עד הקטטר
בכלל, נישואים זה סוף סוף למצוא את מי להאשים. כמה מרווח נשימה זה נותן
למקום לחתונה
אזור המרכז
מגניב
לא יקר
אולי דומה למה שיש בקרית ענבים. איך קוראים לזה?
יחסית קרוב לירושלים יש את חוות צאן קידר
יש גם באיזור גוש עציון את חוות העטים (משהו כזה)
ויש גם בדרום הר חברון דברים
בשלושתם לא הייתי
אבל לחלוטין טבע ומדבר וכאלה
אבל הבנתי שבאמת עושים שם חתונות.
מקום מהמם. (אבל לא בשביל החורף...)
שהזוג לא רוצה ירושלים בגלל הקטע עם התזמורת.
אם כך, קריית ענבים בהחלט יהיה טוב עבורו
הם רוצים מקום דומה לקריית ענבים, במרכז
שלג דאשתקדיש גם את אחוזת זר.
עונה להגדרת מגניב ולא יקר, במרכז בערך כמו קרית ענבים (20 דקות מזרחה מכפר סבא) אבל זה מעבר לקו הירוק.
באיזה גיל הייתן שולחות לגן (אם בכלל) במידה ויש לכן יכולת?
רוצה לשלוח את הקטן לגן בגיל חצי שנה ומתלבטת
עד גיל 3. עם כולם.
בפועל
את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים
אמצעי בגיל 4 חודשים
קטן בגיל חצי שנה.
גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.
אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.
זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות
בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה
זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..
כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.
כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית)
בלי להכניס את הילדים למסגרת.
הלוואי עלי עד גיל 3.
אמאגיבורהגם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)
בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.
מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.
אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.
אני שלחתי רק מגיל 3 לגן עיריה
אבל זה ממש כל משפחה ומה שמתאים לה.
לא כולם יכולים, לא כולן מסוגלות נפשית וכולי.
היי
אני הכנסתי למסגרות בגיל שנה וחתי, זה מאוד תלוי בך ובצרכים של הבית, צרכים כלכלים, רגשיים וכו.
אני חושבת שגיל חצי שנה זה קטן מדי אבל לפעמים זה נחוץ ואין ברירה אחרת.
ממליצה לחפש מסגרת קטנה,ולקחת בחשבון שמכניסים למעון הם חולים הרבה
קמתי ביום ראשון עם שעורה בעיין ימין בעפעץ העליון. הכל אדום וכואב מאוד. התנפח לי גם באיזור של השעורה. היום קמתי בבוקר לנפיחות גם בעפעף התחתון. (לא אדום רק נפיחות).
הייתי אצל הרופא ביום ראשון נתן לי משחה ואמר לי לנקות עם מגבונים יעודיים ולעשות קומפרסים.
וכלום לא עוזר
הפוך
זה יותר כואב יותר אדום ויותר נפוח
ניסיתי לקבוע שוב התור והרופא התקשר אלי ואמר לי שאני צריכה להמשיך באותו טיפול וזהו.
מה לעשות?
כמה זמן זה לוקח?
יכול להיות 4 ימים והמצב רק מחמיר ברמה שקשה לי לפתוח את העיין?
סיוט
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
היא מדברת על דברים שעושים לבד.
לא שמבין בזה אבל ככה התרשמתי חח
אנחנו נשואים 8 שנים, עם ארבעה ילדים (הקטנה בת שבועיים אם זה רלוונטי)
תוהה לעצמי מתי הופכים מזוג עם ילדים למשפחה7כרגע אנחנו זוג.
כובן יש לנו ילדים אוהבים אותם מגדלים אותם מתחזקים בית אבל הבסיס שלנו זה שאנחנו זוג
כאילו עוד לא התרגלנו עד הסוף למציאות של הילדים ...(לא שהם באו לנו בהפתעה, כן? )
עדיין שאני שולחת את הילדים לשאול משהו את אבא זה מצחיק אותי..
כשמסתכלת מהצד על הילדים זה מוזר לי שהם כולם הילדים שלי... ב"ה!
ומענין אותי לשמוע מכם
מתי הופכים למשפחה.
קשה לי לדייק את השאלה יותר אבל במבט מהצד זוגות בשלב שלנו המיקוד שלהם זה הרבה יותר בגידול הילדים ובבניית הקן המשפחתי מאיתנו.
טיולים ונופשים משפחתיים
תחפושות משפחתיות
דיונים משפחתיים
קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת
בדיחות משפחתיות
וכן הלאה...
הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)
בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.
אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...
לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח
אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣
הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.
ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.
ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה
חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה
יוצאים עם הילדים
עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית
אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים
אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף
כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.
והנחתם את דעתי... אז תודה
אני יכול לכתוב ספר על זה.
ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה
בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...
"מי זה ומה הוא עושה פה"
וכבר יש לנו ילדים ב"ה...
אולי פשוט לא מתרגלים חחחח
פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...
ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח
לא לזה התכוונתי
רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.
ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה
ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉
לפעמים אני מסתכלת עליהם ונקרעת מצחוק שאשכרה ילדים אותם..
אני גם עובדת. בקיצור עסוקה
ילדה ילדה ילדה(ים)
שתמיד תצחקי ותהיי עסוקה רק בדברים טובים
בקיצור
את אמא במשרה מלאה פלוס הרבה שעות נוספות.
תכלס 2 משרות
מהיום תקראי לעצמך מנכלית תפעול
אבל מניחה כשהילדים גדלים ומתחילים לעשות דברים כמשפחה
חוכמת נשים:
מזכירה לבעלי שיש לי בחינה מסכמת ב־2/2
ושמה ביקשתי ממנו להיות בבית עם הילד
זה לא שאני מבקשת ממנו כל יום וכדורגל יש כל הזמן ואני צריכה ללמוד וקשה לי ורע לי ואפילו קצת דמעות, ולכן: היום זו שעת רצון! התפילות נענות! 🤣🤣 מה לבקש מהבעל??
תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.
גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉
הוא בן אדם מקסים. באמת. ואנחנו בתקופה כלכך מוצפת..
אתמול בערב הוא היה לחוץ ממשהו וזרק משהו לעבר הבן שלי וזה פגע בו בפנים. שניהם כלכך נבהלו וזאת פשוט הייתה סיטואציה כלכך עצובה. אני רק בוכה מאז...
אני מרגישה ששנינו לא מצליחים להשתלט על הסיטואציה כמו שצריך ולא משנה כמה אני מנסה לבוא לכיוונו בסוף הוא פשוט מתפרץ וזה יוצא לו. הוא מרגיש מאוד רע עם עצמו ולא מאשים או מצדיק שום דבר... אני דואגת לו. אני חוששת שהוא בדיכאון או משהו כזה. הוא מתבייש ללכת לטיפול ואני כלכך מתביישת שמישהו ידע מה קורה בבית שגם אני לא מצליחה להוציא את זה...
אמאגיבורהעד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.
זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.
שירגיש שהוא לא לבד.
נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.
גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.
הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?
דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.
בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.
כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.
בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:
אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"
או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"
או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"
חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.
וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.
אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.
לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.
הסיטואציה לא ברורה לגמרי.
קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.
מה זה אומר זרק?
זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?
את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..
את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.
לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.
אתן דוגמא:
אני אוהב מאוד ללמוד תורה.
אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.
בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.
לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.
למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?
הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...
ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.
הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.
יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.
ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.
אגב, תני לו קצת מרחב..
רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)
טיפול. דחוף לדעתי. אגב, מי שיודע, שיתן את המספר של ער"ן.
אולי הוא הלום קרב?
לא להמשיך כרגיל, להבין וכו'. חייבת לדבר עם מישהו אמין ומקצועי.
קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...
בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.
דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות
.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!
שוב מודה לכולם על התגובות...
במרוצת השנים שלנו יחד
עזר לא מעט
עדיין יש נפילות
למרות שהכי עזר לי המילואים
פסיכופט בקרב
ילד טוב בבית
בהצלחה
שהסכמת והלכת. בדרך כלל האגו הגברי מתקומם נגד טיפול.
"אני צריך טיפול"? "את צריכה!"
שם הספר על ההלום קרב "רחוקי שלי". שם המשפחה של הכותבת: ברוש. אולי תמר ברוש.
ספר קשה. מאוד. חשוב כדי להיווכח מה קורה עם אדם המתכחש למצבו ומסרב לכל עזרה.
עצוב.
פשוט נזכרתי בגלל המצב ההפוך שלך: "פסיכופת בקרב ילד טוב בבית".
נחמד.
אני באמת מנסה להבין,
ללמד זכות,
לחשוב מה הייתי עושה אם מצבי הכלכלי היה אחר (ואני מזכיר שבעבר הוא בהחלט היה אחר)...
ובכל זאת, אני פשוט לא מצליח לתפוס את זה.
איך זה שהורים מחכים 9 חודשים ללידת האוצר שלהם, לפעמים קדמו לזה חודשים או שנים של ציפייה והמתנה, אחרי הלידה הם בכו מהתרגשות, ברכו שהחיינו / הטוב והמטיב, חזרו הביתה עם התינוק החדש ושימחו את כל האחים הגדולים, הסבים והסבתות...
ואז, בגיל 3 חודשים, שולחים את הפעוטות חסרי הישע האלה למקומות נוראיים שכאלה. דירה בבניין עם 55 תינוקות. מזרנים בכל פינה, ילדים הולכים לישון מתחת לאסלה ובתוך ארונות הבגדים.
לפעמים יש מטפלות שנראות מקסימות, ובסוף מתברר שהן מתעללות. ה' ישמור. לא תמיד אפשר לזהות מראש, לצערנו, לא תמיד אפשר לדעת היכן הסכנה.
אבל במקרה הזה - זה כ''כ זועק לשמיים! מטפלת אכזרית יכולה לחייך מול ההורים ולהסתיר את הכיעור הפנימי שלה, אך קירות לא יכולים לשקר! דירת 100 מטרים לא יכולה להתרחב לכדי אחוזה מפוארת, ולהכיל 55 ילדים בצורה נורמלית!
איך 110 הורים הרגישו בנוח לשלוח את ילדיהם למעון כ''כ צפוף, שבו ילדים הולכים לישון בזוגות בתוך ארונות בגדים?
אני לא יודע מה סיבת המוות והאם היא בכלל קשורה להזנחה הפושעת הזאת. אבל מה שלא יהיה, אני פשוט מקווה שמחר בבוקר כל אותם הורים ששלחו את ילדיהם למעונות מוזנחים ומזניחים שכאלה, יבינו את המסר המזעזע.
שאותם הורים ירשמו עוד היום את ילדיהם למקום אחר, גם אם יעלה כמה מאות שקלים יותר.
יהי זכר תינוקות של בית רבן, שנהרגו על קידוש הכסף, ברוך.
על יפה או לא יפה אפשר לדון
בחיינו הבוגרים אבא שלי מתנהג עם הנכדים של אישתו כאילו הוא סבא שלהם. לא מתבייש להגיד לי במילים אחרות שהוא מבקר את הילד שלי "על הדרך" כשצריך להוציא את הנכדים שלה מחוגים וכו . יש לי את כל הסיבות להיעלב ממנו. וכן מיותר לציין שבעלי ממש כועס עליו כשהוא רואה את ההתנהגות הפחדנית שלו וחוסר הנוכחות ואני מבינה אותו לחלוטין. אבא שלי רחוק מלהוות אב השנה . ואני מודעת טוב טוב לחסרונות שלו. בעלי כל הזמן "מאיר" את עיניי לדבר ואומר עליו דברים לא טובים. כשאני אומרת לו "אתה יודע שכל מה שאתה אומר לי משפיע על הקשר איתו ? כי אני סופר מעריכה את דעתך ויודעת שאתה אוהב אותי " והוא מצידו אומר לי "היית מעדיפה שלא אגיד לך"? ובכנות - אני לא יודעת איך לענות על השאלה הזו . אין לו שום דבר טוב להגיד עליו ובצדק (!!!) והוא גם לא כ"כ מכיר אותו ובעיקר שומע ממני דברים .
בימים אלו אבא שלי יצא לפנסיה ומנסה להתקרב אלי מאד.. ולהבדיל בעלי לא בכיוון של לשמוע עליו אפילו. התייעצתי עם רב והוא נתן לי עצה שבעיניי נשמעת מאוד הגיונית - אם תדברי על ההורים שלך עם הבעל כמה הם עשו לך וכמה הם לא בסדר ברור שיכאב לו עליך . ברור שלא יחבב אותם בלשון המעטה . אם תגידי לו היום אבא שלי עשה כך וכך לטובה , אז בוודאי ייתכן שדעתו תשתנה עליו .
ובאמת התחלתי להסתכל על אבא שלי בעין טובה (חומלת), מזכירה לעצמי ולבעלי שכשאני מבקשת ממנו דברים בקשר לילד, גם אם זה אף פעם לא ביוזמתו- הוא מתייצב. היום אני לא בטוחה ברצון שלי לקשר קרוב איתו, אבל הרווחתי הסתכלות אחרת על הדברים - אני ובעלי דנים לכף זכות , מתעלים על הפגיעות , מפחיתים לשון הרע (כמובן שיש עוד עבודה) משתדלים במצוות כיבוד הורים (גם כשיש את כל הסיבות "לכאורה" שלא…).
מרגש מאוד לקרוא
עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.
שיעור גדול לכולם
כמה זה חשוב
ברור שנפגעת מההתנהלות שלו
אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד
לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה
אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!
מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!
בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה
