״…באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כט, ג) ורועה זונות יאבד הון מיד (בראשית מט, כד) ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף״ (בבלי סוטה לו ע״ב)
מה פשר הלימוד של הגמרא ? כלומר, כיצד בנוי הלימוד של הגמרא מהפסוק ״ורועה זונות יאבד הון״ ?
רש״י מפרש ״יאבד הון: שם טוב שהוא יקר מכל הון״. המהרש״א שכנראה היתה לו אי נוחות מפירוש זה אחרי שהוא מצטט את רש״י הוא כותב ״ויש לפרשו כפשטיה יאבד הון היינו אבן האפוד שהיה שווה הון רב…״.
אני רוצה לטעון שייתכן שהלימוד של חז״ל מהפסוק היה אחר. לפי שיטה מקובלת בראשונים האותיות שהיו על האבן של יוסף באפוד היו ״ון״ (הסיומת של ״ישרון״). ואם נלך לפי שיטה זאת הגמרא דורשת את הפסוק ״ורועה זונות יאבד הון״ כאילו כתוב ״ורועה זונות יאבד ון״ (שהרי ון והון נשמעים אותו דבר). ואולי צריך לומר שרש״י שנדחק לפירושו סבר כשיטות האחרות (לפי בעל הטורים האותיות על האבן של יוסף הן ׳רן׳ ואילו לפי הרמב״ם כמדומני אין עליו אותיות).
ספר יסוד..
