שאלה קטנה(:
יצא לכם פעם לפסול רק בגלל המשפחה של הבחור?
אבל הביטויים האלה פשוט מרגיזים אותי. למה אי אפשר פשוט להתנסח קצת יותר ברגישות ובפשטות?
לא חייבים להשתמש בביטויים שיכולים להישמע מזלזלים/ מתנשאים/ מעליבים
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
שבהכרח השפיע על נפש הבחור באופן קשה.
(כמובן אחרי בדיקה שאכן זה כך)
שצריך לתת עליה את הדעת כל מקרה לגופו.
מה שכן אפשר להגיד-
הרבה אנשים יסתכלו לכתחילה על הבחור/ה ועל התהליך שהוא/היא עברו ויבדקו איך הם מתמודדים עם הסיטואציה ואז יחליטו כמו כל דבר אחר האם הקשר מתאים להם/ן או לא.
זה נורא יפה להגיד בקלילות על גבי הפורום שאנשים לא פוסלים
בפועל , זה קורה.
בסוף - גם משפחה היא חשובה.
שאני שם לב בזמן האחרון לאיזו תופעה כזו של רומנטיזציה עם כל מיני משפטים בסגנון "מה אכפת לי המשפחה שלו/ה, אני מתחתנת איתו, לא עם המשפחה שלו" וכו' (נאמר על ידי שני המינים כמובן). וזו טעות מרה וחמורה. בסוף הכל טוב ויפה, המשפחה היא השורשים של בן האדם והיא אומרת עליו המון. המון. גם אם הוא יצא שונה באופי מההורים שלו - זה הגיוני ולגיטימי וקורה בלי סוף, לא על זה דיברתי. אבל מאוד חשוב לבדוק אם זו משפחה חזקה, ערכית, עם חינוך טוב, או משפחה חלשה ומפורקת. כי בסוף, ויעידו על כך כל בעלי הניסיון, ברגעים הבאמת קשים של החיים (ולצערי יש, לרוב המוחלט של האנשים, מתישהו), גם האנשים הכי מקסימים וטובי לב, פשוט יתפרקו ולא ידעו לתפקד אם הם לא באים ממשפחה חזקה עם שורשים חזקים. לא מדבר דווקא על משפחה מכובדת או מיוחסת או אנא עארף, זה סתם קישוט, לא אומר כלום, מדבר על ערכים, חינוך וליכוד. זה רכיב קריטי, שלגיטימי מאוד ואף נצרך לפסול עליו, חד משמעית. (הרבה יותר מעל תמונה למשל אבל לזה לא אכנס עכשיו כי זה לא ייגמר)
גם אנשים ממשפחות מפורקות יכולים לצלוח את אתגרי החיים, ולפעמים גם להיות מחושלים יותר מאחרים.
אבל... הם צריכים לעבור עיבוד שיאפשר להם תהליך של בניה.
אחרת לצערנו זה קשה.
לא דיברתי בהכרח על אנשים ממשפחות שמוגדורת טכנית כמפורקות (גירושין או פטירה ל"ע וכו') אלא משפחות לא טובות פשוט.
רק אומרת שאם אדם עובד על עצמו ובמודעות אז גם אם הרקע שלא לא משהו הוא יכול להיות אדם מקסים ובנוי ונהדר. ולבנות בית לתפארת.
זה כבר נכנס למכלול השיקולים.
ודאי שיש לזה משקל.
השאלה איזה ועד כמה.
ומהיכרות אישית, מכירה כמה וכמה אנשים שגדלו ברקעים קשים ובנו את עצמם בידיים, והקימו משפחות לתפארת.
וכמובן מכירה גם מקרים אחרים...
אפשר וצריך לקחת הכל בחשבון. בסוף מה שמשנה זה האדם.
אם הוא מתעלה ומתגבר המשפחה שלו לא משנה לעניין זה.
אני פחות מסכים עם הרעיון שהמשפחה אומרת המון על האדם ושהיא ממש השורשים שלו
אנשים יכולים לצאת שונים בתכלית מההורים שלהם / סביבה שלהם וזה לא אנקדוטלי בלבד זאת המציאות בפועל, אם להסתכל על איך ההורים נראים אז פסלנו חוזרים בתשובה פסלנו גרי צדק פסלנו חלק לא מבוטל מעם ישראל שלמרבה הצער לא זכו למשפחה "נורמלית"
אם לחפש "משפחות עם חינוך לערכים", ובכן... או שההיכרות האישית שלי היא נגד הסטטיסטיקה או שהסטטיסטיקה עגומה, לא נתקלתי בכל־כך הרבה משפחות שמשדרות את האווירה הזאת
מאידך בהחלט אסור להתעלם מהעניין, לפעמים מדובר במצבים פתולוגיים ולא כל־אחד יכול לבלוע את זה גם אם הוא רוצה, יחסים של עוינות זה לא משהו ש"האהבה תנצח למרות הכל" בהחלט יכול להיות מכשול עצום
"יעידו על כך בעלי הניסיון" אשמח להכיר אותם, סליחה שאני תקיף אבל זה לדעתי גובל בזלזול
ובתשומת לב מחודשת לדברים שכתבתי ניתן לראות שאכן הדגשתי שאין הכוונה לראות איך ההורים מבחינת אופי וסגנון ולהשליך את זה על הצאצא אלא מהבחינה של בריאות ויציבות, מאיזה בית האדם הגיע יש השפעה אדירה עליו, לא מבחינת אופי, מבחינת התמודדות עם החיים.
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
אינם חסינים וחזקים כמו אלה שגדלו על פלגי מים ולא ידעו מחסור מימיהם?
מי שההורים תמכו בו מגיל 0 ושלחו אותו לחוגים ומימנו לו השכלה גבוהה ומאז שהתחתן תמכו בו כלכלית הוא חזק כי יש לו תמיכה מהמשפחה בעוד זה שנאלץ לעשות הכל בעצמו חלש כי הוא יתפרק ברגע האמת?
איני יודע.