וגם מבחינה הלכתית יש הבדל גדול וממשי.
ובוודאי שאדם צריך להשתדל להיות ב"סביבה טובה". אבל מידת ההשפעה של קשר גם עם אנשים שאינם כמותו, תלויה אישית באדם.
יש מקומות ישוב, שהם בגדר "מקום תורה", יש שם האופציה להתפתח מבחנה תורנית, יש תלמידי חכמים וכו', ויש גם"עמך ישראל" לגווניו.
אני חשבתי פעם, שיותר ערובה לאוירה התורנית האישית של האדם ושל משפחתו, היא אם כל הסביבה כך. היום כבר אינני בטוח בזה. לפעמין כשהסביבה "דחוסה" מידי, זה יוצר נוגדנים. ודווקא סביבה שביסודה איתנה, ועם זה יש בעיר גם אנשים אחרים, יש בה צד חיובי. צריך לשקול ספציפית לענ"ד.
לגבי "להשתלב בהלך הרוח של המדינה", דיברתי מבחינה עקרונית. אנחנו חלק מהמדינה, ב"ה. שותפים בבניינה.
זה לא אומר למשל, שאדם צריך ללמוד במקום מעורב ח"ו. ממש אין קשר. הציבור התורני הלאומי צריך להיאבק על כך שיוכל ללמוד במקומות תורניים, גם לימודים אקדמיים, לא פחות מאשר מתחננים לציבור החרדי ש"יסכים"... זה סתם סוג של "בטלנות" שתופסת טרמפ על הרצון להשתלב במערכת המדינה. חשוב להבחין בן הדברים.
ונכון, שהימצאות בחברה שאינה תורנית, יכולה לגרום למצבים בעייתיים. כמו שכתבתי, צריך לשקול ביושר לגופו של ענין.
גם ב"עולם החרדי" מתמודדים עם זה, מצד האמת. נשים חרדיות - וגם גברים כשיוצאים לעבוד, מי שיוצא - עובדות במקומות שיש בהם לא רק נשים, ובוודאי לא רק חרדיות.
צריך מאד להשתדל שמסגרת תהיה כמה שיותר טובה ונאותה - אבל תמיד אחרי הכל יישאר לאדם את העבודה העצמית שלו, הגבולות שעליו להציב לעצמו, ההתנהלויות הנכונות. זה חלק מהעבודה שלנו בעולם.... ה' יעזור לנו.
)