נהינת? כן, כייפ? כן, אוהבת? כן, טוב לי? לא יודעת..
חברות פצצה, מעבירים ת'זמן, מחנכת - מדהימה, כשהיא מחליטה להתייחס לכיתה שלנו אז אני בקשר ממש ממש טוב איתה, יש שיחות, ערבי כיתה, מדריכה חמודה..
הבעיה אמצלנו שממש פחות משקיעים בקשר האישי.. כילו, המחנכות גרות באולפנא - ואני חושבת שבגלל ההשקעה המטורפת של *זה* , של לגור במקום כזה, הן שוכחות להשקיע בבנות באופן פרטי.. יש המון פעילויות, המון דברים כלל-שיכבתיים, אבל האולפנא שוכחת שהרבה בנות צמאות לקשר אישי ופרטי, את המחנכת אנחנו בקושי רואים, יש לה המון המון דברים והיא גם עוזבת שנה הבאה אחרי איזה 8 שנים באולפנא, היא כבר מכירה את הכללים, היו לה כבר 700 כיתות כמונו, יש לה כבר מסקנות והחלטות ברורות בהשקפה שלה על הקשר של המחנכת עם הכיתה,
אז נכון, כשהיא כן שמה לב שמשהו לא טוב והיא תופסת אותי לשיחה היא מדהימה, ועוזרת והכל, אבל פשוט היא לא תמיד שם בשביל כולן, כדי לקלטו אם לבנות באמת רע קצת, התחושה הכללית היא שאין כ"ע לאן לפנות אם את צריכה משהו, אם את רוצה לדבר עם מישהו, כי המחנכת - לא באמת תמיד שם, הר"מ, - טוב, הוא ר"מ, והמדריכה היא בס"כ עם כל הכבוד רק מדריכה.. שגם לה קשה לפעמים להתמודד עם קשיים של בנות.
אבל בע"ה יהיה טוב,
האולפנא באמת מקום מדהים..