י"ז בשבט תשפ"ב 10:07
והתשובות למחוזי ולבית ספרי?


ואגב איך היה החידון אתמול?(מי שעשה אותו)

#הייתי פה

י"ז בשבט תשפ"ב 17:13

מרוב שהבית ספר שלי דוס הוא לא מאשר לי להשתתף בחידון, כי יש מחנה וזה מעורב כזה 

 

"אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך יהוה אור לי"

אין צדיק בארץ שלא יחטא- ומי שכן (כלאב, בנימין, עמרם) לא מסופר עליו בערך כלום בתנ"ך. כדי להשפיע, צריך ליפול.

 

אילו יהודי היה יודע כמה ה' אוהב אותו היה שמח, שמח ורוקד, שמח ורוקד, מאה עשרים שנה.

 

לא- מתכתבת- עם- בנים- באישי.

י"ח בשבט תשפ"ב 16:44
באסהה😞

#הייתי פה

י"ח בשבט תשפ"ב 16:49
י"ט בשבט תשפ"ב 13:48

לא רוצה לבאס, אבל לא יכלתי להתעלם...

ב"ה שהבית-ספר שלך לא מאשר...

כאילו, אני בן, והייתי במקום ממש דוס שנתן אפשרות להשתתף, זה היה חלק בזמן הקורונה כך שבכל מקרה ב"ה המחנה הזה בוטל, עכשיו זה נראה לי חזר, אבל אם הייתי עולה לשלב שצריך ללכת למחנה לא הייתי הולך, והייתי אומר להם שאו שאני פורש או שמאשרים לי לא להשתתף במחנה הזה, את האמת, שממש חיכיתי לקדש את השם כך, אבל לצערי לא הגעתי לשלבים האלה ובשנה השנייה בכל מקרה הייתה קורונה.

לבנות זה עוד יותר בעיה להשתתף במחנה מעורב כזה...

הבעיה לצערינו (כמובן, המדינה היא קידוש השם גדול והגאולה, אבל אני מצביע על הבעיה, כמו שאמר הרב זצ"ל: "האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתינו לא תסמא את עינינו מלבקר את מומיה..."), שחלק מתשלום המיסים של אזרחי מדינת ישראל הולך למימון של כאן 11, ערוץ תקשורת ששם אנשים שעומדים בראש מחליטים אלו תכנים הם שייכים לכל העם וממומנים ציבורית מהמיסים, ואותו גוף שמממן את חידון התנ"ך מממן את היהודים באים ל"ע.

ברור שחידון התנ"ך הוא מבורך וטוב, אך התקציב אמור להיות אך ורק ללימוד עצמו, ומכיוון שמעורבים בחידון גם אג'נדות, משום מה הם מחייבים כל מי שעולה לחידון להשתתף בדבר הזה.

בכללי, תושב במדינת ישראל לא אמור לשלם כסף על צריכת תרבות שהמדינה מחליטה לו אילו אג'נדות עומדות בראש כל הדבר הזה, צפייה בענייני תרבות זה משהו שהוא תוספת, אין בעיה שיהיה מימון של אירועי תרבות חיים, גם זה אני פחות בעד אבל זה אני עוד יכול להבין, אבל זה פשוט אבסורד שאני משלם על תכנים שאנשים בוחרים שאני לא רוצה אותם ולא נותנים לי כלום, ואפילו הורסים שהייתי משלם שלא יהיו, כמו היהודים באים.

עכשיו, בפן היותר אישי...

בעיקרון לימוד התנ"ך הוא חשוב מאוד וחשוב מאוד לעודד אותו.

נכון שיכול להיות נחמד להתמודד וגם לזכות, צר לי לבאס, אבל רוב הסיכויים שלא היית זוכה בעולמי מקום ראשון או שני, לא מכיר מה רמת הידע שלך, אבל יש אנשים שלומדים מלא ושורקים תנ"ך בע"פ, קשה מאוד לנצח, עיקר סיבת ההתמודדות היא לא הפרס, אלא העידוד של הלימוד, והפרס הוא רק דוחף, וגם משלבים הרבה "גיבוש" ו"רוח ספורטיבית" באמצע, וכבוד, הרבה דברים מעורבים בעניין. מי שלומד תנ"ך וזה גורם לו לקחת ברצינות את הלימוד ודוחף אותו להגיע להישגים, זה מבורך, וזו המטרה של החידון. אבל אם הלימוד מלווה בויתור על ערכים, אז כל הלימוד מאבד מערכו באופן משמעותי. בסופו של דבר צריך גם לקיים את מה שכתוב: "ועשית ככל אשר יורוך", ויש לנו הדרכות של חז"ל על הלכות צניעות, ורוח חז"ל פחות נוחה ממה שקורה שם בלשון המעטה, בדגש על המחנה והערבוב והפריצות שנוצרת שם, ו"אין מצווה הבאה בעבירה". יש כוח משיכה גדול בין המינים שצריך שישמר ויבוא לידי ביטוי רק בטהרה ובקדושה, בזמן הנכון, ובאופן הנכון שהתורה וחז"ל מדריכים אותנו, לא בצורה כזאת. בסופו של דבר זה פוגע אחרי זה לכל החיים והדברים האלו לא ישכחו, ופשוט לא שווים את זה.

וגם באופן כללי פחות ראוי שבת תיראה ותופיע על במה והמצלמה תתמקד בה וכולם יראו אותה. כל אחת תעשה את השיקולים שלה, אבל כבר כתוב: "לא יאי שרירותה לנשי", רק בלית ברירה נשים מככבות ומקבלות את אור הזרקורים עליהן, והגמרא שאמרה "לא יאה שרירותה לנשי" אמרה את זה בין היתר על דבורה ששפטה את ישראל ובאו אליה כל בני ישראל (אגב, אפילו כשהיא שפטה כמובן היא שמרה על הלכות ייחוד ולכן היא ישבה תחת עץ תומר, כדי שלא יהיה ייחוד).

עיקר התפקיד של הבנות הוא לתת כוח ולהישאר מאחורי הקלעים, זה תפקיד חשוב, גדול, וקשה, שהרי כל בת הרבה פעמים מרגישה רצון להיחשף ולא להיות מוסתרת, אבל זה התפקיד של הבנות, לעשות את מה שהן יכולות בצורה הכי טובה עם מינימום חשיפה (יש איזה סיפור על רבנית שהעבירה שיעור מאחורי מחיצה ולא ראו אותה, לא זוכר את פרטי הסיפור...).

בכל אופן, ממש בהצלחה ותזכרי שהערכים הם מעל הכל והם אמורים להנחות את האדם וחלילה שאדם לא ימכור את ערכיו או יעשה משהו שהוא פחות מרגיש איתו בנוח רק בגלל סיבות חיצוניות, ובעז"ה את יכולה להתמיד בלימוד התנ"ך באופן אישי ולשלוט בו ולנסות להתמודד בחידונים קיימים או לנסות לבקש מהמנהלת לעשות חידונים אלטרנטיביים עם פרסים לתלמידות שיעודדו את לימוד התנ"ך איפה שאת לומדת.

חשוב מאוד שיבינו את החשיבות של זה.

אפילו אסתר, שמוזכרת כאחת שהגיעה למלוכה והצילה את עם ישראל, היא עצמה כתוב עליה בגמרא שהייתה צנועה ולומדים את זה מפסוק: "אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה", מה שבסוף היה אחד מן הגורמים שעזר לעם ישראל להינצל, ובלית ברירה הייתה במלכות, עד שחז"ל אומרים: "וכאשר אבדתי אבדתי", שאז הייתה בע"כ, ועכשיו במסירות נפש עצומה בחרה בזה, וזה החג שאחריו לא קמה מלכות לישראל, אלא נשארנו בין הגויים, רק נצלנו בגופינו, לעומת שאר החגים שלא היינו אח"כ תחת שעבוד הגויים.

 

נ.ב. כל מה שאמרתי אמת, אבל בכל זאת זה מבאס, אחרי כל ההסברים למה זה נכון, אז אני מצטער בשבילך...

 

אגב, על הפסוק שהבאת בחתימה: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", מי שבארץ, הם לא נחשבים בארץ, הם כאילו שייכים למציאות קדמונית לפני החטא, ובאמת הם לא אבות האומה, המשיח יבוא דווקא מדוד המלך, ש"הקים עולהּ של תשובה", ומשה רבינו שהמהר"ל אומר שהיה שייך קצת לחומר (כמובן, הוא היה קדוש וטהור והתקדש כמלאכים ודיבר עם ה' פנים אל פנים, אבל בכל זאת מצאנו שחטא, ללמד שהוא היה אנושי עם כל זה) (אמנם האבות לא חטאו, אבל כתוב שהיה להם יצר, אלא שהתאמצו ולא חטאו עד שהקב"ה הסיר מאיתם את היצר הרע, וכן לפי אחת מהדעות בחז"ל הסירו גם מדוד את יצה"ר: "ליבי חלל בקרבי".

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
כ' בשבט תשפ"ב 20:05

 

 

אגב, על הפסוק שהבאת בחתימה: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", מי שבארץ, הם לא נחשבים בארץ, הם כאילו שייכים למציאות קדמונית לפני החטא, ובאמת הם לא אבות האומה, המשיח יבוא דווקא מדוד המלך, ש"הקים עולהּ של תשובה", ומשה רבינו שהמהר"ל אומר שהיה שייך קצת לחומר (כמובן, הוא היה קדוש וטהור והתקדש כמלאכים ודיבר עם ה' פנים אל פנים, אבל בכל זאת מצאנו שחטא, ללמד שהוא היה אנושי עם כל זה) (אמנם האבות לא חטאו, אבל כתוב שהיה להם יצר, אלא שהתאמצו ולא חטאו עד שהקב"ה הסיר מאיתם את היצר הרע, וכן לפי אחת מהדעות בחז"ל הסירו גם מדוד את יצה"ר: "ליבי חלל בקרבי". ----

אממ. התאמצתי די הרבה להבין, אבל לצערי אני קצת סנילית אז אשמח אם תבאר יותר... 

 

לגבי מה שאתה אומר- אתה צודק. אני זוכרת שבאחת השנים האחרונות, תמיד יש בחידון התנ"ך כזה קטעים תוך כדי, והיה שם סרטון של בת שרה... ושאלתי את עצמי באיזה קטע בכזה מעמד, שיש בו גם בנים והוא מסמל את התנ"ך, משמיעים שיר של נשים. והיהודים באים זה בכלל חרפה למדינה שלנו לדעתי... אם קראת את הספר "קרבנות התרבות" של הרב פיירמן, הוא מבאר את זה ממש טוב... את התרבות שלנו ומה היא עושה לנו.

אבל אם לא קראת, זה ספר די מטלטל (מכל הכיוונים) ולא בטוח שיעשה טוב לכל אחד לקרוא אותו...

 

 

האמת שתמיד חלמתי לדעת תנ"ך טוב (ועקרונית אני כן מהאלו ששורקים תנ"ך, להגדרתי. בכל מקרה לגישתי אם אני באמת רוצה אני אצליח, אז די פינטזתי על לחרוש את החיים... וכן, מקום ראשון, אבל העיקר זה שאני אדע תנ"ך...) אז רציתי שהחידון יתמרץ אותי... אבל כששמעתי על המחנה (מהבית ספר... כי בכלל לא ידעתי על זה קודם) אז החלטתי לא להתמודד... וממילא גם אין לי את האופציה.

ועדיין זה מבאס בטירוף.

אולי שיבוא המשיח יהיה חידון נפרד... 

"אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך יהוה אור לי"

אין צדיק בארץ שלא יחטא- ומי שכן (כלאב, בנימין, עמרם) לא מסופר עליו בערך כלום בתנ"ך. כדי להשפיע, צריך ליפול.

 

אילו יהודי היה יודע כמה ה' אוהב אותו היה שמח, שמח ורוקד, שמח ורוקד, מאה עשרים שנה.

 

לא- מתכתבת- עם- בנים- באישי.

כ"א בשבט תשפ"ב 11:10

הכוונה היא שצדיק שקשור לארץ, לחומר, הוא חוטא, כי בסופו של דבר יש לו חומר, והארבעה שמנתה הגמרא הם אינם בני אנוש במידה מסויימת, הם שייכים למציאות קדמונית ללא חטא, סוג של מלאכים כאלו, ובאמת לא סתם הם לא מוזכרים בתנ"ך (דהיינו לא מוזכרים בפירוט...), כי מי שלא חוטא הוא לא כ"כ רלוונטי לנו, אפשר פשוט להסתכל על חייו ומעשיו ולראות אותו פשוט מתנהג כמלאך ולא חוטא, אין כ"כ מה ללמוד ממנו, הוא לא שייך למציאות שלנו, ואילו האבות שלנו, אבות האומה שלנו שאנו לומדים ממעשיהם היו בני אנוש עם יצרים, ואעפ"כ התעלו למדרגה כזו גבוהה והיו צדיקים, ולכן יש לנו ללמוד מהם כ"כ המון ושיהוו לנו דוגמא לאיך בן אנוש יכול להיראות, לעומת הארבעה האלו שאין לנו איך לחקות אותם או ללמוד מהם, זה לא יעזור, אי אפשר לחקות אותם.

 

יפה מאוד, אשרייך.

נכון, בהחלט מבאס...

אמן

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
כ' בשבט תשפ"ב 22:57

"והייתי במקום ממש דוס שנתן אפשרות להשתתף, זה היה חלק בזמן הקורונה כך שבכל מקרה ב"ה המחנה הזה בוטל, עכשיו זה נראה לי חזר, אבל אם הייתי עולה לשלב שצריך ללכת למחנה לא הייתי הולך, והייתי אומר להם שאו שאני פורש או שמאשרים לי לא להשתתף במחנה הזה, את האמת, שממש חיכיתי לקדש את השם כך,- לקדש את ה' איך? בלהתמודד בחידון רק כדי לא להתמודד בו? לא נראה לך סתם תגרני? מה המטרה? ליצור פרובוקציה?

"בכללי, תושב במדינת ישראל לא אמור לשלם כסף על צריכת תרבות שהמדינה מחליטה לו אילו אג'נדות עומדות בראש כל הדבר הזה, צפייה בענייני תרבות זה משהו שהוא תוספת, אין בעיה שיהיה מימון של אירועי תרבות חיים, גם זה אני פחות בעד אבל זה אני עוד יכול להבין, אבל זה פשוט אבסורד שאני משלם על תכנים שאנשים בוחרים שאני לא רוצה אותם ולא נותנים לי כלום, ואפילו הורסים שהייתי משלם שלא יהיו, כמו היהודים באים." - אפשר להסכים לגבי "היהודים באים", שהרי היית משלם כדי שזה לא יהיה, אבל הטענה שלך היא דו כיוונית: חילוני יכול לטעון ככה על עצם קיומו של חידון התנ"ך. כל עוד אתה מסכים שזה לגיטימי שהתרבות שממומנת על־ידי המדינה תממן גם תרבות שנמצאת בצד של רק חלק מהתושבים (נתון: אתה הרי בעד קיומו של חידון התנ"ך), תאלץ להסכים שזה לגיטימי להכניס אג'נדות שאתה לא בהכרח מסכים איתן. ולא ארחיב עוד כי זה לא הנושא.

"אבל אם הלימוד מלווה בויתור על ערכים, אז כל הלימוד מאבד מערכו באופן משמעותי." - לא עבור כולם השתתפות בחידון היא ויתור על ערכים. המשפט הזה לא אומר כלום, שהרי כל הבעיה עבור מישהו/י שבית הספר שלו/ה לא מאפשר לו/ה להשתתף בחידון היא עצם זה שעבור בית הספר שלו/ה ההשתתפות היא ויתור על ערכים. אם־כך, אין במשפט הזה כל סימוכין לטענה ש - "ב"ה שהבית-ספר שלך לא מאשר..." (מההתחלה).

"ורוח חז"ל פחות נוחה ממה שקורה שם בלשון המעטה, בדגש על המחנה והערבוב והפריצות שנוצרת שם, ו"אין מצווה הבאה בעבירה"." - אאלץ לא להסכים. ראשית: מדבריך משמע שלא היית במחנה, ואם־כך, מניין לך מה קורה שם? שנית: בתור מי שכן יודע מה קורה שם, אני יכול לומר לך שהטענה ש - "רוח חז"ל פחות נוחה ממה שקורה שם בלשון המעטה" - היא טענה לכל הלהחמיר שנויה בהחלט במחלוקת. זה לגיטימי להסכים איתה ולא ללכת לחידון בגלל זה, אבל מכאן ועד לקבוע קביעות שהן לשון הרע במקרה הטוב והוצאת שם רע במקרה הפחות טוב? שלשית: איני מבין את פשר הביטוי המעורפל "רוח חז"ל". מה זה? הרי כפי שציינתי לעיל, איסור על דבר כזה הוא גג שנוי במחלוקת, בוודאי לא אסור לדעת כולם. ואם אתה לא מדבר על הלכה צרופה, אז על מה כן? ובהתאם, מניין לך מהי אותה רוח?

"וגם באופן כללי פחות ראוי שבת תיראה ותופיע על במה והמצלמה תתמקד בה וכולם יראו אותה." בדומה לביטוי "רוח חז"ל" - איני מבין את הביטוי "פחות ראוי". טענותיי זהות לגביו.

"נ.ב. כל מה שאמרתי אמת," - נו נו, נו נו.

 

אבקש סליחה אם הניסוח תוקפני מעט, כך בלהט אי ההסכמה. אשמח לתגובה.

 

כ"א בשבט תשפ"ב 11:32

בהחלט לקדש את השם. אין מטרה להיות ילד כאפות שמקבל כל מציאות שאומרים לו ולא נלחם, יש דברים שצריך להילחם עליהם ולהיתפס על העמדה שלך ולא לתת לאג'נדות של אחרים לדרוס אותך. (אגב, מזל שאתה לא היית אברהם אבינו, שעמד מעבר אחד של העולם וכולם מהעבר השני (כך חז"ל דורשים על "אברהם העברי"), אחרת לא היה לנו היום את עם ישראל ח"ו).

בוודאי שהייתי רוצה להתמודד, אם היו נותנים לי לא להשתתף במחנה הייתי עולה בשמחה לשלבים הבאים, וזו פשוט בושה שיש חובה להשתתף במחנה כזה גם לממלכתי-דתי (אפילו בממלכתי, אבל לא משנה...).

 

ידעתי שמי שיטען כנגדי יטען את הטענה הזאת, וכבר שמעתי אותה. אני חושב שגם חידון התנ"ך לא צריך להיות עם אג'נדות ומשודר בערוץ כאן שגם לדעתי צריך לסגור אותו, אלא פשוט ממומן או באופן פרטי, או באופן ממשלתי, ויש הבדל קטן בין חידון התנ"ך לבין היהודים באים. ובכלל, היהודים באים אין אף לגיטמציה בעולם שדבר כזה יהיה משודר בישראל, אפילו אם זה היה ממומן מחו"ל, ק"ו שזה ממומן ע"י המדינה, פשוט הזוי ש"מדינת היהודים" מממנת סדרה אנטי-יהודית מובהקת. האם אתה חושב שאיזושהי מדינה נורמלית בעולם מממנת משהו שיורד ומבזה ברבים את התרבות והאמונה שלה? פשוט בושה וחרפה. ולא, באופן כללי, כל דבר שממומן ציבורית אמור להיות נטול אג'נדות. אם אתה חושב שתנ"ך זה נקרא "אג'נדה" אז אתה איבדת את זה לגמרי. אנחנו במדינת היהודים, והתנ"ך זה ספר הספרים שאנחנו מאמינים בו, זה לא דבר עם אג'נדה. מה שכן, מה שדוחפים היום לחידון התנ"ך אלו אג'נדות, וזה לא אמור להיות, חידון התנ"ך אמור להיות משהו ממשלתי נטול אג'נדות. נקודה. אני חושב שהבהרתי את דעתי בנושא.

 

אה, נכון, לכן לא דיברתי לאנשים כמוך. רק צר לי לשמוע שאדם דתי שלומד תנ"ך ומאמין במה שכתוב בו, חושב שיש אידיאל במעורב, בעוד שלא חסרות דרשות חז"ל שזה הפוך, רק לדוגמא, מהפסוק: "ותקח  מרים הנביאה את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה..." לומדים שהייתה הפרדה בין נשים לגברים, בבית המקדש הייתה הפרדה בין גברים לנשים, וכן: "מה טובו אוהליך יעקב", שלא היו פתחי אוהליהם מכוונים זה כנגד זה, וכן האבות שהיו פרושים מעריות עד שכתוב על אברהם שאפילו על אשתו לא הסתכל עד שלב מסויים: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", וחז"ל דרשו שעד עכשיו לא הסתכל בה ועוד מלא דוגמאות שאין המקום להאריך בהם, יש גם שו"ע שאומר במפורש שצריך שתהיה הפרדה, וכך הייתה הוראת הרבנים במשך כל הדורות. (כמובן, לא נכנסתי לפרטים באלו מצבים בדיוק ובאיזה אופן, רק להראות שאין אידיאל במעורב...).

 

שמעתי באופן אישי ממישהו שהיה שם. מספיק לך? אין מחלוקת בדבר כזה, בוודאי שזה לא כשר. אולי אני לא אבוא ואמחה, זה כבר תלוי עד כמה הדברים נשמעים, אבל לכו"ע זה פסול. רוח זה אומר מה חכמים רוצים שתעשה. אם תשאל כל רב הוא יגיד לך שלא ללכת לשם. האם זה אומר שהוא ימחה? לא. אבל דעתו אינה נוחה ממה שקורה שם, וכך כל הרבנים. אפילו הרבנים של התנועות המעורבות לא סוברים שיש אידיאל ועניין במעורב, פשוט חושבים שהמציאות הכואבת היא כזאת, ומנסים להשפיע במה שהם יכולים. אם אתה חושב שדעת חכמי הדור וחכמי הדורות כולם נוחה מכך, תחשוב פעמיים.

 

לא ראוי זה אומר לא הולם ולא מכבד בת ישראל. לא הוריתי הלכה ולא אמרתי מה לעשות במקרה ספציפי, רק אמרתי שזה באופן כללי בעיה, אם אתה רוצה אפרט יותר. ולא חסרות שם בעיות, אל תדאג.

 

הכל בסדר, מתנצל אם גם הייתי תוקפני או משהו.

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
י' באדר א תשפ"ב 09:45

לא יודע מה המצב המחנות בשנים האחרונות.
אני הייתי במחנה הארצי הראשון שעשו(אם אני זוכר נכון. זה לפני תקופה...)

ואני ממש דוס ומגיע ממקום דוס. אצלנו חילקו לשתי קבוצות ועשו סיור באתר. החלוקה הייתה בין מחוזות, אז דתיים וחילונים ובנים ובנות יחד(אם כי, הייתה רק בת וחצי בחידון..). אז מהצד הזה הבעיה הייתה יחסית קטנה.
בשאר הדברים, מה שהיה נראה לנו פחות טוב-הערנו להם. הבנות ישנו בחדר אחר לגמרי, וראינו אותם רק בבוקר אחרי שהתפללנו שם. מצד הכשרות גם זכור לי שהיה בסדר.
וכל הקטע של המעורב וזה, זה עניין של משרד החינוך, לא קשור לתקשורת. כל עוד משרד החינוך לא יפריד את זה, והמחאה על זה צריכה להיות מולם, לא ישתנה דבר.
גם בחידון הארצי, הושיבו את הבנות בין הבנים סתם. אין צורך לזה. ושוב, זה קשור אליהם. הם יכלו לבחור את סדר הישיבה.
ולכן אם יש מקומות שלא מסכימים לתת לתלמידיהם להתמודד, אני מעריך ומכבד. אם כי, אני חושב שעדיין לאותו אחד או אחת ספציפים יהיה פספוס. זו תחושה אדירה וחזקה כל ההתמודדות הזו, ושווה את הידע והזיכרון...
בהצלחה

י"ז באדר א תשפ"ב 13:18

לא התייחסתי מי אחראי לבעיה, רק אמרתי שמציאותית יש שם בעיה...

נכון, בהחלט צריך לשנות את זה מול משרד החינוך, וזו בעיה, פשוט בושה שעושים את זה בצורה כזאת ומונעים מאנשים שרוצים לשמור ולהקפיד על הצניעות כמו שצריך להגיע לשם, והכל בחסות התנ"ך, לצערינו לא חדש שמשרד החינוך כופה אג'נדות מסויימות ולא פונה לכלל הציבור היהודי, מערכת החינוך היא אחד מהדברים שהרב צבי יהודה זצ"ל אמר שיש בהם חילול השם.

אחת מהמטרות אמנם היא לדעת תנ"ך, אבל זה כי אנחנו אוהבים את התורה, ורוצים להכיר אותה וגם ללמד אותה לאחרים, אך אם אנחנו מתמקדים בשינון ושוכחים שהתורה היא תורת חיים, ואמורה להורות לנו את הדרך נלך בה, ולנתב אותנו לדרך חיים שבה נחיה בצורה א-לוקית, טובה ואמיתית והתמקדות בעיקר ולא בטפל, דהיינו ברוח ובדרך חיים ולא בדברים הטפלים כמו החיצוניות ושאר דברים, אז זה הפספוס. הזכרון הוא קומה חשובה מאוד, אך הוא בא על גבי האהבה וההתמסרות שלנו לתורה, על גבי ההתבטלות שלנו לדברי א-לוקים חיים והבנה שהתורה היא א-לוקית ואנחנו אנושיים, והמשמעות של כל המוח, הזכרון וחיי החול שלנו היא משמעותית רק אם ניצוק ערכים א-לוקיים נצחיים ולא ערכים אנושיים ברי-חלוף.

אם יש איזה תג שבו יש בעיה, והאדם לא מרגיש בנוח לגמרי, ונמצא במקום ובמצב שלא מזדהה עם אותו המצב, גם אם הוא תורם לו ונותן לו, זה לא שווה את זה, והוא מפספס את העיקר. יש כאלו שלצערי לא מבינים את החומרה שבזה...

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
י"ז באדר א תשפ"ב 13:53
אם לא, אז חבל.. כי אתה באמת מוציא שם רע. לא שאני מתעלמת מבעייתיות שאכן קיימת, אבל זה ממש לא דיכוטומי. ואני כן הייתי. והתאפשר לי מאוד לשמור על גבולותי וכנ"ל לכל מי שהיה צריך..

לא מדברת עם גברים בפרטי. תודה

כ"ח באדר א תשפ"ב 01:13

כתבתי כבר לפני כן, תעייני בהודעה הראשונה שכתבתי ובשרשור....

ולגבי מה שכתבת, עניתי בסוף השרשור...

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
כ"ג בשבט תשפ"ב 13:50

החידון היה סבבה אבל היה יכול להיות יותר טוב

"עזרני א-ל חי להכניע 

 את יצר המפתה המריע"

            (הרב רפאל ענתבי)

 

כ"ג בשבט תשפ"ב 20:45
ועליתה?

#הייתי פה

כ"ד בשבט תשפ"ב 17:58


"עזרני א-ל חי להכניע 

 את יצר המפתה המריע"

            (הרב רפאל ענתבי)

 

כ"ג בשבט תשפ"ב 14:22

יש לי גם את השאלון וגם את התשובות.

אם מישהו באמת רוצה הוא יכול לשלוח לי בצורה פרטית.

כ"ג בשבט תשפ"ב 20:44

#הייתי פה

כ"ט בשבט תשפ"ב 18:12
לא ידעתי לאיזה תגובה להגיב..
1. לא נכון להציג דעה וגישה כאילו היא בודדת בהלכה, בוודאי שיש הרבה רבנים שמעודדים השתתפות החידון למרות שבהחלט יש מה לתקן שם
2. המתמודדים בהחלט משפיעים על איך יראה המחנה (בטח הארצי) ויש הרבה מאוד התחשבות בדוסים, ובאופן אישי מכירה גם מישהו שאושרו לו חד פעמי לעזוב את המחנה העולמי באמצע מסיבות דוסיות
3. בהחלט יש מקומות בחיים שהם מעורבים כמו אוניברסיטאות ועבודה בהרבה סיטואציות ואין בעיה להחיות שם לדעת הרבה רבנים כל עוד שומרים על גבולות
ג' באדר א תשפ"ב 14:42

1. תביאי לי רב אחד שאומר לכתחילה ללכת לשם (שוב, יש המון רבנים שלא ימחו ויצאו נגד זה בפומבי, אבל גם לא יורו ללכת לשם...). זה לא שהמצב הלכתית בסדר ורק פה ושם יש מצבים גבוליים שצריכים תיקון, המצב שם בעייתי מבחינה הלכתית, מה לעשות.

2. אם ככה, אחלה, שמח לשמוע שפטרו אותו.

3. גם בעבודה וגם באוניברסיטה יש הלכות ייחוד והלכות צניעות שצריך להקפיד עליהן, ואני לא בטוח שהמתווה הנוכחי של המחנה שומר על אותן הלכות, בלשון המעטה. מהן הגבולות? האם כל אחד מציב לעצמו גבול שנראה לו? ההלכה לא מתחילה מאיתנו ומשתנית ע"פ המציאות איך שאנחנו רוצים, ב"ה יש הלכות שמתייחסות לכל פרט ופרט מהמציאות שלנו ואומרת לנו מה לעשות כדי שנחיה חיי תורה כמו שצריך.

 

נ.ב. אני לא רב ולא באתי לפסוק הלכה, כל אחד שישאל את הרב שלו מה לעשות וכיצד לנהוג, רק הראיתי באופן כללי את הבעיתיות שיש שם.

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
ג' באדר א תשפ"ב 14:49
כיוון שבאמת אני מכירה גם את הסיטואציה של המחנה וגם של אוניברסיטה ועבודה, שבהחלט יש שם גבולות ברורים (לא יודעת מה ההיכרות שלך) וודאי שגם באוניברסיטה ועבודה כל אדם אחראי להציב את הגבול לעצמו
וודאי שהמציאות שם לא מושלמת אבל לא בעייתית ברמת התא ללכת לשם בגלל זה לפי הרבה דעות
ז' באדר א תשפ"ב 14:32

לא מדברת עם גברים בפרטי. תודה

ז' באדר א תשפ"ב 21:02
ז' באדר א תשפ"ב 21:08

לא מדברת עם גברים בפרטי. תודה

ז' באדר א תשפ"ב 22:03

בכל זאת, כנראה תלוי בהתרגלות שלנו. כתוב כבר שמי שעבר עבירה והורגל בה נעשית לו כהיתר, ק"ו אם הוא חונך בחברה כזאת ואפילו לא חושב שזה חטא והוא כ"תינוק שנשבה".

אולי יחסית לחברה החילונית יש גבולות, לא טענתי לרגע שאין שם גבולות, אמרתי שהגבולות לא מספיק ברורים, מטושטשים ופרוצים מדי, אך בוודאי שיש שם קווים אדומים. בהלכה היהודית יש גבולות ברורים ואני לא בטוח שזה עומד בהם, לדוגמא, מה שכתוב בשו"ע שצריך להתרחק מנשים מאוד מאוד, אני לא בטוח שזה עונה על הגדר הזה, ועוד גדרי צניעות שלא עומדים בהם. לא באתי חלילה להגיד שזה בכוונה או "חוטאים לתיאבון" או עוברים עבירות במזיד, ההיפך, אני חושב שזה מחוסר מודעות וכולה רציתי להעיר ולהעלות את המודעות לעניין, ולהבין שהדרישה והציפייה מהאיש הישראלי היא הרבה יותר גבוהה, ובוא נגיד, להיות במחנה שיש בו גם אנשים חילונים, גם בנים וגם בנות, זה בעייתי מאוד מאוד, ויש פה גם אנשים שבטוח שמזדהים איתי.

ובמיוחד באתי להגיד שאין "הרבה דעות" בעניין, מעורב לכל הדעות של גדולי ישראל ורוב מניין ובניין של הרבנים, הוא לא טוב ולא לכתחילה, וברור שעדיף להיות בנפרד, יש הרבה רבנים שאומרים שזה בדיעבד וזו המציאות לצערינו ועושים מה שהם יכולים עם המציאות הזאת ואפילו נרתמים לשפר כמה שיותר את המציאות הנוכחית, כמו הרב שרקי, הרב דרוקמן ועוד רבנים שמחזקים את האנשים שנמצאים בתנועות הנוער המעורבות, אך בוודאי ש"לא לרוחם" מה שהולך שם, ואני בטוח שאם יזמינו אותם באופן אישי לבקר במחנה ולישון שם ולהיות במסע, הם יסרבו בעדינות ולא ילכו לשם, גם אם היה להם זמן ולא היו רבנים וכו'...

מי שחושב שזו המציאות הטובה, וזו המציאות האידיאלית, יש לי כ"כ הרבה מקורות להראות נגדו, אם ההוא רוצה, זה פשוט לא הגיוני ולא נכנס, אלא אם כן הוא תופס משהו ואז מנסה להכניס את זה בתורה או למצוא "הרב נוח" שמקל לו.

אולי באופן פרטי ספציפי תהיה הוראה מיוחדת למישהו, אינני יודע, אבל באופן כללי זו הרוח וזה הכיוון והדרך, ואסור להתבלבל ולחשוב שזה האידיאל, אם אדם נמצא במצב כלשהו אבל הוא יודע שזה לא המצב האידיאלי, אז יש תקווה, הוא יוכל להתקדם ולהתעלות עד שיעלה רמה, אך אם האדם חושב שזה המצב הכי טוב ואין בעיה איפה שהוא נמצא, הוא יישאר שם ואף פעם לא יתעלה, וחבל. אני מציע לנסות לפחות לחשוב על הדברים, להתבונן במקורות, לנסות לפתוח את השכל והלב שאולי אני לא צודק ויש מצב שאני לא במצב הכי שלם, ולנסות להתבונן במקורות, לשאול רבנים ולחקור את העניין, ולהתחזק.

יישר כוח.

ואם יש שאלות בנושא אשמח מאוד לענות.

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
ז' באדר א תשפ"ב 22:09
כתבתי, לא אידאלי, אני הייתי משנה כמה דברים אבל כמו שמותר ללכת לאוניברסיטה מעורבת ןלעבודה מעורבת אין איסור ללכת גם למחנה של החידון כל עוד שומרים על גבולות ההלכה
וודאי שיש רבנים שלא יתירו, כמו כל דבר אבל חשוב שמי שקורא את זה ידע שזה לא שחור ולבן כמו שאתה מציג את זה ובהחלט יש אפשרות ללכת לישון ולקדש שם שמיים
כ"ז באדר א תשפ"ב 23:44
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ז באדר תשפ"ב 23:55

כפול בטעות

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
כ"ז באדר א תשפ"ב 23:54

לא דומה בכלל לאוניברסיטה מכמה טעמים:

א. אוניברסיטה זה צורך חשוב, לצורך עבודה, "ליכא דרכא אחרינא". (ואם אין צורך, אז כבר כתב השו"ע: "צריך להתרחק מנשים מאוד מאוד").

ב. גם אחרי זה, צריך לשמור שם על הלכות ייחוד, אסור להתעניין בשלום האשה אא"כ היא חולה אלא רק להגיד שלום (אפילו זה פעם היה אסור, היום שהשלום כבר פחות חשוב מותר). זה הלכה מה שכתבתי, לא לשכוח. (ברור שצריך להיות נורמלי ומאוזן ואם יש נשים לא להתחיל "לצאת מהכלים", כבוד הבריות זה דבר שהלכתית מאוד חשוב, אך יש הלכות צניעות, ולכן מלכתחילה בצורה מכובדת לא יוצרים קשר, ומוודאים שהצד השני לא נעלב ומבין ומכבד אותו).

ג. אנשים מבוגרים נשואים שהולכים לאוניברסיטה ו"פתם בסלם", והשכל שלהם מפותח והם הרבה יותר "מיושבים בדעתם", לא דומה לנערים שעדיין לא התפתחו לגמרי ולא יודעים לשלוט בדחפים שלהם עד הסוף, ולא מחשבים הכל עד הסוף (כמו ששיקול דעת של ילד פחות מבן תשע לא מספיק לשקול האם לחצות בזהירות את הכביש, כך גם נער אין לו מספיק שיקול דעת האם להיכנס לסיטואציה מסויימת ולשקול את הסיכונים ואת המצב באופן מאוזן).

ד. כשכמה אנשים ונשים מכונסים באוניברסיטה הם לא באו לשם לעשות חגיגות וכו'...הם באו ללמוד, המטרה היא מאוד "קרה" וחדה, להתרכז בחומר הלימודי, בדומה לרופא שהוא "טרוד בעבודתו", כך גם מי שבאוניברסיטה, לעומת מחנה שכל הסיבה שנפגשים יחד חברי הצוות היא כדי "להתגבש" ושיהיה הוואי וחיבור בין החברים באותו צוות המתמודד לחידון, ולאו בהכרח החומר הנלמד.

 

באתי להציף את הבעיות שיש שם, ואני חושב שאם מישהו ישאל את הרב שלו הוא יגיד לו שלא ללכת לשם, אלא שהרבה אנשים נוח להם לא לקבל את העובדות שאני מציב פה.

 

אני אגיד מה רציתי להעביר ולהדגיש פה:

כתבתי את זה כבר כמה פעמים פה, כנראה לא כתבתי את זה מספיק ברור, אז אני אבהיר.

לא ניסיתי להראות שהצד ההלכתי הוא הבעייתי, וזה אסור הלכתית בכל תוקף וכו'...

מה רציתי להגיד? הרבה אנשים חושבים שכשהם הולכים למחנה הזה ולתנועה מעורבת, אז הכל בסדר וזה האידיאל. ח"ו לסבור ככה. הרבנים שנמצאים בראש התנועות המעורבות סוברים שזה המצב של הנוער, וזה מה שעושים בינתיים בתנועה, ועדיף להתמקד בדברים הטובים שהתנועה עושה ולא שילדים לא ילכו בכלל, עדיף לקדם מהמקום שהם נמצאים בו.

גם הרבה רבנים בתחילת המדינה לא מחו בחכמה באירועים מעורבים פעם, כי חשבו לטווח ארוך, וידעו שבסופו של דבר המועדות תעלה לאט לאט, ולא יעזור להגיד משהו שאינו נשמע. אך בוודאי שלא תמכו בזה, וודאי שאם היו יודעים שאם היו אומרים משהו היו מקבלים את דבריהם, היו אומרים להם את דעתם בעניין.

אך הבעיה הגדולה מאוד תתחיל/מתחילה אם אנשים לא מודעים למצב שהם נמצאים בו, שכחו מה האידיאל. יכול להיות שיהיו כאלה שיתגאו בתנועה שלהם, וכו'...אבל להתחיל לדוגמא להגיד שתנועת אריאל היא "ככה וככה", או "מתנשאים" וכל מיני שטויות כאלו, זה לשכוח מה האידיאל, לשכוח איך ראוי לנהוג לכתחילה. (אין בעיה להגיד למישהו פרטי שיכול להיות שהוא באמת כזה, אבל להכליל ולהגיד שכל התנועה מכיוון שהיא מציבה אידיאלים ואי-פשרנות הלכתית, זה אומר שהיא מתנשאת, זה פספוס).

אחת מהבעיות הכי גדולות מתחילות כשלא יודעים שיש בעיה, חצי מפתרון הבעיה היא להיות מודע לכך שהיא קיימת, כמו שכתוב בחז"ל על חורבן בית המקדש הראשון, שהיה רק שבעים שנה, כי: "ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם", אפילו שחטאיהם היו חמורים, הם ידעו שהם חוטאים ומשם הדרך לתיקון סלולה הרבה יותר, אולם: "אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם", ולכן יצאנו לגלות אלפיים שנה, כי כל אחד חשב שהוא נלחם בשני והשני הוא אפיקורס מחריב היהדות, חשבו שהם עושים מצוות, חשבו שזה האידיאל, ולכן האפשרות לתיקון היא הרבה יותר מסובכת וקשה.

אם האדם נמצא במצב שהוא לא מסוגל לא ללכת לתנועה מעורבת, או שהוא "חייב" ללכת לחידון הזה, שיהיה לו לבריאות, אך לא לשכוח מה האידיאל, לא לשכוח לאיפה הוא באמת שייך, איפה הוא באמת נמצא.

 

אני הקטן חושב שללכת לחידון התנ"ך שהוא אמור להיות ברוח התנ"ך, ומצד שני להיות במחנה זה קצת "תרתי דסתרי", והקב"ה ואבותינו וכל גיבורי התנ"ך, אין דעתם נוחה מהמחנה הזה, במיוחד כשהוא אמור להיות "ברוח התנ"ך", כל אחד יעשה את החשבון שלו וישאל את הרב שלו, אבל שלא יחשוב לרגע ש"הכל בסדר" ולא יבין מה הבעיה, ולא ישכח מה לכתחילה ומה בדיעבד.

 

ועוד משהו. יש הרבה אנשים שנוקטים ב"שיטת ההינדיק", לרדת למקומות הבעייתים במחשבה וב"היתר" לקדש שם שמים. זה יפה מאוד ושאפו על הרצון, אבל לא תמיד הכל מותר לשם כך, זה לא שאם יש מטרה טובה אז הכל מותר, יש חשבונות הלכתיים ולא לכל המקומות האדם צריך לרדת, במיוחד אם יש מקום סכנה, "אם איכא דרכא אחרינא רשע הוא", אפילו שהצליח ולא נכשל, הקב"ה יעמיד אותנו בנסיונות בעצמו, לא צריך לחפש את הנסיונות, ואסור לו לאדם להכניס את עצמו למצב של סכנה, מצב שמועד לפורענות, אם לא יודע בוודאי שיצליח, שהרי: "אדם מועד לעולם", ואפילו תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, דהיינו אם אדם רואה שיש ליד איפה שהוא הולך לישון משקפיים, ואעפ"כ הלך לישון שם בלי להזיז אותם, ואז למחרת הם נשברו, הוא חייב לשלם, אפילו שכששבר את המשקפיים לא היה מודע וער למעשיו, היה לו לחשבן את מעשיו כדי שזה לא יקרה, הציפייה מהאדם גדולה, ואל לו להיות ראש קטן ו"לזרום עם המציאות". ואינו דומה מי שנמצא במחנה ופוקח שמונה עיניים ומחשבן הכל ומציב לעצמו ברורות ברורים, לבין אדם שבא ו"זורם", וטומן את ראשו בחול מבלי לפקוח עיניו.

 

בסוף להגיד שהכל מורכב זה הכי קל, והרבה פעמים האדם נוח לו להגיד שזה מורכב, והכל בסדר, או אפילו מצדיק את מעשיו בקידוש שם שמים, אך צריך האדם לבחון את עצמו האם הוא עושה את זה כי נוח לו וזה מה שיותר קל ויותר בא לו, או שבאמת הוא עושה את רצון ה'. אני אומר את כל זה בעיקר לעצמי, אך נראה לי שכדאי שכולם יקחו את זה לתשומת ליבם. לפעמים להיות ה"דוס" שלא "זורם" זה הכי קשה, ולא ללכת למשהו למרות שממש בא לי זה ממש קשה, ותמיד האדם צריך להתבונן אם מה שהוא "מורה היתר לעצמו" זה משום שזה באמת האמת ומה שצריך לעשות, או מכיוון שיותר נוח לו לעשות כך.

 

ובסוף יש את העניין ההלכתי, האם האדם אומר דברים באוויר, או שהוא באמת מחוייב להלכה ומה שהיא אומרת. האם הוא קודם מציב את המטרה, שאני בכל מקרה אהיה בחידון, ואז גם אמצא איזה מקור או איזה רב שיתיר לי, או שהאדם באמת מברר מה ההלכה אומרת, מה התורה אומרת, וע"פ מתנהג. וגם אם הוא מוצא שמבחינה הלכתית יבשה מותר, האם האדם באמת מחפש לעשות רצון ה' ושתהיה דעת חכמים נוחה הימנו או שהוא מנסה לסמן וי ולעשות בדיוק כמסגרת ושוכח מה הכיוון של התורה, מה הכיוון שחז"ל רוצים להדריך אותנו שנלך בדרך הישר והטוב.

 

יש רמב"ן מפורסם על "נבל ברשות התורה". אדם שמבחינה הלכתית לא עובר על אף איסור, אוכל רק מאכלות כשרים, וכל ההלכות, אבל הוא זולל וסובא כל היום, ועוד כמה דוגמאות שם, הוא "נבל ברשות התורה", לא עושה את רצון חכמים והתורה. כבר כתוב על נבל הכרמלי, שאומרת עליו אשתו אביגיל: "נבל הוא ונבל שמו", שדוד עשה חסד לעבדיו וכל הזמן דאג שיש להם הכל, והוא לא מוכן לתת לעבדי דוד לאכול שום דבר אחרי שגמל איתו חסד. נכון, אולי מבחינה הלכתית אין חיוב שמוטל עליו ואי אפשר לתבוע אותו דינית, אך הוא שוכח את העיקר, התורה רוצה שנהיה מתוקנים וטובים וקדושים, לא שנעשה רק באופן חיצוני את המצוות. אחרי שדוד בא להרוג את נבל (הוא ראה ברוח הקודש שמגיעה לו מיתה, והיה מגיע לו למות, וגם לא הביא לו אוכל, שמצד הדין מי שנותן מתנה השני צריך להחזיר לו, הוא מחוייב אליו, אבל לא משנה כרגע...), אביגיל עצרה אותו וריצתה את דוד ונתנה לו ולאנשיו אוכל, ואז הגיעה לביתה וראתה את נבל שיכור, שותה יין להנאתו, בעוד שאנשי דוד רעבים וחסרי לחם, ולא אכפת לו, כי "זה הרכוש שלו". האדם צריך להגדיל ראש ולהבין מה רצון התורה, ולא לנסות להתחכם ובסוף רק לספק את רצונותיו ואת מה שהוא רוצה, וגם לעשות וי שקיימתי את מצוות התורה, זה לפספס את העיקר ועוד לחשוב שהכל בסדר, ולא להבין את הבעיה, שהרי אני "שומר תורה ומצוות". (אפילו בנ"ע בשיר שלהם אומרים: "קדש חייך בתורה...", שהאדם צריך להתקדש, לא רק לעשות את ההלכות גרידא, אלא לעשות את רצון התורה וחכמים, "קדושים תהיו- פרושים מן העריות ואכמ"ל).

 

בסוף האדם צריך לשקול מה יותר חשוב ועד כמה חשוב לו ההלכות, וההקפדה לעומת הרווח, והרבה פעמים מה שיותר כיף לנו אוטומטית מקבל יותר משקל בעוד שההלכה נשכחת ונעזבת, והאדם צריך לראות האם הוא באמת נותן את המשקל הראוי להלכות ובאמת שוקל אותן ומנסה לראות מה הרווח ומה יקדש יותר את השם בעולם, או שהוא רוצה את זה מטעמים אחרים וכו'...

 

נקודות למחשבה, היה זה שכרי אם זה סידר יותר את הדברים ואת דעתי בעניין, מחילה אם הכנסתי פה דברים לא קשורים לדיון, ואתם מוזמנים להגיב. (וכמובן, הדברים היו בעיקר לעצמי, מי שרוצה שיקח מפה גם דברים, מקווה שהדברים שנכתבו מהלב יכנסו אל הלב...).

 

(מי שלא מספיק ברור לו מהמקורות למה זה אידיאל אני בשמחה יכול להביא פה, כבר כתבתי חלק...)

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי
כ"ח באדר א תשפ"ב 12:38

שני דברים:

א. יש לי הסכמה פחות או יותר מלאה איתך על כל המהלך, אלא שלפי דעתי אתה פשוט מסתמך על הנחת יסוד שגויה לגבי האידיאל. כלומר: אם נניח את האידיאל שאתה מניח מבחינה הלכתית, אז אני מסכים איתך לגבי כל השאר, אבל כל השאר הזה לא רלוונטי להקשר כך אני חושב, כי אני לא מבין מאיפה הסקת את זה שלכל הדעות המחנה וכל כיוצא בו אסורים על פי ההלכה.

ב. לשיטתך שהמחנה אסור מבחינה הלכתית מה הקשר "נבל ברשות התורה"?

ג' באדר ב תשפ"ב 07:54
....תות"ח!אחרונה
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך ח' באדר ב תשפ"ב 14:54

אני הדגשתי, כנראה לא מספיק, אחזור על זה.

יכול להיות שמבחינה הלכתית יבשה אין בעיה, על זה אני לא בא להתווכח, מה שאני רוצה להגיד שגם אם זה מותר מצד ההלכה היבשה, מצד רצון חכמים ורוח ההלכה, בוודאי שזה לא טוב (לא הייתי אומר אסור לגמרי, אבל כמעט אסור לגמרי...). תורה שבכתב ושו"ע יש לנו, שכותב את ההלכות, אבל התורה לא יכלה לדבר איתנו על כל מקרה לגופו בדיוק, היא נתנה לנו את הכללים שאנחנו אמורים להפעיל את הראש ולהבין מה התורה רוצה מאיתנו, ולענ"ד זה לא בדיוק כרוח ההלכה (הזכרתי את דברי השו"ע, שהוא ספר פסיקה של עם ישראל: "להתרחק מנשים מאוד מאוד". הוא לא מדבר על מקרה מסויים, הוא רוצה להבהיר כלל, שנראה לי שהמקרה הזה לא עובר את הכלל הזה).

אבל אני מדבר דיבורים יפים, בסוף יש לנו ב"ה רבנים שהם נושאים את דגל התורה שבע"פ, התורה החיה שנשמרת ועוברת במסורת מדור לדור, תורת חיים, והם אלו שיכולים להורות לנו את הדרך. אז לפי מה שאמרתי כמדומני שאם מישהו מפה ישאל רב, הוא יגיד לו לא ללכת. למה? כי לבוא ללמוד תנ"ך כשיש ערכים שנרמסים על הדרך, זה נראה לי פחות מתאים...אבל לא הכללתי, יכול להיות שיהיו אנשים פרטיים שכן יורו להם ללכת, כי הם במצב תורני/רוחני אחר וזה לא מפריע להם אז ממילא עדיף שיעשו טוב בזמן הזה, אבל באופן כללי, גם מי שהולך בסוף, שיזכור שזה לא אידיאלי, יפקח שבע עיניים וישמור על עצמו, וינסה להתעלות במעלות הקדושה ולהיות במצב אחר. אני חושב שעכשיו הבהרתי את הדברים.

 

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"


תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם נשים באישי

אולי יעניין אותך