פעולות , ערבים , צ'ופרים, גרסה שניה !

ח' באב תשע"א 13:30
עבר עריכה על ידי שיראל בתאריך ל' אב תשע"א 10:56

בס"ד -

 

חברים יקרים - 

 

בעקבות תקלה , כבר אי אפשר להגיב לשרשור הקודם של הפעולות ,

ולכן - אנחנו פותחים שרשור פעולות , ערבים וצ'ופרים חדש !

הקודם ישאר נעוץ - מוזמנים להמשיך לעיין ולהשתמש בו .

והשירשור הזה ישמש ע"מ להגיב ולהוסיף חומרים ...

 

אז - 

( כדי שיהיה דומה למקורי - ) קורץ

 

 

 
כל הפעולות, הערבים, הצ'ופרים- הכל כאן!
הצלחת השירשור תלויה בכם. ככל שתוסיפו יותר פעולות- המאגר יהיה יותר גדול.
אז ב"הצלחה! 
 
- נא לא לנצל"ש את השירשור
- בקשות לפעולה/צ'ופרים- לא כאן! 
- בשביל שיהיה מסודר, חלק מההודעות יערכו.
-שימו לב! אם אתם צריכים פעולה- לא לבקש את זה בשירשור הזה אלא לפתוח שירשור חדש!
בברכת חברים לתורה ולעבודה.

======================================================================

 
 
קישורים שאפשר להעזר בהם בחיפוש/הכנת פעולות:

 

סרוג- http://www.saroog.co.il/modules.php?name=articles&op=CatIndex&cid=37

דתי ברשת- http://dati-breshet.co.il/peola

בני עקיבא- http://www.bneiakiva.org.il/show_item.asp?itemId=23&levelId=58751&itemType=0

פעולה נט- http://www.haroe.org.il/peulanet.asp

חבריא ב'- http://www.hevb.org/hevb/main.php?mod=news

חוברת ערבים של בנ"ע- /Forum/Forum.aspx/t20149#928269

תנועת אריאל- http://tariel.co.il/?CategoryID=189

שירשור בתח"ב- Forum/Forum.aspx/t54079#684426

שירשור בפורום "עוז" /Forum/Forum.aspx/t134085

חברים מקשיבים- http://www.kipa.co.il/noar/

עזרא- http://www.ezra.org.il/msdn/?type=madrich

ויקיפדיה- http://he.wikipedia.org/

דעת- http://www.daat.ac.il/

פנינים על התורה- pninim.area.co.il

 

בברכת חברים לתורה ולעבודה -

 

לבן כהה ושיראלוש =]

כ"ו באייר תשס"ז 00:29
עבר עריכה על ידי לבן כהה בתאריך א' אב תשע"א 23:41
בס"ד
 
כל הפעולות, הערבים, הצ'ופרים- הכל כאן!
הצלחת השירשור תלויה בכם. ככל שתוסיפו יותר פעולות- המאגר יהיה יותר גדול.
אז ב"הצלחה!
 
- נא לא לנצל"ש את השירשור
- בקשות לפעולה/צ'ופרים- לא כאן! 
- בשביל שיהיה מסודר, חלק מההודעות יערכו.
-שימו לב! אם אתם צריכים פעולה- לא לבקש את זה בשירשור הזה אלא לפתוח שירשור חדש!
בברכת חברים לתורה ולעבודה.

======================================================================

 
 
קישורים שאפשר להעזר בהם בחיפוש/הכנת פעולות:

 

סרוג- http://www.saroog.co.il/modules.php?name=articles&op=CatIndex&cid=37

דתי ברשת- http://dati-breshet.co.il/peola

בני עקיבא- http://www.bneiakiva.org.il/show_item.asp?itemId=23&levelId=58751&itemType=0

פעולה נט- http://www.haroe.org.il/peulanet.asp

חבריא ב'- http://www.hevb.org/hevb/main.php?mod=news

חוברת ערבים של בנ"ע- /Forum/Forum.aspx/t20149#928269

תנועת אריאל- http://tariel.co.il/?CategoryID=189

שירשור בתח"ב- Forum/Forum.aspx/t54079#684426

שירשור בפורום "עוז" /Forum/Forum.aspx/t134085

חברים מקשיבים- http://www.kipa.co.il/noar/

עזרא- http://www.ezra.org.il/msdn/?type=madrich

ויקיפדיה- http://he.wikipedia.org/

דעת- http://www.daat.ac.il/

פנינים על התורה- pninim.area.co.il

כ"ו באייר תשס"ז 13:23
עבר עריכה על ידי לבן כהה בתאריך א' אב תשע"א 23:35
עבר עריכה על ידי עמית(בת) בתאריך כ"ו אייר תשס"ז 17:23

נושא הפעולה: לימוד זכות

מטרת הפעולה: לגרום להם ללמד זכות (שימושי בד"כ אחרי שחניך מהשבט/משבט אחר נחשד במשהו)

סיפור\משחק\דיון וכדומה: א. משפט - עורכים משפט (לשבטים הקטנים מומלץ להכין פטיש עץ לשופט וכדו').

סיפור המעשה ע"י העדים (שני חניכים) - "ראינו את נאשם מס' 1 מרדים את הקורבן ע"מ שנאשם מס' 2 יוכל לתקוע לו סכין בלב. נאשם מס' 3 עמד בצד, ראה את המעשה ולא עשה כלום למנוע את הפשע."

כל החניכים (למעט השופט ושני העדי) יתחלקו לקטגורים וסנגורים וינסו להפחית/להגדיל את העונש.

אחרי שהם מתווכחים מספיק, מספרים להם שהיה כאן ניתוח לב פתוח שנכשל.

ב. כיפה אדומה - אם נשאר זמן אפשר לקרוא את גרסת ההזאב הרע לסיפור כיפה אדומה (יש לי אותה איפה שהוא, אם אני אמצא אני אכתוב אותה)

מסר: לימוד זכות

כ"ו באייר תשס"ז 16:44
עבר עריכה על ידי לבן כהה בתאריך א' אב תשע"א 23:36
 

לפני הפעולה אומרים לחניכים להביא נייר טואלט

לחלק את השבט ל-2 קבוצות

1.לעטוף ילד בנייר טואלט.

2.לעשות סמל בני עקיבא עם נייר טואלט

3.לחתוך לריבועים של אחד

4.לשחק משחקי כדור עם הנייר טואלט

5.מרוץ שליחים-סביב הרגליים לשים נייר טואלט

6.מביאים לחניכים גליל וכל אחד רושם בריבוע אחד משפט ובסוף מקריאים להם מה הם כתבו בתור סיפור...ואמרו לצאת משהו מצחיק

7.לקחת ריבוע של נייר טואלט לקמצ'צ' אותו ו2 חניכים צריכים לנסות להעיף אותו עד סוף המסלול

זה ערב כיפי ומהנה!!בסוף הפעולה אפשר אפילו לעשות מלחמת נייר טואלט...

בהצלחה!
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מסרים שהציעו- [עריכה]

-שכמו שהנייר טואלט הוא דבר נורא בזוי ובכל אופן אפשר לעשות איתו דברים מהממים ככה גם אצל בני אדם : אפילו האיש הכי בזוי יכול להיות מאד מרתק\מענין...

-עוד מסר- שיהיו לנו חיים ארוכים ומלאי תועלת-טואלט..

 

צ'ופר- לכתוב על טישו- מזכרת מערב "שלום הגליל"
 

כ"ב בתמוז תשס"ט 15:05
פעולת גיבוש אנונימי
יושבים במעגל(עדיף על כסאות)והמדריך אומר שם של פריט וכל מי שיש לו את הפריט יושב על זה שמימינו(המגע אחד בשני מגבש
כ"ו באייר תשס"ז 17:01
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך ח' אייר תשע"א 21:42
עבר עריכה על ידי עמית(בת) בתאריך כ"ו אייר תשס"ז 17:25

נושא:שמחה

מטרת הפעולה:החניך יבין מהי שמחה אמיתית.

החומרים:כרטיסיות,הגדים,קרטונים,צבעים,דבק,נירות,מספרים,בדים,
בית של שיר על גבי דפים.

שלב א'-מחלקים לכל זוג היגד על גבי בריסטול וכל זוג צריך לומר אם הוא מסכים או לא.ולהסביר.
-בכוחו של אדם שמח ליצור יותר,לעשות יותר דברים.
-אם את בוכה סימן שאת עצובה.
-אם את מחייכת סימן שאת שמחה.
-השמחה לפעמים מזיקה וגורמת להתפרעות.
(אפשר להוסיף עוד)


שלב ב'-חניך מקבל כרטיס עם דבר משמח והוא צריך להבדיל בין שמחה פנימית לחיצונית.
-לקבל מתנה
-להשתחרר מוקדם הביתה
-לנצח במריבה
-להוכיח לעצמי את כוחי
-להצליח במבחן בלי להעתיק
-להתגבר על יצר הרע


שלב ג'-קבוצה אחת צריכה לבנות בית מהציוד ואילו הקבוצה השניה מקבלת בית מתוך שיר (וצריך ללמוד ולשיר אותו),
המדריך מגיע ומפרק את הבית שבנו ומנסה להרוס את הבית של השיר אך ללא הצלחה כי החניכים זוכרים אותו.

מסר:הבית הרוחני נשאר,אי אפשר להרוס אותו אבל את הבית החומרי אפשר להרוס.כך גם השמחה,שמחה פנימית היא אמיתית ואותה אי אפשר להרוס ואילו שמחה חיצונית תלויה במשהו זמני וחיצוני כמו הבית.

צופר:"עצבות נועלת שערי שמיים,תפילה פותחת שערים נעולים
והשמחה בכוחה לשבור חומות".

 

עוד צ'ופר: כשאתה נשאל לשלומך, אל תתלונןעל צרותיך אם אתה משיב "רע לי" אז אומר לך הבורא: "זה רע בעינך אני אראה לך מהו רע באמת" 
אבל-
כשאתה נשאל לשלומך ולמרות כל הקשיים אתה משיב: "טוב" אז אומר לך הבורא זה טוב בעינך? אני אראה לך מהו טוב באמת!

תשתדלו תמיד לענות "טוב"
ושבעז"ה באמת יהיה טוב!
 

כ"ו באייר תשס"ז 17:09
עבר עריכה על ידי עמית(בת) בתאריך כ"ו אייר תשס"ז 17:26
נושא:אחריות קולקטיבית

מטרה:שכל חניך יבין שיש לו אחריות על מצב השבט,ועל כל דבר בחייו.

החומרים:-קופסאות מסטיקים (מלאה,עדיף ריבועים)
-נירות בצצבעים שונים (2 צבעים)
-עצים או נירות.

שלב א'-
יש לקבוע עם המדריכה השניה (או חניכה) שמחביאים קופסאת מסטיקים בסניף אבל בעצם לא מחביאים אותה במהלך הפעולה אומרים לשבט שהחבאתם קופסאת מסטיקים והן צריכות לחפש ותוך כדי חיפוש מתנהל ויכוח בין שתי המדריכות על אחריות שאף אחת לא החביאה.

שלב ב'-
מחלקים לכל בת 2 נירות בצבעים שונים
כללים-
כולם כחול-כל אחת מסטיק
כתום-מסטיק אחד לבת שהרימה
כולם כתום-כולם נותנים חזרה מסטיק
כחול-לא נותנים כלום.

המשתלם הוא להרים את הצבע כחול כולם,אבל יהיו כאלה שירימו את מה שמשתלם עבורם.הבנות צריכות לגלות לבד את הכללים.
(מסקנה:צריך לצאת מהבועה,לדאוג לכולם,לגלות אכפתיות,מי שנותן יותר מקבל יותר וכו וכו)

שלב ג'-
בוחרים בת ונותנים לה לנסות לשבור עץ 1 ובכל פעם מוסיפים עוד אחד וזה יהיה קשה יותר.
אם ניהיה בתור יחידים יהיה קל לשבור אותנו אבל בתור קבוצה אנחנו חזקים יותר.

צופר:"אל תיהיה בין האומרים ואומרים
תיהיה בין האומרים ועושים"...

כ"ו באייר תשס"ז 17:16
עבר עריכה על ידי עמית(בת) בתאריך כ"ו אייר תשס"ז 17:29
נושא:גיבוש השבט

מטרה:לאחד את השבט עד כמה שאפשר
*רצוי לעשות את זה במשך שבוע ובכל יום לעשות פעילות אחרת.

שלב א'-
לוקחים דף ורושמים את שם הבת (לכל אחת בנפרד) את הדף תולים על הקיר ועל הרצפה מפוזרים עיתונים,דבק,מספרים,טושים..וכל בת צריכה לכתוב משהו אחר על החברה (רק חיובי)
דוגמא-ילדה שכל הזמן יוזמת אפשר לעשות לה מודעה ממדור דרושים.
ילדה שכל הזמן עוזרת תמונה של מנקה חח..המצאתי עכשיו
ילדה שמשלימה בין אחרים שרשרת (יענו מחברת)

שלב ב'-
להכין עוגיות מזל או כדורי שוקולד יחד עם הבנות ולהכניס פתקים עם משימות לדוג' להכין לצופר להילה,ואז מחלקים את הכדורים והבנות צריכות לעשות את זה אחת לשניה.

שלב ג'
לעשות פאזל גדול ומאחורי כל חלק לכתוב את "אדרבה" ולחלק כצופר.

שלב ד'-
לשחק משחק 21 (כדור) ואח"כ לסכם ולומר שבחיים אין דבר כזה פסולה בחברה צריך להכיר קודם את האדם ואח"כ לשפוט ולדעת שאף אחד לא מושלם.


*כדאי לעשות את זה במהלך השבוע כדי שיתחברו יותר.
אפשר גם לעשות ערב שינה עושים הגרלה ואחת הולכת לישון אצל השניה.
כ"ז באייר תשס"ז 11:07
ארץ ישראל אנונימי
בסייעתא דשמיא
פעולה על ארץ ישראל!!
1.מספרים לחניכים על סניף אחד בתנועה שפעל תמיד בגינה ציבורית. יום אחד גילה אחד החניכים מבנה ריק בסביבה, ובהתייעצות עם הקומונר הסניף עבר למבנה הריק.
ה"סניף" החדש, טופח ע"י החניכים וצוות ההדרכה, היה מרווח (חדר לכל שבט, חדר הדרכה, חדר...).
לאחר כמה חודשי פעילות הגיע למקום אדם שטען שהוא בעל הבניין, והוא מבקש מחברי הסניף להתפנות.
התפתחו דיונים סוערים (חברי הסניף: אנחנו כאן הרבה זמן, שיפצנו והחזקנו, למה הוא בה רק עכשיו, הוא נטש את הבניין... ואילו בעל הבניין טוען שהוא הבעלים החוקיים של הבניין, וכו' וכו'...
-נותנים לחניכים לארגן משפט: 3 שופטים, סדרן, ונציגים לכל צד.
בסוף המשפט השופטים יתנו את עמדתם וינמקו אותה.
-בסופו של הדיון, סביר להניח כי השופטים יפסקו לטובת בעל הבניין.
נגיע עם החניכים להבנה, שלא משנה מה יסברו החניכים - השאלה המהותית היא למי שייך הבניין, ובמקרה הזה - לאותו אדם.
-נסביר לחניכים שזהו עניינה של ארץ ישראל.
ארץ ישראל שייכת לקב"ה הוא יחליט למי להביא אותה. אנחנו קיבלנו את הארץ כמתנה מהקב"ה, ולכן לא חשוב איזה עמים היו כאן בזמן שגלינו: הארץ שייכת לנו!

2.כשאומרים לחניך שאם הוא יהיה בשקט בתפילה הוא יקבל סוכרייה, בדרך כלל הוא ישתוק. המקרה הזה הוא רק דוגמא לכמה החניכים יתנו כדי לקבל איזה רוגעלך בעד שתיקה או ריצה או כל כמעט כל דבר שתבקש. המטרה: חומר למחשבה.
-לפני הפעולה מכינים שקית עם אדמה (חול), כל מני ממתקים (סוכריות, רוגעלכים,טופי וכו'). מושיבים את החניכים במעגל, מראים להם את אחד הדברים ושואלים:
-"מה תעשו בשביל הדבר הזה?" החניכים יגידו כל מיני דברים, בוחרים (בכוונה) את הדבר הכי מטורף, החניך יבצע את מה שאמר וניתן לו מה שהבטחנו. אחרי זה מוציאים את שאר הדברים ועושים אותו דבר. בסוף נוציא את השקית עם האדמה ונשאל את החניכים "מה הייתם עושים בשביל האדמה הזאת?"

אחרי ששאלנו, או שהחניכים יבינו לבד או שנגיד להם, שכמו שראינו ולנו אנחנו מוכנים לעשות הרבה כל עוד זה אוכל וכו', אבל ברגע שמדובר באדמתנו הקדושה לא תמיד אנחנו מוכנים לתת יותר מדי...


צ'ופר:
זוהי הארץ / אפריים קישון

זוהי הארץ -
היחידה בעולם שמשלמי מסיה בחוץ-לארץ הקימו אותה.
זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי-מוגבלים.
זוהי הארץ הצרה ביותר בעולם, זוהי ארץ הצרות.
זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי בניה.
זוהי ארץ בה אכלו האבות בוסר, ושיני הבנים מצוינות.
זוהי ארץ בה כותבים עברית, קוראים אנגלית ומדברים יידיש.
זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו, אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב.
זוהי הארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב - אודות לערבים.
זוהי ארץ בה כל ההון נמצא בידי יהודים, ורבה ההתמרמרות על כך.
זוהי ארץ שהפרידה בין הדת למדינה, ומאז שולטת בה הדת לבדה.
זוהי ארץ בה יש כור אטומי, אבל טלפון רק בעוד שנתיים.
זוהי ארץ בה רשאי כל תינוק לבחור בזרם של אבא שלו.
זוהי ארץ של בחירות, שאין בה כל ברירה.
זוהי ארץ שהיא חלק בלתי נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה.
זוהי ארץ שהתגברה על החרם הערבי, אך לא על שביתות הנמלים.
זוהי ארץ שהצליחה להפיק מי-שתייה מן הים, אבל הרחיצה עוד אסורה בו.
זוהי ארץ בה אין איש רוצה לעבוד, לכן בונים עיר חדשה תוך שלושה ימים - והולכים בטל עד סוף השבוע.
זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת, ודווקא בה טרם מת איש מרעב.
זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים, אלא מתחשבים בהם.
זוהי הארץ היחידה באזור, שמשטרה המדיני אוטובוסקואופרטיב.
זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת, אך תושביה מקבלים אולקוס דווקא מן השכנים הגרים למעלה.
זוהי הארץ שאינה מקבלת אוויר, אבל נושמת חירות.
זוהי ארץ בה כל אדם חייל, ובכל זאת כל חייל אדם.
זוהי ארץ כל-כך קטנה, ששטחה על מפות העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו. תמיד כתבו "isr" רק מאז הגענו לתעלה כותבים את שמה המלא.
זוהי הארץ היחידה בעולם שאני יכול לחיות בה.

זוהי הארץ שלי.
ז' באב תשס"ז 10:41
בפעולה 2 אז הממתקים צריכים להיות יותר ויותר שווים.. לנו עשו את זה פעם ובהתחלה הביאו פרח, אחרי זה קרמבו (נראה לי..) ואז פסק-זמן ואז חבילת שוקולד, ארטיק..ולאט לאט ה"שווה" עלה.. הביאו לנו משולש פיצה.ואז בסוף הביאו את אדמת ארץ ישראל... שווה לעשות..זה היה ממש כיף!!!!
בהצלחה...
כ"ז באייר תשס"ז 11:08
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 16:50
בס"ד
הקשבה!!!

מהלך הפעולה:
א. בחרו מתנדב ותנו לו כרטיס עם פתגם אותו הוא צריך להציג בפנטומימה, הקבוצה צריכה לגלות איזה פתגם הוא הציג.
ב. נותנים לכל חניך מס' מסויים של מסטיקים (לא יותר מ-10 ולא פחות מ-5...), אומרים להם שמעכשיו אסור לדבר, ומי שמדבר לוקחים לו מסטיק אחד.
משחקים כל מיני משחקים ומבצעים משימות שלא מחייבים דיבור, אבל יהיה יותר קל להסתדר אם מדברים...
למשל:
1.להסתדר בשורה לפי מידת הנעליים, לפי הא'-ב' של השם של האבא וכדו'
2 .משחק השוקולד
3.הטבעת
4.תופסת
ועוד משחקים שהשבט שלכם אוהב...
סביר להניח שהחניכים ישתדלו מאד לא לדבר כדי שלא תקחו מהם מסטיקים...
ג. שחקו עם החניכים "טלפון שבור" בפעם הראשונה העבירו מילה ארוכה ומסובכת לדוגמא: אפוטרופוס ובפעם השנייה העבירו משפט עם מילים מובנות ,לדוג': חיפושית עם רגלים ארוכות.
ד. ספרו לחניכים את הסיפור "ערכו של הכוכב הבודד!" (ראו נספח מספר 2).
הסבירו לחניכים שמתוך הסיפור אנו רואים, כי בזכות תשומת ליבו של המקומי כוכבי- הים הוחזרו לים וכך הוא הציל אותם ממות.

המסר: בשביל מסטיק אתם מוכנים לשתוק ובשביל חבר לא??? (אפשר לכתוב את המשפט הזה על שלט גדול ולפתוח אותו בסוף הפעולה)

בשביל שלא יקחו לכם מסטיקים לא דיברתם והייתם מוכנים לשתוק, אבל כשזה נוגע לחבר שלכם- לדבר לשון הרע, להעליב וכו' (מה שמתאים לשבט) אז לא תמיד מתאפקים מלדבר...



להכין-כרטיסים עם פתגמים לפנטומימה.
להביא-מסטיקים,שוקולד,טבעת.

פתגמים: "ואהבת לרעך כמוך" ,"התפוח לא נופל רחוק מהעץ", "איזהו גיבור?! הכובש את יצרו","אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" ,

נספח:

ערכו של הכוכב הבודד!
חבר שלנו הלך על חוף נטוש במקסיקו בשעת השקיעה,
כאשר טייל להנאתו ראה אדם נוסף במרחק.
כאשר קרב אליו הבחין שהמקומי גוחן לקרקע, מרים משהו וזורקו לים.
הוא חזר על כך פעמים אחדות.
כאשר החבר שלנו קרב יותר, הוא ראה שהאיש אוסף כוכבי ים
שנשטפו אל החוף ומחזיר אותם לים.
החבר שלנו עמד נבוך, הוא הגיע אל אותו אדם ואמר:
"ערב טוב, חבר, תהיתי מה אתה עושה?"
"אני מחזיר את כוכבי הים בחזרה למים,
עכשיו יש שפל וכל הכוכבים האלו נשטפו לחוף. אם הם יישארו כאן, הם ימותו מחוסר חמצן".
"אני מבין"- השיב החבר שלנו. "אבל בוודאי יש אלפי כוכבים על החוף הזה. לא תוכל להחזיר את כולם, הם רבים מדי, ובוודאי זה קורה במאות חופים אחרים. האם אינך מבין שאין בכך טעם?!".
המקומי חייך והמשיך להרים כוכבים ולהחזירם לים.
"אתה מבין, עבור הכוכב הבודד הזה זה משנה מאוד!"

------------------------------------------------------------------------------
עריכה: הוספתי את הנספח

כ"ז באייר תשס"ז 11:09
שקט שרר בהיכל בית הכנסת המרכזי. כבוד הרב עמד על הבימה והחל לדבר, כשכולם מבינים את חשיבות הדברים: "קיבלנו רשות לבנות את בית המקדש!"
תרועות שמחה, התפרצות של רגשות, דמעות אושר והתרגשות, בליל של קולות ממלא את ההיכל.
הרב דפק קלות על הסטנדר והשקט חזר. הרב שליט"א הוא אחד מגדולי הדור, ודבריו התקבלו במלוא החשיבות.
"קיבלנו רשות לבנות את בית המקדש. הגיע הזמן. יש רק תנאי אחד: עלינו גייס ביממה הקרובה סכום של מליון דולר לצורך הבניין."
"מליון דולר? תוך 24 שעות?" מדובר בקהילה ענייה... הסכום האגדי הוא בגדר חלום!
אבל, כשמדובר בדברים העומדים ברומו של עולם- נעלמים כל הספקות. בית המקדש! פסגת התקוות של כל היהודים בכל הדורות! התאבלנו על החורבן בימי בין המצרים, עינינו נפשותינו ביום תשעה באב- והנה התקבלו התפילות!"
הגבאים, העסקנים וכלל הנוכחים נרתמו להצלחת המגבית החשובה, כששמחה עצומה ממלאה את ליבם.
פקסים בהולים החלו להישלח לארבע כנפות תבל, משלחות נכבדות יצאו מבוהלות ודחופות וסכומים נכבדים החלולהצטבר בביתו של הרב. אפילו יהודים פשוטים, קשיי יום,תרמו מעל ומעבר ליכולתם כדי להיות שותפים בבניין בית המקדש.
עוד לפני שהסתיימו 24 השעות- היו מליון הדולר בידי הרב.
החפץ חיים כותב, כי על ידי תיקון חטאי הדיבור נוכל לבנות את בית המקדש: "ובוודאי אילו היתה לנו רשות לזה, היה כל אחד מישראל רוצה להוציא מעות.. לסייע לבנות בית לשם ה', ואם כן... שאין צורך להוציא מעות, וגם אין צריך לנסוע בעצמו לירושלים בשביל זה, רק לשמור פיו ולשונו שלא לפגמו... " אין צורך בגיוס כספים. בית המקדש יוכל להבנות בלי הסכום העצום של הדולרים.. כל שעלינו הוא להתחזק בשמירת הלשון!
אם היינו מוכנים לגייס סכומי עתק בשביל ביהמ"ק, לא נוכל להיזהר בשמירת הלשון כדי לבנות את חורבות ירושלים?
בכל פעם שאנחנו מתגברים, בולמים את הפה ולא מספרים רכילות 'עסיסית', נמנעים מלהשיב לשכנה כעוסה, עוצרים את ה'לשון הרע' שכבר נמצא ממש ב'קצה הלשון'- אנו מוסיפים לבנה לבית המקדש.
כ"ו בתמוז תשס"ז 15:10
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 16:48
פעולה על שמירת הלשון:
נושא: שמירת הלשון.
מטרת הפעולה: שהחניך יפסיק לדבר לשון הרע וכו'...
זמן מתאים לפעולה: פעולת שבת.
שלב א':
משחק: אקווקוה דה לאומר ,אמא ש'ך היפופוטם ואתה חניך חנפן.וכו'
שלב ב':
מספרים את הסיפור...

צ'ופר
מסתובב \ת , קולט \ת דיבורים,
נמצא \ת קצת בחבר'ה,
אנשים לא שואלים את עצמם, לא עוצרים .
מתי זה כבר לשון הרע?

מרכלים בלי להפסיק ,
ולא איכפת להם התוצאות.
כי להגיד לשון הרע זה בדיוק כמו
להגיד מילים רעות!!

שלושה נפגעים מהקטע:
המאזין, המספר, והנסתר.
אז אולי תקחו את עצמיכם בידיים
ותשאלו באמת- מה נסגר?

למה חובה לפתוח את הפה?
למה אי אפשר להתגבר?
למה לא לחשוב, אולי זה פוגע,
במישהו אחר?


למה לא לנסות להתחשב?
אני לא היחיד בעולם…
ואולי גם לי לא היה נעים,
אם היו מרכלים עליי כולם?

אז בפעם הבאה לפני שמדברים:
חושבים, שואלים, עוצרים ,
מסננים כל מילה שיוצאת מהפה !!
זה מתאים? זה יפה?

ורק אם בטוחים במאה אחוז ,
שהכל בסדר וזה סגור !!
אפשר להמשיך לדבר .
זהו, נגמר כל הסיפור..

-------------------------------------------
עריכה: שינוי הכותרת

ד' בסיוון תשס"ז 11:56
(אני עשיתי את זה לבנות, אבל אפשר להמציא דברים שיתאימו יותר לבנים!!)
מוציאים מהאינטרנט תמונות של כל מיני סוגי דרדסים, או מציירים- לכשרוניים שביננו...(וצובעים את זה ועושים את זה חמוד!),
ועושים תחנות בכל דרדס:
דרדסצליל- שתי קבוצות, שצריכות להמציא שיר על נושא שבוחרים.
דרדסית- תחרות תסרוקות (להביא פיצ'יפקס מהבית!)
קונדסון- עושים דף, שיש בו איזה 20 משימות (לקפוץ, לאסוף, להביא...), ואז במשימה האחרונה כותבים- אל תעשה את המשימות האלה...
זללני- 2 קבוצות שצריכות ליצור משו מבמבה וביסלי
הדרדס החכם (שכחתי איך קוראים לו...)- תשבצים וכל מיני דברים כאלה.
דרדסבא- תחרות בין 2 חניכים- קושרים להם את הרגליים, והם עושים תחרות, כשאסור לקפוץ!!! צריך ללכת!!
ואפשר עוד להמציא כל מיני שטויות באמצע!!!
זה ערב ממש נחמד, אם יש לכם חניכים שמשתפים אתכם פעולה!!!
בהצלחה!
י"ג בסיוון תשס"ז 14:32
ערב בנות אנונימי
אנחנו עשינו לחניכות שלנו (הרא"ה) ערב בנות- זה היה פתיחה למערך על צניעות... וזה היה שיא המעולה (זאת הפעולה הכי טובה שהיתה לנו מאז שנכנסנו להדרכה!!)
אז ככה- קישטנו ת'סניף (ת'חדר) כולו בורוד- מוביילים, לבבות, בדים,כריות, וכו'... ובפינה שמנו שולחן עם מפה ורודה ועליו קרמים, דאורדורנטים, בשמים, איפור, מברשות שיער, גומיות וכו'... (מלא מלא דברים) ועשינו ריח טוב בחדר... כשהחניכות נכנסו הם היו בשוק!!!! וזה שיא ההוסיף (מומלץ מאווווד), היה בקבוק של דיאט קולה והסרט שלו היה מכוסה חוץ מאיפה שכתוב דיאט, כל שאר הבקבוק היה עם לבבות... בתוך הבקבוק היה משימות כמו- תצבעי לחברה שלך את הציפורניים בלק, כל אחת מאפרת את זאת שמשמאלה, תחרות מלכת היופי בזוגות, אוכל (חסה ופריכיות...), בלוג של מאי- להציג בנושא מסויים, לנאום 2 דקות על זה שנשברה לך הציפורן ועוד... ואז סובבו את הבקבוק ומי שיצא לה הפקק... אחרי שנגמרו כל המשימות הבאנו להם את הקטע בחורה או עגבניה וסיכמנו וצו'פר- פתק עם לבבות שרשום עליו- "ישנן בנות, ישנן בנות... אבל אני איני כזאת..." ומסר... היה פשוט טווווווב אבל זה מתאים רק לבנות... סורי שפילספתי אבל זה באמת פעולה מעולה...
י"ז בסיוון תשס"ז 21:11
1. ערב חלומות.
הכי שווה זה לעשות את זה באמת בערב. אני עשיתי את זה בחורף, ביום גשום, בלילה. עשיתי חושך בחדר והדלקתי מלא נרות, שמתי מוזיקה מרגיעה, פיזרתי כריות ודובונים, עד שהחדר היה כולו רגוע (הנרות עושים חם, וגם ריח של שעווה, אבל אם שמים נרות ריחניים זה נעים. אפשר, אם ממש רוצים, להדליק קטורת, אבל זה יהיה יותר מחניק). הכנתי להן תה מנענע ומים וסוכר, והבאתי עוגיות.
הן באו, התפעלו מאוד, אכלו, ואז נתתי להן את המשימה.
הרעיון הוא שכל אחת/ד ת/יכתוב פתק עם חלום שהיא/וא רוצים שיתגשם עכשיו (משהו שאפשר להגשים אותו), ואז עושים הגרלה בין כל הפתקים, וכל אחד מקבל חלום שהוא צריך להגשים תוך שעה, ולחזור.

כשלנו עשו את הפעולה הזאת מישהי ביקשה לראות את הסרט "טיטאניק", אז הבאתי לה את הקופסא של הקלטת, ובתוכה שמתי סרט שיער שעליו כתבתי "טיטאניק". אפשר לשחק עם המון רעיונות כאלה.
כשאני עשיתי את זה לחניכות שלי אחת מהן ביקשה ללמוד גיטרה, אז הכנתי לה הזמנה ללימודי גיטרה בבית הספר למוזיקה הכי טוב בעולם.

פעולה מ-עו-לה, לגיבוש ויצירתיות!


2. פעולת חיוכים.
מתאים בעיקר לשבת, אבל ביום חול אפשר לשדרג את זה.
בהתחלה מבקשים מכל אחד מהחניכים לדרג את המצברוח שלו מ-1 עד 10, כש-10 זה הציון הכי גבוה למצברוח.
אחרי זה עושים סבב של בדיחות, פאדיחות ודברים מצחיקים.
אפשר להביא ממתק, אם רוצים.
מבקשים מהחניכים לבחור שניים שלושה משחקים שהם אוהבים, ומשחקים אותם.
אחרי זה עושים מעגל צחוק (למי שלא יודע מה זה - מעגל צחוק הוא משהו כיף נורא, שמתמכרים אליו מהר מאוד. שוכבים על הרצפה במעגל, כשהראש של כל אחד מהחניכים על הבטן של החניך ששוכב לידו (נשמע מסובך, אבל זה מסתדר). כשמישהו מתחיל לצחוק - כולם נשפכים אחריו. חוצמיזה שבשכיבה כל הדברים מצחיקים פי כמה).
אחרי זה, מבקשים מהחניכים לדרג שוב את המצברוח שלהם, ואחרי שכולם מדרגים, רואים שהמצברוח שלהם השתפר.
הצ'ופר הוא פתק שעליו כתוב:

לחיוך אין מחיר,
החיוך בחינם.
אז חייך!
חייך בעיניים, חייך בכל הפה
כי חיוך מדבק ואיננו מרפה.
מוחק דאגה, כעס וכאב
ובניגוד לאמרה המוכרת:
"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"
אצלנו אומרים במבט מחייך:
"המתחיל בחיוך אומרים לו המשך"



3. ערב קבלה.
בערב הזה, החניכים צריכים לגלות מה הפירוש של המושג "קבלה".
מחלקים אותם לשתי קבוצות, ונותנים להם המון משימות תחרותיות בנושא (ולא חייבים דווקא שקשורים לקבלה).
למשל:

1. לכתוב סיפור עם כמה שיותר פעמים השורש ק.ב.ל בתוכו
2. ללכת להביא תנכי"ם מבית הכנסת
3. לחפש פסוק שיש בו את השורש ק.ב.ל
4. להחזיר את התנכי"ם לבית הכנסת
5. לרוץ להביא בקבוק מים מבית של חבר
6. ללכת למכולת לבדוק כמה עולה חלב
7. לחפש שם משפחה שיש לו את האותיות ק.ב.ל בספר טלפונים, או לפחות שתי אותיות מהשורש
8. לכתוב שלט: "שבט --- המעולים/ות" ולתלות בלוח מודעות
9. להוציא כמה שיותר ראשי תיבות שהמילה "קבלה" יכולה להיות (לדוגמא: קילו במאה לאנשים הומוריסטים")

ועוד המון.
אחרי כל משימה, הקבוצה המנצחת מנסה לנחש את הפירוש של המילה "קבלה", וכשהם לא מצליחים, מביאים להם את הצ'ופר הבא:

"קבל"ה" - קחו במבה, לכו הביתה

ומחלקים להם במבה.




עד כאן לערב זה. בהצלחה!
י"ח בסיוון תשס"ז 13:54
צ'ופר על שמחה אנונימי
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 16:51
אני מכירה את הצ'ופר של השמחה אחרת-
לחיוך אין מחיר, החיוך חינם
אז חייך ותהיה בן אדם
חייך בעיניים, חיוך בכל פה
חיוך מדבק שאיננו מרפה
הוא צובע את כל העולם מסביב
ועושה את הכל כפליים חביב
אז בניגוד לפסוק הנהוג לאמור-
"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"
אצלנו אומרים במבט מחייך-
המתחיל בחיוך אומרים לו המשך...

לדעתי זה יותר חמוד...
כ' בסיוון תשס"ז 09:49
עבר עריכה על ידי לבן כהה בתאריך א' אב תשע"א 23:33

מסר- החניכים יבינו איך התפילה שלהם נראית כאשר הם עוסקים במחשבות אחרות ולא מרוכזים בתפילה.

מהלך הפעולה:
# מחלקים את השבט ל-4 קבוצות. כל קבוצה מקבלת זברה מסוימת ואת השיר "מי יודע מדוע ולמה...". כל קבוצה מקבלת זברה שונה וצריכה לשיר את השיר ע"פ הזברה שלה. קבוצה 1: צילום של זברה רגילה צריכים לשיר את הששיר כרגיל. קבוצה 2: צילום של זברה מטושטשת- צריכים לשיר את השיר בזמזום 3:צילום של זברה בלי רגליים וראש- צריכים לשיר בלי הפזמון. 4:זברה פסים- לשיר ולדלג כל פעם על מילה.

# משחקים את המשחק "סל המחשבות". בוחרים 2 חניכים שעומדים אחד מאחורי השני. החניכים מקבלים מקרה לדוג' אישה תולה כביסה, החניך שעומד מקדימה צריך להציג בפנטומימה את המקרה, והחניך שעומד מאחורה צריך להגיד את המחשבות של מי שעושה את הפעולה... משחקים את זה עם כמה מקרים ובסוף עם אדם שמתפלל שחרית.
הערה: אצלנו החניכה שעשתה את המחשבות בתפילה, הבינה את הקטע ואמרה מחשבות שקשורות להכול, חוץ מלתפילה, אם החניכים שלכם מציגים תפילה אידיאלית, תציגו אח"כ אתם! תפילה שחושבים בה על הכול.

#מחלקים צופר את הקטע "ההקלטה" (יש באתר של חב"ב)

# מסכמים את הפעולה: המשחק עם הזברות היה מראה של התפילה שלנו: לפעמים אנחנו רק מזמזמים את התפילה ולא באמת מתכוונים אליה,לפעמים אנחנו מדלגים על מילים או קטעים, והחניכים ראו איך התפילה נראית כך.
מבהירים את המסר של סל המחשבות.

הרבה הרבה ב"הצלחה!!!!!!!!!!!!!!!

כ"ה באייר תשס"ח 16:54
לתת לחניך פתק בו כתובה סיטואציה בה הוא נמצא והוא צריך לבקש משהו מאדם מסויים, בדרך מסויימת. למשל: הוא הולך ברחוב במקום לא מוכר וצריך לבקש ממישהו שיכוון אותו איך להגיע לרחוב כך-וכך. אבל, הוא צריך לבקש את זה במילמולים.
או אדם שנכנס לחנות וצריך לקנות כך וכך דברים, אבל הוא מבקש את זה במקוטע, ז"א 'אני צריך..וחולם...אה אממ 3 חלב ו...נראה לי שגם גבינה צהובה ואולי...מסתובב בכלל לכיוון השני...יכול להיות שגם קוטג', אבל לא בטוח...'

ועוד כל מני סיטואציות...

או לחלופין, אפשר להביא מלא מלא פריטים קטנים ולעשות 'חנות', כל חניך בתורו מקבל פתק עם כמה פריטים שהוא צריך 'לקנות' מהחנות והדרך בה הוא צריך לבקש אותם (כמו בפעילות הראשונה)


- המדריך פונה לחניך ואומר לו שהוא צריך טובה ממנו: שילך ל...ואז הוא נזכר במשהו שהוא בדיוק חייב לספר למד"ש, אחרי זה הוא פונה שוב לחניך וממשיך בבקשה, ושוב באמצע הוא יוצא לשירותים/הולך לשתות..ממשיך אבל תוך כדי מתחיל לשחק בכדור הוא להתעסק במשהו אחר..וכו'..

- ויש את הסיפור על הילדה שאמרו לה שהשבוע ביום רביעי כל מי שרוצה יוכל להכנס לארון של המלך, לדבר עם המלך לבקש כל מה שהוא רוצה!
הילדה מתרגשת ומתכננת בראש כל מה שהיא רוצה לבקש ולהגיד למלך
אבל הביו רביעי כשהיא מגיעה לתור להכנס אל המלך היא פוגשת חברה שלה ומדברת איתה, עד שהיא מפספסת את התור שלה

והמשל הוא שלנו יש שלוש הזדמנויות ביום (בעיקרון כל היום, אבל מדברים על התפילות) לדבר ולבקש ממלך-מלכי המלכים כל מה שאנחנו רוצים, ואם נדבר עם חבר במקום, או נשחק בכדור אנחנו נפסיד את ההזדמנות שלנו...

שבת שלום
כ' בסיוון תשס"ז 13:34
צ'ופר על תפילה אנונימי
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך ח' אייר תשע"א 21:48
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 17:08

ההקלטה

שני אחים רצו להקליט תוכנית בטייפ, כל אחד רצה תוכנית אחרת שמשודרת ברדיו. אח אחד רצה להקליט את החדשות ואח שני רצה להקליט תוכנית למתכונים. אף אחד לא וויתר, וכל רגע אח אחר הקליט כמה מילים ממה שרצה לשמוע. התוצאה לפניכם:
"קול ישראל מירושלים שלום רב, השעה שש והרי החדשות מפי חמישה קישואים ירוקים. להכנת האוכל קצוץ את ראש הממשלה והוסף את שר האוצר לפי הצורך. ד"ר פרוינד מזכיר שצריך להשרות במי מלח פושרים את המלך חוסיין שיופיע בשבוע הבא בצלחת עמוקה ורחבה עם מרק שמיר. המנכ"ל הודיע שהמרק טעים. לא כדאי להתייעץ עם מועצת העגבניות שנרקבו לאחר תאונה קטלנית שקרתה בסיר לחץ על אש בינונית. משטרת ישראל מודיעה כי אמש נמלטו מבית החולים לחויל רוח שני חצילים גדולים ושמנים. כל היודע דבר על מקום הימצאם מתבקש להודיע לעוף ולחלק למנות שוות. עם ערב ניסו כוחותינו להתקיף את דגי הכינרת בתוספת פרוסות לקישוט, לכוחותינו אין נפגעים בעוד שלאויב יש ששה מלפפונים לצנצנת המיונז שבמקרר. לאחר הארוחה מומלץ להכין מלחמה בצפון קוריאה, מפי מקורות יודעי דבר, נודע שיאסר ערפאת המריא הבוקר לתוך מים רותחים שיש להוסיף להם את הליפתן. ראש הממשלה הודיע היום בממשלה שכדאי לקשט את העוגה ולהוסיף חטיבת גולני שיצאה הבוקר לסיור ברצועת עזה, וזאת עקב רצועות תפוחי עץ מטוגנות שנמצאו שלשום במדבר סיני...

זה כנראה מה שיוצא בתפילתנו כשאנו חושבים על דברים אחרים בתפילה...

הרבה ב"הצלחה!

כ"ו בסיוון תשס"ז 10:01
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 16:55
ערב שיא המומלץ!!!!
כדאי מאד להכין "ערכת מסרים" שבה ישימו את כל הצ'ופרים שמחלקים בפעולה,זה שיא המשדרג!

משימה 1:
לחפש קוביות שוקולד שמוחבאות ברחבי החדר- תחרות בין שתי קבוצות <אין פרסים.. זה סתם כיף כשיש תחרות..=) >
צ'ופר מספר 1-
"לפעמים הטוב בעולם נחבא ומה שצריך לעשות זה פשוט קצת לחפש אחריו"
מה צריך לעשות לפני??-להחביא קוביות שוקולד, (עטופות בנייר כסף, של השוקולד..=)) ברחבי החדר, עדיף במקומות מוזרים..=)

משימה 2
מחלקים קוביות שוקולד לפי הסדר הנ"ל-
חניך 1- קוביה חומה.
חניך 2- קוביה לבנה.
חניך 3- לא מקבל.
חניך 4- קוביה חומה...
וכן הלאה...
שישימו לב איזה קוביה יש להן ביד..
הן צריכות להעביר מאחת לשניה כמו שמעבירים במשחק- "הטבעת".
לאחר כמה סיבובים להגיד להפסיקולחלק את-
צ'ופר מספר 2-
"כשמוציאים את הטוב בעזרת רכילות ולשון הרע, הטוב מאבד את צורתו ויוצא דבר נורא"
הסבר- החניכים התחילו עם קוביות לבנות אך סיימו עם קוביות חומותוגם הידיים והקוביות התלכלכו מהשוקולד.. ה"טוב" איבד את צורתו.
<ואם עושים את זה ביום חמים , כשהשוקולד לא היה בקירור..... אז יוצא באמת דבר נורא.. מנסיון...=)>
מה צריך??
קוביות שוקולד חומות כ1/3 ממספר החניכים אותו מספר של קוביות לבנות.
מומלץ לא לשים את השוקולד בקירור לפני, ע"מ שהתוצאה תצא טובה יותר.

משימה 3:
קוביות שוקולד חומות ולבנות מעורבבות והחניכים צריכים למיין אותן בעזרת מזלג ולהעביר למקום מסויים.
תחרות בין קבוצה "לבנה" לקבוצה "חומה" כל קבוצה צריכה למיין את הצבע שלה..
צ'ופר מספר 3-
"אבל, לא הכל כל כך פשוט, העולם מסובך ומורכב ובכל דבר יש טוב ורע, ולדעת להפוך את הטוב- זאת עבודה לא קלה"
מה צריך???
חבילת שוקולד חום וחבילת שוקולד לבן.- להפריד את הקוביות ולערבב..=) [אפשר גם לעשות את זה עם שוקולד-צ'יפס.]
מה צריך??-מזלג לכל חניך או אחד לקבוצה.
משהו לשים עלייו את קוביות השוקולד. (המעורבבות והנפרדות=> 3 צלחות או משהו אחר..=))

משימה 4:
להאכיל חניכים מעדן בעצימת עיניים.
צ'ופר מספר 4-
"לפעמים האור אצלך נדוצץ בקרניו, ואילו החבר שלך מהלך בתהומות האופל.
פתח לו פתח, הראה לו את האור, כמה שהוא מתוק, טוב וקרוב."
מה צריך???
- כיסוי לעיניים
מעדני חלב בטעם שוקולד בכמות שרוצים
כפיות לפי הכמות..=)


משימה 5:
המשחק עם ה6 בקוביה
(כל אחד זורק בתורו את הקוביה, כשמישהו מקבל 6 לובש בגדים מוזרים ואוכל שוקולד בעזרת סכין ומזלג..=) כשלבא יוצא 6 הם מתחלפים..=))
צ'ופר מספר 5-
"עובדה!! כדי להגיע לתוצאה מתוקה וטובה צריך לעבוד קשה עם הרבה אמונה!!"
מה צריך???
קוביה, בגדים, חבילת שוקולד מזלג וסכין.

משימה 6:
חבילה עוברת שבפנים יש עטיפה ריקה של שוקולד (אפשר שכל הפעילויות יהיו במסגרת המשחק הזה- חבילה עוברת)
צ'ופר מספר 6-
"ובואו לא נחיה באשליות כי עם כל הטוב צריך לדעת להתמודד עם אכזבות
וגם כשלא טוב ונופלים, צריך גם משם ללמוד, כי גם זה הוא טעם החיים..."
צריך להכין מראש:
עטיפה ריקה של שוקולד עטופה בעיתונים- כמו חבילה עוברת..=)

צ'ופר מספר 7-
"ולסיכום: מתוק, מתוק הוא טעם החיים אם רק יודעים כיצד לטעום אם רק יודעים!!!"

צ'ופר מס' 8-
"החיים הם כמו שוקולד.
לפעמים מתוקים ולפעמים מרים, אבל תמיד צריך לברך-'שהכל נהיה בדברו'..."

מקור:http://www.saroog.co.il/modules.php?name=articles&op=ViewItems&vid=721

ג' בתמוז תשס"ז 16:18
פעולה על אמון אנונימי
נושא הפעולה: אימון אחד בשני
מטרת הפעולה: להבהיר לחניכות שאנשים סומכים עלינו ויש להם אמון בנו, ודברים שאין בבסיס שלהם אמון, לא יחזיקו מעמד...
סיפור/משחק/דיון:
משחקים- שיחקנו את משחק השוקולד אבל עם כלל מיוחד-הקוביה היתה בתוך קופסה סגורה ורק מי שזרקה את הקוביה ראתה מה יצא לה.
שיחקנו את המשחק שכולם יושבים על כיסאות במעגל, כל אחד נשכב על זה שמאחוריו והמדריך צריך להוציא את הכיסאות בלי שהחניכים יפלו.
בחרנו זוג בנות וחניכה אחת היתה צריכה להוביל את השניה כשהשניה עוצמת עיניים (לא שמנו לה משהו על העיניים) והבת שהעיניים שלה עצומות צריכה לנחש איפה היא נמצאת.
חילקנו את השבט לזוגות ובכל זוג בת אחת היתה צריכה ליפול לאחורה על הבת השניה ולסמוך עליה שהיא תתפוס אותה.

סיפור- סיפרנו לבנות את הסיפור "בגדי המלך החדשים".

סיכום הפעולה ומסר:במשחק השוקולד- כולנו סומכות על הבת שזורקת את הקוביה ואם היא אומרת שיצא לה 6 אנחנו מאמניות לה ולא מתחילות לחשוד בה שהיא משקרת. במשחק השני עם הכיסאות כל חניך סומך על החברים שלו שלא יפרקו את המעגל. במשחק עם עצימת העיניים כולן סומכות על הבת שעוצמת עיניים שהיא לא מציצה. במשחק האחרון כל בת סומכת על החברה שלה שתתפוס אותה ולא תיתן לה ליפול.
בגדי המלך החדשים-המלך סמך על החייטים שלו ונתן בהם אמון אבל הם הפרו את האימון והשקר בסופו של דבר התגלה, כך גם אנחנו צריכות לדעת שגם אם אנחנו נשקר, השקר לא יחזיק מעמד הרבה זמן והוא בסוף יתגלה. בקיצור יהי רצון שנהיה ראויים לאמון שאנשים נותנים בנו.
י' בתמוז תשס"ז 11:24
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 16:58
ניצול זמן.

שלב א' - מראים לחניכים שעון שעומד על השעה 12 וליד זה שמים גם קופסא שבתוכה יש הפתעה (אפשר את הצ'ופרים) וכדי להשיג את ההפתעה יש להם 2 אפשרויות: או לחכות יממה עד שהשעה תגיע ל-12 או שנותנים להם משימות ואחרי כל משימה שהם עושים הם מתקדמים עוד שעה וכך בסוף הם מגיעים להפתעה מהר יותר. כמובן שהם יבחרו באפשרות השניה.

שלב ב' - מציגים את הסיפור עם הפרופסור, האבנים והחול. (נספח 1)

שלב ג' - מקריאים 2 קטעים: "אני שוכב לי על הגב" ומכתבו של יוני נתניהו. (נספח 2) - כיצד כל אחת מהדמויות רואה את הזמן? - האם לזמן יש חשיבות? - עם מי אתם הכי מזדהים? השיר מייצג את היגשה הפסיבית לזמן. הזמן שולט בי טוב לי עם זה. ואילו מכתבו של יוני נתניהו הוא בדיוק ההפך הגמור. אני שולט בזמן ומנצל אותו עד תומו.

שלב ד' - מקראים את הקטע על ערך הזמן. (נספח 3)

סיכום - כאשר יושבים ומחכים שמשהו יקרה - הרבה פעמים מפספסים או של אקורה כלום, או שקורה בצורה לא מושלמת, אך אם מנצלים כל רגע לעשייה, משיגים הכי הרבה ומגיעים לתוצאות. לזמן יש ערך ומשמעות אם לא ניצוק לתוכו את המשמעות. בתקופה של החופש הגדול יש בידינו 2 אפשרויות או לקום מתי שרוצים וכל שאר היום לא לעשות כלום, או לקום מסודר ולקבוע עיתים לתפילה, ללימוד וגם לעשות כיף.
ועוד משהו- ככה הגאולה... אפשר לחכות שהיא תבוא ואפשר לעשות מעשים טובים וככה לקרב אותה, ובמקום הפעילויות להביא חסדים כמו: לנקות את הסניף, ללכת לשטוף כלים למשפחה מסוימת.



--------------------------------------------------------------------------------


נספח 1 -
יום אחד הוזמן מרצה בדימוס מבית הספר למנהל ציבורי בצרפת לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. ההרצאה היתה אחת מתוך חמש ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי "להעביר את החומר". בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו- שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפיו של המומחה המפורסם העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם, אחד אחד, באיטיות, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי". מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל?" כולם השיבו "אכן". המרצה המתין מספר שניות והוסיף "האומנם?"
ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו המרצה הזקן אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל?" עתה התחילו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. ואחד מהם השיב "כנראה שלא"! "נכון" ענה המרצה הזקן. חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות לבין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם מלא המיכל?" הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים "לא!" "נכון" השיב להם המרצה הזקן.
וכמו שציפו התלמידים רבי היוקרה והעוצמה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. המרצה הרים את מבטו לקהל ושאל "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שכלל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחיבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות. "לא" השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו : אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולן אחר כך". דממה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם! לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להלחם למען מטרה נעלה! להינפש? לקחת זמן לעצמכם, משהו אחר?" "מה שחיבים לזכור הוא שחשוב ביותר להכניס קודם את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך לעולם אל תשכחו לשאלות את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, תכניסו אותן ראשונות במיכל (החיים) שלכם". בהנפת יד ידידותית בירך המרצה הקשיש את מאזיניו ויצא באטיות מן האולם.

נספח 2 -

אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני ושכב לי על הגב
חושב חולם הוזה
והחיים יפים
ממש כמו מחזה

בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל-כך יפה.

רינה,
את כבר כמעט בת שש עשרה, האם מסוגלת את להאמין שחיית כבר כמעט רבע מכל תקופת חייך? לחרק, החי רק ימים מועטים, נדמה ודאי שהוא חי תקופת זמן עצומה. אולי מסיבה נדמה לנו שיש לנו עוד נצח שלם של חיים. האגם אינו חי לעולם ועליו לנצל כמידת יכולתו את תקופת חייו. עליו להשתדל ולמצות אותם עד תומם. כיצד למצות אותם איני יכול לומר לך. אילו הייתי יודע בבירור הרי שמחצית מחידת החיים היתה נפתרת, אני רק יודע שאיני רוצה רוצה להגיע לגיל מסויים להסתכל סביבי ולגלות פתאום שלא יצרתי דבר. שאני ככול שאר בני האדם, בני האדם שאצים ורצים כמו חרקים אצוא ושוב ולעולם אינם עושים דבר. חוזרים על שגרת חייהם ויורדים אלי קבר בהשאירם צאצאים שרק יחזרו אל ה"לא כלומיות" שלהם עצמם. ... כל רגע ורגע מורכב משניות וחלקיקים עוד יות קטנים, וכל חלקיק - אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו"ח על התקופה שחייתי, אלא שבכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר - כך וכך עשיתי.
(ממכתבי יוני נתניהו)

נספח 3 -

תאר לעצמך, שיש בנק המזכה אותך בכל בוקר בסכום של 86,400 ¤.
היתרה אינה עוברת מיום ליום.
בכל לילה, כל סכום שלא הוצאת במשך היום נמחק.
מה היית עושה? מוציא כל שקל כמובן.

לכל אחד מאתנו בנק שכזה.
שם הבנק : ז מ ן.

בכל בוקר אנו מזוכים ב- 86,400 שניות. בכל לילה מה שלא נוצל לטובה, הולך לאיבוד. היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת. אין אוברדרפט. בכל יום, נפתח החשבון מחדש. בכל לילה, מה שנותר נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון - ההפסד כולו שלכם. אי אפשר לחזור אחורה. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר. מוכרחים לחיות בהווה, על חשבון הזמן שניתן לנו בכל יום.

השקיעו את זמנכם, על מנת להשיג ממנו את מירב הבריאות, האושר וההצלחה בעתיד. השעון מתקתק, נצלו את הזמן, היום!

על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת - שאלו תלמיד שנשאר כיתה.
על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד - שאלו אמא שילדה פג.
על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד - שאלו עורך של עיתון שבועי.
על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת - שאלו אוהבים המחכים לפגישה.
על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת - שאלו את האדם שפספס רכבת.
על מנת להבין מהו ערכה של שניה אחת - שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים.
על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השניה - שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף.

תבינו מהו ערכו של כל רגע ותוקירו אותו יותר, אם חלקתם אותו עם אדם מיוחד, אדם יקר. זכרו שהזמן אינו ממתין לשום אדם.

האתמול הוא היסטוריה.

המחר אינו ידוע.

היום הוא מתנה. אולי בגלל זה באנגלית קוראים לזמן ההווה: Present.

כ"ט בתמוז תשס"ז 11:54
מלחמת כדורי נייר, תופסת, ריצה מסביב למגרש, כדורגל, כדורסל,
שבויים (חיי שרה..), קפיצה לרוחק ושלוש מקלות!
ואחרי שהם היתעיפו מושבים אותם ועושים להם ת'פעולה...
כ"א באב תשס"ז 18:40
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 16:56
-נוף יש בכל העולם,ממתקים מוכרים גם באמריקה,חופש יש גם בהודו,אוטובוסים יש גם בלונדון,אבל בטיול שלנו הלכנו ארבע אמות חדשות בא''י,כבשנו ברליגנו הרים וגאיות,האוויר היה אחר-קדוש.
כ"ג באב תשס"ז 00:42

קטע שהכנתי בשביל העיתון של הסניף (נו"ש) על מטרת המחנה ...

 

                                   מחנה להשכיר

 

מנשה, המדריך הכפכף, עמד ערב לפני המחנה מול החניכים, שנעצו בו עיני חתול נוצצות, הרי מחר הם הולכים למחנה!!.

 

מנשה,כהרגלו בקודש, מרח באיטיות מורטת עצבים את כל הכללים והחוקים (את כולם!!), שעליהם אף אחד לא מתכוון לשמור במחנה הקרוב, לא כל עוד זה תלוי בהם....

"אוקי", מנשה המהם, מודע לחשיבות המעמד, "רציתי רק לשאול דבר אחרון..."

 

"למה אתם יוצאים למחנה???"

 

...החניכים התכלו בו המומים, בטוחים שנפל על הראש, ותקעו מבט שאמר ללא מילים "נפלת מהירח???".

יוסי, זה עם המשקפי שמש והנמשים, שאת המבט שלו לא כל כך ראו, קפץ ואמר: "מזתומרת למה?? לעשות כייף חיים!!!".

 

מנשה הגיב אוטומטית, "כיף תעשה בבית,אני שאלתי למה אתה בא למחנה!!?"

 

בשלב הזה, כבר כל אחד לא יכל לשתוק, הקולות עלו בעירבוביא...

"מה רע בסתם לכייף?"

"זה בשביל הגיבוש"

"אנחנו נחים כדי שנוכל ללמוד תורה"

"ברור שזה בשביל שנהנה...סופסוף בנ"ע עושה משהו שווה, רק טוב שלא רוששו אותנו בשביל זה"

"כן","לא","שחור","לבן".

 

וברגע הנוכחי, מנחם כבר נהפך לאדמוני, וזעק זעקה גדולה ומרה שהשתיקה תוך שניות את חבורת הברווזים.

"בסדר",הוא התנשף,"מי שחשב שהוא הולך לעשות במחנה כייף, טעה, ובגדול!  במחנה אנחנו עומדים לעבוד קשה, קשה, אנחנו עומדים להיות הראשונים, בכל דבר, בכל מקום, אנחנו עומדים לקבל את המזכ"ל!!!!!!".

 

מבול הקריאות של: "למה מי מת?? המחנה עומד להיות בסטלה (ועוד אי אלו קריאות ביניים)", נתנו למנחם הפוגה.

 

מנחם קרא הצ'יקיקוקו הצ'יקיקוקוקו (זה של המורל), עשה סלטה באוויר (מי הגאון שאמר בהתחלה שהוא כפכף???), ואמר:

"טוב, שאלתם למה אנחנו צריכים את המזכ"ל, האמת... אנחנו בכלל לא צריכים אותו, אבל אנחנו נקבל אותו! כי אנחנו מבינים למה אנחנו נמצאים במחנה...(הוא התכוון שתכף נבין..אחח.. המדריכים האלה)".

 

"אנחנו הולכים למחנה כדי לממש את ערכי התורה, את ערכי בני עקיבא (ואגב, זה בדיוק אותו דבר), אנחנו הולכים בשביל הגיבוש, גיבוש של עשייה, המטרה של המחנה היא שתוכלו לעבוד יחד, שתוכלו יחד לעשות דברים גדולים: ללכת להתנדבויות,להרים פרויקטים, להקים מועדוניות לנזקקים, לתת באהבה בגמ"ח, לארגן לבד סעודה שלישית כל שבת,  להיות אידיאליסטים, ולתקן עולם במלכות ש-די, לא בתור סיסמא.

 

אתם עומדים להיות אחראים לעצמכם, לארגן משהו לבד,  ההישמעות שלכם לכללים עכשיו, תוכיח את היכולת שלכם לעבוד במסגרת ובלחץ בעתיד. במחנה, תלמדו איך לשמור על הדברים הרגילים שלכם: הלכה יומית, פרק תהילים, תפילות בזמן, השכמה כמו שצריך, משנה, דף יומי, וכאלה... אבל, תצטרכו גם לבוא לכל הפעילויות המטורפות שהכנו לכם, (ואז הוא קרץ קריצה רבת משמעות) ולהתמודד עם זה, זה לא פשוט.

 

 אם לא תבואו עם מטרה, אם לא תבואו לבנות (הוא אמר לִבְנוֹת, ולא מילה עם ניקוד שונה) ולעשות, לא תצליחו, אתם תתבזבזו, וכל המחנה ירד לטמיון, עדיף יהיה שלא תבואו, שתישארו בבית, כי מי שלא יבוא עם מטרה, במקרה הטוב הוא לא יעשה כלום, במקרה הגרוע הוא ידרדר "

 

הנחירות של החניכים העייפים, עלו עד לב השמיים, כך שהשכנים, למזלם של החניכים, באו להתלונן על הרעש, והזמינו משטרה, שהעירו את החניכים המותשים שעדיין לא התארגנו למחנה.(עולה השכנים של הסניף!!, השכנים של הסניף עולהֶהֶהֶהֶ!!)

"אז שיהיה לכם מחנה מוצלח וערכי", סיים מנחם .

 

"אה, ואל תשכחו לקחת תמזכ"ל..."

ואז מנשה נעצר לחקירה משטרתית, אבל זה כבר סיפור אחר, ויסופר בפעם אחרת.

 

-----

מה דעתכם??.. חשבתי אם להעלות ללל"ת

 

 

כ"ה באב תשס"ז 22:09
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך ח' אייר תשע"א 21:54

קורה לכם שהחניכים לא מגיעים לפעולות? מייבישים אותכם?
יש לי שיטה שאצל חבר שלי עבדה....

אומרים לחניכים שכל פעם שחניך בא לפעולה הוא צובר נקודה - ואחרי 10 נקודות הוא יכול "לקנות" איתם ממתקים - ואז קונים איזה ואפלה בשקל ומביאים להם.. חח

 

---------------------

עריכה- עוד שיטה- נחש המוות

מצלמים הרבה כרטיסים (בעמוד נכנסים הרבה כאלה...) אנחנו כתבנו עליהם "הייתי בפעולה" עם המל, אבל אפשר לכתוב כל דבר ואז כל פעולה מחלקים לכל מי שבא כרטיס ומסבירים לחניכים שישמרו את הכרטיסים ועוד____ זמן (אנחנו עשינו את זה חצי שנה, אבל היינו אמורות לעשות את זה בערך 3 חודשים, תלוי במספר הפעולות שעושים...) אתם תספרו את הכרטיסים של כל אחד ומי שיש לו הכי הרבה כרטיסים יקבל פרס!!!!!! גם כאן לא צריך להשקיע בפרס! כשאני הייתי בנבטים הביאו כיפכיף....! זה עובד מניסיון על חניכות שלי!.... ;) בהצלחה!

י"ח באלול תשס"ז 22:11
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך ח' אייר תשע"א 21:54

המטרה: החניכים יבינו שעלינו לנצל את הזמן שהקב"ה נותן לנו כדי לחזור למקור הקדושה העליונה

מהלך הפעולה: מתחילים במשחק טלפון שבור(מילים מוזרות:סינטומיצין, אחשדרפנים, וכו')

לאחר המשחק, מספרים להם את הסיפור על אביו של הרב מרדכי אליהו, הרב סלמאן אליהו שבגיל 18 גילה את המאור שבתורה וחזר בתשובה,
רוצים חיים קלים? הנה הסיפור השלם!(מנקודת מבטו של 'דאוד אל כוויתי' המשרת בווילה של משפחת אליהו לפני 150 שנה, מספרים כצופה מהצד על מהלך חייו של הרב סלמאן אליהו, מהבית ספר החילוני שבו למד עד התקרבותו לתורה ומלחמתו עם משפחתו.

ובסוף אומרים שכמו בטל' שבור ככל שהמילה מתרחקת מהמקור, אז היא משתנה, כך גם אנחנו ככל שאנחנו מתרחקים מהמקור שלנו בכל מיני חטאים עוונות ופשעים, אנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות חודש אלול, ר"ה, יוה"כ כדי להתקרב לה' יתברך, אנחנו לא צריכים לחכות עד גיל 18 כמו הרב סלמאן אליהו זצ,ל אנחנו יכולים לחזור עכשיו בתשובה!

את הסיפור המלא אפשר להשיג בספר 'חכמי בבל'

ד' בטבת תשס"ח 22:49
עשיתי להפ ת'פעולה וזה אשקרה חדר להם!!!!!!

בהתחלה- סיפרנו להם סיפור, ופשוט כל שניה עצרנו- כמו למשל- הלכתי לשירותים, המדשי"ת שלי סיפרה לי, ואי, זאתי וזאתי התארסה, והתחלנו לדבר עליה וכל מיני כאלה.
אחרי זה נתנו לכל אחת עוגיה, ואמרנו להם שיש עכשיו חמש דק' שמי שתדבר, לוקחים לה תעוגיה. כולןןןן שתקו.

אחרי זה נתנו לילדה לקרוא סיפור, פעם אחת , עשינו מלאאא רעש , ופעם שניה שתקנו. שאלנו אותה, במה היא יותר התרכזה, והיא אמרה - ברור שהיה שקט!

סיכמנו: הסיפור שספרנו- כך נראת התפילה שלכן!! כל שניה אתן מדברות, הולכות, ובחייאת! אתם מדברות עם ה-מלך!!!! שתקתן בשביל עוגיה חמש דק'! לא יכולתם לשתוק בשביל ה' למשך מנחה?!? וחוץ מזה, מעבר לבאסה שאתן עושות לעצמכן, אתן דופקות את את שאר מתפללות הביכנ"ס, כאשר מפריעים, כמו שהחניכה ספרה, קשה יותר להתרכז.

פשוט פעולה מעולהההההה!!!!!!
כ"ה בשבט תשס"ח 13:01
עשיתי פעולה על שמיטה והיה ממש יפה!!! החניכות ממש הבינו את זה!

זה הולך ככה:
1. מחלקים את כל החניכים לזוגות ונותנים לכל זוג מקרה. והם צריכים להציג את המקרה הזה כל פעם בצורה שונה. <נגיד נותנים להם ת'מקרה הבא: עשינו מסיבה בסניף וביקשו ממני לסחוב ממקום למקום שקיות שלא שלי.
אז בהתחלה הראשון אומר: סליחה, למה מי מת??? למה שאני יסחוב לאחרים ת'שקיות שלהם? מה אני פראייר? אני לא הפועל שלהם וכו'... והשני אומר: וואי! יש לי הזדמנות לעשות מצווה וכו...>
מביאים להם מלא מקרים (שתמציאו בעצמכם! לא קשה...) והמקרה האחרון הוא: "אני חקלאי בשנת השמיטה". ואז מכוונים אותם ומסבירים שהחקלאי עבד במשך כ"כ הרבה שנים בשביל שלצא לו יבול ופתאום כל אחד יכול לבוא ולהנות מהעבודה שלו וכו'...
ואז הראשון יגיד: וואי, זה שיא הלא פייר! כ"כ הרבה זמן עבדתי וכל מי שלא עשה כלום לוקח לי מהשדה ומהעבודה שלי וכו'...
והשני יגיד: תודה לך ה' שנתת לי הזדמנות ככה לגמול חסדים עם העניים ואני יודע שהכול לטובתינו ושכולם יוכלו להיות שווים לפני ריבונו של עולם וכו'...
(אם החניכים לא ממש מבינים אז תכוונו אותם! אני עשיתי את זה לשבט נבטים והם הבינו אחרי שכיוונתי אותם!)

2. ממציאים מלא משימות שרק אחד יכול לנצח. נגיד, תחרות ריצה, כל מיני תחרויות, זורקים כדור למעלה ומי שתופס וכו'... כיד הדימיון הטובה עליכם!
מחלקים לכל חניך שקית סנדוויץ' ריקה. ואז פותחים חטיף (נגיד במבה...) ומי שמנצח מביאים לו נגיד 5 במבות. ככה שיוצא שלחלק אין כלום, לחלק יש הרבה ולחלק קצת. ואז אוספים מהם הכול ובדרמטיות שופכים הכול חזרה לאריזה ומחלקים שווה בשווה.
עושים סבב ושואלים את החניכים מה דעתם על מה שעשינו.
ואז החניכים מתקוממים ואומרים: זה לא הוגן! הוא לא עשה כלום! אז למה שהוא יקבל? ואני עבדתי הרבה בשביל לקבל את החטיף ועכשיו הוא מקבל בדיוק כמוני...
(אם החניכים קוטרים אז זה הולך מזה טוב...!!)

ואז מסבירים להם שככה גם החקלאי היה יכול להגיד שכולם נהנים ממה שהוא עשה ואצלו זה הפרנסה שלו!!! אבל ה' רוצה ששנה אחת יהיה הזדמנות לכל האנשים להיות שווים בממון ושווים לפני ה' ושהשיוויון הזה שנראה לנו ממש לא הוגן זה הדבר הכי טוב וה' עשה אותו כל 7 שנים כדי לתקן ת'עולם וכו'...

והחניכים ממש מפנימים וזה מדהים!

אצלי הלך מעולה עד שילדה אחת התחילה לבכות ולא עזר כמה שהסברתי לה ת'מסר ושזה העניין היא מלמלה במשך שעה בלי הפסקה שזה לא שווה! אז שכל אחד יחשוב איזה חניכים יש לו ואם יש לא כאלו- שלא יעשה ת'פעולה הזאת!

אבל שאר החניכות למרות שהם קטנות ממש הבינו והתלהבו מזה!!!!!!
ט' באדר א תשס"ח 15:08
סטיגמות
מטרת הפעולה: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו..."- לא לתת ישר סטיגמה על בנאדם
בלי שאתה מכיר אותו, או בלי שאתה מברר עליו פרטים לפני.
מהלך הפעולה: מכינים טבלה גדולה שלא כתוב בה כלום.
מכינים פתקים גדולים שרשום עליהם: 1. שמות של אנשים
2 . מקום מגורים
3. מס' ילדים
4. מקצוע
5. שם האשה
6 . מה הוא עושה בשעות
הפנאי (מצורף)
על החניכים לשבץ לפי דעתם מה המקומות המדוקים- ז"א, להניח את
דמותו של שם מסוים, ולחשוב כמה ילדים יש לו וכו'. התשובות
שלהם, בכלל לא יהיו נכונות, ואז מסבירים להם, שהם סתם חשבו
דברים לא נכונים.
מספרים להם על אריך קסטנר, שזה אדם שחי בשנים הראשונות של
המדינה, והיה אדם אחר שהפיץ עליו שהוא עזר לגרמנים. אזרחים
רבים מהמדינה לא סבלו את אותו קסטנר, ומישו אלמוני רצח אותו.
לאחר הרצח התברר כי זה לא היה נכון...
מסכמים
העברה בפועל: ממש אחלה.!
הטבלה:
אברימול אברמוביץ'אחמד יאסיןנמרוד שקדז'וז'ו מחלוףאלישיב בלוך
שכונת התקווהחיפהמאה שעריםטייבהקיבוץ
חמש ילדים2 ילדים10 ילדים14 ילדים3 ילדים
יש לו עסק פלאפלרופאלומד תורהפועל בנייןעובד בחקלאות
ג'קליןלינדהשרהפאטמההגר
שש - בשפוקראין לו שעות פנאימעשן נרגילהפעיל ב"תנועת הקיבוצים"
י"א באדר א תשס"ח 01:20
כל דבר מקרב את הגאולה...
מטרת הפעולה: שנבין שכל מעשטה טוב שאנו עושים, מקרב את הגאולה...
מהלך הפעולה: מביאים קופסא ובתוכה סוכריות על מכל <או כל הפתעה אחרת>
על הקופסא רשום: הפתיחה בשעה כך וכך <שימו לב: רשמו שעה
שהיא אחרי כארבע שעות מתאריך הפעולה...>
החניכים מגיבים: וואי, זה עוד מלא זמן, ואז אתם אומרים- או
שנחכה, או שנעשה משימה, וכל משימה תזרז ב½ שעה את הפתיחה
(8 משימות) .
מסכמים: המשימות=המעשים הטובים. הקופסא=ביאת המשיח.

ו' באייר תשס"ח 14:21
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ח אדר תשס"ט 12:25

הפעולה הועתקה מהקישור הבא- מומלץ להכנס! יש שם עוד הרבה פעולות!

http://www.saroog.co.il/modules.php?name=articles&op=ViewItems&vid=730

בתחילת הפעולה מחלקים לכל חניך סוכריה, וכשמשהו אומר- תודה, שואלים- "למה תודה?? יש פעולה, אז מגיע לך סוכריה, לא????"

דף מקורות או.. לכתוב כל מקור על 1/8 בריסטול, ולחק את החניכים ל8 קבוצות, כל קבוצה מקבלת מקור. נותנים להם כמה דקות, לדון על המקור שקיבלו, ואחרי הדיונים, כל קבוצה שולחת נציג/ים להציג את המקור שלהם.
שימו לב לסדר של המקורות, אחד מוביל לשני.
ההערות ליד מספר המקור, הן בשבילכם!
מה שכתבתי בסגול זה השאלות לדיון, כמובן שכל אחד יכול לשנות לפי ראות עיניו, אני רק נותנת הצעות.. Smile

מקור 1- הכרת הטוב לאחר ראיית הרע. (אני מעתיקה מתוך כתבה בעיתון ישן)
איתן רפאל רוצה לחיות
שחרית מנחה וערבית, נאלצים הוריו של איתן-רפאל בן השנה וחצי, לבצע בגופו דיאליזה. כליותיו אינן מתפקדות, והפעוט החייכן שרוחו טובה עליו למרות שכל חייו הקצרים הוא מחובר לצינורות, מחכה בימים אלו להשתלה שתתבצע בו כאשר הוריו יצליחו לגייס את שלוש מאות הדולר המפרידים בינו לבין בריאותו

האם כותרת זו גורמת לנו לחשוב על פעולות יומיומיות הנראות לנו כמובנות מאליהן?


מקור 2- לי מגיע הכל. אין סיבה שאכיר טובה/תודה למישהו. כולם חייבים לי.
"יש אדם הרואה עצמו במרכז העולם, וחושב בדעתו שהכל מגיע לו. הסתכלותו על המציאות היא תובענית, וברור לו שבא לעולם ע"מ להנות ממנו כמה שיותר, וממילא העולם חייב לו את הנאותיו שהרי לשם כך הוא נמצא כאן."
(הרב יהושע ויצמן)

ואנחנו???


מקור 3-להכיר תודה וטובה גם לאנשים שלא ממש נראה שטרחו ועמלו למעננו.

לאחר מסע ארוך הגיעה הרכבת לתחנתה הסופית. כל הנוסעים מהרו לרדת מהרכבת ונחפזו בדרכם למחוז חפצם. רק אדם אחד, הרב מיוהנסבורג, עשה את דרכו לאורך הרציף עד לקטר, שם פנה לנהג הקטר והודה לו על הנסיעה: "הרי השקעת עבודה ותשומת לב להוביל אותנו בבטחון ובדייקנותעד כאן, תודה לך!" נהג הקטר התרגש מאד. זה 25 שנה שהוא עובד ברכבת ומעולם לא הודה לו איש מרבבות הנוסעים שהסיע.
מקרה זה נפוץ כידיעה פיקאנטית בכל עתונות העולם. שום מכון לא ערך סקר על תגובות הקוראים לסיפור זה, אך יש להניח שרוב רובם חייכו למקרא מעשה חריג ויוצא דופן זה. ואפשר שבודדים הרהרו לעצמם: באמת, אף פעם, בנוסעי ברכבת, לא חשבתי על כך שבעצם מישהו טורח להסיע את הרכבת ולדאוג לבטחונה, ושאולי פעם צריך להודות לו.
רכבת חיינו עושה את דרכה בבטחון.לא מאיליה היא מתקדמת. את מסענו ואת נוחותנו חבים אנו להמון עצום ואנונימי של בני אדם שתודות לעמלם הישיר והעקיף מתאפשרים קיומינו, נוחותנו והנאותינו. קשה לומר שאנו זוכרים אנשים אלה כאשר אנו נהנים מפרי עבודתם. מי מאתנו זוכר ברגע קריאת שורות אלה את המורה מכיתה א' שהשקיעה עמל ממושך ומיגע על מנת להקנות לנו את אומנות הקיראה? ואם גם זוכרים אנו אותה, האם חשים אנו חובת תודה כלפיה?
נודה על האמת: ככל אדם גם אנו איננו אוהבים כלל לראות את עצמנו חייבים משהו למישהו. שאל אדם רגיל אם הוא חש עצמו אסיר תודה לחבר שלו על מה שהלה עשה למענו. הנשאל יתקשה להזכר שקיבל בכלל איזו שהיא טובה מאותו חבר. וגם אם יזכר באיזו טובה, תראה זו כה קטנה וכה שולית עד שבוודאי לא תןכל לשמש עילה לתחושת חובה ממשית. ברור שאם נלחץ על הנשאל: "האמנם כה קלושה החברות שביניכם?" יזכר מיד בחסדים מרובים וטובות אין ספור שעשה הוא לחברו, ועל כן אמנם חייב חברו לו חוב כבד של הכרת הטוב...
<דוד סלומון מתוך "אל המקורות">
מה תגובתכם על הסיפור המובא בפתיחה?
האם גם אנחנו חברים כמו שמתואר בסוף???



מקור 4- קטע מסיפור. לא יודעת מה המקור... מי שמזהה שיעדכן אותי בבקשה!
תודה לטבחית, ומתוך התודה, הטבחית טורחת ומכינה אוכל בשמחה.
להבין שהתודה היא לא רק בשביל מי שטרח ועמל אלא גם בשבילנו


"יוסי, אני אומר לך", אמר שמוליק בפנים מרצינות, "צריך להפסיק עם זה."
"עם מה?" שאל אלי מופתע.
"עם כל ההתלוצצות הזו. ביננו, האוכל לא כל כך גרוע, ואנחנו סתם כפויי טובה."
...
"אממ... באנו להודות לטבחית רבקה על האוכל הטוב שהיא מבשלת לנו כל יום."
"מה?" שאלה כלא מאמינה.
"הדג היה מצויין וגם האטריות והרוטב," אמר ילד אחר.
"וגם הסלט."
גברת רבקה לא ידעה איך לעכל את כל המחמאות ביחד. היא פשוט לא הורגלה בכל אלה. עיניה השקועות נצצו מאושר, גבה השחוח נתישר קמעה, חיוך נפרש על פניה. "כן, היה טוב?" שאלה כלא מאמינה.
"היה מצויין," אמר נער אחד.
"תודה רבה," אמר גבריאל בקול חזק, והחבורה ימאה את המטבח.
*
שעת בוקר מקדמת. גברת רבקה לבדה במטבח. היום, למרות הקור החד שבחוץ, חמים במטבח; למרות הערפל, אין כל אפלולית. העובדות הנוספות עדיין לא כאן, אך היא אינה בודדה כאן היום. פזמה לעצמה זמר עליז והחלה עובדת במרץ. הגב כמעט אינו כואב והרגליים מסוגלות לשאת את משא היום הכבד. ומה הפלא, והרי אתמול אמרו לה נערים חמודים "תודה רבה"...

מה דעתכם? ואולי.... זה מקצועה, ולא צריך להודות לה על כך???
מה עשו המילים "תודה רבה" לטבחית?


מקור 5- הכרת טובה - עניין של נימוס תרבות ומוסר. לבקש רשות ולומר תודה לפני ואחרי לקיחת דבר מה.
גם מבנ"א, וגם מהקב"ה.........!


שנים עומדים ליד הקיוסק ומקבלים את כוס המשקה. שניהם אוחזים בכוס ומגביהים אותה אל פיהם. אך האחד עוצר לרגע כששפתיו נעות ומבטו מרוכז. הנה לנו ביטוי לגדלותו המוסרית המקורית של האדם. הרי לפנינו אדם שהוא אדם. והשני, שלא עשה זאת, מה נאמר עליו? האם הוא מאנשי "חטוף ואכול" חסידי "מגיע לי", הרואים את המוכן להם בעולם כמובן מאליו, ובחוסר נימוס אלמנטרי: ללא בקשת רשות לפני הלקיחה וללא תודה לאחריה, הם פשוט שולחים יד ולוקחים. האם כזה הוא? או אולי פשוט לא חשב על כך. חבל, כמה חבל. הן גם הוא יכול, אם רק ירצה, להיות בן תרבות ומוסר, להיות אדם ויהודי.
< "אל המקורות" דוד סלומון>

איך מבקשים רשות על לקיחת כוס משקה, לפני ואחרי... ???
האם בקשת הרשות טבועה בנו?
מה מבטאת בקשת הרשות?



מקור 6- "בעקבות מרק ירקות" - השיר לקוח מתוך הסרט "על שבת ותפילה" בהוצאת "גשר".
הכרת טובה לאדם מובילה להכרת טובה לריבוש"ע


בעקבות מרק ירקות

זוג חברים ביום קיץ בהיר ,
חפשו מסעדה ברחובה של העיר.
אחרי שמצאו, התיישבו בתוכה,
והזמינו כמובן לשולחן ארוחה.
המתינו מעט, אולי שתי דקות,
ובא המלצר עם מרק ירקות.
הם אכלו המרק, הוא היה נהדר,
ואמר האחד :"בוא נודה למלצר."
הם קמו מיד והלכו למלצר
ואמרו :"המרק, הוא היה נהדר."
אמר המלצר :"שמחתי כל כך,
אבל אם להודות אז תודו לטבח."

אז ראשית הם הודו למלצר, אח"כ
הם הלכו ואמרו "תודה" לטבח,
אמר הטבח :"ברכות זה נעים,
אבל בגלל הירקות המרק הוא טעים.
לא רק לי מגיעות הברכות -
אלא למי שמכר הירקות.

אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך
הם הלכו ואמרו "תודה" לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר
בקשו להודות לאדם שמכר.
אמר המוכר :"להודות הן אפשר
לנהג שהביא הירקות מן הכפר."

אמר הנהג :"הריני מסמיק
עניין התודה נראה לי מצחיק.
לי להודות זה ממש מיותר,
כל התודה מגיעה לאיכר."

אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך
הם הלכו ואמרו "תודה" לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר,
בקשו להודות לאיש שמכר.
אחר כך הודו בחיוך מאושר
לנהג שהביא הירקות מהכפר,
ומיד בלי לחוס על זמנם היקר
הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.

שמח האיכר לשמוע תודה
"אך לא לי מגיעות הברכות", הוא הודה.
"טיב הירקות לא תלוי בי דווקא
אלא במזג האוויר, בסוג הקרקע,
בכמות הגשמים בחוזקם, מועדם
כלומר, אם להודות זה לא לאדם.
כי רק מי ששולט על טללים ורוחות
הוא אחראי על טיבו של מרק ירקות."

אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך
הם הלכו ואמרו "תודה" לטבח,
אחר כך נסעו לשוק וישר
בקשו להודות לאיש שמכר.
אחר כך הודו בחיוך מאושר
לנהג שהביא הירקות מהכפר,
ומיד בלי לחוס על זמנם היקר
הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.

ובסוף הם הודו למי ששולט
על חמה, אדמה ורוחות בל עת,
למי שאחראי על טללים וגשמים :
חן, חן, על מרק הירקות הטעים !!!

ומה איתנו??
כמה מאיתנו טרחו ע"מ להגיד תודה?
מה אנחנו עושים כשאנחנו צריכים להגיד תודה אבל לא מתחשק?!



מקור 7- מתוך הכרת טובה לאדם נגיע להכרת טובה לריבוש"ע ...
מידה זו של הכרת הטובה חשובה ויקרה לנו כל כך גם בגלל שהכרת הטובה לאדם תוביל להכרת טובה עמוקה יותר ונדרשת לא פחות- והיא- הכרת טובה לריבוש"ע, על כל החסדים שהוא גומל עימנו יום יום ממש. וזהו שורש האמונה בקב"ה"

איך ועל מה מכירים טובה לקב"ה?
איך הכרת טובה לאדם תגרום להכרת טובה לקב"ה??



אבל זה לא מסתיים פה, עפ"י פרשת וארא <אפשר גם שמות, תלוי מתי אתם מעבירים ת'פעולה, ואם יש לכם כח לחפש.. Smile >
מקור 8-פרשת וארא


לצלם את פרק ז' פסוקים יד-כ' בספר שמות.
או לחפש את הפסוקים המתאימים בספר שמות <תעזרו בספר- שיחות לפרשת שבוע של הרב נבנצל, הוא מביא את הנ"ל על פרשת שמות..=)>

למה משה מכיר טובה ליאור הדומם??

מקור 8ב-מדברי רבנים על הקטע המצורף (שמות ז, יד-כ')

* בהכרת טובה זו אין כל חשבון של תועלת עתידית, הכאת המים והעפר ע"י משה, עלולים לפגוע בנפשו שלו, במידת הכרת הטוב שלו.
שלושת סוגי הכרת טובה אלו- לקב"ה, לאדם ואף כלפי הדומם- הינם חלק מהבסיס לתורה. מידות טובות ובתוכן הכרת הטוב, הן משרתות לתורה. רק אדם הנזהר לנטוע בעצמו את המידות הטובות, יגיע לכך שהתורה תשכון בו.
נמצא, שאמרת חז"ל- "בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן" (בבא קמא דף צ"ב עמוד ב') לא באה רק להגן על הבורות מפני סתימתם, ועל אספקת מים כסדרה בעוד שנים רבות. היא באה להטמיע בתוך כל אדם את מידת הכרת הטוב, מידה זו חשובה ביחסים שבין אדם לחברו, בין אדם למקום וגם בין האדם לעצמו.
<מתוך העלון "שבת בשבתו" פרשת וארא, לא יודעת איזו שנה>

* והכרת טובה זו ממש מתמיהה, משום שהרי הוא לא בן אדם, ולא מסוגל לחוש בכאב. ושנית, הרי משה לא מנע מהיאור את ההלקאה.
ונסביר זאת בעזרת דבריו של הרב נבנצל-

"התורה מלמדת אותנו, שהכרת הטובה אינה מחווה עבור היאור אלא שאתה צריך את הכרת הטובה. הבעת התודה היא בראש ובראשונה- עבורך.
אם משה יכה דבר שגרם לו הנאה כלשהי, הרי שלמשה יחסר במידת נפש זו ונפשו לא תגיע לשלמותה!"
ולכן משה מכיר טובה גם ליאור למרות שהוא בכלל לא מסוגל לחוש בהכרת הטובה של משה.

* פרשתנו מפרטת חלק מן המכות אשר לקו בהם המצרים. 3 הראשונות התייחדו בכך שנעשו ע"י אהרן בלבד ולא ע"י משה, ואף הציווי היה רק לאהרן. חז”ל ביארו כי ב3- מכות אלו צריך היה להכות בעפר או במים, ואלו הרי סייעו למשה בעבר; המצרי, שהומת ע"י משה, הוטמן בחול, והמים החביאו את משה בתיבה. לכן נצטווה אהרון להביא 3 מכות אלו לבדו, כדי שמשה לא ישיב רעה תחת טובה.
כך אמרו חז”ל: "בורא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא" (ב"ק צב,ב; בור ששתית ממנו על תשליך לתוכו אבן). ונשאלת השאלה, וכי המים או העפר מרגישים בהכאתם? ועוד, וכי זו סיבה מספקת כדי שמשה לא יבצע מכות האלו? והתשובה; חז"ל לימדונו שכל פעולה שאנו פועלים, אפילו על עצם דומם כעפר או מים, הריהי משפיעה על פנימיותינו ומידותינו, ומשאירה בנו רושם וחותם, לטוב או לרע.
<הרב אבי אמסלם ראש כולל תורה מציון, מתוך העלון "שבת בשבתו " פרשת וארא התשס"ב>

זה קצת חוזר על עצמו, אבל.. שוב-
למה משה מכיר טובה ליאור הדומם??


צ'ופרים-
*
תודה אלוקים על כל מה שיש לי
על כל הדברים, ואפילו על מה שאין לי,
תודה שאני שומעת,
ןתודה שאני רואה
ואפילו אני מודה על זה
שאני לא הכי יפה
וזה טוב שגם רע,
שלפעמים עצוב וכואב
ואולי גם רטוב
תודה לך אלוקים כי לימדתני
דבר חשוב מאד...
רק אחרי שמרגישים את הרע
לומדים להעריך את הטוב....

* אני רוצה תמיד עיניים / נתן זך (שלמה ארצי שר את השיר הזה...!)
אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו כל דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא, כל כך מלא, יופי.

ואינני רוצה להיות עיוור ליופי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את יד באומץ ולא פחות
מכך, בסבלנות, סבלנות בלי די.

ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום - ולא רק לרגע -
שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד רגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל



הפעולה נערכה מתוך דף מקורות שערכנו ליציאה לברכת האילנות, אולפנית אמונה -אלישבע פר"ח, התשס"א. תודה רבה למורה חיה שטרסברג שדאגה לרוב המקורות (או לכולם..=))
אפשר להשתמש בחלק מהמקורות המצורפים, ולהוסיף את הקטע של הרמב"ם, (הלכות יסודי התורה ב',ב')- "...והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים, הגדולים, ויראה מהן חכמה שאין לה קץ- מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול..." ואז זה מתאים גם לברכת האילנות- ר"ח ניסן+ ו/או לטובשבט, ובכלליות, לאהבת הבורא ולהכרת טובה

מקורות נוספים:
שיחות לספר שמות- הרב נבנצל. (נראה לי ששם הוא מפנה גם לשיחות לספר בראשית) שיחה לפרשת שמות ואולי יש גם בפרשת וארא.
"אל המקורות"- דוד סלומון
חוברת "דעה" (דפי עיון והפעלות) של נחלת ש"י -חיספין בנושא הכרת טובה.

קטעים נוספים:
* שירי סוף הדרך- לאה גולדברג, 2 הבתים האחרונים-
למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נוגה פרי בשל
על החירות הזאת לראות, לחוש, לנשום
לדעת, לייחל, להכשל

למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי כתמול שלשום
לבל יהיה עלי יומי הרגל

*
יש בעולם הרבה דברים יפים
עצים ופרחים
אנשים ונופים
ומי שיש לו עיניים פתוחות
רואה יום יום מאה דברים נפלאים לפחות!

*
אך ישנו עוד כח עיקרי, אשר אם לא טיפחו בעולם הזה יחסר לו כל כח התמיחה לעולם הבא, והוא כח הכרת טובה. תהליך הצמיחה (הנאה גדלה והולכת מזיו השכינה) מותנה בהכרת חסדיו יתברך שבעצם תשלום השכר, ומי שאין מידת הכרת טובה שלו מפותחת כראוי, לא יכיר בזה את חסדיו יתברך (כי יחוש שהשכר מגיע לו) נמצא שהעולם הבא שלו ישאר בבחינת "עומדים" (הנאה קבועה ועומדת) ולא יתפתח לעולם לבחינת "מהלכים" (הנאה גדלה והולכת) ותחסר לו לגמרי בחינת החיים הנצחיים.
<הרב דסלר ב"מכתב מאליהו">

י"ד בסיוון תשס"ח 15:36
משחקים מלא משחקים כמו: חבושים, שני כלבים ועצם, וכאלה. אבל כל משחק עוצרים רגע לפני הסוף... ואז אומרים שכמו שהמשחקים לא שווים בלי הסוף, גם התפילה שלנו לא שווה אם לא נשארים עד הסוף.
י"ח בתמוז תשס"ח 23:46
הכנתי אוסף פעולות בנושא. מחולק עפ"י גילאים <העברתי את כולם> בהצלחה!!
הערה: הגילאים פה לא ממש קובעים. תלוי בשבט! אם יש לכם הארות\הערות מוזמנים להוסיף.
בהצלחה!!
חברים- רק תוכנית טלוויזיה?
נושא:
בפעולה הזו נתחיל עם הנושא הבסיסי- חברות וכיצד אנו מתייחסים לאחרים.  למרות שזה הכי בסיסי,  בכול אופן, הנושא הזה הוא עדיין נחשב כבין החשובים ביותר בחיים של יהודים בכול הגילאים. כמו שרבי עקיבא אומר- "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". ע"י כך שאנו משרישים את הערך של חברות אמיתית ומצוות בין אדם לחברו בחניכים שלנו, אנו נותנים להם את המתנות הכי חשובות מבין אלו שהם אי פעם יקבלו.
 
מטרה:
ללמוד מה זה להיות חבר טוב. להציג את המושג של 'חברה' והחשיבות שלה. ולהשריש  לחניכים את הערך של התייחסות לאחרים כפי שהייתי רוצה שיתייחסו אלי.
 
פעולה!
 
כיתות א'-ג'
כולם עומדים במעגל. כול אחד מקבל  כוס עם סוכרייה אחת.  המדריך יחזיק בידו קופסת סוכריות.
כול אחד בתורו אוכל מספר סוכריות שנקבעו מראש, ע"מ להגיע לסיבוב הבא.
 
כיוון שלכול חניך יש סוכרייה אחת, כולם יעברו את הסיבוב הראשון אשר דורש רק סוכרייה אחת.
 
עכשיו זה מתחיל להיות מעניין.
 
העבר בין החניכים את קופסת הסוכריות. על כל חניך לקחת מספיק סוכריות שלפי דעתם הם יצטרכו על מנת לסיים את המשחק.
מצד שני, הם לא יודעים כמה סיבובים יהיו או כמה סוכריות הם יצטרכו לכול סיבוב.
בין לבין,  בכול סיבוב המדריך יעביר סוכריות בין החניכים. לדוג' למי שיש הכי הרבה צריך לתת למי שיש הכי פחות..חוץ מ1.
לאחר כמה סיבובים תן לחניכים להחליף בינם לבין עצמם.
 
 
בתקווה שהם יבינו את הערך של שיתוף ויוודאו שלכולם יש מספיק סוכריות ע"מ להגיע לסוף הסיבוב.
 
מצד שני, זה הרבה יותר סביר שהם פשוט לא יבינו את זה ומספר ילדים יגמרו  בכך שאין להם מספיק סוכריות על מנת לעבור את כל המשחק.
 
ברגע שקבוצת ילדים יצאו מהמשחק או שכול הסוכריות נאכלו, משחקים עם הילדים את המשחק תופסת קפואה. כל הילדים אשר הפסידו במשחק הקודם הם התופסים. עליהם לתפוס את שאר הילדים ע"י כך שהם נוגעים בהם. ע"י כך שהם נוגעים בהם הם 'קפואים' ועליהם להישאר במקום עד שאחד השורדים נוגע בהם ומשחרר אותם מהקיפאון.
 
לאחר כמה זמן מפסיקים את המשחק כולם יושבים במעגל והמדריך מבהיר הערה פשוטה:  
ככול שהם נידבו לחבריהם סוכריות שמחק והשאירו אותם במשחק, כך היה יותר ילדים שיכלו להציל אותם במשחק התופסת.  ככול שהם לא עזרו לילדים במשחק הקודם, כך היה יותר תופסים בסביבה שיכלו לתפוס אותם.
 
הנקודה של המשחק היא מאוד פשוטה, אך שתהיה מודגשת חזק:
לא לעזור לחבר זה פשוט לא אופציה!
 
כיתה ד'-ו'
המשחק עבור כיתות א'-ג' יכול  לשמש גם בשביל הקבוצה הזו כגרסא מקוצרת מצורף לפעולה הבאה:
 
עוד לפני הפעולה הכן תגיות. על התגיות רשום אחד מתוך מבחר סוגי אישיות שניתן למצוא בכיתה. לדוג'- מלכת הכיתה, גאון, חביב המורה, קוול, גורם בעיות, צחקן וכו'.
תן לכול אחד מהחניכים תגית ואמור להם לעשות שני קבוצות של חברים אשר מבוססות על סוגי האישיות שהם חושבים שהם מתאימים להם. <לדוג' גאון הכיתה יכולים להיות חברים עם ה-קוול...>
לאחר שהם ביססו את הקבוצות שאל כיצד הם יתייחסו לאנשים מקבוצות אחרות.
האם הם:
יזמינו אותם לבית שלהם,
ידברו איתם בבית הספר,
יאמרו להם שלום על האוטובוס...
 
עכשיו, שנה את הסיטואציה,  מלחמה גרעינית פרצה וכולם מנסים להיכנס למקלט חירום הקטן של הבית ספר שלך.
למי הם יעזרו קודם?
האם הם יעזרו גם לאנשים שהם לא חברים שלהם? האם הם יסכנו את החיים שלהם בשבילם?
ומה אם רק מחצית מהאנשים יכולים להיכנס למקלט, מי יהיו השורדים?
 
נקודות חשובות להעלות לדיון:
  • המצווה של ואהבת לרעך כמוך.
  • אולי אנו לא חברים טובים עם כולם אך עלינו להתייחס אליהם יפה-  כפי שאנו היינו רוצים שיתנהגו כלפינו.
  • אנו לא מוגדרים כאנשים טובים אם פעלנו רק בשביל חברינו. אנשים שאינם החברים הטובים שלנו ראויים להגיע למקלט בדיוק כמו החברים הטובים שלנו!
  • ישנו איסור דאורייתא :על תעמוד על דם רעך"- אנו לא יכולים לעמוד בטלים ברגע שיהודי אחר בצרה. זה לא אומר שעלינו למות למענו אבל עלינו לנסות לעזור לו!
 
 
  
 
כיתות ז'- ח'
הפעולה הזו תעסוק במה שהכי רלוונטי לגיל הזה:
לחץ חברתי.
 
במקום משחק,  הבאתי סיפור ע"מ להעביר את הנושא. מתוך  "אזור הדמדומים".< בשביל הסיפור הזה, כמו בכול סיפור, זה הרבה יותר עובד אם אתה קורא את זה מראש ומעביר את זה תוך כדי אלתור, אם אתה רק מקריא את זה לילדים הם לא כ"כ ישימו לב>
 
אז הנה זה:
זה מאוחר בלילה כשג'ון מגיע הביתה. הוא בדיוק העביר יום ארוך במשרד וכול מה שהוא רוצה זה לאכול ארוחת ערב וללכת לישון. תוך כדי שהוא עובר בדלת הוא שם לב לזיהוי קטן ל-'אוךך' נוסף. הוא מגלה כי הארוחת ערב שלו בדיוק נשרפה. הוא מייד החל לצרוח על אשתו, "לאורה, כמה פעמים אני צריך לאמר לך שחייב להיות לי ארוחה טובה ומזינה מוכנה כשאני מגיע הביתה? את לא יכולה לעשות משהו אחד נכון?! אני  עובד כמו חמור יום שלם רק בשביל להביא קצת כסף  ע"מ לצאת מהחורבה הזו ואת לא יכולה אפילו לבשל ארוחת ערב נורמאלית?? " ויכוח נבע כשלאורה ענתה שגם לה היה יום קשה, היא בחודש השמיני להריונה וזה קשה למלא את כל המטלות שלה וגם לבשל ארוחות מושלמות.
 
לאחר ויכוח ארוך גם לאורה וגם ג'ון התיישבו על הספה תשושים. שניהם הבינו שאם רק היה להם קצת יותר כסף חייהם היו הרבה יותר קלים... הם החלו לחלום על היום שבו יהיה להם מספיק כסף בשביל שיהיה להם בית יפה עם גינה וכו'. לפתע, הדלת נפתחה פתאום ואדם עם חליפה שחורה נכנס פנימה והניח קופסא שחורה קטנה על השולחן. הוא פתח את הקופסא ובתוכה היה כפתור אדום. ליד הקופסא היה תיק מסמכים ובתוכה, כך הוא הראה להם, היה 5 מליון דולר.  "רק תנגעו בכפתור האדום", הוא אמר "וכול הכסף שלכם". ג'ון הושיט ידו ע"מ לנגוע בכפתור האדום והאיש תפס בידו "לפני שאתה נוגע בכפתור, מישהו היכן שהו ימות. אך אני יכול להבטיח לך שאתה לא מכיר אותו וכן אין לך מושג מי זה." עדיין, ג'ון היה מוכן ללחוץ על הכפתור אך אשתו עצרה אותו.
"יש לכם עד חצות מחר להחליט" כך אמר האיש והלך, בעודו משאיר את הכסף והתיבה על השולחן.
כל היום למחרת הזוג ישבו ודנו. ג'ון השתמש במבחר טיעונים: הוא בכול זאת ימות מתישהו, ואנו לא מכירים אותו בכלל, אנשים מתים כל יום ,  איזה הבדל עוד אחד יעשה...הכסף הזה יפתור לנו את כל הבעיות!!
לאורה לא הסכימה עם הטיעונים שלו וכך הם התווכחו שוב ושוב. שוב ושוב...
ס11:59 לאורה הייתה כבר הרוסה. "בסדר", היא אמרה, "לחץ על הכפתור." ג'ון לחץ על הכפתור. ברגע שהוא לחץ על זה התיק נפתח ודולרים התעופפו לכול עבר.
ג'ון ולאורה קפצו לתוך הערימה וצחקו על כך שלא יהיה להם יותר על מה לדאוג.
לפתע, האיש פרץ לתוך החדר מחייך. הוא הרים את הקופסא עם הכפתור האדום והסתובב על מנת לעזוב. ג'ון קלט מה הוא עשה ושאל אותו- "היי חכה! לאיפה אתה הולך עם זה?"
"למישהו אחר", ענה האיש, " אך אני יכול להבטיח לך שאתה לא מכיר אותו וכן אין לך מושג מי זה!!".
 
שאלות לדיון:
  • מה אתם חושבים על הסיפור?
  • מה הייתם עושים בסיטואציה של ליאורה?
  • את מי ניתן להאשים יותר, ג'ון או לאורה?
  • האם אי פעם היית בסיטואציה שמישהו ניסה לשכנע אותך לעשות משהו כשידעת שזה לא נכון לעשות?
  • מה עשית?
 
י"ט בתמוז תשס"ח 02:34
הקשבה!
מטרה:
התקשורת העיקרית בין שני אנשים- היא הקשבה.
במהלך היום, כשכולם רצים ממקום אחד לשני כשאנו מרגישים שיש לנו המו-ן דברים להספיק, אנו לא מקשיבים. אנו שומעים, אך לא מקשיבים. לא לעצמנו, ויותר מכך- לאחרים.
אני מקווה, שבפעולה הזו, נפתח קצת את ההבנה של החניכים להקשיב לשני, וזה יביא מעט את השכונה הקטנה, האזור שלנו, להיות יותר סבלניים, לשמוע, ולהקשיב גם לאחרים.

מהלך:
הושב את החניכים במעגל. עליכם לספור מ1-10. חוקי המשחק:
•שני אנשים לא יכולים לאמר את אותו המספר באותו הזמן.
•שתיים או יותר לא יכולים לאמר את אותו המספר.
•אתה לא יכול לאמר מספר אחרי שמישהו שיושב מאחד הצדדים שלך, אמר אותו.
•אסור לתכנן באיזה סדר אומרים את המספרים.
•כל פעם שעושים טעות, צריך להתחיל לספור מחדש.

אם יש לך הרבה חניכים, זה ייקח הרבה זמן, עד שהם יבינו שאם הם רוצים לספור עד 10, הם צריכים להקשיב. ו- "ולהשים עין". ברגע שהם יבינו את זה, הם יצליחו. אם אתה רואה שהם לא מצליחים, וממשיכים לריב, וצועקים אחד על השני- "שתוק! תפסיק לספור!" ודברים כאלה, הפסק את המשחק, ואמור להם להקשיב.
בחר חמישה מתנדבים. 4 מהם יוצאים החוצה ואחד נשאר בתוך החדר, ושומע את הסיפור שלך.

ספר לילדים בחדר סיפור בעל הרבה פרטים.
לדוגמא: "יום ראשון שעבר היה לי טיול. אז, התעוררתי בבוקר, לבשתי את החולצה האדומה שלי, לבשתי את החצאית הכחולה, והמכנסיים הורודות מתחת. ביקשתי מאמא שלי כסף לקנות כמה אוכל במכולת. אכן אמא שלי נתנה לי 50 שקל. למרות שהייתי צריכה 70. יצאתי מהבית שלי, ירדתי ברחוב, פניתי שמאלה, ואז ימינה לרחוב משיח בורוכוף, ואז פניתי שוב ימינה לרחוב ימין משה. משם כבר עצרתי מונית לבנה, אגב הנהג היה ערבי, היה כתוב מוחמד, והוא הוריד אותי ליד המכולת של יששכר. קפצתי למכולת, קניתי 5 לקקנים אדומים ו2 לקקנים צהובים. ושלושה חבילות ליקריש. אחת אדומה ושניים שחור. קניתי גם לחם, קל, חיטה מלאה, בגלל שאני על דיאטה, אה ומיץ תפוזים לאחותי יפה. ועוד כמה חטיפים לדרך. עתה חזרתי הביתה. הדרך הפעם הייתה שונה. במקום ללכת מחצית מהדרך- התקשרתי לאחי ראובן ובקשתי ממנו שיבוא לאסוף אותי מהיירקניה של בני. הוא אסף אותי וכך הגעתי ישר הביתה! אך איזה בוקר נפלא!

ספר להם סיפור מעין זה, לכולם, ועל המתנדב שנשאר בחדר לספר את אותו סיפור במדויק למתנדב השני. וכך מספרים עד שמגיעים למתנדב האחרון והוא מספר לכולם את מה שידוע לו.

לאחר שהם יסיימו, ספר את הסיפור המקורי. המתנדבים כמובן יהיו מופתעים לשמוע את הסיפור האמיתי, עם הפרטים המדויקים.

שאל את כולם- מדוע המתנדבים היו מופתעים?
כל אחד מהם שמע את הסיפור, אך לא שם לב לפרטים.
זה מה שקורה כשאתה לא מקשיב- אתה שוכח את הפרטים.

מה ההבדל בין שני המשחקים?
במשחק הראשון, כולם רצו לדבר, לאמר מספר, אם 'קפצת' ע"מ לאמר את המספר, הקבוצה מפסידה. במשחק הזה, היית צריך לשים לב, מה הולך מסביבך, ורק אז לאמר את המספר.

כעת נשחק טלפון שבור- כולם יושבים במעגל. המדריך לוחש מילה <עדיף מסובכת..> באוזנו של מי שיושב לידו. על אותו חניך להעביר את זה הלאה. עד שמגיעים לסיוף הסבב. ועל החניך האחרון לאמר את המילה בקול רם. מה שקורה זה שהמילה שאמרנו בתחילה היא לא אותה מילה שהחניך האחרון שמע.
במשחק הזה כל אחד שמע מה שהוא שמע, וזו הייתה הדרך שהייתה לו להעביר את המילה לאחר.

זה מה שקורה כשאנו שומעים לשון הרע. כולם צריכים לשמוע לשון הרע, אפילו אם זה לא ממש ענייננו. זה תמיד מעניין. בשביל לשון הרע, אנו תמיד שם לשמוע, ותמיד יהיה לנו זמן בשביל זה, אפילו אם זה לא מעניין אותנו.

שאל את החניכים- מה ההבדל בין שמיעת לשון הרע, ולהקשיב למישהו.
למה כולם מעדיפים להקשיב לדברים הלא טובים על אנשים, אך כשזה מגיע למצב שמישהו צריך עזרה, או שמישהו צריך אותך בשביל שתקשיב לכול הבעיות שלו, ורק להיות שם בשבילו, אנחנו לא שם?

הקרא לחניכים את הקטע הקצר הבא אודות הקשבה:
"ואני זוכר את אבא שלי, שתמיד העריך ואמר לי: "עלינו ללמוד להקשיב. מכול הלב. להקשיב לכולם. לאיש, לאישה, ילד, ילדה, חיה, עץ, ואפילו לעלה הקטן. תזהר! הרגע כמעט דרכת על פרח!".
אנשים חושבים שלהקשיב באמת זה מאוד קל, אתה לא צריך לעבוד בשביל זה או על זה. אך זוהי הטעות הגדולה ביותר.
על מנת לשמוע מכול הלב, צריך שיהיו לנו כוחות גדולים.
אם נלמד את עצמנו להקשיב, העולם יהיה הרבה יותר טוב.
זה על הקשבה.

עכשיו, קרא עם החניכים את ההלכה מהרמב"ם אודות לשון הרע:
"וגדול עוד יותר עוונו של המספר "לשון-הרע" , על חברו שלא בפניו, אפילו אם הוא מספר אמת. שהרי הוא משיאו שם רע בציבור.... זהו שהכתוב אומר: "לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך" . השווה הכתוב את המספר בגנותו של חברו לעומד על דמן. ומה משמע" רכיל" , זה ההולך כרוכל בין אנשים, שומע דברי גנאי על זה, ומספרם לזה" .


"אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם-הזה, ואין לו חלק לעולם-הבא: עבודת-כוכבים, וגילוי עריות, ושפיכות- דמים, ולשון-הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים: כל המספר בלשון-הרע, כאילן כפר בעיקר.... ועוד אמרו חכמים: שלושה לשון-הרע הורגת- האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו.
והמקבלו יותר מן האומרו" .

לאחר שקראת עם החניכים את הדברים האלו, אתה יכול לסכם:
לשמוע לשון הרע, הרבה יותר קל מאשר לשבת ולהקשיב לחבר. כשאתה שומע לשון הרע, אתה חושב שאתה לא עושה כלום, ואתה חושב שזה רק מידע מיותר.
כשאתה שומע דברים שאתה לא אמור לשמוע, אתה מעביר את זה לאנשים אחרים, ועד שזה מגיע לסוף, זה כבר לא נשמע כמו הסיפור המקורי, ואז, כל מי ששמע את מה שאמרת, חושב דברים רעים על אותו האדם שהלשון הרע היה עליו. אתה שומע, אתה מעביר את זה הלאה, ואז אתה שוכח מזה. אתה לא קולט כמה גדול הנזק שעשית כשרק- "שמעת קצת לשון הרע.."
אך, כשמישהו בא ומבקש ממך לשבת, ולתת לו את הזמן שלך בשביל להקשיב לבעיות שלו, אתה לא רוצה, בגלל שזה על הזמן שלך. כשאתה חושב על זה, אתה לא רוצה לשמוע על בעיות אחרות, יש לך את הבעיות האישיות שלך.
אנו צריכים ללמד את עצמנו להקשיב יותר, אפילו אם זה על הזמן שלנו, ולשמוע פחות לשון הרע. הנזק של לשון הרע הרבה יותר ארוך ומסובך.
אף אחד לא רוצה לשמוע על עצמו דברים מפי מישהו אחר.
כ' בתמוז תשס"ח 16:16
משיח!
מטרות: שהחניכים יבינו מעט אודות המשיח, מתי, למה ובשביל מה הוא יבוא.
עזרים: מעטפה עם סמלים, מעטפה עם 3 תמונות.
 
מהלך הפעולה!
 
משחק 1: "אני מחפש את המשיח"
אחד מהחניכים מסתובב בחדר ושואל חניך אחר "האם ראית את המשיח?" הילד עונה, "איך הוא נראה?"והילד הראשון מתאר אחד מהילדים בחדר. ברגע שהחניך המתואר קולט שמתארים אותו, עליו לרדוף אחרי הילד מסביב החדר וברגע שהוא מתפס, על הילד המתואר "לחפש את המשיח".
 
משחק 2:
בוחרים שני קירות מרוחקים זה מזה וכן מול אחד השני.
אחד מהם הוא גלות והשני- ישראל. החניכים עומדים בשורה צמוד לקיר- גלות, והמדריכים עומדים כל אחד במקום אחר בין הקירות עם ידיים מתוחות.
על החניכים להגיע מ-גלות לישראל כשהעיניים שלהם מכוסות מבלי להיתקע במדריכים.
אחד מהחניכים נבחר להיות ה"משיח" והעיניים שלו לא מכוסות ועליו לכוון את הילדים על מנת שהם לא יתנגשו במדריכים. ברגע שיותר מ-10 ילדים עוברים בשלום מחליפים את המשיח.
 
דיון:
בעיקרון, הנקודה של הדיון הוא להביא את החניכים שיחשבו על- מה תפקידו של המשיח ומה הוא ייצג <רעיונות: משיח כמנהיג דתי, מקרב את היהודים למצוות, מלמד תורה, אחד שיאחד את היהודים, או משיח כמנהיג צבאי, נאבק למען היהודים. משיח הוא כל אלה..>
 
"מה אתם חושבים כשאתם חושבים על המשיח? מה לדעתכם תפקידו?
עבור בין כל החניכים ושמע את כל התשובות.
 
העלה לדיון את הרשימה של הקריטריונים עפ"י הרמב"ם של מה משיח צריך לעשות בתחילה. <נספח 1>
 
עכשיו, פתח את המעטפות.
 
המעטפה הראשונה מכילה סמלים <חרב, תנ"ך, ענף של זית- סמלי שלום>. תן לחניכים לבחור את הסמלים שלדעתם משיח יסמל.
 
כעת פתח את המעטפה השנייה- היא מכילה 3 תמונות- אחת של חסיד, שנייה של תורה-מן <ניתן למצוא בגוגל תמונות> והשלישי זה של יהודי מחזיק בידו חרב ותנ"ך, תמונה נוספת תהיה של סימן שאלה.
בקש מהם לבחור תמונה שהם חושבים שזה מבוסס על מה שהחליטו לפני כן על מה שמסמל המשיח. החסיד הוא זה שמלמד תורה\מצוות, התורה-מן הוא מי שלוחם בשביל היהודים, והאיש עם התנ"ך והחרב בידו- הוא עושה את שניהם.
הכוונה של הסימן שאלה זה שאם הם לא מסכימים עם אחת משלושת התמונות ומצאו רעיון משלהם על מיהו המשיח. עודד אותם לבחור בסימן שאלה, כל השאר הם טובים אך וודא שהם חשבו רבות לפני הבחירה.
 
לבסוף קרא להם את "הכובע של משיח". <נספח 2>  שיר שמשאיר הרבה חומר למחשבה.
בהצלחה!!
 
 
נספח 1:
הרמב"ם מתאר את אישיותו של המשיח בשני מקומות: בסוף הלכות מלכים הוא מתארו כמלך, אשר הוא "הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו", מחזיר את עם-ישראל לדרך התורה, נלחם באומות-העולם המצירות לישראל, ובסופו של דבר מתקן "את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד"; ובהלכות תשובה מתארו הרמב"ם כנביא גדול וכמורה-דרך - "אותו המלך שיעמוד מזרע דוד, בעל חכמה יהיה יותר משלמה, ונביא גדול הוא, קרוב למשה רבנו. ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה'".
 
 
 
 
נספח 2:
 כובעו של משיח.
מחבר: רבי יצחק פייגנבאום.
"ליל הגאולה" הוכרז, ובכל בית-מדרש
שלמדו בו תורה, אם בפשט או בדרש
התנגנו חידושים ונישאו גם דרשות
ביידיש, עברית ,ובשפות חדשות.
בשמים ציווה אז בורא העולם:
"זה הזמן לשחרר את בני מסבלם !
משיח, קום נא ממקום מרבצך
ורד להציל את עמי - בטובך !"

עלץ המשיח, מהר התלבש
לארץ ירד במרכבת האש
דהר עד לבית המדרש הראשון
ופנה ליושבים בו בזו הלשון:
"אני המשיח ! באה הגאולה !
קול צקון-תפילתכם לרקיע עלה
ועכשיו מתחילה פה תקופה מעולה !"

פסק הניגון, נפלה שם דממה
חבורת הלומדים נראתה המומה
וכל דמות שהייתה על הספר רוכנת
בדקה את הזר, ובעין בוחנת.
"זהו לא המשיח" צחקק האחד
"כובעו מקומט, כמו נווד מפוחד"
ואחר העווה פרצופו כבטטה -
כובעו של משיח עם שוליים למטה?"

חשב המשיח: "עם כאלה חוקים
לא מפליא שהם כאן ואני בשחקים...
אעלה השוליים ואף אגהץ
ולא יעליב אותי שוב איזה לץ."
עמד לו לרגע לאור הפנס
ישר כובעו והחליק המכנס
ולבית המדרש השני כך נכנס.

"אני המשיח..." מילים רק הגה
ונדרש להציג תעודת מפלגה
שתעיד אם הוא שמאל או מרכז או ימין
כנדרש ממנהיג בעל אופי אמין.
"איזה כובע הדור !" "איזה בגד שחור !"
צחקו היושבים באולם מאחור
ובעודם מלעיגים בו בלא הפוגה
כבר החליף כובעו בכיפה הסרוגה.

"אי אפשר להפסיק משימות חשובות"
הרהר המשיח, פניו עצובות
"לא כל כך משנה מה מונח על ראשי,
אנסה מזלי במקום השלישי."
"אני המשיח..." החל להסביר
אבל שקט מתוח עמד באוויר
"אתה המשיח? לא יעלה על הדעת !
מי שמע על משיח ללא שחור המגבעת?"

"דווקא יש לי מגבעת" גנח המשיח
ומיהר כובעו הישן להניח
אבל כל הקהל הקדוש שוב צחק
ואברך מצוין שם קרא ממרחק:
"איזה כובע הפוך, אולי גם הראש?
אם אף כובע ישר לא תדע לחבוש,
לקבל מלכותך מאיתנו תדרוש?"

הבין המשיח - זמנו לא הגיע
ופנה לדרכו חזרה לרקיע
אך פתאום הקיפוהו המון יהודים
חילונים, מסורתיים ,והרבה חרדים
חברים מן השמאל, הימין, ומרכז
כל אחד בנפרד בבגדו נאחז
"חכה, אל תלך, זה הכל אשמתם !"
ואיש על רעהו הרימו ידם.

התעצב המשיח: "אינכם מבינים"
מרכבתו כבר פונה אל שמי עננים
"חשוב ונפלא הוא לימוד התורה
אך נראה כי שכחתם דבר במסורה"
הסתכלו היהודים זה בזה במבוכה -
ממה בדיוק אין הדעת נוחה?

אמר המשיח: "הקשיבו היטב
ואתכם אלמד לכוון את הלב:

למעט בדיבור, את הנפש לפתוח,
איש את רעו לאהוב, ולסלוח.
דתיים, חילונים - יהודים הם כולם
אהובים כמו בנים על בורא העולם.

אם אתם מבקשים כבר לגאול את העם,
פתחו את לבכם וקבלו את כלם.
אהבו שכניכם ודברו בשבחם,
והקפידו רק על זאת - אהבת חנם !"
כ"ב בתמוז תשס"ח 02:04

שלום, אני ישראל! זוכרים אותי?!

אני, מהרגע שנולדתי, הייתי ילד מיוחד. קודם כל, זה שנולדתי במדבר ולא באיזה בית חולים מסודר- זה כבר משהו. חוץ מזה, אבא שלי הוא אלוקים, וזה ממש יחוס! בגלל זה, כבר שהייתי בין חמישים- עשיתי יום הולדת וקיבלתי מלנטאלאפים מתנות... ליתר דיוק 613 מתנות יקרות יקרות!

ומי נתן לי אותן?

אבא! את כולם נתן לי, ובעיניים חמות ציין שאני צריך לשמור עליהן טוב, וכשאדע לשמור עליהם היטב- אבא יעזור לי ויתן לי מכל טוב בעולם. תתפלאו, אבל זה הדבר היחידי בעולם שביקש ממני!

<סתם בינינו, חלק נתן ממש בידו הקדושה וחלק נתן לאחרים לתת לי...העיקר שיש לי המון, ברוך ה'..>

 

טוב, לא כל יום מסיבה, וחוזרים לשגרה, תינוק, תינוק- אבל המשכתי במסע. האמת היא שהיה לי ממש טוב להשתזף ולהסתלבט, לשחק בצעצועים ולקרוא ספרים חדשים שאבא נתן לי. אבא פינק אותי כל היום, גלידות, אבטיח, מה לא?!

 

כשהייתי כבר בין 40, אבא אמר שאני כבר גדול ואני צריך לדעת לדאוג  לעצמי לחיות חיים יותר מסודרים. בעצם הוא אמר שאני צריך...להגיע הביתה!

האמת היא, שאהבתי את המדבר ומאוד רציתי להישאר בו. מאד נהנתי מהפינוק והטיולים ופחדתי להתחיל לעבוד. אבל כיוון שאבא חכם וגדול- החלטתי שאפשר לסמוך עליו, התחלתי ללכת.

 

כשנכנסתי הביתה, ממש הייתי ילד טוב. דאגתי יומיום להשקות את העציצים, לנגב אבק, ובאופן כללי- דאגתי שהבית יהיה מסודר. אכסנתי את כל המתנות היקרות שקיבלתי בזמנו מאבא תוך זהירות מרבית. כיוון שהיה לי הרבה סוגים, שמתי כל אחד במקום המתאים לו. חלק במטבח, חלק בסלון, חלק במקלחת, בארון- לכולם הקדשתי חלק בבית!

 

לאט לאט התחלתי לשכוח את חשיבות המתנות שאבא נתן לי., ואת בקשתו היחידה והמיוחדת. נשברה לי המכונית, הוצאתי עין לבובה, אבדתי המון חלקים מהלגו. ספר אחד נפל לי מהחלון, ואת הטטריס בכלל לא מצאתי. ובכלל לא התרגשתי מזה, כי יש לי עוד המון צעצועים! אבל אבא כעס, כעס ממש. אף פעם לא ראיתי אותו ככה! הייתי כזה ילד רע הילד הרע שבתוכי, לא אני. ואבא כעס וגירש אותי מהבית, ואני נשארתי בחוץ, לבד, בקור, בוכה... כל הלילה ישנתי על ספסל בגן הציבורי, ובבוקר כאב לי הגב נורא, והייתי מצונן!

 

אבא אמר לי שעוד לא למדתי את הלקח שלי והוא לא מרשה לי לחזור הביתה, והוא השאיר אותי כמעט שבוע בחוץ...ומיום ליום החמיר מצבי עד שיום אחד בא אבא ומצא אותי בפינה קטנה ברחוב צר, ואמר: "בוא ילד, בוא הביתה.."

 

כמובן שרצתי הביתה! אך הראש כאב לי והרגשתי לא טוב. וכשקמתי מהמיטה- התנדנדתי כולי, ורגל אחת דרכה על השנייה, ונשכתי את הלשון, והידיים לא הגיעו לשיתוף פעולה. הרגשתי שאני לא שולט בעצמי, והן מרביצות. אולי אלה מחיאות כפיים? לא!!! אני יודע את ההבדל!

 

אבא אמר לי שפה הוא לא יוכל לעזור לי, ואולי טיפול בחו"ל יועיל ואני אירגע ואחזור לעצמי כמו שהייתי פעם, ילד טוב, בריא ושלם!

 

יצאתי לחו"ל.

האמת- די יפה שם. אבל הצרות האמיתיות רק התחילו. בגלל חילופי מיזג האוויר- כל הגוף כאב. אני לא רגיל לטמפרטורות כאלו. מרוב שהיה נורא, התחלתי ללכת כמו איזה ברווז, עם ידיים ורגליים פסוקות.

אנשים כבר ממש תהו על קנקני. אוי, מה לא היה לי? כאבי בטן, ראש, כליות, ראות, עיניים, מעיים, לב, מה לא?! כל מה שיש...חולה!!!

לפעמים התקפות חזקות, לפעמים פחות. כל פעם במקום אחר. אבל תמיד זיפת...עברה עלי תקופה ארוכה וקשה, ולא האמנתי שיהיה לזה סוף. האמת היא, שכששכנתי בבית החולים, מידי פעם נזכרתי באבא, אך לרגע. והרגעים האלו חלפו כ"כ מהר, עד שלפני איזה 100 שנה, אני חושב שזה היה בהתקפת הלב האחרונה שלי- ראיתי פתאום לנגד עיני את דמותו של אבא. ככה, ברור-ברור!

 

אולי זה כלום? אולי..אבל אני באמת חושב שראיתי אותו. והוא מלמל משהו. נדמה לי "בוא..." לא יודע, אולי זה בגלל  שרציתי כל כך שיקרא לי, אז דמיינתי כל איש ברחוב לאבא שאומר "בוא...". הייתי קרוע בתוך עצמי והתלבטתי ארוכות. ללכת? הוא מחכה לי? יש סיכוי להירפא? המחשבות אכלו אותי מבפנים.

החלטתי להושיט יד- ולבדוק את העניינים. פתאום הרגשתי איך התחיל לזרום בה דם. זה כמעט שכנע אותי, אבל אתם יודעים איך זה בעיות טכניות! אתה כבר כמעט יודע שאתה רוצה ורצוי- אבל את רגל שמאל לא הצלחתי להזיז. ממש שותקה, כאילו לא קשורה אלי! לקחתי בחשבון אפשרות של פירוד לצמיתות. ממש לקטוע? שאלה רצינית!

 

כל האיברים היו חלשים. גם אלו שכבר רצו והצליחו לזוז לא הצליחו למשוך את כל הגוף אחריהם. ואני תקוע, קרוע במעבר, מפורק כולי. החלק האקטיבי שלי הצליח לזוז, אך גם בבית לא בא על סיפוקו.

 

 הוספנו ופגענו אחד בשני, ואחר כך החלו הויכוחים של: איפה המקום של כל אחד בבית? וכמה אוכל הוא צריך? וכמה מים כל חלק יקבל? ובאיזה מרחק מהתנור ישב כול אחד?

כל אחד רצה להבריא את עצמו. מי ישלוט? מי המנהיג? מי שווה יותר? מי יותר חשוב? מה יותר חשוב?- כל אחד חושב שהוא הכי חכם, ושיעשו מה שהוא רוצה!

 

"כרגע חשוב לשטוף ידיים" לא, "הרגל רוצה לרוץ" ו"- זה הרבה יותר דחוף!". בקיצור- מרביצים ונשארים בויכוחים, הבית שלי הפך לגיהינום של צעקות. לפעמים תמהתי- בשביל זה עשינו את המאמץ לשוב? אפשר לחשוב, זה לא יותר טוב ממה שהיה בחו"ל, שם רבנו על תנאים מסודרים, מה קוראים לזה אידיאלים, דעות. מצחיק. לא, לא...זה עצוב. אפילו פעם הגענו למצב שאחד רצה להכות את השני, להכות אותו, לסלק אותו מהדרך...מה קורה לנו? צועקים, מגדפים, שונאים של ממש!

 

רגע...אמממ...רגע, רגע, מה אני מדבר על עצמי בלשון רבים?? אני אחד, לא? אני לא איברים נפרדים! אני גוף אחד!

 

איך אוכל בלי לב, ראש, גפיים, ציפורניים...

 

פתאום הבנתי שאני אחד-

 

אני אותו הילד המיוחד והמושלם!

 

הבן היחיד של ריבונו של עולם!

ד' באב תשס"ח 03:06
נושא הפעולה: השנים הקודמות לחורבן.

מטרה: מטרת הפעולה הזו זה לתת לחניכים קצת ידע אודות השנים עד החורבן. ישנם הרבה סיכויים שהחניכים לא ידעו כ"כ הרבה על התקופה הזו.

נקודות לדיון:
הפירוד בין יהודה לישראל.
המלכים השונים שמלכו.
שלטונו של חזקיה, הצרות שלו עם סנחריב ואספקת המים שלו לירושלים.
מנשה, שיעבוד לאלילים של יהודה.
תוך זה שהבנת ההיסטוריה של אותה תקופה זו המטרה המרכזית של הפעולה, המשחק ינסה להוכיח כיצד הפירוד בישראל גרם לרע לעם היהודי.

כיתות: א'-ו'.

מתודה: בחר משחק שמערב שני קבוצות, כל משחק, זה לא משנה!
תן לכול קבוצה חוקים שונים למשחק. אל תאמר להם כי נתת להם חוקים שונים.
לדוג': בואו נאמר שאנחנו משחקים הדגל. אמור לקבוצה אחת כי אסור להם להחביא את הדגל, הם חייבים להשאיר את זה במקום בולט. אמור לקבוצה השנייה כי מותר להם להחביא את הדגל איפה שהם רוצים. אמור לקבוצה אחת כי מותר להם לשמור על הכלא ולקבוצה השנייה שאסור. אמור לקבוצה אחת כי ע"מ לברוח מהכלא הם צריכים להיתפס ולקבוצה השנייה- הם לא צריכים. אמור לקבוצה אחת כי הם צריכים לתפוס את הקבוצה הנגדית ע"מ לשוח אותם לכלא. אמור לקבוצה השנייה כי עליהם לסחוב את הנתפס מהקבוצה הנגדית לכלא.
שוב, לאו דווקא בדגל..המשחק ממש לא משנה. הנקודה היא להראות כי להיות עמים מפוצלים יכול לגרום להרס וחורבן.
על היהודים לנהוג כעם אחד ופועלים למען מטרה אחת. פיצול בעם גורם להרבה יותר חמור מאשר שני מנהיגים שונים, זה גורם לשני עמים שונים. הדרך חיים באותה תקופה לא הייתה טובה ליהודים כלל וכלל ובסופו של דבר זה גרם לחורבן הבית.


סיכום:
כיצד הרגשתם כשהקבוצה השנייה שיחקה עם חוקים משלהם?
האם הרגשתם ששיחקתם משחק יחד, בשביל מטרה מסויימת? <כיף>
אם לשחק משחק עם שני סטים של חוקים במשחק אחד היה קשה, האם אתם יכולים לדמיין שני סטים של חוקים ושני מנהיגים שונים בעם אחד?
האם אתם חושבים שהפירוד בישראל גרם לחורבן? אם כן, איך?
עכשיו הגיע הזמן לקצת שיעור היסטוריה. הילדים בתחילה אולי לא כ"כ יתעניינו, אך נסה להפוך את זה לכיף ומעניין.

הכי טוב יהיה אם המדריכים ידפדפו בסוף מלאכים א' ותחילת מלאכים ב' על מנת לרענן את הזכרון על אותם זמנים.

הנה כמה מובחרים:

הפירוד בין יהודה וישראל

מלכים שונים מולכים על שניהם <שניהם לא היו משהו..>

חזקיה מולך על ירושלים.

סנחריב עושה מצור על ירושלים.

הוא חוזר לעמדתו הקודמת על מנת להלחם באומה אחרת.

נבואתו של ישעיה חוזרת

כשצבאו חוזר הם מובסים ע"י מלאך ה'.

חזקיה מייצר אספקת מים לירושלים.

מנשה, מלך יהודה משפיע על האנשים שלו לסגוד לאלילים ומוביל לחורבן.
ה' באב תשס"ח 14:05
מרכזיות של ירושלים ובית המקדש

כיתות א-ו

מטרה: ללמד את החניכים את התפקיד המרכזי שבו ירושלים משחקת בעולם היהודי, וכיצד רואים זאת בעלייה לרגל ובשמונה עשרה.



מהלך הפעולה:

1. כולם יושבים במעגל. במרכז, מישהו יושב עם עיניים סגורות. לידן ישנה קופסא מלאה בכרטיסים. כל הילדים צריכים לנסות ולקחת כרטיס מתוך הקופסא. <מותר להם לקחת כרטיס רק פעם אחת בכול פעם..>

אם הילד באמצע שומע רעש מסביבו הוא צועק- 'פריז' ומצביא לעבר מקור הרעש לדעתו. כולם קופאים במקום וכול מי שעמד במקום שהוא הצביע על..עליו לשבת באמצע. המטרה היא להגיע למרכז ולאסוף כמה כרטיסים שהם יכולים בלי שהם יתפסו. מי שמצליח לאסוף הכי הרבה כרטיסים- הוא המנצח.



במשחק, האמצע מסמל את ירושלים ועד כמה כולם מנסים להגיע לשם.



אך למה אנו רוצים לעזוב?



2. המשחק הוא בסגנון של תופסת. שני ילדים הם התופסים וצריכים לתפוס את שאר הילדים. לכול ילד יש כרטיס. ברגע שהוא נתפס הוא צריך לתת לתופס את הכרטיס. אז, עליו לחזור ל'בסיס' ולקבל כרטיס נוסף מהמדריך ע"מ להמשיך לשחק. לחניכים יש שלוש הזדמנויות ע"מ להישאר במשחק. הילד האחרון שנשאר במשחק הוא המנצח.



הסבר לחניכים כי 'הבסיס' הוא בית המקדש. ובמשך השנה אנו חוזרים לביהמ"ק על מנת לחדש את המצברים, 'לטעון את הבטריות', ולהוסיף ברוחניות. רואים את זה במיוחד בעלייה לרגל שעושים שלוש פעמים בשנה, בשבועות, סוכות ופסח. אבל רגע, היום אין עלייה לרגל. אז מה אנו עושים על מנת להשאיר את ירושלים במחשבה שלנו?



3. הושב את הילדים בעיגול. המדריך מספר להם סיפור ומדבר למשך 25 שניות, בצירוף המילה ירושליםבהמ"ק בסיפור שלו. כעת, בחר באחד החניכים להמשיך את הסיפור, ואותו חניך מקבל גם 25 שניות לדבר <תמדדו את הזמן..> ועליו להשתמש גם במילה ירושליםבהמ"ק בסיפור. נסה לעשות את הסיפור מטורף ככול האפשר. המדריך עוצר את החניך כשהזמן נגמר ובוחר חניך נוסף שימשיך.





אח"כ, שאל את החניכים אם החזרה על המילה ירושלים גרמה להם לחשוב על ירושלים בכלל. עכשיו, השווה את מה שבדיוק עשית איתם למה שהם אומרים בתפילה. שאל אותם- איפה מזכירים את ירושלים בתפילה? זה שאנו אומרים- "ולירושלים עירך" ו- "את צמח דוד" כל יום, 3 פעמים ביום, מזכיר לנו את החשיבות של ירושלים ואיך שעלינו לחשוב עליה ואיך שזה באמת המרכז והמוקד של מה שהיהודים חושבים על.

האם תפילה זה הדבר היחיד שאפשר לעשות? האם אנחנו יכולים לעשות דברים נוספים <ביקורים, פעילות למענה, לחיות שם..>?





סיכום: ירושלים היא המרכז והמוקד של החיים שלנו כיהודים, לכן עלינו לחשוב עליה כל הזמן. זהו מקום של בית המקדש, היכן שאנו יכולים להיות קרובים לה', לכן נסיעה לשם עוזרת לנו 'לטעון' את הבטריות הרוחניות שלנו. אפילו בלי בית המקדש, שהוא המוקד שלנו- עלינו למרות הכול להשאיר את ירושלים במחשבה שלנו.





כיתות ז-ח
מטרה: ללמד את החניכים על המרכזיות של ירושלים ובית המקדש, ועד כמה עלינו תמיד להמתמקד עליהם <בין אם לגור שם ובין אם לשוב עליהם.>
מהלך הפעולה:
שאל את החניכים אם הם היו אי פעם בעיר מרכזית בארץ כלשהי? מה הופך אותה לעיר מרכזית? התשובה הנכונה היא- בגלל מה שיש בה. לדוגמא- וושינגטון היא עיר הבירה של ארצות הברית, כיוון שהבית הלבן נמצא שם, והנשיא גר בבית הלבן. אפילו יש בוושינגטון מרכזים פוליטיקטים חשובים.
דמיינו שלפתע הנשיא מחליט לקום ולעזוב את הבית הלבן לאיזן עיר מרוחקת בארה"ב.
קצת אח"כ כל היועצים שלו וכול השרים שלו יחליטו גם הם לעבור לאותו מקום. אחרי כמה שבועות, לא יהיה יותר בית לבן ווושינגטון לא תהיה חשובה יותר. האם וושינגטון תמשיך להיות עיר הבירה של ארה"ב או שהתואר הנכסף יעבור יחד עם הנשיא לאותה עיר קטנה ועזובה?
התשובה הכי סבירה היא שהתואר- עיר הבירה יחליף מקום, למה?

וושינגטון היא העיר הבירה רק בגלל האנשים שגרים ועובדים בה. ברגע שאותם אנשים יעזבו, העיר כבר לא חשובה. לאחר מספר שנים, המון אנשים פשוט ישכחו היא הייתה העיר הבירה של ארה"ב. למעשה, המון אנשים אפילו לא שמים לב שפילדלפיה הייתה פעם עיר הבירה של ארה"ב..יתר על כן, וושינגטון לא הייתה קיימת כשארה"ב נהפכה למדינה.

דיון: לפני 3000 שנים, מה הייתה העיר הכי חשובה ומשמעותית עבור היהודים? התשובה היא כמובן- ירושלים. אז, מה בנוגע לירושלים? מה הפך אותה לעיר כה מיוחדת?
חז"ל מלמדים אותנו שלירושלים יש היסטוריה עוד מהעקדה, שקרתה על מה שנקרא היום- הר הבית, ואפילו עוד מהימים של בריאת העולם <הגמרא מביאה דיעה שכשהעולם נוצר, הוא 'צמח' מירושלים, מתוך אבן השתייה..>
בימי המקדש, ירושלים שיכנה בתוככה את בית המקדש, המרכז של החיים היהודיים של האנשים היהודים- היכן שכול עמ"י הגיע שלוש פעמים בשנה לעבוד את ה'.
בית המקדש היה המקום הכי מקודש בעולם, ולכן ירושלים הייתה העיר הכי מקודשת בעולם. אך, כשבית המקדש הוחרב לפני 2000 שנה- מדוע ירושלים עדייןף כמו שהיא תמיד הייתה, העיר הכי חשובה ליהודים? מדוע היא לא נהפכה פחות מרכזית כמו פילדלפיה? חוץ מכמה פילדלפים, אנשים לא שמרו על התקווה שיום יבוא ופילדלפיה תשוב להיות עיר הבירה של ארה"ב. אך עם ירושלים, אנו מעולם לא שכחנו ומעולם לא הפסקנו לקוות. אנחנו מאמינים, ותמיד האמנו, שנשוב אליה, והיא תשוב להיות הבירה והבית שלנו.

שאל את החניכים:
רגע, חכו שנייה, אנחנו, היהודים, שבנו לירושלים, וזו הבירה של המדינה היהודית. אז, אלפי שנים, היהודים חיכו להזדמנות- עכשיו היא בידינו!
מה אנו עושים עם זה? למרבה הצער, ישנם רבים מאיתנו שיש להם הרבה דברים שמונעים מהם לשוב אליה. אז עד שאנו נוכל לשוב אליה- איך נשאיר את ירושלים במחשבה שלנו? בחיים שלנו?
שאל את החניכים- מה יכול להיות ומה הם עושים ע"מ לחשוב על ירושלים להשאיר אותה במוקד חייהם <מתפללים לאיחודה, קוראים חדשות עליה, מבקרים בה, תולים שלט 'מזרח' וכו'>
שתף את החניכים באיך שאתה- המדריך, משאיר את ירושלים במוקד בחיים שלך, שתף את החניכים בסיפורים אישיים על ירושלים.

סיכום:
כיוון שבית המקדש הוקם בירושלים, ירושלים הפכה להיות המרכז של חיים יהודיים. אף לאחר חורבן הבית, יהודים המשיכו להתפלל עליה, והאמינו כי יום אחד נחזור לשלוט על ירושלים ונשוב לבנות את בית המקדש. כיום, בימים שלנו, אנו יכולים לא רק להתפלל על ירושלים, אלא לגור שם או לגור במרחק מאוד קרוב! מה שלא יכלו לעשות פעם! ולאלו שלא יכולים לעשות זאת עדיין, זה חשוב להשאיר את ירושלים אצלנו כהמוקד של חיינו וכן גם ארץ ישראל. וכמו שרבי נחמן מברסלב אומר- "לכול מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל!"


כיתות- ט'-יב.



מטרה: שהחניכים יבינו למה כל היהודים, בין אם דתיים ובין אם חילונים מרגישים קשר לירושלים ורואים בה את המרכז של היהודים בעולם.



מהלך הפעולה:

הראה לכולם את התמונה של הצנחנים בכותל ב-67. בקש מהחניכים לזהות את התמונה. האם הם ראו אותה לפני כן ומה הפך את התמונה לכול כך מפורסמת? מה התמונה הזו מסמלת? מי הם חושבים החיילים האלה הם? מה הם חושבים הרקע שלהם? למה הם כל כך מרוגשים על כך שהם הגיעו לכותל?

אם החניכים לא יודעים, אמור להם כי יכול להיות שאותם חיילים מגיעים מרקע חילוני לחלוטין, ללא קשר רציני לתורה ולמצוות.

למה אותם צנחנים חילונים, שמעולם לא היו בירושלים לפני כן <הם נולדו מתי שירושלים הייתה תחת שלטון ירדני> כ"כ מתרגשים- לירושלים אין שום משמעות דתית בשבילם?





קרא לחניכים את הקטע הקצר הבא שכתב אחד מאותם צנחנים על החוויה שלו באותו היום:



"לחמנו בקדש (1956), ושחררנו את הכותל בירושלים ('67), והיינו היחידה הראשונה שחתכנו את תעלת סואץ ('73), ואפילו לחמנו במלחמת לבנון ('82), עד שכמה צעירים העיפו אותנו החוצה," אמר יוסף שוורץ, 70, שאמר שכולם הכירו אותו רק בכינוי יוסקה בלאגן. "תמיד הייתי איש אתיאיסטי, אך כשעמדתי בפני הכותל המערבי הבנתי שאני שייך לעם היהודי."





איזה קשר אותם החיילים מרגישים לירושלים ולכותל? למה?



דיון:

נסה לבסס עם החניכים את הסיבות- למה אנו מרגישים קשר לירושלים ולכותלבהמ"ק. מדוע המקומות האלו הן המקום המרכזי של העולם היהודי? ירושלים נקראת "העין של היקום", שאל את החניכים מה הם חושבים הכוונה של זה. מה בהמ"ק מסמל? <הקשר שלנו לה', תפילה, קורבנות, אחדות, קדושה, אור לגויים...>



אך בהמ"ק וירושלים גם משמעותיים ברמה הלאומית. יוסף שוורץ <הצנחן> אמר שדרך הכותל הוא הבין כי הוא שייך לאומה היהודית. למרות שהוא החשיב את עצמו כחילוני, יוסף עדיין הרגיש כחלק מהאומה היהודית דרך הקשר שלו לכותל. היכן עוד אנו רואים את ירושלים ובית המקדש משמעותית גם מבחינה דתית וגם מבחינה לאומית?



תשובה אפשרית: שלוש פעמים בשנה, אנו חוגגים את שלושת הרגלים. כיוון שאין לנו את בהמ"ק אנו רואים רק את ההיבטים הדתיים של החגים- בפסח אנו אוכלים מצות, בשבועות אנו חוגגים את מתן תורה, ובסוכות אנו נוטלים את הארבע מינים. למרות זאת, בזמנים של בית המקדש, חוץ מלחגוג את ההיבטים הדתיים של החג, היהודים גם כולם באים ביחד כעם. דמיינו שכול יהודי ארצות הברית וקנדה קמו והגיעו כולם לניו ג'רזי, לכמה ימים. דבר ראשון, מה ייקח להם ע"מ לשכנע את כולם לבוא למקום אחד מסויים בזמן מסויים? למרות שזה יהיה קצת <הרבה!!> צפוף, יהיה ממש מגניב לראות את כול אותם היהודים במקום אחד. אם היית גר בניו יורק ויש לך חבר מלוס אנג'לס יש לך זמן להיות יחד איתו באותו מקום במקום להפסיד חבר רק בגלל מרחק, אתה תחזק את החברות ביניכם בזכות החג. ברור שזה היה הרבה יותר מאשר סתם לראות איזה חבר- זה היה חוויה שהביאה ליחד את כל היהודים מכול העולם ע"מ שישרתו את ה'.



סיפור: יש איזה סיפור שבמקור הוא שיר של ילדים על ילד שהופרד ממשפחתו בזמן השואה, ולפני שהם הופרדו ההורים תמיד אמרו לו שידאג לעצמו וישאר נאמן ליהדות. הילד ניצל ופרש את המסר של ההורים שלו שהוא צריך לעבור לישראל, הארץ של היהודים, ולגור בירושלים, המרכז. יום אחד, בשעה שהתפלל בכותל, הוא שמע איזה איש זקן מתפלל עבור בנו, והוא הבין שהוא היה אביו. הוא התאחד אז עם אביו וגם אימו, שניצלו בשואה.



העזר בסיפור הזה להראות איך ירושלים וישראל הם המפתח של האומה היהודית.

כ"ה בחשוון תשס"ט 22:14

1) היכרות-פשוט היכרות,כל אחד אומר את שמו, איפה הוא לומד ומה הוא מצפה מהמדריכים.

2) לאכול סוכריות -שמים חבילת סוכריות בקופסא אטומה כך שהחניכים לא רואים איזה צבע הם לוקחים.כל חניך בתורו ניגש לקופסא ולוקח סוכריה אחד עם צבע מסוים.

מחליטים שכל צבע יהווה דבר אחר.למשל:

אדום-לספר בדיחה

ירוק-לספר פאדיחה

צהוב-שלוש עובדות עליך

כחול-תחביבים

3משחק -7 צעדים

4 איזה דבר קטן על הנושא של השבט

י"ג בטבת תשס"ט 14:30

נותנים לאחד נייר כסף שבתוכו נייר, ואומרים לו לשמור אותו.

מספרים את הסיפור על האדם שאכל וופלים בתחנת רכבת, ואז קם וגילה שמישהו יושב ואוכל לו את הוופלים, ובסוף הוא מצא את הוופלים שלו בתוך התיק...

אפשר ורצוי להוסיף עוד סיפור אישי שקרה שהאשמת חבר או משהו כזה, ובסוף גילית שאתה האשם...

בסוף אומרים לחניך שהבאת לו את הנייר, לחפש נייר אצל אחד מהאנשים, וכמובן שהוא לא יחפש אצלו...

 

(אני יודע שזה לא מובן...
לשאלות, אפשר במסר אישי...) 

י"ג בטבת תשס"ט 14:42

כשיש מריבות בשבט, קבוצה נגד קבוצה, נידוי של חניך וכו'....

סוג של גיבוש, קצר, ונראה לי שקולע:

מביאים פאזל מנייר, ונותנים לכל חניך חלק, ואחרי שהם מרכיבים אותו, מחסלים איתם חשבונות.

ז"א, לוקחים את החלק של משה, מקמטים אותו, בגלל שהוא הפריע אתמול בפעולה.

את החלק של מאיר זורקים, כי אתמול הוא הציק לחבר.

ככה עושים לכולם, עד שחלק אחד נשאר, ומראים לכולם כמה הפאזל "מושלם" בלי כל המעצבנים האלה....

י"א בשבט תשס"ט 23:08

לתת להם לשחק, או לעשות משהו אחר, שיגרום להם להתווכח...

פעם אחת אתם נותנים להם לשחק ולהתווכח, ופעם אחת אתם שמים שופט, וקובעים איתם שמה שהשופט מחליט, זה מה שעושים, ולא מתווכחים.

מראים להם שהרבה יותר נחמד והגיוני, שיש מישהו שקובע...

א' בניסן תשס"ט 23:48
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך ח' אייר תשע"א 22:04

בעקרון חסר לנו משחק אחד אז נשמח לרעיונות..

בהתחלה משחקים משחק שבו יש חוט והם עומדים בצד אחד ובצד השני המדריכים עם משהו ביד. אומרים שכל פעם שמישהו עובר את החוט הוא מקבל עונש(תהיו יצירתיים).. בהתחלה יש למדריכם דברים מעאפנים ואפחד לא עובר. אחרי זה ממשיכים לעשות דברים יותר שויים(אוכל וכו..) והחניכים עוברים כי זה שווה, ובעצם עוברים את הגבול.

אחרי זה מקריאים את הסיפור בארץ יצוריהפרא על אחד שמתחצף ומקבל עונש ובעקבות כך פורץ את הגבולות של חייו ויוצא לארץ יצורי הפרא.

אחרי זה עוד משחק-רעיונות!

ואז סיכום על זה שיש גבולות שאסור לעבור ויש גבולות שמותר ולפעמים צריך תלוי מה המטרה והסיטאוציה.

סה''כ פעולה נחמדה לשבת..

 

---------

עריכה- הצעת משחק- אח*פז!נת

 

המשחק השני יכול להיות ים-יבשה, לכל אזור במשחק יש גבול, גבול לים וגבול ליבשה ומותר לעבור את הגבולות (מהים ליבשה או מהיבשה לים) רק שהמדריך אומר, רק שמותר ולא סתם...
 

 

כ"ג בניסן תשס"ט 09:46

בהתחלה מעבירים בין החניכים חבילת במבה, אומרים להם שכל אחד יקח כמה שהוא רוצה... אחרי שכל אחד לקח [אומרים להם לא לאכול עדיין] , אומרים להם שיספרו כמה במבות יש להם, ולפי מספ' הבמבות הם צריכים לעשות סיבובי ריצה...

אח"כ נעמדים בקו מסויים, כל חניך בתורו זורק קוביה והולך מספ' צעדים הפוף ממה שיצא לו... [יצא 6 הולך 1. יצא 5 הולך 2. יצא 3 הולך 4...] וצריך להגיע לנק' מסויימת...

אח"כ משחקים "אף פעם לא"

והמסר-

לפעמים מה שנראה לנו כהפסד זה יכול להיות ניצחון אמיתי...במשחק הראשון כל אחד לקח כמה שיותר במבות.. ובעצם מי שלקח הרבה רק הפסיד מזה כי הוא רץ המון.. ובמשחק השני, תמיד בקוביה רוצים שיצא מספרים גבוהים, אבל פה דווקא מי שהיה לו מספ' גבוה הפסיד מזה..ובמשחק האחרון... בד"כ מי שלא עושה דברים הוא יעני "דפוק" ו"לא שווה" וכד'.. אבל פה הוא רק הרוויח...ואפשר ביחד עם החניכים לחשוב על דוגמאות מהחיים..-היה אור אדום ברמזור וזה גרם לי להפסיד את האוטובוס, אולי אותו הפסדתי אבל הרווחתי את החיים ... [-ולזרום עם המסר...]

ט' באייר תשע"א 17:58
ו' באייר תשס"ט 15:36
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך ב' אדר תשע"א 21:56
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך י"ב אב תשס"ט 13:59

יושבים במעגל- ברקע- מוזיקה רגועה- ומתחילים 'דמיון מודרך'

 

"תחשבו שאתם עכשיו על חוף הים הזהוב. מסביבכם דקלים, הים הכי כחול שאפשר לחשוב [וכו'-מתארים את הנוף של גוש קטיף] ופתאום- הכל נעלם. לוקחים לכם הכל".
"תחשבו שאתם על הר גבוה, הרוח מנשבת- רואים את כל ארץ ישראל..... [מתארים את הנוף של צפון השומרון] ופתאום- הכל נעלם."

 

מחלקים לכל אחת דף- ואמרים לה לצייר/לתאר את הבית שהיא הייתה רוצה שיהיה לה- איך הוא יראה.

עוברים וקרעים את הדפים של כולן.

אפשרות אחרת:

מחלקים לקבוצות ומביאים לכל קבוצה לגו/פלסטלינה ואומרים להם לבנות בית כמה שיותר יפה- ואז הורסים להם.

 

-שמים ברקע את הדיסק "נגוהות מאופל"- שירים של חליליות שמשולב בהם הקלטות מהגוש-

 

שואלים איך הבנות הן הרגישו שקרעו להם את הדפים

 

מתארים את גוש קטיף- המקום, מה הוא היה וכו' ואז מספרים על הגירוש.

 

מקריאים את הקטע של הרב חנן פורת "איפה ישנם עוד אנשים כמו האנשים ההם" [בתחילת הספר "שחר כתום".

 

אפשר לפתוח דיונים, לספר חוויות ועוד.

ו' באייר תשס"ט 16:24
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ג סיון תשס"ט 22:04

מביאים דפים וצבעים ואומרים לחניכים לציר איך הם רואים את השבת. במקביל המדריך\כה מקשקש על דף אחד בשחור ומשאיר חלקים קטנטנים לבנים. ועל דף שני מציר נקודה אחת שחורה. וכשכולם מסימים מי שרוצה מציג את מה שהוא ציר+הסבר למה הוא ציר את זה. ולבסוף המדריך\כה מראה את הדפים שלו ואומר ששניהם בעצם אותו אחד- פשוט-הדף המקושקש הוא הנקודה השחורה רק בהגדלה... ובעצם השבט לבן וטוב ויש לו נקודה שחורה לשפר כמו כל שבט אחר...

זו סתם פעולה מגניבה!!!

כ"ז באייר תשס"ט 20:07
היי, אני לא יודעת אם שמעתם על זה, כי ראיתי את זה כבר בכמה סניפיים, אבל בגלל שזה כל כך מגבש וכיפי אני אספר...
 
אז ככה, זה די דומה לסוף הדרך, או למירוץ למליון (עפ"י בחירה אישית, זה ממש לא משנה)
מחלקים את כל החניכים בסנחף לקבוצות, ואליהם מצטרף מדריך/ מדריכה,(כמו מצלמה, אסור להם לעזור הם רק צריכים לבדוק שהכל מתפקד כמו הצריך אצל הקבוצה שלהם..)
מעבירים לכל קבוצה כתב חידה, שבו מוצפנת התחנה הבאה (זה יכול להיות השוק העירוני, הקניון, בית ספר מסויים, כל דבר..)
ושם תמתין להם מעטפה נוספת וככה הלאה, והקבוצה שמגיעה ראשונה זוכה בפרס מדליק...
 
*רעיונות למשימות:
-לראיין אנשים
*לאסוף 30 אנשים לתמונה משותפת (במקומות הומי אדם, קניון או תחנה מרכזית)
*לשנורר דברים כמו שקיות מחנויות מכאלה...
לכתוב שיר וללמד אותו כמה אנשים ברחוב
 
ועוד שלל דברים....
מומלץ לערבב בין השבטים כדי לגבש את הסניף, מניסיון זה ממש כייף!!!!!
 
תהנו! =) הדר
ט' בתמוז תשס"ט 19:32
-כשנותנים לי תעודה אני מחייך ורץ..
מחייך- כדי שיחשבו שיש לי תעודה טובה
ורץ- כדי שלא יבקשו לראות אותה...
 
-עם קצת רצון וכח, גם שש חסר הישע יכול להפוך לתשע!!!
וכותבים את זה על 6 שצריך לסובב אותו כדי לקרא את הכל, ככה שבסוף זה בכיוון של 9...
 
-ברבות העמים, ברבות השנים
כשתהיי מוקפת נכדים ונינים
אף אחד לא ישאל ולא יגשש
אם קיבלת בתעודה תשע או שש
 
ז' בסיוון תשע"א 22:03

תעודה זה אוסף  של מספרים

מספרים זה אוסף של קווים

קווים זה אוסף של נקודות

נקודה?!?!?

מה מפחיד בנקודה????

 

ואז משו כמו

קטן עליכם וכו'...

ו' באב תשס"ט 19:37
 
רק שימו לב שזה לא כתוב בתור טקסט להצגה, אלא בתור דף שמנחה את המציגים...
צריך לזרום עם זה..
ז' באב תשס"ט 19:34
עשיתי לחניכות שלי מערך על פולארד (אפשר לעשות אותו דבר גם על גלעד שליט...אני פשוט התמקדתי על פולארד יותר..) והלך ממש ממש מעולה ברוך ה'!

ממש חשוב לפעול בנושא הזה הרבה, במיוחד עכשיו כשיש סיכוי לשחרור גלעד שליט..זה נשמע מוזר להעביר על זה מערך אבל כשכנסים לזה זה ממש זורם! חניכות שלי נהנו ולדעתי כל הנושא הזה הרבה יותר מדבר אליהם עכשיו..
אני כותבת פה את הפעולות שעשיתי, מי שרוצה מוזמן לעשות אותם!
כמובן שאפשר לשנות ולהוסיף לפי הגיל (אני מדריכה של שבט נבטים..)

פעולה 1- שבת
נושא- האחריות שלנו כעם לפעול למען שיחרור פולארד וגלעד שליט.
מהלך נפעולה- משחקים משחקים שבהם כל אחד צריך לעזור לשני כדי שהמשחק ילך..
לדוגמא- חבושים (מכשפופה), תופסת עכברים, פינתי, מין מרוץ (לא תחרות),משימה, שכל השבט צריך לעבור בזמן מוגבל, יש ילד אחת שהידים והרגליים שלו קשורים. (החניכים צריכים לעזור לו כדי להצליח במשימה..), וכו'..
אח"כ מספרים להם את הסיפור של פולארד (תתפלאו אבל הם לא מכירים את הסיפור!!תחפשו באינטרנט בכל מיני אתרים ותראו שגם אתם לא בדיוק מכירים את כל הסיפור וכמה שמדינת ישראל עשתה מעשה מזעזע!!)- חשוב איך מספרים..אל תעשו את זה יבש!חבל..!אני סיפרתי להם כמו שמספרים סיפור מתח והם פשוט ישבו והסתכלו עלי באמת בפה פעור ( Wink ) ..
אח"כ מסר..העם שלנו הוא כמו במשחקים, כמו שפולארד עזר לכולנו למרות הסכנה אנחנו מחוייבים לעזור לו עכשיו!אם לא נתרום אחד לשני ונעזור זה לזה העם שלנו יהרס בדיוק כמו המשחקים שיהרסו אם כל אחד יתעסק רק עם עצמו..

(אני לא זוכרת מאיפה לקחתי את הפעולה הזאתי אבל לא אני המצאתי אותה..תודה רבה למי שהעלתה אותה!!..)

פעולה 2- אמצ"ש
נושא- ערב פופקורן
מהלך הפעולה- *משחקים עם פופרורן: מרוץ שליחים שצריך להעביר פופקורן מקערה לקערה, אכילת פופקורן עם מקלות סינים, שיחה עם פופקורן בפה, למצוא סוכריה בתוך קערה מלאה בפופקורן, תחרות נשיפת פופקורן, משחקי כדור עם שקית מלאה בפופקורן, וכו'..
* סרט- "באג ליפ"
* מסר- בגרעין תירס יש פונטציאל להפוך לפופקורן טעים, גם בנו יש את הכוח והיכולת לעשות דברים גדולים ולתרום לכלל. בסרט ראינו איך נמלה קטנה אחת הפכה את כל החוקים שהיו קיימים כבר שנים!אנחנו גם יכולות להשפיע לא פחות!בכל אחת קיים הכוח!עכשיו אנחנו תורמים מעצמנו למען שיחרור גלעד שליט ופולארד, כשהם ישתחררו בעזרת ה' נתרום גם בדברים אחרים!..
צ'ופר- קומיקס..אני לא יכולה להעלות אותו למחשב בצורת קומיקס כי הסורק שלי לא עובד אז אני כותבת איך שזה הולך..- "בואו ואספר לכם סיפור של הצלחה..", "הצלחתו של גרעין קטן ובודד!" , "צהוב הגרעין, לא מושך במיוחד.." , "חבריו אף פעם לא העריכו אותו על הכוחות הגדולים שטמן בחובו.." , "עד ש.." , "ראה אותו אדם אחד וחשב על הכוחות הטמונים בגרעין הזהב!" , "ופתאום עלה במוחו רעיון!איך לא עלו על זה עדיין?!" , "בשמחה רבה חימם השמן והכניסו לסיר" , "הרעש היה אדיר" , "מה רבה היתה ההפתעה" , "אנשים לא האמינו למראה עניהם ולטעם בכלל.." , "דרך הגרעין עלה הפונטציאל..גרעין צהוב, שלא עיניין אף אחד-" , "הפך ליפה וטעים במיוחד!" , "על כן זכרו, הלקח ברור!" , "הכח הגדול לעיטים טמון בפירור!!" .
אחרי שמסבירים את המסר אפשר לעשות עם החניכות שלטים לשחרור פולארד וגלעד שליט.


פעולה 3- שבת
נושא- הכל תלוי בי!
מהלך הפעולה- משחקים שתלויים זה בזה- *תפסוני *מעגל חיות *מרוץ שליחים *מעדן בעינים עצומות *"אפקט הפרפר" (כל בת מקבלת פתק עם משימה, כל משימה תלויה באחת הקודמת, למשל- "כשאת רואה מישי קופצת, תשירי", "כשאת שומעת מישי שרה תפתחי ותסגרי את הדלת" וכו'..) אח"כ תחרות בניית פרמידה בין שתי קבוצות, כשיגמרו לבנות לוקחים את אחד החלקים מלמטה..ואז הכל נופל..=)
מסר- במשחקים כל אחד היה תלוי באחרים, למשל במירוץ שליחים מישהי תרוץ לאט כל הקבוצה תפסיד!אנחנו צריכות להבין שהכל תלוי בנו ואם מישי לא עושה את חלקה הכל יפול, כמו הפרמידה..פולארד תלוי בנו ואחרי מה שהוא עשה לנו כשאנחנו הינו תלויים בומגיע לו שנעשה את חלקנו..אחרת הכל יפול ויהרס..
(עכשיו אני שמה לב שזה דומה ממש לפעולה הראשונה..לא חשוב, החניכים לא שמים לב.. Wink העיקר שהנושא הזה של פולארד וגלעד שליט יהיה כל הזמן בתודעה שלהם..)


פעולה 4- אמצ"ש
לא עשיתי תפעולה הזאתי במערך אבל נראלי שהיא דיי מתאימה..
נושא- "ואהבת לרעך כמוך"
מהלך הפעולה- משחקים כמה משחקים שחשוב בהם שכל בת תדאג לשניה, אח"כ מעבירים קופסא עם מראה וכל אחת בתורה צריכה להסתכל ולומר משהו טוב על מה שהיא רואה. אח"כ מעבירים קופסא אחרת עם תמונה של סתם מישהו מהעיתון ושוב צריך להגיד משהו טוב.
יצירה- כל בת מכינה את הצ'ופר- "ואהבת לרעך כמוך"..עם בריסטולים, מדבקות, נצנצים וכו'..
אח"כ מסר והצגה על הלל שאמר לגוי שרצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת שכל התורה נכלת בפסוק "ואהבת את רעך כמוך"..
אחרי שהחניכים מבינים את המסר עושים הגרלה וכל אחת נותנת את הצ'ופר שהכינה למי שיצאה לה..


פעולה 5- שבת
נושא- נתינה
מהלך הפעולה- משחקים: את המשחק עם הפתקים והמסטיקים, תופסת עכברים (המשחק הזה מתאים כמעט לכל פעולה..אבל לא נמאס ממנו..לפחות לחניכות שלי) , "האבנים עוברות מהר מיד ליד" (אל תשכחו להקצות את האבנים לפני שבת..אפשר גם לעשות את המשחק עם משהו אחר במקום אבנים..), סיפור- העץ הנדיב ואז משחק כדור "חולה-גוסס-מת".
מסר- פולארד צריך אותנו!כדי להציל אותו אנחנו צריכים לתת מעצמנו, מהזמן שלנו מהיכולת שלנו!.. כמו במשחק "חולה-גוסס-מת", כל אחת צריכה לתת קצת מעצמה, לזרוק ת'כדור לבת שצריכה אותו כרגע, ובזכות זה "נציל" את הילדה!אנחנו יכולים להציל את פולארד, רק צריך להקדיש קצת מעצמנו למען האיש שהקדיש את כולו למענינו..! מביאים לחניכים פליירים שידביקו על המכוניות שלהם ושיחלקו לשכנים, חברים, מורים, דודים, או אפילו לסתם אנשים ברחוב..


פעולה 6- אמצ"ש
נושא- ערב יומולדת
מהלך הפעולה- חבילה עוברת ובתוכה משחקי יומולדת- מומיה, סוכריה וקמח, עוגה, לימבו, חיבוק דב, בינגו וכו'..
בסוף מסבירים את המסר ואח"כ מכינים מכתבים לפולארד (צריך באנגלית ואז שולחים לכלא שלו בפקס..) או מכתבים לראש הממשלה וכל מי שיכול לגרום לשיחרורו..
מסר- (בטח חלק יגידו שזה מסר כבד ועמוק מידי בשביל בנות בשבט נבטים אבל אני דיברתי איתם ברצינות והם ממש הבינו וקיבלו את זה ממש כמחמאה..) יש משפט שאומרים אותו קבוע, בכל יומולדת- "היום בו נולדת זה היום בו החליט הקב"ה שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך!" המשפט הזה יפה והכל אבל חוץ מזה הוא גם כל-כך נכון!!אנחנו כאן כי ה' החליט שהעולם הזה צריך אותנו!אנחנו צריכים להגשים את המטרה שלנו, לתרום מעצמנו!..לפעול למען פולארד וגלעד שליט זה רק אחד הדברים שאנחנו יכולים לעשות,אחרי שהם ישתחררו בעזרת ה' נמשיך את התרומה שלנו גם בכיוונים שונים, אנחנו לא פה סתם!!


פעולה 7 שבת
בעיקרון זאת הפעולה האחרונה..אני עשיתי איתם שבת אחרי זה סעודה שלישית ומין סיכום של כל המערך.
נושא- הכרת טובה
מהלך הפעולה- משחקים "מסיבה"- יושבים במעגל ומישהי בוחרת חוק, מעבירים כדור(או חפץ אחר) בין הבנות וכל אחת אומרת בתורה מה היא מביאה ל"מסיבה" ואז מי שקבעה את החוק (שאפחת לא יודעת מה החוק הזה) אומרת לה אם היא נכנסה ל"מסיבה" או לא (לדוג'- מי שאומרת חפץ שמתחיל באות של השם שלה נכנסת..) מי שמגלה את החוק קובעת חוק חדש וכו'..אחרי כמה פעמים המדריכות קובעות חוק והוא שמי שאמרה "תודה" אחרי שקיבלה את החפץ נכנסת ל"מסיבה"..
אח"כ משחקים חיי-שרה, בפעם הראשונה עם "חנינה" (רוב הבנות יתנו "חנינה" למי שנתנה להם "חנינה" גם אם הם לא יהיו חיבות..). ואז פינתי (מי שנתנה לך ת"חיים" שלה את גם תביאי לה את שלך..)
אחרי המשחקים מספרים סיפור על רועי שעבר דירה למקום חדש והיה ביישן נורא, המורה עזר לו להשתלב בכיתה (למשל, נתן לו תפקידים חשובים כמו ראש מועצת תלמידים, הושיב אותו ליד הילדים המקובלים וכו'..) אחרי כמה זמן הו הפך להיות מלך הכיתה. באחד השיעורים כל הכיתה התפרעה והמורה העניש אותם להישאר עוד שעה בבית-ספר אחרי סיום הלימודים.התלמידים באו אל רועי והתחילו להגיד לו שיעשה משהו נגד המורה הזה כדי שיבטל את העונש.
עכשיו עוצרים ואומרים לחניכים לעשות הצגה על הסוף של הסיפור (אפשר לחלק אותם לשתי הצגות), אחרי שהן מציגות מספרים להם את שאר הסיפור (אפשר לגמור אותו כאילו שרועי היה כפוי טובה ואפשר לגמור כאילו הוא הכיר טובה למורה שלו, תחליטו מה בא לכם לעשות..)
מסר- בכולנו יש את הכרת הטובה הבסיסית, כל אחת החזירה חנינה למי שהביאה לה גם כשהיא לא היתה חייבת וכולם כעסו על רועי שלא הכיר טובה למורה שלו וככה גרם לפיטורים שלו (זה הסוף שאני אמרתי לחניכות שלי..) אבל אנחנו חייבים לזכור שזה רק הבסיס, צריך להתקדם עם ההכרת טובה שלנו ולא רק לא לפגוע באדם שעשה לנו טובה, כמו שברור לכולנו, אלא לעזור לו כשהוא יצטרך את העזרה שלנו.פולארד הציל את המדינה שלנו והמינימום שאנחנו יכולים לעשות כדי להחזיר לו טובה זה לפעול לשיחרורו, לתלות פליירים ושלטים, לשלוח מכתבים וכו'..


זה כל הפעולות שאני עשיתי..[b]בהצלחה!![/b]
ח' באב תשס"ט 15:36
קודם 2 חניכים הציגו את הסיפור של 2 האחים וערימות הקש (מכניס לריכוז)
 
אחר כך שיחקנו משחקי אהבת חינם (הם לא יודעים את זה) :
-תופסת שרשרת
-לבנות פירמידה
-הדבר הזה שמסבכים את הידיים והם צריכים להשתחרר...
 
אחר כך 2 חניכים הציגו את הסיפור של קמצא ובר קמצא..
 
ואז עשינו את הקטע עם הבית שבונים והורסים..
 
והמסר הוא: בית המקדש נבנה מאהבת חינם (כמו המשחקים ששיחקנו) ונחרב משנאת חינם (כל קבוצה רצתה לנצח ולא שהקבוצה השניה בתחרות של בניית הבתים) ואם אתם עצובים שהרסתי לכם את הבית שבניתם תוך 7 דק', תארו לכם מה היה כשנחרב בית המקדש..
 
עשיתי להם מן משל כזה עם גפרורים ועל הדרך של בני האדם (מסובך להסביר בכתב)
ואז חילקתי להם צ'ופרים שכתוב:
"אל תלך לפני, אולי לא אלך אחריך.
 אל תלך אחרי, אולי לא אדע להוביל.
 לך לצידי והיה ידידי. "
שנזכה ללמוד לאהוב זה את זה ושבית המקדש ייבנה במהרה בימינו אמן..
כ"ו באב תשס"ט 10:20
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך כ"ו אב תשס"ט 10:20
[מתאים לשבט נבטים]
 
מהלך הפעולה-
 
1. משחקים "אני":
 יושבים במעגל וכל אחד בתורו אומר "אני". מי שצוחק/מתבלבל מוסיפים לו שם- ואז במקום אני הוא אומר "אני כיסא"/ "אני בטטה" [או כל שם אחר שרוצים..] אם הוא צוחק/מתבלבל שוב- מוסיפים לו עוד שם "אני כיסא ירוק" וככה עוד ועוד- המטרה היא לא לצחוק ולהתבלבל.
 
2. משחקים "מלך וצ'חצ'ח":
כולם יושבים על כסאות במעגל ומחליטים מי המלך, וזה שלידו (לא משנה מאיזה צד) הוא הצ'חצ'ח.
והמלך מתחיל:
"מלך קורא לג' "
"ג' קורא לס' "
"ס' קורא לנ' "
"נ' קורא לא' "
"א' קורא לצ'חצ'ח"
"צ'חצ'ח קורא ל..."
וכך הלאה.
נפסלים אם מתעכבים, קוראים למי שיושב לידך או אם מחזירים את הקריאה למי שקרא לך.
מי שנפסל - מחליף מקום עם הצ'חצ'ח, ועכשיו הוא הצ'חצ'ח, ומי שצריך, זז בכיוון השעון עד שנסתם החור(לא תמיד צריך שכולם יזוזו. בד"כ צריך שכולם יזוזו רק אם המלך נפסל) אבל הכיסאות נשארים עם השמות של החניכים שישבו עליהם לראשונה.
אם א' ישב ליד המלך(לא בתור צ'חצ'ח), ועכשיו ס' יושב בכסא של א', כשאומרים "מלך קורא לא' ", ס' צריך לענות. כביכול הכסא מקבל את השם של מי שישב עליו ראשונה.
 
3. משחקים "עמודו"
 
מסר:
לא משנה כמה ננסה להיות אחרים, יהיו לנו שמות וכינויים אחרים, ננסה להיות כמו מישהו אחר וכו'- תמיד בסופו של דבר נישאר מי שאנחנו באמתץ. אז אין סיבה לעטוף את עצמנו בפוזות מיותרות..[ואפשר לפתח את הקטע של פוזות]
ג' בשבט תש"ע 16:44
ערב אחד המצחיקים! הזדמנות מעולה להחזיר לחניכים שלכם על כל הבלאגן שהם עושים, והם עדיין יהנו
 
*עושים תחרות שתיית מים הכי מהר עם עניים עצומות ואף סתום[כדי שלא יריחו..] ולאחד מהם שמים אערק [או לכולם, תלוי כמה אתם אכזריים ]
*שמים שתי קערות עם קמח ובאחד שמים סוכריה[בלי העטיפה] ולאחד לא שמים בכלל סוכריה...
*מניחים על שולחן שלוש ספרי קודש ואומרים למישהו לנשק אותם בעניים עצומות וידיים קשורות, תוך כדי מחליפים תספר האחרון בקערת מים D:
*אומרים למישהו לספר סיפור ולהציג אותו בעניים עצומות ואז לאט לאט כולם בורחים לו..
*עושים תחרות אכילת סוכריות טופי הכי מהר ובאחת הסוכריות שמים פלפל חריף..
*תחרות זיהוי טעמים-שתי ילדים עם עניים עצומות צריכים לזהות טעמים של מיצים..בכוס השלישית או השניה, שמים להם קטשופ עם מים ופלפל חריף ומיץ תפוזים---לא משנה מה, העיקר שיהיה נוזלי ודוחה!
*מישהו מוליך מישהו עם עניים עצומות ובסוף הוא דורך על קערת מים..
 
בסוף אומרים להם אכלתם אותה, צריך לנקות תחדר
 
 
אין לי עוד רעיונות, אבל תמציאו ככל העולה על רוחכם
כמובן, תגידו להם בהתחלה שכדי שיהיה כיף צריכים לזרום ולא להתקבע.....
 
המון בהצלחה וסייעתא דשמיא 
ה' בשבט תש"ע 17:09
לשאוב מקרמבו עם מזרק את הקרם ולהכניס מיונז
תחרות מתיחת מסטיק מהפה בעיניים עצומות, ושמים על המסטיקים פלפל חריף
לשתות מים מבקבוק עטוף במשהו (תיק כלשהו) ובתוך הבקבוק לשים גרב מסריחה ולהראות להם בסוף שהיה בפנים גרב
 
ותחשבו לפני מה יכול להעליב את החניכים שלכם וותרו עליו!!
ט"ו בסיוון תש"ע 00:18
לתת למישהו לשתות שוקו משקית בעניים עצומות ולגזור לו את השפיץ השני (בזמן שהוא שותה...)..
כ"ב בשבט תש"ע 21:18
רעיון c החמוד לפעולת פתיחה:
מחלקים לכל החניכים דפים שבהם הם צריכים למלא דברים על עצמם כמו: צבע מברשת שיניים, צבע אהוב, מאכל אהוב, חיה אהובה, שיעור אהוב, ספורט אהוב וכו' וכמובן את שמם. אח"כ המדריך אוסף את הכל ומקריא לכולם את הדפים בלי להגיד את שם החניך. כל החניכים צריכים להמר על מי שהם חושבים (למשל משחקים עם מסטיקים) ומי שהימר על הכי הרבה וצדק מקבל את המסטיקים של כולם. רעיון ממש חמוד שיעזור למדריך להכיר את החניכים ולהם להנות! מומלץ!
ו' באדר תש"ע 22:47
לעשות מין כיס משקפים, על אחד מהם לכתוב את תפילת הנוטע, להכניס בפהים חול ופרח ולסגור..
לא כזה השקעה כמו שנראה-ויוצא מהמם!!
י"א באדר תש"ע 21:54
פורים אנונימי
למישהו יש קטעים יפים לפורים להוסיף למשלוחי מנות?
י"ב באדר תש"ע 15:54

בפורים אתה רואה מולך אנשים בתחפושות שונות. 
זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זה לחיה, וזה ל 
סתם משהו לא ברור.. אבל לא עלה על דעתך 
לכעוס או לרגוז, שהרי זו תחפושת.. 
גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים "מחופשים". 
זה מחופש לליצן, זה לקבצן, זה לקמצן 
זה מחופש לגס רוח, זה לחצוף 
וזה לסתם אחד שלא איכפת לו משום דבר. 
אולם, אין זו דמותם האמיתית של האנשים, 
זו רק "תחפושת"! 
צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות, 
להסיר את ה"תחפושת" 
ולחשוף את הטוהר הטמון בנשמותיהם... 

              

ט"ז בניסן תש"ע 22:40
*ארץ ישראל נקנית ברגלים: "יד וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  טז וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.  יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ:  כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה." (בראשית י"ג)
אפשר להעביר את זה עם תחרויות ריצה ודברים כאלה. תהיו יצירתיים... =]
כ"ח בניסן תש"ע 16:38
אני המצאתי ה-כ-ל.. אז קרדיט =)
 
נושא: "ואהבת לרעך כמוך" - ספירת העומר
 
מטרה: שהחניכים יבינו את המשפט "ואהבת לרעך כמוך" וינסו להשתמש בזה לחיים , להבין את הקשר בין המגיפה שתקפה את תלמידי ר' עקיבא והיחס שלהם אחד לשני.
 
חומרים: - שקית גדולה של במבה/ביגלה
           - כסף מנייר בשווי של 50 ש"ח (אפשר גם מטבעות נייר)
           - כרטיסיות עם מוצרים ומחירים מסומנים עליהם עד שווי של 50 ש"ח.
 
מערך:
 
* עומדים במעגל ומעבירים שקית במבה (או בייגלה, העיקר שיהיה מספר רב של חלקים מוגדירם של חטיף (= ) וההוראות הם שאפשר לקחת כמה שרוצים אבל חייב להשאיר לכל השאר.. בסוף כולם לוקחים וכנראה המצב יהיה שלראשונים יהיה הכי הרבה ולאחרונים יהיה מעט.. ואז אומרים לחניכים שכל אחד מעביר את הבמבה שלקח למי שלקח לפניו, כנראה כל ילד יקבל פחות ממה שלקח בהתחלה ואז הם יתחילו להתבעס קצת
 
 אם כולם היו מתחשבים באופן שווה בחברים שלהם, לא היה נוצר מצב של מעט ופחות, בעצם עם קיבלת פחות זה בגלל שאתה לקחת יותר ולא השארת לחברים שלך הרבה
 
 
* משחקים משחק שצריך להגיע מקו ישר אחד לקו השני (במרחק גדול, כמו חצי מגרש) ומותר לתפוס אנשים בדרך כי שיהיה להם יותר קשה ואז הם צריכים לחכות לכיף , אבל אם עוברים באזור של מישו שתפוס חייב לתת לו כיף ולשחרר אותו ואז לו אסור לתפוס את המשחרר ולמשחרר אסור לתפוס את המשוחרר
 
כמו שהיית רוצה שיצילו אותך כך אתה מציל אחר וזה גורם ליחס נחמד בינכם
 
 
* סיטואציה: אומרים לחניכים כך: אמא נתנה לך 50 ש"ח לקנות מתנה לך סתם ולחבר שלך ליומולדת
   נותנים לחניכים כסף גזור מנייר (ששוויו שווה ל-50.. 2 מטבעות 5, 2 מטבעות 10, שטר 20 או שטר 50)  ומניחים כמה פריטים עם מחירים שונים.. נעם בין 10 ל-  50
ומסברים ככה: אתה יכול לקנות לשתיכם מתנה ואתה יכול לקנות גם רק לך או רק לו, מה תקנה?
מפתחים דיון במי צריך להשיקע יותר (כנראה יהיו חניכים שירצו לקנות  רק עצמים ויש כאלה שיחשבו ששוה)
 
בעצם כל אחדחשב על מתנה שהוא היה רוצה.. גם לגבי לקנות לחבר- תקנה לו מה שאתה היית רוצה, לא היית קונה משהו שלא היית רוצה .. ככה בחיים על הכל צריך לחשוב " זה מה שאני הייתי רוצה?" וכך לנהוג בין חברים 
 
 
* מדברים על ספירת העומר ועל היחס המביש בין התלמידים של רבי עקיבא ולמה זה גרם
 
מסר: כדי שיהיה מצב כיף ותקין בין כולנו היחס שלנו לאחרים צריך להיות כמו שאנחנו רוצים שיתייחסו אלינו, כי אם נתיחס אל החבים כמו שתלידי ר' עקיבא התייחסו אחד שני יכולה להפתח מגפה, אולי לא של מחלה אבל של שנאת חינם.
 
צ'ופר: לוח ספירת העומר (לי יצא טוב.. מי שרוצה שני יגיד לו איך להכין- שיפנה באישי)
ל' בניסן תש"ע 00:37
למישהוא יש פעולה ליום העצמאות אני מחפשת משהוא שהוא יותר בסגנון המורשת קרב גיבורים מלחמות וכו'... ופחות את הקטע הרעיוני של יום העצמאות אז מי שיש לו משהוא בסגנון אשמח לקבלו! תודה
א' באייר תש"ע 18:25
יש לי משו אנונימי
בס"ד

אם אתה רוצה, יש לי פעולה שקשורה גם ליום העצמאות וגם ליום הזיכרון. באופן עקרוני זה פשוט מדבר על זיכרון- למה זוכרים, מה זה נותן וכו'. אם אתה צריך, תגיד ואני אכתוב...
ב' באייר תש"ע 09:43
אשמח אם תעלי אנונימי
וואו אני ממש צכה אשמח אם תעלי עוד היום את הפעולה תודה!
ב' באייר תש"ע 14:20
הפעולה אנונימי
בס"ד
 
זה הולך ככה:
 
העלתי קטע די מקומם, שמדבר על זיכרון. בעקבות הקטע הזה אמורלהתפתח דיון (תעזו לו כדי שהוא יהיה סוער) על למה אנחנו זוכרים. באופן עקרוני זה החלק המשמעותי, והמדריך/ המדריכה צריכים לסכם את הדיון ולדבר על זה שהזיכרון הוא מה שהופך אותנו למי שאנחנו (אדם שמאבד זיכרון, הוא משתנה), הזיכרון של כל עמ"י משותף לכולנו וכחלק מעם ישראל אנו זוכרים את כל מה שער עלינו ואסור לנו לשכוח. בשביל זה יש את יום השואה ויו הזיכרון בהם אנו זוכרים את מה שעבר לינו. כדי להפוך את הפעולה לרלוונטיצ יותר, אפשר להוסיף, שהביום הזיכרון הקרוב, אנחנו צריכים לחשוב על כל מה שעבר על העם שלנו, להפוך את זה לחלק מאיתנו, ולראות איך זה משפיע עלינו, ואיך אנחנו יוצאים קצת אחרת מכל התקופה המשמעותית הזו.
 
אני חושבת שאפשר להוסיף עוד דברים ומשחקים שקשורים לזיכרון: למשל- משחק זיכרון אנושי- מישו יוצא, מתחלקים לזוגות, כל זוג בוחר תנועה מסוימת, והוא חוזר ומשחקים כמו משחק רגיל של ילדים...
 
אני אחשוב אם יש לי עוד משו להוסיף...
שבת שלום!
 
ב' באייר תש"ע 14:22
הקטע אנונימי
ב' באייר תש"ע 15:19
עוד קטע.. אנונימי
אפשר גם להוסיף את הקטע הזה, לתת לאחד החניכים שמקריאים טוב להקריא, בלי להגיד לו לפני מה זה. ואז אחרי שהוא קורא, להראות לכולם ולהיגד שאפילו בקריאה שלנו אנו מסתמכים הרבה על זיכרונות מהעבר, והם אלו שבונים אותנו.
 
שבת שלום!
ח' באייר תש"ע 20:41
עושים לוח של מטרה (עם עיגולים כזה) ובכל עיגול יש משימה.
 
1.מישהו מקריא קטע ארוך וממש משעמם
 
2. מישהו עומד על השולחן והשאר צריכים לנסות להוריד אותו. וקובעים איתו מראש שרק
אם מוחאים לו כף נגיד הוא יורד.
 
3. משחקים "צעדים" (עוקבת)
 
4. מתחלקים ל2 קבוצות, כל קבוצה מקבלת שקל וצריכה להחליט מה היא משיגה עם
השקל הזה.(זה יכול להיות גם דברים שלא צריך בשבילם שקל לדוג: חתימות מכל התושבים ביישוב או משו. כמובן דברים פחות מסובכים..
אפשר להשיג דברים דרך משחק השקל, ללכת לקנות, לשכנע אנשים לתת וכו)
מי שמשיג תדבר הכי מקורי מקבל חבילת שוקולד.
 
5. כל אחד מקבל דף וכותב בגדול חלום שלו שהוא יכול להשיג ע"י כוח רצון ודבקות במטרה, (לדוג דיאטה, הצלחה בלימודים וכו)אבל הוא לא עושה כ"כ דברים בשביל להשיג אותם. כל אחד מקשט תחלום שלו מצייר תחלום שלו ותולה (מי שרוצה, בבית שלו) במקום בולט. מדברים על כל החלומות איך אפשר להשיג אותם וכו.
 
ואז שואלים: יש לנו כ"כ הרבה כלים מהקב"ה, כ"כ הרבה כח, כ"כ הרבה שפע, ואנחנו רוצים להגשים
להגשים תחלומות האלה- אז למה אנחנו לא עושים עם זה כלום???
 
ויש לי סיפור ממש יפה וקשור, אבל אין לי כח לכתוב אותו, אז אם מישו עושה תפעולה ורוצה תסיפור שיכתוב ואני יביא לו.
ח' באייר תש"ע 21:04
עוד משו אנונימי
צופר לפעולה:
 
 
"אם תרצו-
            אין זו אגדה"
אנחנו צריכים רק לרצות!!
 
אפשר לעשות הכל, אבל הכל,  אם מספיק רוצים.. ואפשר בהקשר לספר על הרצל (שמאד רצה מדינה למרות שאז זה היה נראה פשוט בזוי בטירוף. אבל בסוף הוא הצליח) או כל מיני אנשים שמספיק רצו והגשימו...
 
כ"ב באייר תש"ע 21:16
בס"ד
 
שמעתי על רעיון ממש חמוד בנושא נתינה.
 
זה הולך ככה:
 
מתחלקים ל-2 קבוצות.
כל קבוצה מקבלת צלחת עם במבה.
באמצע המעגל/ במקום נגיש לשתי הקבוצות מניחים 2 ערימות של קלפים
ובכל תור כל קבוצה מרימה קלף מאחת הערימות.
בכל קלף יהיה רשום משהו כגון: תנו 2 במבות לקבוצה השניה או קחו 4 במבות מהקבוצה השניה וכו...
 
עכשיו ,הקטע הוא שלא  מגלים להם שחבילה אחת מכילה את כל הקלפים של "תן" והחבילה השניה מכילה את כל הקלפים של "קח"- בשלב מסויים הם עולים על זה ומשתמשים בערימה של "קח" כדי לנצח.
 
בסוף מגלים להם שהמטרה הייתה להשאר עם הכי פחות במבות
 
מסקנה: צריך לדעת לתת, לפעמים זה עדיף מאשר לקבל.
           וגם שכדי לנצח צריך לתת, כשאתה נותן אתה מרוויח לעצמך וכו'.
 
ויש עוד משחקים דומים
 
 
 
 
 
י"א בסיוון תש"ע 22:04
בע"ה
 
לשבט נבטים, נראה לי שיתאים עד מעלות.
 
[בד"כ אני כותבת במחשב את המטרות וכו', הפעם לא כתבתי- ואין לי ממש כח עכשיו. |עצלן| אז תשרדו בלי ]
 
מהלך הפעולה:
1. מְשחקים מִשחקים שהפואנטה בהם היא שלא יודעים את החוקים.
נמל"ה - אחד החניכים יוצא החוצה ומסבירים לשאר את החוקים. כשהוא חוזר, אומרים לו שסיפרנו פאדיחה שקרתה לו והוא צריך לגלות מהי. בשביל זה הוא צריך לשאול שאלות של כן ולא. החוקים האמיתיים: כשהוא שואל שאלה שנגמרת באותיות א-כ עונים 'כן', כשהוא שואל שאלות באותיות ל-ת עונים 'לא', ובאותיות נ',מ',ל',ה' צוחקים. [עד שהוא עולה על זה שאין פה שום פאדיחה..]
היעד הבא - החניכים צריכים לגלות מה 'היעד הבא'. "היעד הבא הוא השולחן, היעד הבא הוא הדלת, מה היעד הבא?" כל תשובה שתתחיל ב"היעד הבא הוא.." תתקבל, אבל תשובה שלא [לדוג'-"הכסא"] לא תהיה נכונה. ושוב, עד שהם יעלו על החוקיות.
ויש עוד משחק קלפים שאני לא ממש זוכרת אותו, שתוך כדי המשחק ממציאים חוקים. ואפשר להוסיף עוד משחקים..
2. מקריאים/מציגים את הסיפור על מיסטר לפר [אם מחלקים תפקידים, אז כדאי גם לתת תפקיד "מכונת כביסה", זה יוצא משעשע ]:

מעשה שהיה במיסטר לפר
שהיה, איך לומר בעברית- מיליונר.
הוא תרם למוסדות, ליחידים, ולציבור
ופעל למען אחרים במעשה ובדיבור.
יום בהיר אחד הוא אמר:" אני חושב,
שאלך לבקר את שבט זולו, שבאפריקה יושב.
שמעתי שקשה שם וכבר אי אפשר לסבול
אין שם עבודה והרעב ממש גדול.
עלי לתת עזרה, לא אוכל כך סתם לשבת-
לא אשא את האשמה אם ימות שם כל השבט".
אמר וגם עשה ותוך יומיים ודקה
הגיע בטיסה ליבשת אפריקה.
שם ניגש לכפר ופגש את לובנגולו,
שהיה, אתם יודעים, הצ'יף של שבט זולו.
סיפר הצ'יף מיד על המצב הלא נעים
"אין כאן עבודה והילדים כבר רעבים".
מיד הבין המיליונר את המצב-
"מסכנים, הפרימיטיבים, הם סובלים פה" הוא חשב
"כי אין שום טכנולוגיה, לא חשמל, לא מכונות
ובלי האמצעים האלה- איך אפשר בכלל לחיות?".
וכך לפני שחזר הביתה בטיסה,
הזמין לשבט זולו...מכונת כביסה!

ובנגולו מלך זולו הביט במכונה
"הו, זה דבר מוזר, מין תופעה כה משונה!
קופסא גדולה וגם גבוהה וכפתורים לה- שש,
אני יודע- בטקסים, היא במה לי תשמש!"
ואחרי מותו,יורש העצר בה הביט
"היא חלולה, אז אשים בה את נוצותיי" החליט.
"יהיו בה השנהב, החיצים והכידון-
במקום במה תהיה יופי של ארון!"
כך עברו הדורות והצ'יף שאחריו
מצא למכונה שימוש הרבה יותר מורכב:
"יש גלגל שיכול להסתובב בתוך הארון"
אז הוא החליט להפוך אותו ל... מערבל בטון!
ואחרי דורות הצ'יף הבא ששמו היה ארמתיה,
החליט להפוך את מכונת הכביסה לג'קוזי ואמבטיה!
 
אחרי שנים החליטו צאצאי המיליונר
להגיע לאפריקה ואת השבט לבקר.
וכשהגיעו אל הצ'יף, סתם להעיף מבט-
ראו אותו במכונה, נהנה לו מאמבט!
הוא סיפר להם על כל מה שעבר על המכונה
והם שמעו וצחקו קרוב לשעה שלמה.
הם צחקו וצחקו ואמרו:"חבל מאוד,
שסבא של סבא של סבא לא השאיר להם הוראות!"..

 

3. מסברים -

אותו מיסטר לפר לא השאיר הוראות כיצד ניתן להשתמש במכונה, למה היא בכלל משמשת, מה עושים בשעת תקלה, איפה כדי לאחסן אותה, לאיזה מתח של חשמל צריך לחבר אותה, ועוד...

אם אותו שבט זולו היה מקבל את הוראות ההפעלה עם קבלת המכונה, היו הם יכולים להפיק את התועלת המרבית ממנה. בגלל שהם לא קיבלו את הוראות ההפעלה, הם לא הפיקו את התועלת המרבית- למרות שהם השתמשו בה לדברים רבים אחרים, אבל דברים אלו לא היו ייעודה העיקרי של המכונה. זוכרים במשחקים- למה היה לנו קשה? כי לא ידענו מה החוקים, לא ידענו מה אנחנו אמורים לעשות..

לעומת זאת מלך מלכי המלכים, הקב"ה, נתן לנו את החיים, ואת התורה [שהיא משולה להוראות הפעלה], וכל אחד יכול לקחת את הוראות ההפעלה הללו, לעיין בהם, להבין אותם ולקיים אותם. כך הוא יפיק את התועלת המרבית מן החיים.

לנו אין תירוצים, יש לנו את הוראות ההפעלה והם נהירות וברורות לכל.. הקב"ה הוא היצרן שלנו, והוא יודע בדיוק מה טוב לנו. ולכן צריך ליישם אותן, גם כשזה נראה קשה!

 

ב"הצלחה

י"א בסיוון תש"ע 22:07

מטרת הפעולה:

החניכים ירגישו מה זה לצפות למשהו, ומדוע בנ"י ספרו את הימים ועשו כ"כ הרבה הכנות לפני קבלת התורה [ואנחנו גם- מקבלים את התורה בכל שנה מחדש].

 

מהלך הפעולה:

1. נותנים לחניכים משהו "שווה" [קולה, סוכריה וכד'] ואומרים להם שאסור לאכול עד שנגיד להם.

2. מציגים מצבים שונים בחיים של ציפייה. [לחופש הגדול, ללידה, לטיסה, לשיעור שייגמר וכו'.]

3. קוראים 2 מקורות בתורה - אחד על ההכנות למעמד הר סיני, והשני על ספירת העומר.

(מצורף למטה) שואלים - למה לדעתכם היו צריכים כ"כ הרבה הכנות? ולמה צריך לספור את הימים?

--אפשר למתוח עוד את הזמן כדי להעצים את המתודה הראשונה- סבב מה נשמע וכד'--

4. אומרים לחניכים שהם יכולים סוף סוף לאכול את הצ'ופר.

מסבירים: כשאתם חיכיתם שתוכלו כבר לאכול, וגם בסיטואציות שהראנו- סופרים כל דקה עד שיגיע הרגע המיוחל. וככה בנ"י, בפסח הם אמנם יצאו ממצרים, יש להם חרות- אבל עדיין אין משמעות לחירות הזאת! כשיש לך כוס קולה ביד ואתה לא יכול לשתות- מה עוזרת לך הקולה?! בשבועות, כשהם יקבלו את התורה- לחירות הזאת תהיה משמעות. ולכן הם כ"כ מחכים לקבלת התורה, ועושים כ"כ הרבה הכנות.

וגם אנחנו, כל שנה מחדש מקבלים את התורה בשבועות. ובספירת העומר אנחנו ממש סופרים את הימים- מחכים בקוצר רוח שזה יגיע כבר.. ולכן גם צריך כ"כ הרבה הכנות.

אז שנזכה!!

 

 

 

"וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן-הָהָר לֵאמֹר...  אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ... וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה...  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי:... וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:" [שמות יט]

 

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה':" [ויקרא כג]

כ"ב בסיוון תש"ע 13:15
עבר עריכה על ידי נעמה* בתאריך ח' אייר תשע"א 21:38
ליקטטי מספר פעולות מכמה אתרים ושיכתבתי אותם לפי מה שאני צריך. אולי זה יעזור למישו, אז היעלתי ת'פעולה.
 

בס"ד

פעולה לשבת

נושא: מנהיגות ודוגמא אישית.

מטרה: החניכים יכירו את תכונות המנהיג. החניך יבחן איזה תכונות חשובות לדעתו למנהיג חיובי. החניך יכיר במנהיג כדמות משפיעה ויבחר להיות מנהיג חיובי המשפיע לטובה בלבד.

מהלך הפעולה: הצגת תכונותיו הבולטות של מנהיג באמצעות פעולות הבאות:

·         דוגמא אישית.

o        נחלק את החניכים ל-2 קבוצות. מכל קבוצה נבחר נציג אחד שיהיה המנהיג. נסביר ל-2 המנהיגים את התפקיד שלהם במשימה:

§         מנהיג מס' 1: המטרה שלך לנהל את הקבוצה ולהוביל אותם לבנות מגדל (מדברים שימצאו ברחבי הסניף). אתה, כמנהיג הקבוצה, תשה על "כיסא המלכות" ותנהל את הקבוצה אך ורק משם... הם הקבוצה שלך ואתה יכול לנהל אותם כרצונך...

§         מנהיג מס' 2: המטרה שלך לנהל את הקבוצה ולהוביל אותם לבנות מגדל (מדברים שימצאו ברחבי הסניף). אתה כמנהיג הקבוצה, תיקח חלק פעיל בבניית המגדל תוך כדי זה שאתה מנהל את הקבוצה. הם הקבוצה שלך, אז חשוב שהם ירגישו שאתם עובדים כקבוצה.

o        אחרי 10 דקות, נגיד לחניכים לעצור ונראה את המגדלים שהם בנו, ונשאל את שתי הקבוצות מספר שאלות:

§         איך היה לבנות את המגדל?

§         אתם מרוצים מאיך שהתנהלה הבנייה?

§         האם עמדתם במשימה כמו שאתם הייתם רוצים?

o        נסיק מסקנות מתפקודם של שני המנהיגים, ונסביר את החשיבות בדוגמא האישית שמנהיג נותן לחבריו ולאלו שעובדים איתו למען ביצוע המשימה.

·         אחריות.

o        הפעם יהיו כל החניכים קבוצה אחת. כל החניכים יעמדו על ספסל אחד, ובכל פעם הם יצטרכו להסתדר ע"פ הקריטריון שהמדרים יציג להם, שהם:

§         להסתדר לפי הגיל.

§         להסתדר לפי מידת נעליים.

§         להסתדר לפי גובה.

§         להסתדר לפי האות הראשונה של שם המשפחה (מא' עד ת').

§         להסתדר לפי מספר אחים ואחיות.

o        המנהיג יצטרך לסדר את שאר החניכים, כאשר הוא היחיד שיכול לדבר ולזוז מחוץ לגבולות הקו עליו שאר החניכים עומדים.

o        אחרי שהמנהיג יסיים לסדר את כל החניכים ע"פ כל הקריטריונים, נשאל אותו ואת שאר החניכים מספר שאלות:

§         המנהיג, איך הרגשת במשימה?

§         על מי הייתה מוטלת האחריות במשימה?

§         מה החשיבות של אחריות אצל המנהיגים?

o        נסיק מסקנות מתפקודו של המנהיג, ונסביר את החשיבות באחריות שיש למנהיג על הקבוצה למען ביצוע המשימה.

·         יצירתיות.

o        נחלק את החניכים ל-2 קבוצות חדשות, ומכל קבוצה נבחר נציג שיהיה המנהיג.

o        כל קבוצה, בעזרת המנהיג שלה, צריכה לחשוב על המצאה חדשה שיכולה לשפר ולשדרג את החיים שלהם (שיחשבו על הרעיון הכי יצירתי שהם יכולים).

o        אחרי 7 דקות, נגיד לחניכים לעצור, ונבקש מהמנהיג של כל קבוצה להציג את הרעיון שהם חשבו עליו.

o        נסיק מסקנות מתפקודם של המנהיגים, ונסביר את החשיבות ביצירתיות שיש למנהיג על הקבוצה למען ביצוע המשימה, ונסביר שהכוונה ביצירתיות היא לא רק בהמצאת דברים חדשים, כאשר המנהיג יצירתי הוא יכול להתמודד עם כל מיני מצבים בצורה יצירתית, וככה להצליח לתקשר עם כל חברי הקבוצה, ולנהל אותה על הצד הטוב ביותר.

·         כריזמה.

o        נחלק את החניכים ל-2 קבוצות הראשונות שהם התחלקו בתחילת הפעולה. מכל קבוצה נבחר נציג אחד שיהיה המנהיג.

o        כל קבוצה תדון על 'תכונות' המגדל שלה, ובסוף, המנהג יצטרך להציג את המגדל של הקבוצה שלו ולנסות לשכנע את שאר החניכים והמדריכים למה המגדל שלהם הכי מקורי ויפה.

o        בסוף, המדריך יכריע, ונדון עם החניכים על תכונת הכריזמה והשכנוע של המנהיג ונשאל את החניכים מספר שאלות:

§         איזה קבוצה הצליחה במשימה? מה גרם לה להצליח-האם זה היה המגדל עצמו או ההצגה וכושר השכנוע של המנהיג?

§         האם לדרך שבה המנהיג נראה, מציג את עצמו, ומדבר, יש חשיבות?

§         מה החשיבות של כושר השכנוע אצל המנהיג?

o        נסיק מסקנות מתפקודם של שני המנהיגים, ונסביר את החשיבות שבכריזמה ושכנוע אצל המנהיג למען הצלחת הקבוצה במשימה. רק אם למנהיג יש כושר שכנוע הוא יוכל למשוך אחריו אנשים אחרים ולהלהיב את חברי הקבוצה שלו.

·         עבודת צוות.

o        נחלק את החניכים ל-2 קבוצות חדשות, ומכל קבוצה נבחר נציג שיהיה המנהיג.

o        נשחק את המשחק עם החידון, וכל קבוצה שמופנית אליה שאלה צריכה להתייעץ עם חבריה ועם המנהיג לגבי התשובה לשאלה וההמשך במהלך הבא.

o        אחרי שחברי הקבוצה החליטו, המנהיג יגיד בקול למדריך את התשובה והיכן הקבוצה רוצה למקם את עצמה בלוח.

o        אחרי שקבוצה תנצח, נסיק מסקנות מתפקודם של שני המנהיגים, ונסביר את החשיבות בעבודת צוות של המנהיג ביחד עם הקבוצה, כי למרות שתפקידו של המנהיג הוא להוביל את הצוות, הוא בכל זאת חלק ממנו, וכדי שהקבוצה תצליח במשימתה הוא חייב לשתף עם חברי הקבוצה פעולה ולהקשיב להם.

·         סיכום. נסביר שכל התכונות האלו, חשוב שיהיו למנהיג, והן יכולות ליצור מנהיג חיובי או שלילי, הכל תלוי בבחירות של המנהיג, במטרה שלו, ולאן הוא רוצה להוביל את הקבוצה. שנזכה כולנו לבחור להיות מנהיגים חיוביים עם בחירות חיוביות.                  

 

י"ב בתמוז תש"ע 15:12

ערב בלאגן!!!!!!

גיל- כל הגילאים

משך הפעולה- שעה

מתאים ליום חול

 

ציוד:

פתקים עם משימות מנוגדות (מצורף)

אבטיח/ מלון/ בלון לפחות שניים (עדיף ארבע)

שמן (או משהו שמנוני שאפשר למרוח איתו את המלון)

חבל ארוך

כסאות

מטבעות שוקולד

2 כובע\קערה

חבלים\מטפחות לקשור ידיים

 

 

מהלך:

אנדרלמוסיה- מחלקים לחניכים פתקים עם משימות מנוגדות, כגון: להוריד מכולם את השעונים/ לדאוג שלכולם יהיה שעון על היד, וכו'.

לשמע האות כולם מבצעים את משימתם

המסר: התחשבות בזולת

 

אבטיח/מלון- תחרות בין קבוצות, החניכים עומדים בשני טורים. בראש כל טור נותנים לחניכים אבטיח/ מלון אחרי שמרחנו אותם בשמן (ככה שזה קצת מחליק...) מי שאין לו מלון אפשר להשתמש בבלון. החניכים צריכים להעביר את המלון מאחד לשני אבל-

הם מעבירים את זה אל מאחורי הגב שלהם, פעם הם מעבירים מתחת לרגליים ופעם מעל הכתפיים...

כדי לעשות את זה אפילו יותר קשה- אפשר להעביר מלון מכל צד של הטור. מנצח מי שהעביר ראשון את המלון לסוף הטור...

 

החמורים והקש- קושרים 2 חניכים בחבל ומניחים בשתי קצות החדר 2 קופסאות. על החניכים להגיע לקופסאות- כל אחד לקופסא הקרובה אליו.

המסר: ושוב שיתוף פעולה!

 

וכאן יכנסו כל המשחקים הפיזיים: 1. עומדים בטור, כל אחד מחזיק את כף הרגל של זה שלפניו וכך מתקדמים (אפשר כתחרות בין 2 קבוצות) 2. פלונטר.

המסר: רגישות למצבו של האחר- אחרת הכל מתמוטט.

 

זמזומים- עומדים ב- 2 שורות, מחזיקים ידיים. הראשון בכל קבוצה מתחיל לזמזם עד שנגמר לו האויר והשני ממשיך- כך עד שמגיעים לאחרון. הקבוצה המנצחת היא זו שזמזמה הכי הרבה. כל הפסקה באמצע מחזירה להתחלה.

המסר: החשיבות והאחריות של כל אחד.

 

כסאות- מעמידים את החניכים על כיסאות במעגל, הם הולכים על הכסאות והמדריך מתחיל להוציא כסאות מהמעגל. מטרת החניכים- שכל הקבוצה תשאר על הכסאות.

המסר: הנתינה והוויתור יוצרים חברה מגובשת.

 

מעגל- מעמידים את החניכים ב2- מעגלים ומבקשים מכל אחד להחליף מקום עם העומד מולו. ישנן שתי אפשרויות: 1. הכל יקרה בבלאגן 2. כל המעגל יזוז בכיוון אחד.

המסר: אם כולנו נהיה "באותו ראש" הכל ילך בקלות.

 

עיוורים וקשורי ידיים- מחלקים את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה עומדת במעגל, על הרצפה בתוך המעגל מפוזרים מטבעות שוקולד (או כל ממתק עטוף אחר). בתוך המעגל יש 4 חניכים שעינהם קשורות, כל שאר החניכים בקבוצה עומדים מסביב והידיים שלהם קשורות. באמצע המעגל יש כובע או קערה. על החניכים העיוורים לאסוף את כל המטבעות מסביבם ולהכניס לתוך הכובע, אבל אסור להם לדרוך על זה- מטבע שבור לא נחשב!!!! לחניכים מסביב מותר לדבר ולראות אבל אסור להם להרים את המטבעות. המטרה היא בעצם- שהחניכים הרואים יעזרו לחניכים שאינם רואים.... כשיש קבוצה שכל המטבעות בפנים סופרים כמה מטבעות אינם שבורים, מי שיש לו הכי הרבה מטבעות שלמים- ניצח!!!!

המסר: ע"י שיתוף פעולה ניתן להתגבר על כל פגם.

 

פרה, מכונית- מוציאים שני חניכים. לאחד אומרים שהוא צריך לקנות פרה אבל אסור לו להשתמש במילים שמאפיינות פרה. לשני אומרים שהוא צריך למכור מכונית ואסור לו להשתמש במילים המאפיינות מכונית. השניים צריכים להתדיין ולהתמקח.

המסר: החשיבות בתקשורת נכונה.

 

שרשרת בגדים- מחלקים את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה צריכה להכין על הרצפה את השרשרת הארוכה ביותר אך ורק מבגדים וחפצים שעל גופם.

המסר: בכדי לעשות דברים גדולים חייבים גם את הפרטים הקטנים, והכל צריך כמובן להעשות בשיתוף פעולה.

 

 

י"ג בתמוז תש"ע 16:50

בס"ד

פעולת שבת-

מה, אני פראייר??

א.

משחקים "חזירים קפיטליסטים"-

איך הולך המשחק- אומרים שמשהמשחק מתחיל אסור לדבר ולסכם כלום אחד עם השני.

ואז נותנים לכל אחד שני פתקים בצבעים שונים. (נגיד ירוק וכתום)

ואז אומרים להם ש:

מי שמרים פתק ירוק מקבל סוכריה,

מי שמרים פתק כתום לא מקבל כלום,

ואם כולם מרימים פתק כתום כולם מקבלים שתי סוכריות

 

 

ב.

מניחים 3 שלטים.

על שלט אחד רשום: "פראייר"

על שלט שני רשום: "כל הכבוד אבל אני לא הייתי עושה את זה"

על שלט שלישי רשום: "אני איתך"

 

מספרים מקרים ומבקשים מהחניכים לאחר כל סיפור לעמוד ליד השלט שמבטא את מה שהם חושבים.

(או להרים את הפתק- לתת לכל אחד 3 פתקים)

 

דיון לאחרי שמקריאים את הקטעים- לא חובה:

-האם באמת מי שהלכה ל"אני איתך" תכוונה לזה?

מדוע בחרתם ללכת לפראייר?

מי לדעתכם הוא באמת פראייר?

האם אתם מרגישים לפעמים פראיירים?

 

המקרים:

1.

ביום חמישי היה ערב מיוחד עם כל תלמידי הכיתה,  ההורים באו, התלמידות הכינו הצגה, והיה ממש כיף. בסוף הערב הכיתה היתה מלוכלכת ומבולגנת. רק איילת נשארה לנקות ולסדר את הכיתה.

2.

אח של רחל קם רק עכשיו והוא מבקש ממנה להביא לו את מים לחדר. רחל הפסיקה את המשחק שהייתה באמצע לשחק בו והלכה להביא לו את המים.

3.

אפרת היא תלמידה שקשה לה בלימודים, והיא לא מתרכזת בשיעורים. השנה המורה הודיעה שהיא מרשה לשבת בכיתה ליד מי שכל אחת רוצה. ספיר תמיד רצתה לשבת ליד מוריה החברה הכי טובה שלה, אבל ספיר החליטה לשבת ליד אפרת כדי לעזור לה ולחזק אותה.

4.

אמה של סיגל רצתה לנוח לאחר יום עבודה קשה ומפרך והיא בקשה ממנה לשמור על אחיה הקטנים בזמן שהיא ישנה. לפתע מתקשרות אל סיגל נועה וליאת ואומרות לה: "החלטנו ללכת לשחק ואז לסרט, את באה..?". סיגל מחליטה לא להעיר את אמא שלה ולהישאר בבית.

5.

המורה ביקשה ילדה שתסכים להיות אחראית על ההתנדבות שתתקיים בשבוע הבאה בבית אבות "מושב זקנים". אף אחת לא רצתה, רק דפנה.

6.

רננה חיכתה למחשב הזה שלוש שנים. הרבה מאוד זמן. כל יום היא רק חשבה על המחשב שתקבל, וכמה טוב יהיה לה כשיהיה לה מחשב.. יום לפני שהמחשב היה אמור להגיע אליה, אחותה באה אליה לחדר אמרה לה שבגלל שעוד שבוע היא טסה לחו"ל לשלוש שנים היא חייבת שיהיה לה מחשב, ואין לה מחשב אחר להשיג חוץ מאת זה של רננה. רננה נתנה לה אותו וחיכתה עוד שלוש שנים..

 

ג.

סיכום + סיפור:

הסיפור לקוח מ"בעין יהודית" חלק ג' (הכחול) שכתב יוחנן דוד סלומון.

בקצרה:

יושבים כמה חבר'ה באוטובוס שחוזר מה"כולל" ומדברים:

חיים מספר: אתמול שאלתי מישהו מהשכונה (נקרא לו שמוליק) אם הוא יכול לבוא לנגן ב-7 ברכות שמארגנים לזוג שאין לו כמעט משפחה בארץ.

שמוליק ענה: "אני לא פראייר שלהם! אם הם רוצים מוזיקה, שיזמינו תזמורת!"

התעורר ויכוח- היו כאלה שהיו בעד שמוליק- יש לו משפחה וילדים, עכשיו כולם יתחילו לבקש ממנו...

ואז ר' משולם ענה:

תארו לעצמכם: אליעזר, עבד אברהם מגיע לנחור ועומד על-יד הבאר. מגיעה רבקה נושאת כד, והוא לא פונה אליה ומציע לה עזרה, אלא מקש ממנה שתשאב לו ולגמליו מים!

רבקה מיד עונה לגבר החוצפן שפנה אליה: מה נראה לך? לבקש מילדה קטנה בת שלוש לשאוב לך מים? אולי שאני גם אכניס אותך לבית שלי ואתן לך כוס קפה ועוגה? אתה לא מתבייש? אני לא טיפשה, וגם לא תמימה, ואני לא אהיה הפראיירית שלך! אם אתה מתעצל לרדת כמה מדרגות אל המים, כנראה שאתה לא ממש צמא, ואני לא אתרגש גם אם תישאר צמא. זאת הבעיה שלך! וחוץ מזה, מחכים לי בבית. ביי!

ור' משולם המשיך: אם כך היתה עונה רבקה אמנו היא לא היתה נקראת אמנו. היא לא היתה האמא של עם ישראל. לא סתם רבקה זכת להיכנס אל ביתו של אברהם אבינו- "עמוד החסד". גמילות החסדים היא מידתו של הקב"ה. הוא זה שנותן לכל אחד אויר עד לאף- גם לאלה שמורדים בו. הוא דואג למחסורו של כל אחד. אברהם אבינו כנראה למד ממנו, והתפלל על אנשי סדום, קיים הכנסת אורחים- את כולם הוא הכניס, והאכיל, והשקה.. הוא בכיף היה יכול לומר: "אני לא פראייר של אף אחד, מי שרוצה אוכל שילך לקיוסק. שילך לחנות ויקנה בכסף. אותי- אי אפשר לנצל!" אבל, למזלנו אברהם, ורבקה, ורחל, וכל אבותינו ואמותינו לא נהגו כך, אלא הדמו כמה שיותר במידותיהם לבוראם. ואין ספק- להיות אמא של עם ישראל זה לא להיות פראייר...

 

אם יש צורך להסביר-

חזירים קפיטליסטים- אלה שהרימו רק ירוק כל הזמן חשבו "אני לא רוצה להיות הפראייר שירים כתום, והאחרים יזכו בסוכריה, ואני לא..

המקרים- תבינו לבד... אפשר להמציא עוד מקרים, מקרים שקשורים לסיפורים על אבותינו (הזה עם המחשב זה כמו רחל ולאה) כיד הדמיון הטובה...

 

ב"הצלחה!!

כ"ה בתמוז תש"ע 13:52
יש לך - תן. קשה? אני יודע. אבל תן בכל זאת. ללא תרעומת, מכל הלב. זה חשוב. נסיון - ומי יודע? אולי בשורת הימים שיגיעו (לא כ"כ מהר), כאשר ישתנה האדם (חייבים להאמין), והוא ייהנה יותר לתת מאשר לאגור. פשוט לא יהיה מסוגל לנהוג אחרת. בינתיים תעניק משלך באורך רוח, עד אשר (חייבים להאמין) יחלוק האדם בשמחה את מה שיש לו.

"תמיד תן לזולת מבלי לזכור, ותמיד קבל מבלי לשכוח."


כ"ה בתמוז תש"ע 13:55
לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל - כמו שמש שזורחת, כמו צל שנופל".(  ניר פורז הי"ד )
י"ג באב תש"ע 22:25

מהלך הפעולה:

#כל אחד מספר על נס שקרה לו ואיך הוא הרגיש באותו זמן.

עושים דיון:כולנו מרגישים שהחיים ניתנו לנו במתנה רק אחרי שקורה לו נס מיוחד!

למה אנחנו מרגישים ככה רק אחרי נס?

זהו כוחו של ההרגל,כאשר אנחנו מתרגלים אנחנו לא רואים את הניסים היומיומיים!!

#מספרים את הסיפור הבא:

היה הייתה משפחה עם קושי כלכלי גבוה...

כל שבוע האמא הייתה עובדת קשה לפרנסתה וכשהגיעה שבת היא הייתה קונה עוף גדול,ומחלקת לילדיה את הנתחים הגדולים והמשובחים ולעצמה הייתה שמה איזה גרון או כמה עצמות.הילדים גדלו והתחתנו,והגיע שבת שהבן שלה הזמין אותה לשבת.

הבן חחילק בין כולם את נתחי העוף הגדולים ולאימו שם כמה עצמות.

האמא הייתה בהלם ולא האמינה למה שבנה עשה לה.

לאחר כמה שבתות הבת שלה הזמינה אותה לשבת וקרה את אותו הסיפור.

האמא הייתה כ"כ המומה על הכפיות טובה שעשו לה ילדיה והחליטה לדבר איתם על כך.

כולם נפגשו והאמא התחילה בדבריה"למה אתם עושים לי את זה?אני שכל החיים חסכתי על עצמי בשבילכם והייתי שמה לכם נתחים גדולים ומכובדים ולעצמי איזה גרון.ככה אתם מחזירים לי תודה ???"

הילדים פתאום הבינו את מה שעשו וכ"כ הצטערו ואמרו שאף פעם לא שמו לב לזה וכך התרגלו שלאמא שלהם שמים עצם...

נמשל:כך גם אנחנו ה' מוריד עלינו ברכה ואנו מתוך הרגל לא שמים לב בכלל ולא מרגישים צורך להודות לו.

#משחק משימות:

-לפתוח שקית קשורה בלי האגודל

-לטעום תפוח ולזהות מזה בעיניים עצומות

 -לפתוח את הדלת בעצימת עיניים.

לזחול ברגל אחת

-לגזור עיגול בלי אגודל.

#דיון:

איך הרגשתם כשהיה לכם חסר משהו ואתם צריכים לפעול בלעדיו?

אסור לנו להתרגל לחיים האלה! אנו צריכים לראות בכל יום ויום נס ולהוכיר תודה לה'שזה מי שאנחנו!

#צ'ופר-השיר של עוזי חיטמן-"תודה על כל מה שבראת"

י"ג באב תש"ע 22:27
תכבי את האורות ותדליקי נרות תושיבי אותם במעגל ותספרי להם את שני הסיפורים האלה:
את הסיפור הראשון עדיף שתספרי במילים שלך ולא תקראי אותו ואת הסיפור השני כדאי שתצלמי לכולם.. 

א. ב"ה
"כרטיס הזהב"
מעשה ביוסי אחד עני ומרוד שכל פרנסתו היתה מטבע כסף אחד ויחיד ליום עבודה. יוסי עבד בסבלות, האנשים המגיעים לרכבת היו באים עם מזוודות, ותפקידו היה לסחוב את מזוודותיהם מהרציף עד לפתח הרכבת. 
כך היה עובד ומתעייף וסוחב בקושי רב בשביל מטבע כסף בלבד. 
מכיון שעבד בזה המקצוע היה שואל בליבו מה מביא את ההמון לרכבת?! וכי יש דבר מיוחד ברכבת שעליה עולים אנשים רבים. ורצה לעלות לראות ולגלות. 
יום אחד שאל אדם מכובד עם מקטורן וחליפה "אדוני יודע אני שאין זה מעינייני ואין אתה חייב לענות לי אבל איך אני אוכל להיכנס לרכבת??" המכובד צחק לעומתו וענה שאדם פשוט ועני כמוהו לעולם לא יוכל להגיע לרכבת שהרי עליה לרכבת כרוכה בתשלום של מאה זהובים.. העני שמע בתחילה, התאכזב והצטער מאוד כי הרי מאה זהובים זה סכום שאפילו בשנה שלמה אינו מקבל אבל לבסוף החליט שיחסוך פרוטה לפרוטה אגורה לאגורה ולבסוף יגשים את חלומו.וכך ממשפחה עניה נהפכה משפחתו למשפחה מרודה עד מאוד. 
בשנה הראשונה אסף יוסי כמעט 30 מטבעות כסף שנראו כאפס לעומת המאה זהובים, אבל משנה לשנה הצליח יותר וכבר חיתן את בניו אחרי כמה שנים זכה לחתן את נכדיו ותגזימו יותר כדי להבין כמה שנים עברו עד שלבסוף השיג את,,,, המאה זהובים!!! כולו נרגש ומאושר מחליט לערוך מסיבה שכל משפחתו תראה שההסתפקות במועט לא היתה לחינם. ואכן היתה מסיבה וכולם התרגשו למראה הזהובים הרבים. 
לאחר שהכניסו את כל הזהובים לתוך שק שהרי הזהובים היו מפרוטה לפרוטה והשק היה מלא פרוטות שהתעגלו למאה זהובים. הביאו לפני הדלפק את השק ויוסי העני מוציא מטבע מטבע לאט לאט ונהנה לראות שכל מאמציו לא היו לחינם והינה חלומו מתגשם. ואחרי שכל האנשים בתור זרזוהו שהרי הוא מעכב אותם לאחר שהעלה את כל כספו לפני פקיד הקבלה זכה לקבל את "כרטיס הזהב" הכרטיס שרק איתו יוכל לעלות לרכבת כולו נרגש מקבל את הכרטיס מריח אותו מנשק אותו ורועד מהתרגשות מתחיל לעלות במדרגות לרכבת כה רבה היתה שמחתו כאילו עולה במעלות לבית המקדש.. בין רגע היה בתוך קרון הרכבת ולפני שהספיק לשאוף לראותיו את האויר המיוחד של הרכבת והינה הרגיש מהלומה על כתפו "בוא, בזריזות,קדימה רוץ!!" ויוסי שמעולם לא היה על הרכבת הבין שזה מה שעושים ברכבת ולמרות גילו המופלג החל לרוץ לאורך הרכבת שלצידו אותו בחור ולאט לאט מצטרפים עוד כמה בחורים ורצים לאורך הכרונות"איזה יופי, לונה פארק.." אחרי שעברו כמה קרונות החל להגיע לאפו ריח מסריח של טחב ומחנק אבל, הוא הבין זוהי הרכבת ולזה חיכיתי ושילמתי סכום עתק אז אל לי להצטער ולמרות הסירחון נראה מאושר. הגיעו לקרון ובו ערימות קש, קרון בהמות. וכולם נדחפים ומתחבאים מתחת לערימות הקש והוא שמבין שככה זה ברכבת.. מתחבא גם הוא!. לפתע הוא שומע צעדים כבדים מתקרבים כולו מתוח מחכה לבאות. דלת הקרון נפתחת והוא רואה שוטר, כנראה, לפי המגפיים הגדולות והכובע ואיתו עוד אחד כמוהו והם צועקים שהם יודעים שאנחנו מתחבאים. 
ב"ה
ובגלל שיוסי לא היה מיומן רגלו בצבצה מתחת לערימת הקש, השוטר הבחין ותכף גרר אותו ותפס אותו בבגדו והוא וחבירו גררו אותו לאורך הרכבת תוך שהם מכים בו וצועקים לעברו "גנב! גנב! אתה לא מתבייש? ועוד אדם בגלך..!גנב!" והוא אינו מבין אבל חושב הוא, זה מה שעושים ברכבת??. לאחר כמה קרונות הוא מגיע לקרון מלא אנשים שיושבים בנחת ולא מתחבאים יש להם כורסאות נוחות ושולחנות ואפילו עגלה עוברת עם מזון, "נחמד פה" הוא חושב ולא מבין איך זה שלא עלה והגיע לקרון הזה לאט לאט שהוא מתקדם הוא רואה קרון יותר יפה מהקודם ופה יש גם כפתור וממנו עולה כוס שמפניה וכאן יש כורסה לרגליים וכאן מחוברים אוזניות אם תרצה לשמוע מוזיקה והוא רואה ומתפעל, ואז הגיד לקרון מפואר שאנשים ממש מתענגים עם ספות וצלחות זהב וטלוויזיה פרטית והכל מבריק ויפה. והוא לא מבין ומחליט לשאול את השוטר מה זה המקום הזה? פה זאת הרכבת? והשוטר אומר לו זהו קרון שלעולם לא תזכה לא אתה ולא אני לעלות עליו זה של העשירים מי שיש לו את כרטיס הזהב.. או, כרטיס הזהב?!?! בכיסו נמצא כרטיס הזהב! ומיד הוציא את הכרטיס והראה לשוטר. "יש לי את הכרטיס! פה זאת הרכבת שלי!! השוטר ההמום מביט ומיד משחרר את אחיזתו באדם הלבוש כעני אבל כנראה עשיר גדול! "מדוע הלכת והתחבאת עם כל הגנבים? מדוע לא נכנסת לקרון? אוי אדוני איחרת את המועד כי הנסיעה נגמרה ועליך לרדת בתחנה."

בחודש אלול אנחנו מקבלים כרטיס זהב להתקרב למלך שבשדה, ובמקום לנצל את החודש שעומד לרשותינו, את הנסיעה, אנחנו טועים והולכים לקרונות לא טובים ובכך מפספסים הזדמנות ענקית שחיכינו לה שנה שלימה.

צ'ופר: תגזרי כרטיס מבריסטול צהוב ותרשמי עליו "כרטיס הזהב " "לכניסה לקרון המפואר לשימוש מועיל הנסיעה לבסוף נגמרת.." ומאחורה תרשמי:" בחודש אלול יש בידינו כרטיס ענק של חזרה בתשובה לשימוש מועיל! כי החודש, גם הוא נגמר.. " 

ב. 
"חפשתי את שאהבה נפשי"
מעשה באדם שהלך וחיפש את אהובתו,
תוך כדי חיפושיו היה עובר על כמה חוקים, מתעלם מכמה תמרורים והכל כי נכסף למוצאה. 
לאחר כמעט שנה באו אליו וטענו בפניו שכבר כמה פעמים עבר על החוקים ועליו להגיע להישפט בבית המשפט, 
מאוכזב ועייף מחיפושים מגיע האדם לבית המשפט. ומי השופט? מי אם לא אהובתו שחיפש כל השנה. 
מרוב שמחה כי סוף סוף מצאה לא היה אכפת לו משום עונש שייקבל 
הרי נכון היה בדעתו לחזור בתשובה למען אהובתו.
והנמשל שכמוהו אנחנו, עמ"י שנה שלמה מחפשים דרכים להתקרב להקב"ה שאנחנו כ"כ אוהבים 
אבל לא כל הדרכים טובות ונכונות ולפעמים אנחנו חוטאים ולא מתוך רשעות אלא מתוך רצון להתקרב אל הקב"ה, והינה אנחנו אוטוטו ביום הדין ואת מי אנחנו מוצאים כשופט, את הקב"ה, המלך שיצא לשדה, 
ואנחנו סוף סוף מרגישים קירבה לבורא ואנחנו שמחים על כך שמחה אמיתית ועל ידי זה חוזרים בתשובה.

הצ'ופר: הסיפור עצמו... 

י"ג באב תש"ע 22:28
מטרה:להבין מזה חילול ה' ולמה מצפים ממנו ליותר.
מהלך:
*מפזרים סמלים על הרצפה ומספרים מקרים (למשל: יוסי נסע באופניים ונפגע ממכונית) (אפשר לתת גם להם לספר)
שואלי ת'חניכות לאיזה סמל צריך לפנות (נמשיך במשל: מגן דוד אדום)
ואז שואלים אותם- למה? למה לא לסמל אחר? (נגיד משטרה)
(ואז הן אומרות- בגלל ששם מטפלים בפצועים)
ואז שואלים- איך אתן יודעות? לא כתוב כאן (על הסמל) ששם מטפלים בפצועים?
(אז הן אומרות- אנחנו מכירות את הסמל!!)
*מעמידים את החניכות בתור ושמים על הרצפה שני משולשים ואומרים להן לדרוך עליהם. אח"כ שמים את המשולשים אחד על השני (בצורת מגן דוד) ושוב אומרים להן לדרוך... הן אמורת לא להסכים,(או לפחות להרתע...) ואז שואלים אותן- מה ההבדל בין המגן דוד לשני המשולשים האלה?...
*הקראת קטע על האמא.( קטע על ילד שאמר בקול ברחוב "אמא, תראי, יש כאן אישה ממש מכוערת..." ואז האמא התפדחה...) דיון: למה האמא התפדחה?
* הקראת קטע על בנות דודות.(קטע על בנות דודות שנפגשות באמצע העיר והן ממש רחוקות אחת מהשניה אז הן צועקות אחת לשניה ואשה אחת אומרת להן שזה חילול ה') דיון: מה הקשר בין שתי הקטעים? מה זה חילול ה'?

סיכום: אנחנו בתור בנות דתיות מסמלות משו, כל מי שרואה אותנו מצפה שנעשה משאבא שלנו כותב בתורה... אל לנו לבייש את אבא...

י"ג באב תש"ע 22:29
נושא הפעולה : יהונתן פולארד.
מטרת הפעולה: העלאת המודעות בציבור לנושא של פולארד, שיבינו את החשיבות לעזור לו, ומה אנחנו יכולים לעשות (להתפלל, לשלוח מכתבים, להתרים ועוד). 

שלב א: 
שואלים את החניכים מה הם יודעים על יונתן פולארד (אפשר לעשות סבב). 
סיפור בציורים על המקרה של פולארד (אפשר להכין לפי המידע שבאתר בני עקיבא
או ב gro.dralloPeerF.www).

שלב ב: 
משחק: כולם עומדים במעגל צפוף עם חניך כלוא בפנים והמטרה היא למנוע יציאה מהמעגל. לאחר מכן שמים בנוסף לחניך שבפנים חניך מחוץ למעגל שהוא מסייע לחניך שביפנים לצאת. ככה בהדרגה שמים עוד אחד בחוץ שיעזור לחניך שכלוא לצאת עד שהוא מצליח לצאת.
הנמשל (אפשר להעביר בצורת דיון) - יונתן פולארד הוא החניך\חניכה שכלוא במעגל, וכמה שיותר נעזור לו מבחוץ יהיה לו יותר קל לצאת.

שלב ג: 
דיון , מה אנחנו יכולים לעשות למען פולארד בדרישה לשחרר אותו (החניכים מעלים רעיונות) ואז כותבים כל השבט מכתב ללשכת ראש הממשלה, הקירייה ירושלים, רחוב קפלן 3 מיקוד 91919 
או ליונתן פולארד לכלא 
16058190# dralloP nahtanoJ 
c.n. rentuB 0001 xob o.p 
90572 001 A.S.U 
וכמובן הכי חשוב להתפלל למען שיחרורו (יהונתן בן מלכה) 

י"ג באב תש"ע 22:31

כבוד

1. לתת לחניכים להגדיר "כבוד" , הם לא יצליחו. מקראים את ההגדרה המילונית

שזה משהו כמו פאר, יקר, הערכה והוקרה כלפי עד מתוקף סמכותו או ערכו הפנימי.

2.דיון:  למה בכלל צריך כבוד? לא עדיף שכל אדם יחיה לעצמו, מה בכלל החשיבות של

זה?

3. אפשר לשים שתולים, ברב המקרים זה פשוט קורה לבד, במהלך הדיון חניכים

יתפרצו אחד לדברי השני לעצור אותם להראות שאפילו שאנחנו מדברים על כבוד וכמה

 שהוא חשוב אנחנו לא

נוהגים כבוד זה בזה ולא מתייחסים למה שחברים שלנו אומרים

4. בד"כ תגיעו למסקנה שכבוד זה הדבר הכי בסיסי שבלעדיו אין קיום לעולם <כמו

סיפור נוח>.

5. כבוד עצמי- להדגיש כי אסור לאדם לחשוב את עצמו לאפס, צריך שלאדם יהיה ערך

מסוים כלפי  עצמו.. אבל שהוא לא יהפוך לגאווה.

6. המסקנות שאנחנו הגענו אליהן:

צריך להיות כבוד לכל אדם, גם זר לחלוטין גם אדם שאני לא מסכימה איתו.

לחברים הקרובים שלי צריך להיות לי יותר קל לכבד אותם כי אני כבר מוקירה בערך

הפנימי שלהם.

לרבנים הורים ומורים יש לי כבוד שהוא כי הם מבוגרים אבל שוב אני מכירה בערך

הפנימי שלהם.

- האם הערך של האדם נמדד לפי הבגדים שהוא לובש? <להקריא בגדי המלך

החדשים<

נותנים סיטואציה בה תגובתו של החניך תראה על הכבוד שהוא נותן לאחרים,  לדוג' :

' אתה זורק עטיפה של חטיף בשביל, האיש הבא מעיר לך, מה תהיה התגובה?'

ומחלקים לחניכים 3 פתקים של

"אני אקשיב לו וארים את הנייר מהשביל" ,

"אני אקשיב לו, אחכה שהוא ילך ולא יעשה כלום"

ו-"אני לא ישים עליו, למה מי הוא?!?!"

 

נותנים את הדמויות הבאות: איש מהקבוץ שאני מכיר, סתם איש מהרחוב, מורה בביה"ס , המחנך שלי בביה"ס , מנהל בי"הס, סתם ילד מהיכתה, חבר קרוב ומדריך משבט אחר. (כל אחד לפי האזור שהחניכים שלו גרים/ גדלים...) 

ואז שואלים "אם האיש הבא היה אומר לך את זה, מה היתה התגובה?" וכל אחד מרים את התגובה לדעתו, ככל שהאיש פחות חשוב בעינהם(נגיד מנהל ביה"ס לעומת מדריך של שבט אחר) והחניך בכל זאת יכבד, נותנים לו יותר ניקוד, המטרה להגיע לכמה שיותר נקודות ומי שיש לו הכי הרבה נקודות, ז"א שהוא נותן הרבה כבוד (לדאוג שהכל יהיה בהומור, שאף חניך לא יחכה לכם בשיחים בדרך הביתה...)

 2. מבקשים מ-2 חניכים לצאת החוצה ולהכין הצגה לכל השבט, ובנתיים אומרים לשבט שכשהם באים להציג לא לתת להם להציג, ולהפריע או פשוט לא להקשיב.

אח"כ מוציאים אותם שוב (או 2 חבר'ב חדשים) ואומרים לשאר השבט שיקשיבו וישתפו פעולה.

ואז שואלים את המציגים- איך היה לכם יותר נעים? ולמה? - ואת שאר השבט- מה דעתכם? איך הייתם מרגישים במקומם?

3. דיון- (לא חייבים את השלב הזה...אבל זה סתם יכול לחזק את כל העניין)

נותנים דמות מחיי היומיום, אתם, מורה, כל אחד אחר שהם אמורים לשים עליו ובדר"כ לא עושים את זה, ושואלים האם היחס שלנו למורה הזה, חוסר הכבוד, משתווה לאיך שהתייחסנו עכשיו לחברים שניסו להעביר את ההצגה? אם כן, למה? אם לא, למה?, קיצר לנסות לכוון את הדיון לכך שהם יצטרכו להסביר למה זה בסדר התנהגות כזאת? ...(ככה ממשיכים עד שממש תעצבנו אותם, וזה הזמן להתחיל לרוץ... חחח סתם!)- לא יהיה להם מה להגיד....וזה השלב לעבוד לשלב הרביעי והמשכיל...

 

4. המסר! - אפשר לשנות את הנוסח..אבל בגדול זה הולך ככה...

לא משנה מי עומד מולך ועד כמה אתה אוהב או לא אוהב אותו, בן כמה הוא ,מאיפה הוא בא ומי החברים שלו - חייבים לתת כבוד לאותו הבנאדם!  כמו שלכם לא נעים שלא מקשיבים ומתייחסים לדברים שלכם, תאמינו, אתם לא היחידים, למי שעומד מולכם זה לא נחמד באותה המידה!

תנו כבוד לאחרים, ובתמורה קבלו את הכבוד שמגיע לכם, ומגיע לכם!!!

 

**צופר למעוניינים שהצליחו להגיע עד הלום....

..."כולם היו יודעים אז טוב מאוד, למי למי יש יותר כבוד!!!"...

          מעפילים (או איזה שבט שלא תהיו..) תשס"ח - כל הכבוד שרק אפשר!

 http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t108907#1034757

י"ג באב תש"ע 23:20
בס"ד
 
מטרת הפעולה:
החניכים יפנימו את האבל של עמ"י על חורבן ביה"ק בט' באב.
החניכים ילמדו שביה"ק השני חרב בעוון שנאת חינם, ועל מנת לבנותו בע"ה עלינו להרבות באהבת חינם.
 
אופן הפעולה:
1)מביאים לפעולה קוביות משחק או לגו. מחלקים את השבט לקבוצות (או כולם ביחד, תלוי במס' החניכים...) ועושים תחרות איזו קבוצה בונה את הבית/ בניין הכי יפה, יציב ומרשים.
נותנים למשימה 5-10 ואז כל קבוצה מציגה את הבניין שלה.
לאחר ששתי הקבוות הציגו את הבניינם המדריכים באים ובועטים בבניינים והורסים אותם לעיני החניכים!
מן הסתם החניכים יתעצבנו...
ואז מדברים איתם על זה שבתשעה באב חרב בית מקדשנו שואם הם כל-כך עצובים על בניין טיפשי מלגו שהיה קיים במשך 5 דקות, קל וחומר עד כמה שעמ"י צריך להיות באבל על חורבן בית המקדש שהיה הקשר הישיר שלנו לקב"ה וחרב כבר 2000 שנה!!
 
2)מציגים את המדרש על קמצא ובר קמצא (נספח 1). (אם אין מספיק מדריכים אפשר להוריד תפקידים, שמדריך אחד יעשה כמה תפקידים וכו')
מדברים עם החניכים על זה שבית המקדש הראשון נחרב על גילוי עריות, שפיכות דמים וע"ז וביה"ק השני נחרב על שנאת חינם ששקולה כנגד שלושתם ובואו ניקח על עצמנו משימה להרבות אהבת חינם ובכך לקרב את הגאולה ואת בניין ביה"ק במהרה בימינו! 
 
לסיכום:
בט' באב כל עמ"י מתאבל על חורבן ביה"ק שהיה אחד האסונות הכי קשים בכל ההיסטוריה של עמ"י ואפילו שעברו 2000 שנה כולנו עדיין מתאבלים עליו ומחכים לבניינו. ביה"ק השני נחרב על שנאת חינם וכדי לתקן זאת ולקרב את בניין ביה"ק השלישי ניקח על עצמנו להרבות באהבת חינם. בע"ה שנזכה לביאת המשחי ולבנייין ביה"ק השלישי במהרה בימינו אמן!
 
נספח 1:

קמצא ובר קמצא

 

קריינית: מעשה שהיה באדם אחד בירושלים שעשה סעודה. אמר לבן ביתו:

העשיר: לך והזמן את קמצא אוהבי.

קריינית: הלך והזמין בטעות את בר קמצא שונאו של העשיר.

  • המשרת הולך, דופק בדלת, בר קמצא פותח.

המשרת: אתה בר קמצא?

בר קמצא: כן, זה אני.

המשרת: אדוני מזמין אותך לסעודה הגדולה שהוא עורך.

בר קמצא (לעצמו): יפה מצידו שהוא מזמין אותי, כנראה הוא רוצה שנתפייס.

קריינית: בא בר קמצא וישב בין האורחים. בא והבחין בו העשיר, אמר לו:

העשיר: מה אתה עושה פה?! אתה לא יודע שאני שונא אותך? מי הזמין אותך בכלל?! עוף מפה! 

בר קמצא:"אל תביישני ואני אשלם לך על מה שאוכל ואשתה."

העשיר: לא. אני לא מסכים! עוף מפה מיד!

בר קמצא: "אשלם לך דמי כל הסעודה."  העשיר:"לך מפה!".

קריינית: והיה שם רבי זכריה ויכול היה לקום ולהגן על בר קמצא, ולא עשה זאת.

מיד יצא בר קמצא.

בר קמצא: "כל המסובים יושבים להם בשלווה, אני אלשין עליהם."

קריינית: מה עשה? הלך לשליט הרומי ואמר לו:

בר קמצא: "כל הקרבנות שאתה שולח ליהודים שיקריבו, הם אינם מקריבים אלא מחליפים אותם בקרבנות חלופיים." 

קריינית: השליט לא האמין ואף נזף בו על דבריו.  הלך אליו שוב חזר על דבריו והפעם הציע :

בר קמצא: "אם אינך מאמין לי, שלח איתי שליח ואת קרבנך ואז תדע שאיני משקר."

רואים את בר קמצא קם בלילה ועושה בבהמות ששלח השליט מומים.

קריינית: ראה הכהן את המום ולכן הקריב קרבנות חלופיים במקומם. אמר שליחו של מלך רומא: "למה לא הקרבת את קרבן המלך?" אמר הכהן "מחר אקריב את קרבנו. "  למחרת בא השליח וראה ששוב לא הוקרב קרבן המלך. הודיע למלך שהיהודים אינם מקריבים את קרבנותיו – מייד שלח והחריב את בית המקדש.

אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס שרפה את ההיכל.

                                              

תלמוד בבלי, מסכת גיטין דף נ"ה, עמוד ב'.


/Forum/Forum.aspx/t110961

י"ג בשבט תש"ע 23:08

ב"ה

פעולה- יעד גלאים-את האמת שאני עשיתי את זה לילגים בכתה ג' בגלל שהם מאוד בוגרים אבל לדעתי זה יכול להתאים לכל כתה רק פשוט צריך להעביר את זה שונה.

נושא- להיות אנשים טובים

-מחלקים לכל השבט עניבות וקוראים את הסיפור

מעשה באדם שהיה טועה המדבר
נגיד קלהארי, סהרה, חי-בר
ישימון של ממש, בלי הנחות,
מאה מיל לישוב הקרוב, לפחות.
השמש למעלה קופחת כאש,
הצפחת ריקה, גרונו התיבש.
זוחל על ארבע על החול הלוהט
אם לא ימצא מים, עוד רגע הוא מת.

 

ולפתע, בטרם נפח את רוחו,
מוכר עניבות בא נכחו,
מלוקק, נעלי לק, באמצע אסיאנה,
רוכל אמיתי, לא פטה מורגנה.
קל וחופז, עם חיוך מסולסל,
הוא פונה לזוחל שכמעט הפך ז"ל,
ואומר בנימה עניינית חביבה:."אולי אתה רוצה לקנות עניבה ?"

 

מביט אז האיש, כלא מאמין,
בחיים לא ראה משוגע כזה מין,
ואומר "עניבה, בשביל מי ? בשביל מה ?
בשביל בן אדם מתפגר מצמא ?
באמת לא יפה בגוסס לשטות,
מה שחסר לי - זה מים לשתות."

 

"מים ?" כך סח הרוכל בתהיה,
"
מים ? נו, אין כאן בכלל בעיה.
אתה זוחל עוד טיפונת קדימה, חביבי,
ומגיע למלון מאוד אקסקלוסיבי.
עצים ודשאים, רימונים, ענבים,
נוה מדבר, חמישה כוכבים.
תאמין לי, אואזיס שהיא חוויה,
שם גם תוכל לשתות לרוויה.
זה קרוב, באמת, זה כאן בסביבה.
אולי בכל זאת, תקנה עניבה ? "

 

"לא, לא" האיש אז אמר בצווחה,
"
לעזאזל העניבות המחורבנות שלך".
וכך אפילו בלי תודה רבה,
נעלם הרוכל כלעומת שבא.

 

בעיני הגווע נידלק אור שמח,
גרר עצמותיו על החול הקודח,
ואכן, אחרי קטע של יסורים ופרך,
הגיע, בסוף של אותה דרך,
אל שער נעול בחומה המכתרת,
מלון חלומות, מלון לתפארת,
בו גבירים וגבירות יושבים במכונס,
לוגמים אפריטיף ועסיס אננס,
ומסיחים ביניהם, בכך אין כל פלא,
על ריבית ועל בורסה וכיוצא באלה.

 

אך בטרם הספיק להודות לאל,
על הפחת והנס ולברך הגומל,
זקיף מזויין חסם את דרכו,
העיף בו מבט כבוחן את ערכו,
והרעים בקולו, בידו הכידון:
"
רגע אחד, לאן זה, אדון ?"

 

"אני ... למלון", בשארית אוניו
חירחר הגוסס והרים את עיניו
וראה אז שלט, קבוע כחוק,
בשבע שפות, הנראה מרחוק,
שבו, אבוי, כך קרא הנווד:
"
הכניסה - עם עניבות בלבד !"

 

 

ואז מסבירים לחניכים שהמלון זה כאילו המצב המתוקן בו אנחנו שואפים להיות, אך בשביל להיות בו אנחנו צריכים עניבה עם ערכים ודברים טובים שיעזרו לנו להיות אנשים טובים.

 

-מפזרים על הרצפה המון משפטים כמו: -אני מכבד את החברים שלי –אני מדבר יפה –אני שמח בחלקי וכו' (המשפטים תלויים ברמה) ואומרים לכל חניך לבחור 3 דברים שיש בו. – מדביקים אותם לכל אחד על העניבה שחולקה בתחילת הפעולה.

ואומרים לחניכים שאין כאן אחד בלי 3 דברים , לכן אנחנו אנשים טובים אבל בשביל להיות יותר טובים אנחנו צריכים למלות את העניבה בהמון המון דברים נוספים.

-          השלב הבא הוא כזה- מסבירים לחניכים שלהיות בן אדם טוב זה תהליך והוא לוקח הרבה זמן לכן הדבר הראשון שצריך הוא סבלנות.

ואז לומדים על הלל הזקן, וכל חניך רושם על העניבה- סבלנות.

 

אפשר לגמור את הפעולה כפעולה יחידה , אבל עדיף לומר להם שעכשיו בפעולות הבאות אנחנו נלמד על כל מיני דברים שיעזרו לנו להיות אנשים יותר טובים- עכשיו אנחנו מתחילים למלותאת העניבה.

 בהצלחה רבה!

י"ג באב תש"ע 23:22
ציוד: לגו/קוביות , פאזל , שיפודים .

הפעולה : 
א.נחלק את החניכים לקבוצות שתי הקבוצות יבנו מגדלים מהלגו/קוביות.
כל קבוצה תגיד בתורה מה היא רואה..
משאירים את המגדלים לצד. את תחזרי אליהם בסוף הפעולה.
ב.נותנים פאזל (מומלץ פאזל שלא כל כך מבינים מה מצויר על כל חלק בנפרד.. אלא רק כשמרכיבים.) 
מחלקים חלק לכל אחד מהחניכים. כל אחד אומר מה הוא חושב שהחלק הזה. ומה הוא חושב שמיוחד בו..אחרי שכולם אומרים הקבוצות בונות את הפאזל.
(גם אותם שמים בצד וחוזרים אליהם בסוף הפעולה)
ג.אומרים לכל אחד לשיר איזה שיר שבא לו לראש . כל אחד מתחיל לשיר מתי שבא לו ושר איך שבא לו.
אחרי כמה דקות מפסיקים. נותנים לכל אחד תפקיד. למשל: אחד ימחא כפיים השני ירקע ברגליים השלישי יעשה קולות רקע מסוימים וכו'...
ד. מספרים תסיפור על הסבא שהלך למות וקרא לכל הבנים שלו. הוא אמר לכל אחד ללכת להביא מקל....(וכו'.. את מכירה את הסיפור.. נכון?)
אחרי הסיפור נותנים לכל מי שרוצה לנסות לקחת את כל המקלות ולשבור אותם(כשכולם ביחד). אחר כך(ואני לא יודעת אם זה מותר בשבת) נותנים לכל אחד לשבור מקל. והם מצליחים בצ'יק.

מסר: 
א.כל קוביה בנפרד. לא מיוחדת. ואם נקח אחד. הכל יתפרק.(ואם זה לא יתפרק אז זה לא יהיה אותו מגדל הטוב והיפה.)
ב. אם תוציאו חלק מהפאזל. זה יהרוס את כל התמונה. זאת לא תהיה התמונה השלמה. אז אם בת אחת מוציאה אותה מכולם. היא דופקת את כולם..
ג.ראיתם שכשכל אחת שרה בנפרד מה שבא לה מתי שזא לה. זה לא הלך.. ככה א כל אחת תעשה מה שבא לה מתי שבא לה. זה לא ילך. השבט יהיה דפוק.
ד. אם נעבוד כולם ביחד אנחנו לא נשבר ואנחנו נוכל להיות השבט הכי שפיצי בעולם.
סיכום של המסר: 
דברים רבים לא ניתן לבצע לבד אלא יש צוקך באחדות ובשיתוף פעולה. אמנם כל אחד לבד הוא משו מיוחד. הוא אור קטן. אבל כולנו ביחד. אפשר להגיע רחוק. להיות אור אחד גדול ועצום...בעזרת שיתוף פעולה משלימים הפרטים אחד את השני וכל ניתן לההגיע אל המטרה מהר יותר ויותר.

רעיון לצ'ופר : "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור קטן!"
י"ב באלול תשס"ט 19:38
עשו לנו אותה- והמסר ממש ממש ממש חזק!!!
אולי זה קצת בל-תשחית אבל אפשר לקנות נגיד ביצים בלי חתימה, וזה בסדר.
כתבתי בלשון נקבה כי אני נקבה.... אני מרשה גם לבנים.....;)
 
נושא הפעולה-יום השואה
גיל-מעלות ומעלה
מהלך הפעולה-
כל חניכה מקבלת ביצה (לא מבושלת)
על השולחן יש מלא צבעים, ועיניים זזות וטוליפ וטושים (וכל מה שבא לכם לראש)
כל אחת צריכה לקשט את הביצה ולתת לה שם
אחרי שכולן מסיימות מכינים להם תעודת זהות
ואז יש משימות...
לנו היה את שלושת אלה, אבל אפשר לעשות יותר וגם אפשר אחרות...
1.ללכת לגן שעשועים ולהתגלש עם הביצה
2. להעביר את הביצה מיד ליד בשבט עד שהיא חוזרת אלי
3. לצאת לרחוב ולעשות היכרות עם הביצה לשלושה אנשים שלא מהסניף 
 
אחרי שעושים את שלושת המשימות האלה, כל השבט הולך לפח הקרוב, וכולם צריכות לזרוק את הביצה לפח...
 
מסר- שואלים את הבנות איך הם הרגישו כשהם זרקו את הביצים, מסבירים להם שגם אם הם יכינו חדשות זה לא יהיה אותו דבר, הביצה החדשה לא תהיה אותו דבר (תסבירו את זה יותר טוב... לא עבד לי...)
מסבירים להם שבשואה לא נרצחו רק 6,000,000 יהודים, נרצחו 6,000,000 יחידים, כאלה שאף פעם לא יהיו יותר, אף אחד לא יוכל להחליף אותם.
(אולי זה לא מובן... תקראו תצופר ותסבירו יותר טוב)

צ'ופר-קצת ארוך, אבל חזק!!!...
 
אמרו חז"ל (ברכות נח,א) "כשםשאין פרצופיהן שווין זה לזה, כך אין דעתם שווה". כל אדם הוא לא רק "אחד" במספר, אלא גם "יחיד". הוא שונה מאחרים, יש בו משהו עצמי,ייחודי,משהו מקורי שאין כמותו אצל אחרים. יחידות זו, העצמיות המיוחדת רק לו,חיותו, היותו אחר משאר כל בני אדם, משקפת את הניצוץ האלהי שבו.על הנחה זו מתבססת תפיסת אבילות ביהדות. על מה אנחנו מתאבלים? על אלו שהם "אבדין ולא משתכחין",בחינת אבידה שאינה חוזרת.
דברים אלו מסתברים ומובנים בפטירתם של מנהיג גדול,של גאון מופלא, של בעל-חסד נדיר.את מקומם של אלה אכן קשה למלא.אבל אבילות הרי היא נוהגת בכל אדם ולאו דווקא ביחידי סגולה כאלה.אבילות נוהגת במנהיג ובמונהג כאחד, בלמדן ובעם הארץ,באיש חסד ובמי שמקפץ ידו מאחיו האביון. כך למדנו(שבת ק"ה,ב) "העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, הא למה זה דומה? לספרתורה שנשרפה". מכאן שאי אפשר למלא מקומו של אדם, של כל אדם,שהלך לעולמו.אין אנו אומרים הלך סנדלר יבוא אחר במקומו;הלך חייט יבוא אחר במקומו;יבוא פקיד אחר במקום פקיד שהלך, זבן אחר במקום זבןשהלך. מפני שהאדם,כל אדם,אין לו תמורה, הוא אינו "אחד", שאפשר למלא מקומו באחד אחר, אלא "יחיד",שיש בו משהו המיוחד אך ורק לו ולא לשום אדם אחר.
(הרב סולוביצ'יק, "על התשובה")
 
בשואה איבדנו 6 מיליון יהודים.
לכל אחד היה בית, משפחה, חברים-
את היחודיות שלו.
ותוך רגע זה נלקח ממנו. רק בגלל היותו יהודי.
בשואה, לא רק איבדנו 6 מיליון יהודים,
אלא גם איבדנו 6 מיליון יחידים שלא היו ולא יהיו כמותם לעולם...
 
י"ג באב תש"ע 23:27
כאן!

ב"הצלחה לכל הנכנסים!
י"ג באב תש"ע 23:36
ערב ששששש! 

מהלך הפעולה: 
מכינים מעטפה שבתוכה פתקים עם שמות כל המשחקים. 
כל פעם שולפים משחק אחר: 

-שני דגלים 
-שלושה מקלות 
-ארץ עיר באות "ש
-שני כלבים ועצם 
-משחק השוקולד 
-תופסת שרשרת 
-שום דבר: משחק השקט 
-שלם-שבור: מחלקים את השבט לשני קבוצות וכל קבוצה צריכה לבנות פזל הכי מהר(תחרות) 
-שעת סיפור: בזה מסיימים את הפעולה, ניתן לחלק לחניכים את הקטע, בצירוף כוס שוקו. 
למדריכים משקיעניים: ניתן להביא אמגזית וסיר, ולהכין עם החניכים שוקו חם, מחלב ושוקלד. 

הקטע: על ה"חטא ועונשוקו" 
שפן שלא שתה שנה שלמה שום שוקו, שתה שלוק שלם של שוקו. 
שאלה שפנה שכנה שהיתה שם: שפן שוטה שכמותך! 
שנה שלמה שלא שתית שום שוקו? 
שתית שוו'פס ,שוקולית, שיידר, שודה.. 
שאבין - שנה שלימה שבלי שוקו?! 
שתק שפנינו, שמריהו שמו, שתק שניה שלאחריה 
שבר שתיקתו: שלשום שמעתי שיר של שושנה שמארי 
שהנושא שלו-שוקו. שמעתי שת'כנעתי, שתיתי.. 
שערוריה!!! שאגה שיפרה-שם שכנתו של שפנינו. 
שערוריה שלא שיערתי שתיתכן שכמותה! 
שמעת שיר שטותי של שושנה שמארי 
שגרם שתשתה שוקו- שומו שמיים!!! 
שמריהו שבר שנית שתיקתו: שיערתי 
שאת שכנה ששומעת שירים של שושנה שמארי- 
שטויות-שרבבה שיפרה. שירים שאהבנו, שירים שקטים, 
שירים שמרגשים, שירים שעם שלם שומע שישים שנה, 
שירים שמונעים שיכחה של שנים שאסור שנשכח.. 
שנים של שיקום,שנים של שיתוף, שנים של שיחרור... 
שתקה שיפרה שבע שניות שאחריהן שלחה 
"שטוזה שוודית שטוחה" ששברה שתי שיניים של שמריהו. 
שמריהו שתק, שפרה שהבינה שעשתה שטות, שאלה 
שאלה שלא שואלים: שמריה-שאכין שוקו?! 
שמריה שתק. 
שמריה-שאכין שוקו?..שוב שתק שמריה. 
"שוקו, שמריהו, שוקו!" 
שתק שמריהו שעה, שתק שעתיים, שתק 
שמריהו שבוע, שתק שבועיים, 
שותק שמריהו שנה, שנתיים,שלוש... 
שותק שמריה שותק- 
שד שצם שיום שזה... 
שהרי בלי שיניים-אין "שין" ובלי "שין" אין על מה לדבר... 
ורק שח שמריהו: 
למה לא לגמתי לימונדה, למה?!!

י"ג באב תש"ע 23:37
שלב ראשון-
מוציאים להם ממתק כל שהוא, ושואל מי רוצה. מי שרוצה- צריך לעשות משהו כדי לקבל אותו. ככה  מוציאים כל פעם ממתק יותר שווה, והם עושים דברים יותר שווים בשביל זה.
בסוף  מוציאים כוס ח"פ מלאה באדמה ושואלים מי רוצה, ומה הוא מוכן לעשות בשביל זה.
ואז שואלים את החניכים- למה בשביל שוקולד הם היו מוכנים לעשות משהו ושביל אדמה מא"י לא?
ואז להסביר לספר/להסביר להם שאנשים נתנו את החיים שלהם כדי להגיע לארץ, לחיות בה, ולשמור עליה.

אח"כ-
עושים מרוץ שליחים כזה.
עומדים באמצע עם דגל ישראל  והם עומדים בשתי שורות משני הצדדים שלך באיזה שהוא מרחק. לכל אחד מהשורה יש מס', ואז  אומרים מספר- ושני המספרים צריכים לרוץ, לחטוף את הדגל ולחזור לשורה שלהם. מי שלא חוטף- צריך לתפוס את השני. [כמו תיפסוני- עם שבויים וכו']


ואז מסבירים שיש מאבק על הארץ שלנו, וכל הזמן מנסים לקחת לנו אותה, וכבר 62 שנים אנחנו במלחמה על קיומה של המדינה. 
מספרים להם שבמלחמות יש חוק שאיפה שנמצא דגל של המדינה שם הגבול- ובמלחמת העצמאות חיילים נהרגו רק בגלל שהם ניסו להזיז את הדגל בעוד כמה מטרים.

[מביאים את השיר מגש הכסף.]

מסר- אנשים נתנו את החיים שלהם במשך כל השנים כדי שאנחנו נוכל לחגוג השנה את יום העצמאות ה62. אז צריך לזכור מה הקריבו בשביל המדינה, ולהודות על מה שיש.
וכו' וכו'.

י"ט באב תש"ע 15:00

בס"ד

פעולה על אהבת ישראל

שלב א':

משחק פינוקיו.

מוסר השכל:לבני אדם יש נטייה "לדרוך" על אחרים בשביל האינטרסים של עצמם.אדם מוכן להרוס לחבירו כדי להצליח.

שלב ב':

להסביר שהרב אריה לוין ממש לא דרך על אחרים כדי להצליח.הוא עשה הרבה חסד.

להביא את הסיפורים הבאים לכל שלושה חניכים,וכל קבוצה צריכה להציג את הסיפור בין2-3 דקות,שצריך לספר מא'-ת'.(נספח).

 שלב ג':

אבנר, אמור היה לנסוע לחו"ל, ארז את חפציו, סידר כמה עניינים אחרונים... והנה הוא מוצא את עצמו כשעה לפני זמן העלייה למטוס. כרגיל בטיסות מעיין אלו, הוא מעולם לא פספס הזדמנות לקנות את העוגיות האהובות עליו במיוחד, הוא קנה 2 קילו, 'שיישאר גם לטיסה... 

נשארה לו חצי שעה לטיסהאבנר התיישב בספסל המשקיף לעבר מאות המטוסים השועטים לעבר הרקיע הנעלם... הוא פתח את תיקו האישי והוציא ספר מעניין. לפתע שם לב שמתיישב לידו אדם הלבוש בהידור רבבלי יותר מדי התפעלות הכניס אבנר את ידו לתוך חבילת העוגיות, והחל לשקוע בקריאהתוך כדי אכילה נלהבת. לפתע שם לב שאותו אדם שיושב לידו מכניס אף הוא את ידו לתוך חבילת העוגיות ולוקח לעצמו חופן בל יבוטל במטרה לאוכלו!

אבנר היה פשוט המוםכאשר התופעה חזרה על עצמה מספר פעמים, תהה: ה"טקט" של האנשים היום פשוט בשפל המדרגה, והמשיך לקרוא בספרו תוך כדי תחרות על העוגיות בשקית, עד שנשארה העוגייה האחרונה.

'
עכשיו נראה עד כמה שפל הוא' - חשב לעצמו אבנר נראה מה יעשה עכשיוהאם יאכל את זו האחרונה או שמעט כבוד נשאר לו והוא ישאיר לו לפחות אותה. להפתעתו הוא הוציא את העוגייה האחרונה חצה אותה לשניים, חצי אחד הכניס לפיו ואת החצי השני החזיר לשקית. אבנר היה פשוט המום, זה כבר עבר כל גבול! עכשיו גם הליצן הזה מתחשב בי?!

(לפתוח דיון,על מה אתה היית עושה במצב כזה?)
השעה המיוחלת הגיעה – שעת העלייה למטוס! אבנר היה פשוט מאושראמנם עוגיות לא יישארו לו לטיסה... אבל לפחות את הספר שלו אף אחד לא ייקח ממנוהרגיע את עצמו. עולים למטוס, זהו הגיע הרגע! כמה אבנר חיכה לו לאותו רגע שיגאל אותו מהמבוכה שהייתה מנת חלקו בדקות האחרונות, הוא היה המאושר באדם. עלה למטוס והתמקם בחלקו הקדמי של המטוס שם מרגישים פחות את טלטלות הנסיעה...

טוב עכשיו אפשר לחזור לספר שאני חייב לסיים בטיסה הזאת אחרת אין זמן אחר - אומר אבנר, ומיד בא להוציא את ספרו אך עיניו צדו הפתעה שלה לא ציפה: אני לא מאמין – קרא בקול: "חבילת העוגיות! מה היא עושה פה?" זאת אומרת היא שלי... אז חבילת העוגיות ההיא הייתה שלו... מה?! איך חשבתי עליו כך? אבנר פשוט הרגיש נורא, הוא רצה להיעלם כדי לא להיתקל באותו אדם, הוא התבייש בעצמו כל כך.

שלב ד':

לסיכום הפעולה,מה ראינו?

ראינו את דמותו של ר' אריה לוין שממש לא דרך על אחרים בשביל עצמו כמו במשחק "פינוקיו" אלא תמיד רצה לעשות חסד,הקשיב לאחרים באהבת ישראל גדולה.ראינו גם מהסיפור של העוגיות שלא תמיד המציאות כמו שאנחנו רואים בעיניים,יש דברים מעבר וצריך להתחשב בזולת.

נספח:

סיפור 1:

יום אחד כאב לאשתו של ר' אריה לוין הרגל,אז ר' אריה ואשתו הלכו ביחד לד"ר בייטרוסתרה.כשהגיעו תורם והם נכנסו לד"ר בייטרוסתרה,אז ר' אריה אמר לרופא:"שלום ד"ר בייטרוסתרה כואב לנו הרגל",אז הרופא שאל אותו:"למה אתה אומר לנו?" אז ר' אריה ענה:"כי אני כל כך מחובר לאשתי עד שאני מרגיש את הכאב שלה,כאילו ממש כואב לי".

ד"ר בייטרוסתרה התפעל מאוד מאוד ואמר:"זה אהבת ישראל אמיתית".

סיפור 2:

בזמן מלחמת הקוממיות נהרג לאחד ששמו יעקב בן במלחמה.כשהוא ידע על זה

זה היה חצות הלילה והיא יצא לירושלים הקרירה כולו רועד מבכי.איש לא היה ברחוב,עד שפתאום הוא ראה דמות שמתקרבת אליו.היה זה ר' אריה.הוא התחיל לעודד אותו ולנחם אותו עד שיעקב התעודד.

סיפור 3:

יום אחד ביקש ר' אריה מהרב מנחם שיתלווה אליו לנסיעה לבית חולים למצורעים.הם ירדו מאוטובוס ערבי בבית לחם,ונכנסו לביה"ח.ר' אריה נכנס חדר חדר,חיבק כל ערבי,נתן לו אוכל,שתייה ובירך אותו.כשהם יצאו למסדרון שאל אותו הרב מנחם:"למה כבוד הרב נוסע מחוץ לעיר כדי לבקר מצורעים ערבים?",ענה לו ר' אריה:"יש כאן יהודי אחד ובודד המאושפז עם כל החולים הערבים ובזכותו אני הולך ומבקר את כל החולים..."ענה הרב מנחם ואמר:"זה דוגמא לאהבת ישראל אמיתית".

סיפור 4:

ערב אחד ישבו ר' אריה וילדיו ולמדו ביחד.לאחר מכן רצה ר' אריה ללכת לישון ולהשכיב את ילדיו,אז הוא פתח את הדלת של הבית והלך להתכונן לשינה.אז ילדו שאל אותו:"אבא,למה אתה משאיר את הדלת פתוחה?",אז ענה לו ר' אריה:"כדי שאם מישהו יזדקק לעזרתי,לא ימצא דלת נעולה ולא יחשוב כי מטריד הוא את הרב".

 

 

ט"ו באלול תש"ע 23:32
בס"ד
 
פעולה מעולה וקלילה על סליחה ומחילה לפני יו"כ =]
 
 
1)      משחקים את המשחק "שלום בוריס", רק במקום "שלום" אומרים "סליחה".
 
(יושבים במעגל, למשל חניך א' ליד חניך ב' ולידו ג'- חניך א' אומר לב' "סליחה בוריס" וב' עונה : "סליחה בוריס" וא' אומר לו: "תגיד סליחה לבוריס, בוריס" ואז ב' אומר לג': "סליחה בוריס" וג' עונה לו: "סליחה בוריס" וב' אומר לג' "תגיד סליחה לבוריס, בוריס" ואז הוא אומר לד' וכן הלאה..., כשמישהו מתבלבל, מחליפים לו את השם לאולגה, ולאחר בלבול שלישי מחליפים לולדימיר...,
משחק ענק! לא מסובך, תנסו לקלוט אותו...)
 
2)      דיון- על  הSMS "סליחה שפגעתי" -זה שכולנו שולחים ומקבלים בכמויות לפני יו"כ. מי פה קיבל כזה פעם? מי שלח כזה? מי מתכנן לשלוח..? איך זה מתקשר למשחק? האם זה דבר טוב?
 
(באיזשהו מקום הסמסים האלה הופכים להיות איזה משהו שגרתי, פחות אישי, שכולם שולחים לכולם כי ככה זה... –כמו שבוריס מבקש סליחה סתמית מבוריס כי איזה בוריס אחר אמר לו..., אנחנו פחות חושבים במי באמת פגענו, לא עושים חשבון נפש אמיתי, מפספסים הזדמנות לתיקון חברתי ואישי...)
 
3)      מחלקים לחניכים את הקטע שפותח את ק"ש שעל המיטה : "רבש"ע, הריני מוחל וסולח לכל מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי- בין בגופי, בין בממוני, בין בכבודי, בין בכל אשר לי.."
 
 דיון: *איך אפשר לסלוח לכל בנאדם מידי לילה?! זה אפשרי בכלל? והרי זה מצופה ממנו...
      (לעמוקים שבנינו- למה דווקא המחילה פותחת את התפילה האחרונה ביום?)
 
       *מה יותר קשה- לבקש סליחה או לסלוח?
 
 
4)      מבקשים סליחה מהלב ומנסים לסלוח באמת. =]
 
 כל חניך רושם 2 מכתבי סליחה (רצוי ויפה שגם המדריכים ישתתפו), אחד למי שיוצא לו בהגרלה-                                         
  אל תוותרו על זה, גם אם זה קצת מוזר וקשה להם בהתחלה! [דווקא כש'מכריחים' חניך לחפש על מה לבקש סליחה ממישהו שלאו דווקא יש לו כ"כ והוא מתאמץ, הוא נזכר בכ"כ הרבה דברים שיש לו לבקש מהרבה חברים אחרים. בדוק. זה פשוט מדהים..]  ואחד למי שהוא רוצה. (מי שרוצה יכול לכתוב יותר...).
 
 
מלא בהצלחה
וגמר חתימה טובה!=]
צווות הגבורה צ"י      ת  תת
תשס"ח
י"ט באדר ב תשע"א 15:06

20110325150407.doc

 

העברתי לחניכים בכיתות ו'-ז', ואני הולך להעביר לחב"ב...

 

זה כתוב יותר בצורה שמזכירה לי, ולא בצורה של פעולה. אז מי שמתקשה, לא הבין יש לו שאלות, חולק עלי- שיכתוב, ויזרוק לזבל.

סתם, שידבר איתי...

י"ז בסיוון תשע"א 00:19

אני לא אתחיל להעלות כאן את כולם - כי אני ממש לא אגמור... 

 

אבל- מי שצריך צ'ופרים... מוזמן לשלוח לי מסר אישי עם הנושא... ואני אחפש לו בין כל הצ'ופרים שלי משהו מתאים...

(תשלחו מסר אישי ולא תגובה כאן - כי תגובה הסיכוי שאני אראה יותר קטן מהסיכוי שאני אראה את המסר אישי...)

 

בהצלחה!!

"לך בכחך זה..." (ה' לגדעון...)

 

כ"ו בסיוון תשע"א 21:00

מכינית שקית קטנה עם פתקים של כל אות ומשחק וכל פעם מוציאים פתק אחר ועושים מה שרשום:

 

א- "אני" כל אחד אומר 'אני' בטון מצחיק ומי שצוחק מוסיפים לו שם. נגיד: אני בבון, ואז אח"כ אם שוב צוחק מוסיפים עוד שם נגיד: אני בבון שמן...

ב- "בלאגן" כמו אנדרלמוסיה, אינלי כח להסביר...

ד- "דג מלוח"

ה- "הרצל אמר..."

ו-

ז- "זרם"

ח- "חתולתי המסכנה" יושבים במעגל ויש חתולה אחת באמצע והיא פונה כל פעם למישהו ואומרת 3 פעמים 'מיאו' וצריך לענות לה בטון מרחם 'אוי חתולתי המסכנה' 3 פעמים... אם החתולה צוחקת או מדברת [היא צריכה להתנהג כחתולה לכל דבר] היא פסולה אם מי שפונים אליו צוחק הוא פסול, ואם גם החתול וגם מי שפונים אליו צוחקים הם שניהם פטורים...

ט-

י-

ל- "לשים מטפחת"

מ- "משחק המלפפון"

נ-

ס- סרדינים

ע- "רגליים רגליים עיניים"

פ- "פלונטר"

צ-

ק-

ר- "רוצח"

ש- "שעת סיפור" מקריאים את הסיפור על החטא ועונשוקו...

ת- "תופסת"