לא מתוך "אידיאל" של "לקדש את החול" אלא פשוט כי כך התגלגלו העניינים.

לומר את האמת זה מאוד לא פשוט.

יש דברים שאין בעיה להציב את הגבולות מההתחלה כמו כשרות ודברים בסגנון אבל יש דברים שאין ממש דרך להילחם בהם, למשל במשרד שלי מאוד אוהבים לקלל לקוחות וזה בלתי־אפשרי להעיר כל־פעם "זה לא יפה", במיוחד כשאני חושב את אותו הדבר... אז בהתחלה זה מרתיע, אחר־כך זה משעשע, אחר־כך זה חודר לאט־לאט לאוצר המילים וזה מאוד מאוד קשה להיאבק בזה, גם אם כל פעם אני מזכיר לעצמי שאסור לדבר ככה.

אז זה מבחינת האווירה הכללית, אבל יש גם פעמים שזה גובל בדילמות מוסריות רציניות, לפעמים ההנהלה לוחצת "להחליק" פינות או "לקמבן" באופן שהוא אמנם לא נראה כמו עבירה גדולה אבל ברור שזה לא ממש בסדר, ולא ברור מה כל־כך עושים עם זה, מה, מתפטרים באותו רגע ומוצאים עבודה בכוח אדם? אולי זה הדבר הנכון לעשות מבחינה אמונית אבל לומר את האמת אני לא כל־כך עומד בניסיון הזה

אז למעשה יש הרבה ניסיונות שאין דרך להתחמק מהם אבל הרבה דברים אפשר לפתור פשוט על־ידי הצבת גבולות תקיפה אך מנומסת ולאנשים אין ברירה אלא להבין, כמו שאי־אפשר להכריח אותי לעבוד בשבת ככה אני לא הולך להסתחבק עם הבנות מהנהלת חשבונות, סוף פסוק (בלי להגיד את זה כמובן)

אבל עם כל כמה ש"מתלכלכים בבוץ" בסוף יש גם הרבה תועלת כי יש הרבה הזדמנויות לקידוש ה', כל אחד והיכן שה' שם אותו בסופו־של־דבר...

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

א. "לקדש את החול", זה לא להתפשר עם מה שלא רואי או אסור. המושג אינו קשור לזה.

לפעמים יש לאדם אילוצים להיות בסביבה שאינה רצויה, אז צריך להימנע ככל האפשר ממה שלא ראוי, עם יחסי אנוש בסיסיים תקינים.

ב. בוודאי אין מקום ללמוד עם בחורה למבחן. גם אם היא לא כמו שתיארת. קל וחומר כך. 

ג. בחורה דתיה, או סתם עם דרך ארץ, ברור שעדיף - ככל אדם - להיות בחברה טובה, עם מושגים ראויים.   אם יש אילוץ, אפשר לנסות כמה שאפשר לא להיות בשיחות לא לענין - ועם זה לשמור על יחסים אישיים טובים. בד"כ, בני אדם גם לומדים להתחשב מה נעים לך שמדברים בחברתך ומה לא.

אם תלך 100% by the book מה שנקרא

אז תמצא שאפילו להיות בקרבתם זה איזהשהוא סוג של חטא

אז בתכלס בתכלס לא משנה איך תנסה להפוך את זה, יהיה כאן משהו שמתנגש עם התורה

ולכן החרדים מתנזרים מהחברה כמעט לגמרי

(אני אמנם לא מסכים איתם, אבל אני ממש מעריך אותם על זה)

לנו כן יש את הקטע הזה של להשתלב ביומיום של המדינה וכל זה, ולא משנה כמה תנסה לגמד את זה

כן יהיה כאן התנגשות מסוימת עם ההלך רוח ההלכתי.

כמובן שאצל רובנו זה לא מגיע ממקום של התפשרות הלכתית ח"ו אלא ממקום אידיאלי טהור של יראת השם. אבל כאמור.. זה יוצר בעיתיות

על סמך הרבה אנשים שאני מכיר מקרוב שחזרו בתשובה / נכנסו בדרך כזאת או אחרת לחברה החרדית, מה שתיארת זאת לא כזאת בעיה

כמובן לא דומה להשתדך אצל חרדים ספרדים לחסידויות שפעם ראשונה ששמעת את השם שלהן זה בהקשר של ל"ג בעומר

באיזה דרך תבחר

בצורה כזאת או אחרת אתה תעבור על ההלכה

גם החרדים עוברים על ההלכה בצורת החיים שלהם

לכל זרם יש את השיקולים שלו

לכן לא אמנה את הדברים השליליים 

אלא רק אזכיר את הדברים שצריכים חיזוק

מצוות יישוב הארץ שהנגזרת של העניין הוא להקים צבא, שבזה כלולות הרבה תתי מצוות חשובות מאוד כגון מלחמת מצווה, מצוות דירת הארץ, לא תעמוד על דם רעך

כפי שפסקו כבר הרמב"ם והרמב"ן בנושא.

ולא ארחיב עוד בנושא כי זה נושא רגיש ונפיץ שעלול להוביל דברים לא טובים

לכן אני מבקש ממך @פלונטר19 שאני כבר מריח את התגובה שלך, שאל תנסי להתווכח על זה.

אם תרצי אוכל לתת לך מקורות שתוכלי לעיין

חשבתי שהתכוונת על דברים שקשורים בעבודה.

מצוין. גם לי לא בא להתווכח על זה. 

"להיות בקרבתם" אינו חטא.

"איני דר אלא במקום תורה", אמר רבי יוסי בן קיסמא. אבל להיות "בקרבת" אנשים שאינם רשעים במזיד, אלא חסרי ידיעה, איפה מצאנו שזה "חטא"?  בכל דורות ישראל היו רמות שונות של אנשים מבחינה דתית, ודומני שבכללי לא היתה "התנתקות".

אלא צריך לשים לב ממה לומדים וממה לא. באיזו אווירה של שיחה ונוף אמורים להיות ובאיזה לא.

דבר שני - גם בלי קשר ספציפית לזה, זו בדיוק דרכו של יצר הרע... אומר לך ממילא אתה לא מאה אחוז.

אין שמץ השוואה בין נוכחות בסביבה שאינה משאת נפש, לבין "ללמוד למבחן עם בחורה". אין קשר.

ללמוד במוסד מעורב, אכן בעיה. צריך לבדוק לגופם של דברים. וגם "חרדים" משתלבים במקומות עבודה שאינם רק דתיים.

"להשתלב ביום יום של המדינה", אין בכך כל התנגשות עם "הלך הרוח ההלכתי". אני חושב שזה דמיון בעלמא. 

אדרבה, יפה מאד להיות נושא בעול עם הציבור. להיות שותף בבנין המדינה. גם בחו"ל, יהודים שומרי מצוות היו שותפים לגמרי בהנהגת הקהילות, גם כשהיו חלקים אחרים בחברה. למה לברוח מאחריות..

אלא שכל אחד צריך לעשות את חשבונו, איך הוא שומר כראוי על ההלכה. ההלכה אינה אומרת לאדם להסתגר באיזה חדר וזהו.. אלא להנהיג את חייו בצורה נכונה ונאותה.

ולגבי דברים ש"יוצרים בעייתיות", זה נמצא בכל מיני תחומים של החיים. אדם צריך לעשות חשבון ישר עפ"י דרכה של תורה, איך נכון להתמודד עם כל מצב ספציפית.

איני דר אלא במקום תורה משמעותו שיש ערך לגור במקום תורה. מקום שבו אנשים אוכלים טרף הוא לא מקום תורה, חד משמעית, ולא משנה אם זה בשוגג או במזיד, באונס או ברצון.

אז נכון, אין איסור לגור שלא במקום תורה, אבל כל שנה אנחנו קוראים את פרקי אבות ונזכרים שלגור במקום תורה שווה הרבה יותר מאלף אלפים דינרי זהב.

צריך להזהר לא להפוך את ההיתר למצוה

"איני דר אלא במקום תורה", אומר שיש ערך לגור במקום שהוא בכללי מקום תורה. יש השפעה של הסביבה. אבל זה לא אומר אי קשר טוטאלי עם כל אדם שאינו שומר מצוות. סוג של התנתקות.

ותמיד היו אנשים שהיו עוסקים במסחר, ובקשר עם כל מיני סוגים של בריות - אע"פ שעיקרם היה בסביבתם התורנית.

אבל עיקר דברי הרי לא היו על זה - אלא על ההקצנה שהצבַת דבר כזה כאידיאל תיאורטי, יצרה בשאלה, לכיוון השני. כאילו מה שכנגד זה, זה לימוד באקדמיה עם בחורה לקראת מבחן, וק"ו בחורה מרקע שהוזכר.

אם הם רשעים במזיד או לא, המנטליות שלהם זהה -  והיא מנטליות שלא תואמת עם התורה.

מעצם העובדה שאדם נמצא בסביבה כזאת זה ישפיע עליו בין אם ירצה בין אם לוא.

להשתלב עם ההלך רוח של המדינה זה אמנם אידיאל טוב ונכון מצד האמת (כי אנחנו כבר לא בגולה)

אבל אי אפשר להתכחש מהעובדה שמעצם העובדה שאתה יותר "מתגושש" עם חברה לא תורנית אז טבעי שיווצרו מצבים בעיתיים מבחינה הלכתית. לא חינם רבנים חרדים גדולים מצאו ערך בלהתנזר כמעט לגמרי. (כמובן שזה נובע מהתפיסה הגלותית, אבל גם מהדברים שהזכרתי)

וכן, מסכים עם המשפט האחרון. צריך הרבה סע"ד לזה

וגם מבחינה הלכתית יש הבדל גדול וממשי.

ובוודאי שאדם צריך להשתדל להיות ב"סביבה טובה". אבל מידת ההשפעה של קשר גם עם אנשים שאינם כמותו, תלויה אישית באדם.

יש מקומות ישוב, שהם בגדר "מקום תורה", יש שם האופציה להתפתח מבחנה תורנית, יש תלמידי חכמים וכו', ויש גם"עמך ישראל" לגווניו.

אני חשבתי פעם, שיותר ערובה לאוירה התורנית האישית של האדם ושל משפחתו, היא אם כל הסביבה כך. היום כבר אינני בטוח בזה.   לפעמין כשהסביבה "דחוסה" מידי, זה יוצר נוגדנים. ודווקא סביבה שביסודה איתנה, ועם זה יש בעיר גם אנשים אחרים, יש בה צד חיובי. צריך לשקול ספציפית לענ"ד.

לגבי "להשתלב בהלך הרוח של המדינה", דיברתי מבחינה עקרונית. אנחנו חלק מהמדינה, ב"ה. שותפים בבניינה.

זה לא אומר למשל, שאדם צריך ללמוד במקום מעורב ח"ו. ממש אין קשר. הציבור התורני הלאומי צריך להיאבק על כך שיוכל ללמוד במקומות תורניים, גם לימודים אקדמיים, לא פחות מאשר מתחננים לציבור החרדי ש"יסכים"...  זה סתם סוג של "בטלנות" שתופסת טרמפ על הרצון להשתלב במערכת המדינה. חשוב להבחין בן הדברים.

ונכון, שהימצאות בחברה שאינה תורנית, יכולה לגרום למצבים בעייתיים. כמו שכתבתי, צריך לשקול ביושר לגופו של ענין.

גם ב"עולם החרדי" מתמודדים עם זה, מצד האמת. נשים חרדיות - וגם גברים כשיוצאים לעבוד, מי שיוצא - עובדות במקומות שיש בהם לא רק נשים, ובוודאי לא רק חרדיות.

צריך מאד להשתדל שמסגרת תהיה כמה שיותר טובה ונאותה - אבל תמיד אחרי הכל יישאר לאדם את העבודה העצמית שלו, הגבולות שעליו להציב לעצמו, ההתנהלויות הנכונות. זה חלק מהעבודה שלנו בעולם....  ה' יעזור לנו.

ואנשים לא נוטים להמשך למי שנראה בעיניהם כ"דוס מוזר"...

גם במקומות כאלה לפעמים יש דתיים דוסים וקל יותר להתחבר אליהם.

אני מרגיש שאנשים רציניים כבדים יותר מעניינים אותי והם בדר"כ פחות מתאפיינים באווירה שאתה מדבר עליה. בדרך כלל הם ילכו יותר בצניעות והדיבור שלהם יהיה יותר ענייני ונקי

לדוגמה לא יצא לי אף פעם לשבת ללמוד למבחן עם מישהי - בלי קשר ללבוש שלה

זה היה יחסית קל כי התואר והמקצוע הוא בעיקר גברי (לא, אני לא מכונאי רכב)

אבל מצד שני כן חשוב לי להיות חלק מהחברה וחשוב להם שאשתלב. גם במילואים, למשל.

הנראות שלי היא מאד דתית, אז זה כבר יוצר הבנה מאד ברורה של מי אני ומה הגבולות שלי, אבל מצד שני עד כמה שאני מרגיש בנוח למתוח את הגבולות, אני עושה - ולפעמים אפילו קצת מעבר (כלומר מקומות שלמפרע אני לא בטוח שעשיתי נכון שנכנסתי אליהם)

אבל זה בהקשר של חברות ממש.

אסור שזה יסתור אהבת כל יהודי, להאיר לו פנים, להראות לו חביבות, ולקרב אותו..

הנקודה היא, שאת ההתנהגות הטבעית כדאי להשאיר למקום הטבעי, 

ובמקום עם אנשים שעוד מחפשים את הכיוון, להיות בקשר ממקום שונה- מדוד ומגמתי.

זאת הסיבה שהחב"דניקים בדר"כ צולחים את המשימה הזאת- הם מגיעים ממקום של שליחות, וגם הילדים מתחנכים על הפצה ושליחות. (הסכנה בזה זאת גאווה, אבל יש דרכים להינצל ממנה ואכמ"ל).

ובענייני צניעות, לפעמים יש מקום להקל, אבל זה לא אומר בהכרח שלא פוגמים בכך בקדושת העיניים..

בגלל זה תמיד צריך איזו דמות תורנית מבחוץ שיהיה אפשר להתייעץ איתה, ולראות שהכל בצורה מאוזנת שמביאה ברכה, ולא ח"ו להיפך.

[יצויין שאני לא מתמודד עם חברה כזאת באופן יומיומי, אלא פעם בכמה ימים]

אבל בדורנו קשה להגדיר אותם ולהצביע עליהם בדיוק, פשוט שהרוב המוחלט תינוקות שנשבו שצריך להיזהר בכבודם, חוץ מכמה בודדים..

כתינוקות שנשבו.

זה מחלוקת ענקית בדור האחרון

לכן ראוי להתייחס אליהם כאל משהו ביניים 

לא כרשעים, אבל מאידך גם לא כאלה שלא יודעים כלום על יהדות.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי