י"ט אלול 23:50

בעה.

1. אם עוברים על פניני הלכה בקריאה אחת, אפשר לצאת מגדר עם הארץ גם אם את הרוב לא זוכרים? (כרגע, אני לחלוטין חושב שאני עם הארץ..)

2. אחרי שאמרתי את המובן אליו שאין לנו גדול בהלכה כמשנה ברורה.. האם נכון שמי שרוצה לדעת הלכה בפרט הלכות שנוגעות לימינו זה מאוד קשה לעשות זאת מלימוד משנה ברורה? האם בכל חלק או בחלקים מסוימים?

3.  מבין כל תחומי ההלכות הללו מה יותר קל ללמוד בעיון (מהגמרא או מהבית יוסף) (אולי בשבת בלנד כשאין תואר ושב על הראש..)

* ציצית.

* תפילין.

* קש

* תפילה

* נטילת ידיים

* ברכת המזון.

* ברכות הנהנין.

* שבת זכור.

* שבת שמור.

4.  יש באינטרנט שיעורי הלכה יחסית קצרים תוך הבאת המקורות? (לא לימוד מסודר של הבית יוסף שזה מסתמא ארוך..) פשוט הוספה והתייחחסות למקור בגמרא/בראשונים להלכה.. אולי אשמע בדרכים..


 

 

תודה רבה!!!.

כ' אלול 00:17

1. ל"עם הארץ" יש כל־מיני הגדרות וכמו שזה נראה זה עניין של מדרגות,

"תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע, ערבית ושחרית, דברי ר' אליעזר. רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. ר' נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו. ר' נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים - הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. "

 

רש"י "ולא שימש תלמידי חכמים" – הוא הגמרא התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי משנה טעם והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך והיא דוגמת הגמרא שסדרו האמוראים.

 

אז מצד אחד יש לנו דרישה מינימלית של קיום המצוות הכי בסיסיות (וכמובן לדעת את ההלכות הקשורות אליהן, לאו דווקא בעיון). ומצד שני יש גם רף גבוה יותר כדי לצאת לגמרי מגדר עם הארץ. בקריאה חד־פעמית של פניני הלכה אפשר, אני מתאר לעצמי, לדעת ברמה סבירה מה צריך לעשות, בסך־הכל הוא מסביר יפה ומתייחס לרוב הנושאים. אבל זה ממש לא לימוד של טור שולחן ערוך ונושאי כלים אף כי לימוד הסוגיה גמ' ראשונים.

 

2. בהחלט אפשר ללמוד מהמשנה ברורה (מי שפוסק כמותו), לגבי קושי אני חושב שזה סובייקטיבי, אבל מבחינת לימוד מסודר ושיטתי והלכות שמתאימות לימינו אני ממליץ ספרים יותר חדשים כמו שמירת שבת כהלכתה / חזון עובדיה / פניני הלכה, משנה ברורה זה יותר להעמקה ופחות משמש כקיצור הלכות

 

3. קל:

ציצית – אין הרבה הלכות, הכל מרוכז במקום אחד גם בגמרא אין הרבה סוגיות

נטילת ידיים – יותר הלכות אבל זה די straightforward

שבת זכור – הלכות פשוטות שמכירים מהיומיום

קריאת שמע – לא הרבה ולא מסובך

 

בינוני:

 

תפילה – הרבה הלכות אבל הן לא כאלה מסובכות

ברכת המזון – לא הרבה, אבל הלכות זימון זה קצת מורכב

 

קשה:

 

ברכות הנהנין – הגמרות הן קשות, בהלכה למעשה זה לא מסובך אבל אם רוצים ללמוד לעומק זה סוג־של קשה.

שבת שמור – המון הלכות, המון חילוקי דעות, חלקן מאוד מסובכות ומסועפות, וחובה ללמוד כדי לא להיכשל

 

4. לגבי קצר לא יודע אבל אני מאוד ממליץ על השיעורים של הרב עובדיה.

 

השאלה היא מה בדיוק המטרה, אם המטרה היא לדעת הלכה = לדעת מה אתה צריך לעשות ביום־יום אז אפשר פשוט ללמוד פניני הלכה אולי בתוספת עוד ספר כמו בן איש חי / חזון עובדיה / קיצור שולחן ערוך / מה שאתה נוהג. ואז פשוט לשים לב ביום־יום שלך איך אתה מיישם את ההלכות האלה.

 

אם זה לדעת יותר לעומק אז טור + בית יוסף + ב"ח (או שו"ע + משנה ברורה) ולהוסיף מקורות כיד ה' הטובה

כ' אלול 03:02

1. לא יודע להגדיר עם הארץ, אבל זה חשוב מאוד. לימוד בפניני הלכה יכול לסייע לדעת את מה שמוטל עליך.

ממילא אתה תזכור דברים שאמורים להשפיע על חיי היומיום שלך, גם אם לא תזכור מה עושים בכל סיטואציה.

וכשתיתקל בסיטואציה אתה תדע איפה לפתוח.

2. בכל חלק יש דברים מורכבים יותר, ופחות. אולי חלק א' של המשנה ברורה יותר נוגע ליומיום שלך וממילא יהיה יותר נוח להתעסק בו.

אגב, יש משנה ברורה עם ביאור של עוז והדר.

3. המשנה ברורה מצטט מהמון מקורות, ומעיין יותר לעומק בביאור הלכה. אולי עדיף להתמקד על לימוד של המשנ"ב וביאור הלכה, ופתיחת מקורות שעוררו אותך. הוא כמעט תמיד כותב מה המקור שלו. אם לומדים משנ"ב ברצינות זה נותן המון.

4. אולי

 

 

כ"א אלול 11:14

יש גם שיעורים של הרב מלמד על פניני הלכה באינטרנט, ויש גם הקראה של פניני הלכה באתר של פניני הלכה אם אתה מעוניין

כ"ז אלול 21:28

1. גם אם זוכרים זה לא מועיל, יש הרבה עבודה כדי לצאת מהגדר הזה (ונראה שהיא בלתי פוסקת במהותה). (אחו מן הסתם האריך, אז אני לא מתאמץ, אם יש צורך, אפשר לבקש

2. לא למדתי את כל חלקי המשנ"ב. זה נכון שביחס לכל מיני חידושים שבמציאות הנוכחית אין פסקים של המשנ"ב (ומצד זה אפשר לקרוא לו 'לא אקטואלי', בקונטקסט הנכון ואחר הקדמה כנ"ל), אבל מה שנתחדש מול מה ש'נשאר' הוא כטיפה בים, אז הוא רלוונטי בכל עת. מה שכן יכול להפריע בלימוד משנ"ב הוא שהוא פעמים רבות מביא מספר שיטות בלי הכרעה ברורה, לכן כדאי לכל אחד לקבל על עצמו פוסק בן זמננו, ללכת אחריו בהלכות שהוא עוד לא הספיק לברר לעומק בעצמו (או ללמוד [אם יש בכלל] את כללי הפסיקה של המשנ"ב, להבין מה כוונתו להכריע בכל אחד מהמקומות ה'סתומים').

3. 'קל ללמוד בעיון' - לענ"ד קל ללמוד את מה שמאוד מעניין אותך ותרצה יותר להעמיק בו. מה שלבך חפץ.

4. שיעורים של הרב אלקובי, של הרב ברין מישיבת בית אל. זה מה שאני מכיר ושמעתי עליו.

האם אני רץ כדי לחסוך זמן או כדי להרוויח זמן? האם אני נרדף מההעדר או רודף אחר השלמות?

"אתה יכול לזכות בכל הטוב שבכל העולמות אם תתחיל עוד פעם אחת מחדש." [שמואל פרדניק, בדרך אל הגאולה]

מנהל פורום פרוזה וכתיבה חופשית ופורום צלילים ומוסיקה - מוזמנים לבוא לבקר!

כ"ה תשרי 18:00

1. אדם פשוט מן המניין שלומדים הלכות מלאכת בישול בשבת, מתי מותר לשים אוכל על הפלטה, זה דבר גדול מאוד בערך ערך משמעותי ביותר, וכן בכל הלכה "קטנה" כמו תוספת שבת, הלכות שכחת אזכורים בתפילה ועוד מיליון פרטים ופרטי פרטים.

גם אם הוא לא יצא ת"ח, הוא ידע לשאול שאלות מתי שצריך והוא ידע לשמור על הרבה דברים שהוא לא ידע לפני שהוא למד.

2. כמו שאמרת יפה יש הרבה מקרים שונים ולכן במקרים שיש לגביהם שאלה ולא מוזכר בספרות צריך לפנות לת"ח.

3+ 4. ישר כוח!

 

י"ט תשרי 19:48

1. לא יודע מה עם רבותיך אך רבותי אינם ששים ושמחים מלימוד פניני הלכה. האם אתה נחשב אחרי לימוד פניני הלכה כבר לא עם הארץ? מניח שכן אך עדיך ללמוד ספרי הלכה אחרים. (דרך אגב, זה ללמוד פניני הלכה, לא לקרוא. כמו שזה להתפלל ערבית לא לעשות).

 

2. לא כ"כ. בכל ההלכות מתחילת המשנ"ב עד סוף כרך ב. אולי חוץ מהלכות ברכות שקשה להוציא מהמשנ"ב כללים אלא רק פרטים. כרך ג מאוד רלוונטי אך מומלץ להשלים את החסר בדיני חשמל עם שמירת שבת או ארחות שבת. ד - את הלכות עירובין לא למדתי אבל הלכות ר"ח יחסית מותאמות מציאות. ה ו-ו נראלי גם ממש רלוונטים.

 

3. מה שבטוח לא שבת תפילה וברכות.

 

4. הרב אלגאזי בצורבא שבועי, מתיקות לשמה. אם יש גם את הספר מול העיניים אז בכלל.

 

י"א טבת 20:15

בעבר ניסיתי לבאר את ההגיון של הגמרא בדרשה מסוימת שבה היא דרשה את האות ׳ה׳ כאילו כתוב במקומה ׳ח׳

2 הערות בעקבות יחזקאל פרק ז - בית המדרש (לא יודע אם הקישור עובד)


 

בימים אלו אנו לומדים בבית הכנסת בערב מסכת ברכות. והשבוע באחד הימים עסקנו בקטע הבא:


 

דף ל,ב משנה  אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק:


 

דף ל,ב גמרא  מנא ה"מ א"ר אלעזר דאמר קרא (שמואל א א) והיא מרת נפש ממאי דילמא חנה שאני דהות מרירא לבא טובא אלא א"ר יוסי בר' חנינא מהכא (תהילים ה) ואני ברב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ממאי דילמא דוד שאני דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא (תהילים כט) השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת ממאי דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי אלא א"ר נחמן בר יצחק מהכא (תהילים ב) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה


 

אני רוצה להתעכב על הקטע הבא: ״אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא (תהילים כט) השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת״.


 

בקטע הזה הרגשתי אי נוחות קלה, כזאת שמנסים להדחיק, כי לא באמת מבינים את המהלך הלוגי של הגמרא, אז לוחצים חזק כדי שאי ההבנה לא תציק יותר מדי. אבל בסייעתא דשמיא זכיתי ב״ה להבין, אז רציתי לשתף.


 

באופן פרטי עם עצמי למדתי השבוע את פרק ו בשמואל ב. הפרק עוסק בהעלאת ארון ה׳ על ידי דוד, כאשר בניסיון הראשון עוזה מנסה למנוע מהארון ליפול וכתוצאה מכך מת, ובתיקון של דוד בניסיון השני של העליה. הפרק שם עוסק בדיוק בסוגיה הזאת שגם הגמרא לעיל עוסקת בה של היחס בין היראה לשמחה בעבודת ה׳.

 

הרב שמעיה כרמל בשיעור שלו ביוטיוב על פרק זה מביא בשם הרב מרגליות שפרק כט בתהילים ״מזמור לדוד הבו לה׳ בני אלים״ מתייחס לפרק ו בשמואל ב שעוסק בעניין העלאת ארון ה׳ על ידי דוד. הוא לא ממש מפרט אז אני כן אנסה בע״ה לפרט ואחרי שנוכיח את הנקודה הזאת אפשר יהיה לסגור את המעגל. 

בביאת ג״צ ובחורבן בג״צ ננוחם. 

 

(ותודה לשום וחניכה)

י"א טבת 20:37

 

פרק כט בתהלים


 

א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד    הָב֣וּ לַֽ֭יהוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַֽ֝יהוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז׃

ב הָב֣וּ לַֽ֭יהוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ    הִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לַֽ֝יהוָ֗ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ׃

ג ק֥וֹל יְהוָ֗ה    עַל־הַ֫מָּ֥יִם

אֵֽל־הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים    יְ֝הוָ֗ה עַל־מַ֥יִם רַבִּֽים׃

ד קוֹל־יְהוָ֥ה בַּכֹּ֑חַ    ק֥וֹל יְ֝הוָ֗ה בֶּֽהָדָֽר׃

ה ק֣וֹל יְ֭הוָה שֹׁבֵ֣ר אֲרָזִ֑ים    וַיְשַׁבֵּ֥ר יְ֝הוָ֗ה אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃

ו וַיַּרְקִידֵ֥ם כְּמוֹ־עֵ֑גֶל    לְבָנ֥וֹן וְ֝שִׂרְיֹ֗ן כְּמ֣וֹ בֶן־רְאֵמִֽים׃

ז קוֹל־יְהוָ֥ה חֹצֵ֗ב    לַֽהֲב֥וֹת אֵֽשׁ׃

ח ק֣וֹל יְ֭הוָה יָחִ֣יל מִדְבָּ֑ר    יָחִ֥יל יְ֝הוָ֗ה מִדְבַּ֥ר קָדֵֽשׁ׃

ט ק֤וֹל יְהוָ֨ה ׀ יְחוֹלֵ֣ל אַיָּלוֹת֮    וַֽיֶּחֱשֹׂ֪ף יְעָ֫ר֥וֹת

וּבְהֵֽיכָל֑וֹ    כֻּ֝לּ֗וֹ אֹמֵ֥ר כָּבֽוֹד׃

י יְ֭הוָה לַמַּבּ֣וּל יָשָׁ֑ב    וַיֵּ֥שֶׁב יְ֝הוָ֗ה מֶ֣לֶךְ לְעוֹלָֽם׃

יא יְֽהוָ֗ה עֹ֭ז לְעַמּ֣וֹ יִתֵּ֑ן    יְהוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם׃


 

 

שמואל ב פרק ו


 

א וַיֹּ֨סֶף ע֥וֹד דָּוִ֛ד אֶת־כָּל־בָּח֥וּר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃ ב וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַֽעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃ ג וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּ֨שָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִֽינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹֽהֲגִ֖ים אֶת־הָֽעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃ ד וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָֽאָרֽוֹן׃ ה וְדָוִ֣ד ׀ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַֽעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֱלִֽים׃ ו וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜ה אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃ ז וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָֽאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִֽים׃ ח וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ט וַיִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃ י וְלֹֽא־אָבָ֣ה דָוִ֗ד לְהָסִ֥יר אֵלָ֛יו אֶת־אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה עַל־עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיַּטֵּ֣הוּ דָוִ֔ד בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם הַגִּתִּֽי׃ יא וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן יְהוָ֜ה בֵּ֣ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם הַגִּתִּ֖י שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־עֹבֵ֥ד אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־בֵּיתֽוֹ׃ יב וַיֻּגַּ֗ד לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִד֮ לֵאמֹר֒ בֵּרַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת־בֵּ֨ית עֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ בַּֽעֲב֖וּר אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וַיַּעַל֩ אֶת־אֲר֨וֹן הָֽאֱלֹהִ֜ים מִבֵּ֨ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם עִ֥יר דָּוִ֖ד בְּשִׂמְחָֽה׃ יג וַיְהִ֗י כִּ֧י צָֽעֲד֛וּ נֹֽשְׂאֵ֥י אֲרוֹן־יְהוָ֖ה שִׁשָּׁ֣ה צְעָדִ֑ים וַיִּזְבַּ֥ח שׁ֖וֹר וּמְרִֽיא׃ יד וְדָוִ֛ד מְכַרְכֵּ֥ר בְּכָל־עֹ֖ז לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְדָוִ֕ד חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃ טו וְדָוִד֙ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מַֽעֲלִ֖ים אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה וּבְק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃ טז וְהָיָה֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א עִ֣יר דָּוִ֑ד וּמִיכַ֨ל בַּת־שָׁא֜וּל נִשְׁקְפָ֣ה ׀ בְּעַ֣ד הַֽחַלּ֗וֹן וַתֵּ֨רֶא אֶת־הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ מְפַזֵּ֤ז וּמְכַרְכֵּר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַתִּ֥בֶז ל֖וֹ בְּלִבָּֽהּ׃ יז וַיָּבִ֜אוּ אֶת־אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וַיַּצִּ֤גוּ אֹתוֹ֙ בִּמְקוֹמ֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָֽטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑ד וַיַּ֨עַל דָּוִ֥ד עֹל֛וֹת לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וּשְׁלָמִֽים׃ יח וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַֽעֲל֥וֹת הָֽעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת־הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ יט וַיְחַלֵּ֨ק לְכָל־הָעָ֜ם לְכָל־הֲמ֣וֹן יִשְׂרָאֵל֮ לְמֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁה֒ לְאִ֗ישׁ חַלַּ֥ת לֶ֨חֶם֙ אַחַ֔ת וְאֶשְׁפָּ֣ר אֶחָ֔ד וַֽאֲשִׁישָׁ֖ה אֶחָ֑ת וַיֵּ֥לֶךְ כָּל־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃ כ וַיָּ֥שָׁב דָּוִ֖ד לְבָרֵ֣ךְ אֶת־בֵּית֑וֹ {ס} וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת־שָׁאוּל֙ לִקְרַ֣את דָּוִ֔ד וַתֹּ֗אמֶר מַה־נִּכְבַּ֨ד הַיּ֜וֹם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר נִגְלָ֤ה הַיּוֹם֙ לְעֵינֵי֙ אַמְה֣וֹת עֲבָדָ֔יו כְּהִגָּל֥וֹת נִגְל֖וֹת אַחַ֥ד הָרֵקִֽים׃ כא וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֮ אֶל־מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּֽחַר־בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וּמִכָּל־בֵּית֔וֹ לְצַוֺּ֨ת אֹתִ֥י נָגִ֛יד עַל־עַ֥ם יְהוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְשִֽׂחַקְתִּ֖י לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ כב וּנְקַלֹּ֤תִי עוֹד֙ מִזֹּ֔את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָ֑י וְעִם־הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה׃ כג וּלְמִיכַל֙ בַּת־שָׁא֔וּל לֹא־הָ֥יָה לָ֖הּ יָ֑לֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ׃ {פ}

א וַיְהִ֕י כִּֽי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַֽיהוָ֛ה הֵנִיחַֽ־ל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּל־אֹֽיְבָֽיו׃ ב וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָֽנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽה׃ (שני הפסוקים האחרונים הם מפרק ז הסמוך)


 

1. הקישור בין מזמור כט שחוזר 4 פעמים על המילה כבוד לבין ארון האלוקים שבו עוסק פרק ו בשמואל ב הוא על סמך הפסוק הבא: וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִֽים (ספר שמואל א פרק ד פסוק כב)

המילה כבוד נזכרת בשמואל גם בויכוח בין מיכל לדוד (נכבד ו- אכבדה).  


 

2. המילה ״עז״ בתהלים שנזכרת לשבח וברכה מהווה תיקון לשם של עוזה שנדרש בשמואל לגנאי ״וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה״.


 

3. את הביטוי ״וירקידם כמו עגל״ אפשר לראות אולי כרומז למה שכתוב ״כי שמטו הבקר״ (הם התנועעו וכתוצאה מכך היה נראה כי הארון עומד ליפול)


 

4. ״יְהוָ֓ה ׀ יְבָרֵ֖ךְ אֶת־עַמּ֣וֹ בַשָּׁלֽוֹם״ מקביל לנאמר בשמואל ״וַיְכַ֣ל דָּוִ֔ד מֵהַֽעֲל֥וֹת הָֽעוֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֣רֶךְ אֶת־הָעָ֔ם בְּשֵׁ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת״. בנוסף, בפרק ז פס׳ א נאמר ״וַיְהִ֕י כִּֽי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַֽיהוָ֛ה הֵנִיחַֽ־ל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּל־אֹֽיְבָֽיו״ היינו שה׳ בירך אותו בשלום! 

 

5. עוד מילים משותפות בין שני הפרקים (אני מתייחס כאן גם לשני הפסוקים הראשונים מפרק ז) הם: קול, ארזים, והמילה יושב.


 

עכשיו. אם אנחנו מקבלים את הקישור הזה בין מזמור כט בתהלים לבין פרק ו בשמואל ב הדרשה של רבי יהושע בן לוי:

״אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא (תהילים כט) השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת״ מובנת בהחלט!

 

פרק כט בתהלים הוא הפרק שמתאים לשמואל ב פרק ו שעוסק בדיוק בסוגיה הזאת של הגמרא על היחס בין היראה לשמחה בעבודת ה׳, הגמרא מביאה רק את הדרשה של ״אל תקרי בהדרת אלא בחרדת״ אבל הביסוס לדרשה הזאת, הוא הקישור בין מזמור כט בתהלים לבין שמואל ב פרק ו. (ואת הקישור הזה הגמרא לא מציינת ובגלל זה מי שלומד את הגמרא בלי הרקע הדרוש הזה הדרשה נראית לו לא מובנת!)   

 

@אני הנני כאינני  לבקשתך. 

בביאת ג״צ ובחורבן בג״צ ננוחם. 

 

(ותודה לשום וחניכה)

י"א טבת 20:52

כנראה הקישור הזה היה גם הסיבה לבחירה לומר בתפילה את מזמור כט בתהלים כאשר מכניסים בשבת את התורה בחזרה להיכל!

בביאת ג״צ ובחורבן בג״צ ננוחם. 

 

(ותודה לשום וחניכה)

י"א טבת 21:28


הבבלי במסכת ברכות כט ע״א לומד את מניין הברכות בעמידה של שבת ממזמור כט בתהלים:


״הני שבע דשבתא כנגד מי א"ר חלפתא בן שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים״.


את המספר 7 אפשר למצוא בשמואל ב פרק ו אולי בכך שכתוב ״וַיְהִ֗י כִּ֧י צָֽעֲד֛וּ נֹֽשְׂאֵ֥י אֲרוֹן־יְהוָ֖ה שִׁשָּׁ֣ה צְעָדִ֑ים וַיִּזְבַּ֥ח שׁ֖וֹר וּמְרִֽיא״. אבל אני מצאתי מופע יותר מעניין שלו בפרק.


הארון נקרא בשמואל ב פרק ו בדיוק 7 פעמים אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִֽים ובדיוק 7 פעמים אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה !

בביאת ג״צ ובחורבן בג״צ ננוחם. 

 

(ותודה לשום וחניכה)

ז' טבת 15:37

לאחרונה טיפה יצא להסתכל יותר על הספר והוא יצר אצלי הרהורים מסויימים בקצת שקראתי. אז שמח לשתף אתכם במה שהתרשמתי. אם יש למי להוסיף, אשמח ממש.


הספר הזה הוא עוד אבן דרך בכתיבה התורנית של הרב בכך שהוא גם חלק מההסתכלות בעיניים הגדולות שדרכם הרב קוק מסתכל על המציאות. עין אי"ה לדוגמא הוא גם פרוייקט שהרב התחיל ביחס לפרשנות אגדות חז"ל. עולת ראי"ה הוא מהפכה בעולם התפילה בכלל ובפרשנות המילים בסידור בכלל. שלמדתי עם הרב שלי את "ענייני תפילה" שהן קובץ הפסקאות שלפני הפירוש על הסידור הוא אמר לי שיש שני רבדים - הרובד השיטחי שאפשר להסתכל עליו ביחס לתפילה והרובד העמוק של הפרשנות של הרב. הרובד הזה יהיה בעל הנחות יסוד שונות ומתוך כל הוא יספק פרשנות בנוגע לסיטואציה.


ככל ספר שנערך על ידי הרב צבי יהודה כך גם כאן יש הרבה פסקאות שנלקטו ממקומות שונים ועל ידם הרב צבי יהודה עשה את מלאכת העריכה וחיבר אותם לפי נושאים (ב"ענייני תפילה") ולפי סדר הסידור.

ובעצם, לצערנו הרב, כנראה שהרב קוק לא הספיק לפרש את כל הסידור על הסדר ומה שנשאר לנו במתכונת של הספר המקורי עצמו - זה מ"מודה אני" עד "מזמור לתודה" שבתחילת פסוקי דזמרא. כל שאר הסידור ערוך על פי "ליקוטים" מתוך כתביו של הרב.


אם נסתכל ביחידה המיוחדת הזאת שהרב הספיק לכתוב נגלה חיבור מדהים. למה הוא כל כך מדהים? כי הרב לוקח כל פעם כמה מילים ומרחיב אותם ומראה לנו עולם שלם שקיים סביבם. הפרשנות של הרב היא כמובן מתבססת על מושגים שונים שמבטאים עקרונות רוחניים מאוד גדולים.

וככל שמבינים יותר את הפסקאות בעולת ראיה ככה אפשר לראות הפסוקים בצורה יותר משמעותית ורחבה.


לדוגמא אם נסתכל בתחילת הספר יש פסקה שלימה על המילה "מודה" ביחס למשפט הראשון "מודה אני לפניך..."

בה בעצם הרב מדבר על תנועת הנפש הרוחנית של ההודאה. על העקרון הרוחני שיש והמורכבות שמכילה המילה "מודה" לבדה. הרב שם מדבר על שני משמעויות שונות שאפשר להבין מהמילה "מודה" ומחבר את שני המשמעויות הללו לקימה של האדם בבוקר שלה הוא קורא "ראשית ההופעה של צהלת החיים". קיצר, עולם ומלואו..

לכן מי שמחפש להבין את מילות המילים וההקשרים בצורה פשטנית, לא מומלץ לקרוא את הספר הזה. יכול להיות מאוד מתסכל לקרוא ספר על פרשנות לסידור ולהשקיע מאמץ רב בכמה מילים בודדות.

אז מה כן אפשר להרוויח בספר? השתתפות למסע של תנועות נפשיות שחיות עולם מרומם. נפש שמתפללת בצורה מאוד עמוקה יסודית ושורשית.


הרב דרוקמן זצ"ל היה מדגיש ביום הפטירה של הרב שמה שכתוב בעולת ראי"ה זה ממש התפילה של הרב. שנזכה לחוות מעט מזה.

ז' טבת 19:27

כשלמדתי בישיבה (מישיבות הקו שליט"א).

התורות של הרב מוצגות כאילו הן גם הפשט, ואז אף אחד לא עוזר לך ולא טורח לגלות לך על ספרים אחרים ורבדים קודמים בכל נושא. הרב נהפך להיות המשפך היחידי דרכו כל התורה כולה עוברת. חבל שהבנתי את זה רק כשסיימתי את התקופה בישיבות.

ט' טבת 14:17

קצת מזכיר לי את חב"ד האמת מהבחינה הזאת, רייד מאוד ספציפי

בכל־מקרה אני חושב שהכי טוב זה כמה שיותר לשחרר דעות קדומות וחוויות קודמות וליהנות מהדברים כפי שהם 

ט' טבת 17:05

והפילובופיה היהודית שהיו לפניו, אז ברור שהתורות שלו הן הפשט. אם אתה מתכוון לדרשות על התפילה בעולת ראיה, אז נראה לי די ברור מתי הוא מתכוון לכתוב את פשט הכתוב ומתי רומז לעומק הפשט ומתי מתכוון לנושא אחר שרק רמוז בעקיפין בפשט.

אבל מבחינת תפיסת עולמו של הרב קוק, תראה לי רעיון אחד (לא דרשה) אלא רעיון אמוני שהוא לא הפשט

י' טבת 10:59

אם אתה סובר שקבלה = פשט אז אני מבין את מה שאתה אומר.

וברור שגם אם הדברים של הרב נכונים האמיתיים (שזה בודאי נכון) אז יכולים להתחדש עוד פירושים אמיתיים ובפשט. והפשט נראה לי שיש לו מימד מסויים אינסופי כמו שסובר הרשב"ם בעניין "פשטות המתחדשות בכל יום"

י' טבת 11:23
סתם דוגנא: למשל לפסוק "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" יש רק פשט אחד וכל שאר הרעיונות מבוסבים על גבי הרעיון הראשי
י' טבת 11:27
אשמח שתפתח שרשור חדש או שתצטרף לדיון הקיים ושמחה אענה
י' טבת 11:32
למישהו יש הסבר למה המפרשים מתאמצים - בית המדרש


בדיונים שלי ושל [@170253|אחו] עם [@163554|תות"ח!]

י' טבת 11:25
המושגים הקבליים עצמם. למשל הרעיון של קיומו של עם ישראל ככלל אחד שהפרטים הם חלק ממנו מופיע בכל התנ"ך, ובקבלה בתור הנשמה הכללית של האומה - כנסת ישראל (וגם בחזל)
י' טבת 11:01

א' מה ההגדרה שלך לפשט

ב' יש לא מעט נקודות שנויות במחלוקת בתורת הראי"ה לכן קשה לומר שהכל זה פשט

י' טבת 11:11

א' בבקשה שלא נפתח את זה פה חח יש עוד שרשור שעוסק בזה

ב' זה שיש מחלוקת זה לא אומר בהכרח אם זה הפשט או לא הפשט. גם בפשט יש מחלוקות.

י' טבת 11:15
י' טבת 11:26
י' טבת 11:28
דברים קטנים, או איך ליישם את דבריו לדורינו ולדורות הבאים. זה לא קשור לפשט, אלא ליישום מעשי בשטח. 
י' טבת 11:35
י' טבת 11:37

אלא יחס לתנועה לאומית יהודית שהאידאולוגיה שלה רשעה.

ברור שמקריאה פשוטה של התורה עולה שהיחס לתנועה לאומית יהודית, למרות שהאידאולוגיה שלה רשעה, צריכה להיות יחס של קדושה וחיובי.

י' טבת 11:34
פשוטה, וגם מה הפירוש המקובל (בנגלה או בנסתר, בפשט הפירוש או בעומקו) שהתקבל על האומה לדורותיה. אבל אני מדבר יותר בתפיסות עולם, ופחות על פירוש כזה או אחר למילה מסויימת בכתוב (שלפעמים גם זה נכון, וגם לזה יש לי דוגמאות)
י' טבת 11:53
אחר? עברתי לשם. פשוט כשכתבתי את התגובה לא ידעתי מה השרשור. מחילה
י' טבת 12:13
א' טבת 23:21
ב' טבת 09:56

....עצם הדלקת החנוכיה בזמנה היא פרסום הנס.

מצד שני יש חשיבות גדולה מבחינת פרסום הנס בהדלקת החנוכיה בציבור לפני הזמן בניגוד להלכה.

השאלה היא האם יש שוני הלכתי בין שני ההדלקות?

לדוגמא האם מותר להדליק מחדש נר שנכבה בזמן ההדלקה לפני הזמן?

ב' טבת 13:27
...דיני הדלקת נרות חנוכה  לפני ואחרי השקיעה זהים או יש הבדל?
י"ט כסלו 12:29

כ"כ לומר שהאבות קיימו תריג מצוות לפני מתן תורה?

בעיקר בגלל שהם לא.

כ"ח כסלו 05:54
כ"ט כסלו 17:29
כ"ז כסלו 21:16

בכל־מקרה שמתי לב לרמז

"טבוח טבח והכן" – "לעת תכין מטבח"

כ"ח כסלו 01:59

טבוח טבח והכן - 'ח' של טבח יחד עם 'והכן' יוצא חנוכה...  

כ"ח כסלו 14:07

פה מתחיל הביסוס החומרי של המשפחה. רקימת המבנה המשפחתי באופן הכי בסיסי (האחדות), שעל גבי הבניין הזה יכולה לחול שכינה ואפשר להתחיל לרקום את הבניין הרוחני של משפחת ישראל.

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"

תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם בנות באישי

כ"ח כסלו 15:28

אצל יצחק ורבקה היו גמלים

אולי בעלי־חיים עוזרים לרקימת מבנים משפחתיים?

כ"ח כסלו 16:03
אוליתות"ח!אחרונה

בכל מקרה הכל פה לא על דרך הפשט....😉

אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.  
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,  נאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"

תעברו עם העכבר ותראו, אם בא לכם

לא מתכתב עם בנות באישי

י"ט כסלו 07:33

עשיתי מחקר שורשים די מטורף (שעלה כספים רבים ) וגיליתי שהמשפחה שלי הגיעה לתוניס מטריפולי, והגיעה לטריפולי בעקבות גירוש ספרד, אך בבירור גורשנו מסיציליה שבאיטליה ולא מספרד. הרבנים באותה תקופה באיטליה היו הספורנו, ר' עובדיה מברטנורא (שהעיד שבית הכנסת בסיציליה היה בית הכנסת הגדול ביותר בעולם כולו), והשלטי גיבורים... בזמן גירוש ספרד, סיציליה שהיתה בשליטה ספרדית גורשה כולה מיהודים, והמורשת היהודית הוחרבה.


שאלתי:

מי הפוסק של יהדות תוניס? ברור מן הסתם שפוסקים כמו שאר הספרדים, שולחן ערוך וכו'. אבל איזה ספר הלכה יהיה הפסיקה הנכונה עבורי? גיגלתי קצת באינטרנט ולא ראיתי אחרי מי הולכת יהדות תוניס.

והאם העובדה שבמקור אני איטלקי אמורה לשנות כהוא זה?


יבורכו הידיים

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ' כסלו 21:57
שכוייעח

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ' כסלו 22:41

לא מכיר ממש, יותר יצא לי לשמוע על חכמי ג'רבה. אולי מהרב מאזוז אתה יכול לשמוע יותר ולהכיר את המסורת שלכם, שלפי דבריו אביו זצ"ל הי"ד היה מאוד משמעותי בקרב יהדות תוניסיה.

אבל אם כבר עשית את כל הדרך הזאת, ממליץ לך להמשיך לחקור ולגלות את החכמה, הצדיקים והמסורת של יהודי תוניסיה. 

ראה פה שיש בישיבת כסא רחמים ספריה מיוחדת מרבני תוניסיה אוצר ספרי רבני תונס - ישיבת כסא רחמים . אתה יכול לבקר שם

כ' כסלו 23:40

אבקר שם בהחלט.

מעניין האם יש דרך לשלוח שאלה וירטואלית לרב מאזוז

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ"א כסלו 02:00
כ"א כסלו 02:01

תראה משהו מצחיק (האמת ששיט, אולי זה לא יצחיק אותך)

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ"א כסלו 02:03

צריך לייבא את זה לערוץ 7

כ"א כסלו 02:06
משהו כזה!


אחי היקר והאהוב! אם סיימת עם מבוקשך כאן באתר בבקשה סגור את מכשירך המשוקץ, שהוא כשרץ לכל דבר ועניין, ורטש אותו עם גרזן אם יש ביכולתך. מכשיר זה מסכן אותך בכל רגע נתון, גם בשעת קריאת שורות אלה. אנא הגן על עצמך ועל משפחתך, ואם יועיל הדבר - אולי עדיף שתברח בכל המהירות ותסתלק! ויפה שעה אחת קודם! אני מתחנן אליך אהובי! הינצל כצבי מפח יקוש!

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ"א כסלו 02:14

אבל באמת יש משהו שפוי מאוד בחיים בלי אינטרנט שלא לצורך.

לא רק רוחנית.

כ"א כסלו 02:20

אבל אי אפשר לעשות return to monke על מלא. צריך טכנולוגיה, moovit, ווצאפ... ספוטיפיי, ושאר מרעין בישין

אין ספק שהמוצ"ש שלי היה נראה אחרת בלי הסמארטפון. לא נורא

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ"א כסלו 02:32

יש לך הכל אבל בלי דפדפן

ואפילו יותר מהכל אם אתה יודע איך לשחק עם ההגנה

כ"א כסלו 11:25

הלכה אחת לכולם. אם אתה מחפש משהו ליום יום בסגנון מה מברכים על תפוח, למרות שאני אשכנזי שולחן ערוך הוא אחלה ספר.

ואם אתה רוצה לדעת מה ההלכה לגבי תרנגולת שנמצאה לא חלקה, תלמד ותכריע כמי הלכה, כך היא דרכה של תורה. לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא.

​​​​​​​​​יהודים!!! הר הבית ביד ישמעלים ערלים! איככה אתם יושבים בבית ארזים ובית השם חרב?????ל

(לא מדבר עם אנשים בכללי)

כ"א כסלו 11:26
זו הייתה הכוונה

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ"א כסלו 11:43
גם הם יהודים, אתה יכול לבחור לך את רבך.

​​​​​​​​​יהודים!!! הר הבית ביד ישמעלים ערלים! איככה אתם יושבים בבית ארזים ובית השם חרב?????ל

(לא מדבר עם אנשים בכללי)

כ"א כסלו 11:46
מכיוון שאיני שותף לה, או שתועיל לי במענה לשאלה שלי או שתחסוך ממני את שיטתך יא חביבי

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ"א כסלו 11:49

אבל ההלכה לא מתחלקת לאשכנזים ספרדים תוניסאים, אין חיה כזאת, יש כמה מחלוקות ספציפיות שיצא שהפוסקים הספרדים והאשכנזים חלוקים בהם, זה לא שאי אפשר לפסוק כמו הצד השני.

פעמים שפוסקי אשכנז פוסקים כמו הרמב"ם ופוסקי ספרד כהרא"ש. לא הרבה, אבל יש. פוסקים כמו ההלכה ולא כמו המוצא.

לא מעשה אבותינו בידינו, אלא ציווי אלוקינו בידינו.

​​​​​​​​​יהודים!!! הר הבית ביד ישמעלים ערלים! איככה אתם יושבים בבית ארזים ובית השם חרב?????ל

(לא מדבר עם אנשים בכללי)

כ"א כסלו 11:54

לא אכפת לי ממנה כל כך. יש שזה עושה להם טריגר, פגשת אותי ואתה יודע שאני בקושי ראוי להיקרא דתי. אני לא מעוניין בהשקפה הייחודית שלך אלא בהשקפה המקובלת כיום בציבור הדתי הקלאסי בישראל, זה הכל

אבל תמשיך להיות רשע בעל דעות בתורה, זה דווקא חביב בעיניי. פשוט לא כרגע כי זה מלאה

בדיקה, חצי בדיקה | דיסוציאציה מתמשכת

כ"א כסלו 12:08
אם אתה לא מסכים עם האג'נדה שלי אתה באמת לא ראוי להיקרא דתי.

​​​​​​​​​יהודים!!! הר הבית ביד ישמעלים ערלים! איככה אתם יושבים בבית ארזים ובית השם חרב?????ל

(לא מדבר עם אנשים בכללי)

כ"א כסלו 12:02
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ה 12:14

– ברוב המוחלט של ההלכות, התוניסאים נוהגים כמו הספרדים

 

– יש מנהגים מקומיים של תונס וגם מנהגים מיוחדים לג'רבה למשל, יש ספרי מנהגים שעוסקים בזה, בינתיים ראיתי את הספר "עלי הדס" אבל צריך לקחת בחשבון שלא כל מה שמובא שם אכן נהוג למעשה. זה קצת דומה למצב עם המרוקאים, יש ספרי מנהגים מרוקאיים כמו "עטרת אבות" (אם איני טועה) אבל לא כל מנהג שמובא שם אכן נוהגים אותו בכל קהילה גם אם כתוב שם "נהגו מדורי דורות". יש מנהגים שעברו מן העולם, בכללי גם הרבה קהילות מצפון אפריקה (וגם מהמזרח, כמו פרסים, גיאורגים כו') "יישרו קו" עם הספרדים בכל־מיני נושאים

 

– הרב מצליח מאזוז הי"ד (בעל השו"ת "איש מצליח") היה מבין הפוסקים הבולטים ביותר בתונס

 

– ברוב ככל ההלכות הבסיסיות (כשרות, שבת, כו') אין למיטב ידיעתי הבדל בין תוניסאים לבין ספרדים

 

– לגבי היותך איטלקי במקור, לא נראה שזה כזה פקטור, מכמה סיבות,

 

א' כרגע משפחתך אינם נוהגים במנהגים איטליאניים מובהקים אלא אני מתאר לעצמי שהם ספרדים שאולי שמרו גם על כמה ממנהגי תונס, עיקר הבעיה היא "לא תטוש תורת אמך" שאבא וסבא שלך עושים משהו א' ואתה עושה משהו ב', מה שנקרא "להמציא את התורה מחדש", אבל אין הכוונה לרסטורציוניזם שכל־אחד יחזור למנהגים אולטרה־קדומים, כמו שאף־אחד לא חוזר למנהגי פרובנס / צרפת / מוראביה קדומים. למשל בסליחות, בעבר היו נהוגים המון נוסחים אצל האשכנזים, אבל בסוף נשארנו עם ליטא ופולין (אולי אנגליה אם זה נחשב), ולא כל־אחד מחפש מה אמרו בקהילה שבה גר סבא של סבא־רבא שלו לפני השואה.

 

ב' מסתמא כאשר אדם גולה מקהילה מסוימת בייחוד בתור אדם יחיד או משפחה לא גדולה הוא מצטרף לקהילה החדשה. נתאר לעצמנו ציור של אשכנזי מוראבי שמגיע להתיישב בסלוניקי, או שהוא מצטרף לקהילה האשכנזית שם, אם יש, ואם אין אז או שהוא מצטרף לקהילה הספרדית, או שהוא מתעקש כל החיים לומר ברוך שאמר לפני הודו בבית הכנסת הספרדי, ואז או שהילדים שלו "נשברים" בשלב מסוים ומסתפרדים, או שהם ממשיכים כמשפחה אשכנזית בודדה בתוך קהילה ספרדית ואז ממילא אין שאלה מה המנהג שלהם.

 

עריכה נוספת: למיטב ידיעתי רוב התוניסאים שפגשתי פשוט נוהגים כמו הספרדים / רב עובדיה,

יש כאלה שיותר "מחוברים לשורשים" נוהגים כמו הרב מאזוז בכל־מיני דברים

דוגמה למחלוקת ביניהם היא הברכה על לחמניות מתוקות, הרב עובדיה סובר שזה מזונות והרב מאזוז סובר שזה המוציא כיוון שרגילים לקבוע על זה סעודה ואין שום הבדל מעשי בימינו בין חלה מתוקה לחלה רגילה גם אם היה הבדל כזה בעבר (סוכר בעבר לא היה מצרך כה זול או נפוץ), אולי חוץ מחלות ממש מתוקות שהן יותר דומות לעוגה, בערך כמו ארנ'גלושקה הונגרית (אם כי, היא נילושת בחלב... אז היא מזונות בכל־מקרה)

 

עוד עריכה: מצורף מתכון לארנגלושקה פעם הכנתי וזה ממש טעים

 

כ"ד כסלו 15:35

עד כמה שזכור לי, הצטרפות של משפחה בודדת למנהגי הקהילה שהיא הגיעה אליה על מנת להשתקע שם, איננה רק תהליך טבעי, אלא גם מה שהיא אמורה לעשות מבחינה הלכתית.

[ראה בפסחים נא, א וביורה דעה סי' ריד סע' ב].

כ"ד כסלו 15:55

לא בקי בסוגיה,

אם כי במצב של גירוש לפעמים היו באות קהילות שלמות או שהייתה קיימת כבר קהילה כזאת ואם כן לרוב זה ידוע

(או שלאט־לאט היא נטמעת בקהילה המרכזית שזאת גם אפשרות)

כ"א כסלו 11:27

בכל סוגיה סבוכה.

כ"א כסלו 11:46
אבל בסוגיות סבוכות בדרך כלל לא צריך להכריע ביום יום, ואם זה בכל זאת מעניין אותך, אתה יכול לעשות את זה בעצמך. בשביל זה לומדים בישיבה, כל מטרת הלימוד היא לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא, ומי שלא לומד לשם כך הלימוד שלו עקר

​​​​​​​​​יהודים!!! הר הבית ביד ישמעלים ערלים! איככה אתם יושבים בבית ארזים ובית השם חרב?????ל

(לא מדבר עם אנשים בכללי)

כ"א כסלו 16:03

בישיבות מקובל לעסוק בעיון והגדרות דקות.

בימינו מקובל לעסוק בשאלה האם נרות חנוכה זה מצווה על הגברא או על הבית.


לצערי איני מונח במושגים אלו ואשמח להבין..


אני לגמרי יכול להבין שחזל תקנו שהמקום שבו מקיימים את המצווה הוא בבית. כמו שקרבן מקריבים בבית המקדש. אבל ברור שקרבן לא מנסחים "זאת מצווה המוטלת על המקדש". ברור שזאת מצווה המוטלת על האדם, פשוט טכנית המקום שבו מקיימים אותה זה במקדש. והוא הדין נר חנוכה, המצווה מוטלת על האדם וטכנית המקום שבו צריך לקיים אותה הוא ביתו של אדם.


אבל מה פירוש האפשרות "מצווה המוטלת על הבית"?

את זה אני לא מבין..


2.

ידוע שבמצוות עשה שהזמן גרמן הניסוח הוא "נשים לא נצטוו/לא מחויבות" במצוות אלו.

איך אפשר להכריע/לברר  האם הומלס ביחס לנרות חנוכה הוא כמו אשה במצוות עשה - מלכתחילה לא נצטווה...

או שזה לא דומה - והומלס כן נצטווה להדליק, פשוט טכנית הוא לא יכול כי אין לו בית ואז אולי הניסוח הוא שהוא "אנוס" מלקיים.

אבל לא שהוא פטור או שהוא לא נצטווה..


אם אני אומר שזאת מצווה על הבית זה בהכרח אומר שהומלס פטור ולא שייך להגיד שהוא חייב אלא שהוא אנוס/לא יכול לקיים כי אין לו בית?


תודה!. מקווה שברור..

כ"א כסלו 16:23

*נפק"מ יהא לכך:

א. באם אין לאדם בית, אם נחשב שאנוס מלקיים מצוותו שחייב בה, או שאין לו חיוב כלל ואינו מוגדר כאנוס. 

ב. אדם זר הדליק את חנוכיית ונרות הבית שלא מדעת הבעלים, האם נפטרין בני הבית מחיוב הדלקת נר הבית כשם שהיה קובע מזוזה בפתחו, מאחר שבבית קבועה כבר מזוזה ונר חנוכה. או שישנו חסרון בכך שאין זה נר שהודלק מכוח בני הבית המחוייבין בו. 

ג. השפת אמת שם הביא נפק"מ נוספת, אם החובה על הבית, אז שני בעלי בתים יסתפקו בנר אחד שמאיר ומפרסם בביתם, והחיוב על אורח להשתתף בפריטי הוא כדי לעשות המצווה בממונו. 

ד. נפק"מ נוספת הביא שם, אם צריך כוונה בהדלקתו להוציא את יתר בני ביתו, או שהמצווה על הבית ובהדלקתו מוציא את כל דיירי הבית וא"צ כוונה להוציאם יד"ח, וממילא לא יוכלו המהדרין לברך מאחר שיצאו יד"ח. 

 

מתוך https://www.yeshiva.org.il/midrash/51083 

 

חשבתי לומר שההגדרה הזאת יכולה להיות חלק מהמחלוקת אם כל אחד מדליק או חנוכיה אחת לכולם, אבל כנראה שזה לא מוכרח.

 

*ואם אתה שואל מה מהות החיוב על החפצא: אתה לא חייב ללבוש ציצית, לא חייב לשחוט בשר, ולא חייב לאכול מיבול הארץ. אם ברצונך ללבוש בגד בעל ארבע כנפות, לאכול בשר ולאכול מיבול הארץ, תצטרך לתקן אותם- להטיל ציצית, לשחוט כהלכה, ולקיים מצוות התלויות בארץ. 

זאת לעומת מצוות מילה, אכילת קרבן פסח, תפילין, פרו ורבו, לולב, שבת וכו' שאתה מחויב בהם מצד הגברא. ולא תלויות בשום דבר חיצוני.

 

2. נשים מחויבות בנר חנוכה מפני שאף הן היו באותו הנס, ומוציאות את הגברים כיוון שמחויבות כמותם.

 

(מקווה שהבנתי את כוונתך)

כ"א כסלו 18:42

1. המחלוקת היא לאו דווקא לגבי הבית אלא על הממון של האדם באופן כללי (על פי הנצי"ב בהעמק שאלה וישלח).

נפק"מ מרכזית היא האם אדם צריך לברך על ראיית נר חנוכה אם כבר הדליקו עליו בביתו.

הרעיון הוא, איך שהבנתי אותו, שעל האדם לא מוטלת מצווה להדליק נר חנוכה אלא שהנס יתפרסם על ידי הממון שלו, לכן אכסנאי משתתף בפרוטות. כמו השיטה שסוברת שציצית היא חובת מנא.


2. אני די בטוח שלפי זה, הומלס הוא כמו מי שנמצא בספינה שמברך על הראיה (לפי רש"י) כי הוא לא יכול להדליק (לפי השיטה שנפסקה להלכה). בכל מקרה - אני די בטוח שזה שאין לו בית לא פוטר אותו, ראיתי את הסברא הזאת רק בתירוץ של המגן אברהם לזה שקטן שהגיע לגיל חינוך מדליק בברכה (מאוד סביר להניח שזה מופיע בעוד מקום, לא ראיתי הרבה).

קח את כל זה בערבון מוגבל, לא עיינתי מספיק בסוגיה.

בטוחים שאתם היחידים בערוץ שקוראים שר הטבעות?

כנסו לפורום שר הטבעות - המקום בשבילכם!

 

 

"הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' אלוקיך דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך"

 

 

 

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך