זה יוצא הרבה יותר זול.

אלבום דיגילטי, תמונה ממסוגרת של כל המשפחה.מצגת על כל החיים שלה.

לגבי תמונה- חשבתי על זה אבל נראה לי שתמונה משפחתית יותר מתאימה ליום נישואים

עוד מעט חוגגים 30, צריך לשמור משהו גם לזה...

מאנשים שקורבים לה/ מחברות ילדות וכו'. זה מאוד מרגש ותאגדו באלבום.

איך לא חשבתי על זה קודם??? (בטח אבא שלי כבר חשב...)

עם מסיבה רצינית במוצ"ש \בילוי טוב בשישי

בא לנו לצאת..

אבל תודה 

אצלינו זה אומר להשיג דירות לכולם וזה מבצע לא פשוט

אז חשבתי שהיות שיש לכם כמה זוגות כבר אז...

הרעיונות כאן ממש לא במושגים שלי ...

היום זה מונח בוויטרינה גאווה לעני כל.

בלופה עשינו לוח שנה ובכל חודש סימנו את ימי ההולדת/ימי נישואין/יארצייט ובחצי העליון שילבנו תמונות של כל האנשים ששייכים לחודש ההוא. גם התייחסנו לחגים. לדוגמא: בניסן - תמונות של בני משפחה רלוונטיים אוכלים מצות, הדלקת חנוכיות משפחתית, תחפושות פורים... כשהמשפחה גדלה קשה לעקוב אחרי כל האירועים המבורכים וכך זה עוזר לשמור על קשר. 

גם יצא לנו לעשות "התאמת ספרים" לקחנו ספר שגדלנו עליו בילדות סרקנו אותו למחשב והוספנו תמונות של בני המשפחה כאילו שהם חלק מהספר. זה יכול לצאת מצחיק/נוגע ללב וכו'. הקרנו את המצגת במפגש משפחתי. כל אחד כמובן תרם את תרומתו מבחינת התמונות ומי שמוכשר בפאוור פוינט שילב הכל לכדי מצגת. 

לי חגגו בהפתעה שבת אצל אחת הבנות הנשואות. היה מקסים! לראות את היחד של כולם והשותפות בהכנת האוכל ובתוכניות.

אפשר לשלב ברכות מאנשים קרובים, חידות מהילדות, שירי ילדים ונכדים, וכל ארוחה היו אחראים משפחה אחרת.

                                     שמחתי עם כולם, ושלא הוציאו כסף רב מידי. זול יחסית ומשמח!

אגב, קיבלתי תמונה מעוצבת עם תמונות של כל המשפחה. מה צריך יותר?

מין שבת כלה כזאת..

מתנות לפי משפט..

משחקים שונים..

גם אני מאוד ממליצה לברר איתה מה היא רוצה- אנחנו תיכננו לאמא שלי ליומהולדת 60 מסיבה גדולה אבל היא לא רצה ובקשה שבת משפחתית- עשינו את מה שהיא רצה והיה לה מאוד כיף.

לגבי רעיונות למתנה - תנסו לחשוב מה היא אוהבת: אומנות, בישול, שירה, טיול ולנסות לעשות משהוא סביב זה.

השנה הכנתי לאמא שלי ציור ורשמתי אותה לחוג ציור (סוג של חלום שהיה לה),

בשנה אחרת עשיתי לה יום כיף (אכלנו ארוחת בוקר במסעדה, קנינו בגד חדש,ביקור אצל הקוסמטיקאית, וסימנו בתפילה- כותל/קבר רחל/ שמעון הצדיק). אלבום דיגטלי (עשיתי במיי אלבום). 

רעיונות לחגיגה:

לפי מה שאני מבינה אתם חוגגים באזור של יום ירושלים/יום העצמאות.

אולי לעשות טיול כולם ביחד "חיים שכאלו" (סיור במקומות משמעותיים בהם היא תקבל ברכות מאנשים שקשורים לאותו מקום).

אם היא אוהבת טיולים אפשר טיול מאורגן ולאחריו מסעדה (בעלי עשה לי את זה היה ממש כיף).

או לשכור אוטו גדול ולסוע כולם ליום כיף.

אם היא הקטע של אומנות אפשר לעשות בוקר בסטודיו וליצור משהוא משותף שיכול להיות לה כמתנה.

ערב שירה/קריוקי משפחתי או לעשות ערב כזה רק לנשים (ולפתוח את זה גם לנשות המשפחה), אנחנו הזמנו משהיא שתנגן באקורדיון והיה מעולה ושמח (רק אבא שלי קצת התבאס שהוא לא יכל היה להשתתף).

לגבי שבת מחוץ לבית כדאי לבדוק בבתי הארחה או בבתי ספר שדה, הם יותר זולים ובחלקם יש תנאים ממש בסדר או צימר גדול שכולם בו ביחד.

בהצלחה והרבה מזל טוב

בנתיים נראה לי שלמתנה אלך על אלבום מעוצב עם תמונות ילדות והתפתחות עד היום בשילוב ברכות מכל המשפחה המורחבת. (עדיין מתלבטת אם להכין ממש או לעשות דיגיטלי בלופה וכד'. לשניהם אין לי מספיק זמן להקדיש...פסח קרוב יותר...)

לגבי המפגש, אנחנו משפחה צעירה עדיין (הנכדים היחידים הם הילדים שלי...) ובהרבה שבתות יש הרכב מלא אצלהם (וממש לפעמים אצלי) אז חייבים לצאת לאנשהו ובגלל ספירת העומר אין אטרקציה שאפשר לשלב ביום רגיל אז הכי רלוונטי זה שבת.

תודה רבה לכל המגיבות(/בים). באמת נתתם לי רעיונות לתוכן ולהכל.

אשמח לעוד עצות ונסיונות אישיים.

אנחנו עשינו לאבי לגיל 77 ,חוברת סיפורים על סיפור חייו.

זו היתה חוברת שהשקעתי בה הרבה זמן ועבודה.

מלבד הכתיבה והעריכה החוברת דרשה זמן לשיחות עם אנשים שונים.

נכון שאת עכשיו בלחץ זמן אבל אפשרי ליום הולדת 60 או 70.

את עדין מחכה לרעיונות?!

ביררנו בעוד כמה מקומות אבל שוב, למי שיש את התאריכים פנויים זה עדיין נורא יקר.

חשבנו על סביוני הגליל ביסוד המעלה (ליד קריית שמונה) מחירים דיי סבירים.

מישהו מכיר לתת  חוות דעת? (אווירה דתית, חדרים, אוכל, בית כנסת וכו')

באתר עושה רושם דיי נחמד.

באינטרנט הרבה פעמים התמונות עשויות מהמון פוטו שופ.יש בקריית שמונה צימרים למשפחות של משפרת ברוך הם מיועדים לשבתות כאלה ויש להם חדר אוכל מרכזי. יש קייטרינג שהם עובדים איתו ממש טוב וזול יחסית. שוב על סביוני הגליל אם אתם בקטע של מלון אז נראה לי שזה בסדר אבל יכול להיות שזה לא ברמה של מלון ברמה שלא תתאכזבו. דרך אגב גם לאמא שלי יש בתמוז יומולדת 50 וחשבנו על אותו כיוון.

וברצינות, שמעתי מכמה טכנאים שהיום שארפ נחשבים הכי טובים ואמינים

וזה הפרטמר היחיד שחשוב להוריי זה קרח ושארפ צריך לשפוך מים בשביל שיהיה קרח אז זה ביג נו נו 

יש לי דגם שלהם ואני מרוצה ממנו. זה היה המקרר הכי גדול שיכולתי למצוא עבור רוחב קיר ספציפי.

לא מבינים שום וכלום...

או שמביאים את הדברים כמו שהיו במקור

או שלא כותבים בכלל!

אין לכתוב דברים מסוימים בפורום פתוח ומעורב.

אין לכתוב תיאורים גרפיים ופירוט כזה כפי שהיה לפני העריכה.

אין לשאול על ניסיון או לשתף שיתופים אישיים מחדר המיטות.

משאירה לפותח הזדמנות לסגנן את שאלתו מחדש בלי כל אלה ולראות אם יש מענה ראוי. מבחינתי שאלה כמו שלו צריכה להיות מינימום בפורום גברים סגור אם לא רק אחד על אחד בעולם האמיתי מול דמות של רב לבירור העניין וכו'.

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ג באדר תשפ"ה 19:34

[הערת עריכה: ערכתי, לא מתאים לפורום פתוח ומעורב.

ניתן לשאול בפורום גברים סגור.

בינתיים משאירה כאן לאחר עריכה אך במידה ויגלוש למקומות לא ראויים ינעל או ימחק.]

------------

ערכתי מקווה שזה בסדר

אהלן!

שמעתי וובינר של יונתן קליין

ויצאתי עם רגשות מעורבים.

לא חושב שיש לנו בעיות בתחום

נכנסתי מרצון ללמוד על נושא שאף פעם לא באמת מלמדים אותנו.

הוא דיבר על להשתפר בתחום הפיזי כמטרה חשובה כ"כ?

והציב כדוגמא להצלחה זמן ארוך יותר של חיבור.

יצאתי עם תהיות

זה מה שיחבר? זמן ארוך יותר ולהיות מאסטארים בתחום??

הרובד הנפשי הנשמתי הרבה יותר חשוב וכשהוא בעוצמה ההנאה גדלה. ולהפך כשחסר נראה לי שזה חיצוני.

אשמח לתגובות

בעז"ה גם אשאל רב

הרגיש משהו לא מספיק נקי, המון מחשבות שלי על הנושא.

אולי זה עניין שלי. 

מאשר לערוך ולסרס

סתם הערה למחשבה להבא

כמה כדאי להשקיע בצד הפיזי

כשלעצמו

חיבור ארוך יותר וכו'

מאמין שההתקרבות הגדולה מגיעה מהצד הנפשי. 

אם החיבור הרגשי שלכם ברמה גבוהה והפיזי פחות, אז ודאי להשקיע בפיזי ואת הרגשי לתחזק.

אי אפשר אחד בלי השני.

הפיזי כשנעשה עם הרגשי יכול להיות רגשי בעצמו ולא טכני.

בגדול - יש באמת שיטות ביהדות, שרואות סתירה בין הדברים. עד כמה שלמדתי מרבותי שליט"א, תורת ארץ ישראל מלמדת שאין סתירה. כמובן, עיקר ושורש החיבור צריך להיות בקשר העמוק - במטרות האידיאליות המשותפות, בקשר הנפשי העמוק, בהקשבה זה לזו וזו לזה וברצון להיטיב אחד לשני.

מתוך זה ובתוך זה, יש בהחלט מקום גם להשקעה משמעותית בקשר הפיזי (בלי להכנס כאן לפירוט שלא מתאים בפורום) וביכולת לשמח באמת את האשה ולשמוח באמת בשמחה משותפת.

מי שמסביר את העקרון בהרחבה משמעותית, זה הרב יהושע שפירא שליט"א, בתכנית שלו לגברים על קדושת הזוגיות, אפשר לחפש בגוגל. (הוא לא נכנס לפירוט הטכני כמו יונתן קליין, אבל ברמת העקרון נראה לי שהדברים מתאימים לעקרונות שהוא מציג)

(ושוב אציין, שאיני מכיר את הקורסים מבפנים ואיני יודע אם אני חותם על כל דבר. מדבר רק ברמת הכותרת)

נראה לי, שהיכולת שהוא מלמד - לשלוט בעצמך בכל שלב, היא דווקא תוספת קדושה וממש לא חיצוניות.

(ערכתי, כי אחרי שהתנסחתי בצורה הכי זהירה, חשבתי שבכל זאת הניסוח פחות מתאים בפורום פתוח)

ומתוך כך ביהדות, הרוחני הפיזי והרגשי שלובים זה בזה.

כשיש איזהו תיקון לעשות ברמה הפיזית או הרוחנית או הרגשית, הוא יהיה בדרך כלל כרוך בלפחות עוד אחד מהצדדים.

אינני מכירה את מה שהיה בשיעור שצפית בו,

אבל לגבי ההקשר גבריות והתגברות היא דבר עמוק שיש לו ביטויים שונים בכל הרבדים.

זה לא יכול לבוא בלי חיבור גדול ומשמעותי בנפש, גמובן ששם הדגש,

אבל אין מספיק מקום להכיבר במילים כמה חשוב הפן הפיזי.

יש הרבה יותר נזק שיכול להיגרם מחוסר,  מ'צדיקות יתר' מפחד מ'לא נקי' שלא קיים בין איש לאשתו, לא קיים!!!

מאשר תועלת

אם לא רואים את זה עכשיו זה מגיע בבומרנג ענק אחכ.

זה פשוט ככה, מנסיון כואב.

לא להפסיק לעבוד על הזוגיות, בכל הרבדים. אף פעם.

מציינת שמראש לא היתה לנו בעיה אובייקטיבית, רק לבעלי היה רצון ללמוד את זה. אני אפילו קצת נבהלתי שאמר שרוצה להירשם לקורס, כי לא הבנתי מה חסר לו.

כלומר בשביל מי שמתעניין לא צריך איזה חוסר דווקא, אפשר להרוויח מזה המון גם כשהכל טוב.

אני לא רואה ממש את הסרטונים וההדרכות, אבל כן שומעת רשמים ממה שבעלי לומד, ושומעת את התכנים והרעיונות, נכון שכותרת הקורס קשורה לעניין פיזי (שאגב, ההבטחה שלו באמת עובדת), אבל התוכן והרעיון שהוא מלמד הוא הרבה מעבר לפיזי.

המיקוד בפיזי הוא בגלל שהוא ביטוי ישיר מאד וחזק מאד לנפש, לרוח, למקום הנפשי מול בת הזוג ומול עצמי, לכוח שלי בעולם, למקום שלי בעולם, למה אני יכול ומה לא וכו.

אני חושבת בגלל שהוא מייחס לכוח המיני המון (ובצדק...) הוא מקשר את זה להמון רבדים אחרים מול האדם, בזוגיות ועוד.

ודבר אחרון

לא יודעת אם כדאי לחתן צעיר לעבור את הקורס. נראה לי צריך ללמוד קצת זוגיות מהחיים עצמם לפני שהולכים לשדרוגים.

בהגדרה הקורס כן מיועד גם לחתנים צעירים אבל לדעתי לא מפיקים מזה את אותו ערך כמו מישהו שנשוי כמה שנים טובות..

אז אנסה לענות על השאלה באופן כללי-

אתה צודק שמיניות לבד, טובה ככל שתהיה, לא תיצור חיבור.

ואתה גם צודק שכשהרובד הנשמתי והרגשי נמצא במקום גבוה גם ההנאה מהחיבור הפיזי גדלה.

ובכל זאת, אני חושבת שיש חשיבות גדולה להשקעה בפן הפיזי של הזוגיות. כמובן, לא רק. ואסור שזה יבוא במקום ללמוד איך לדבר ואיך להבין זה את זה. אבל בוודאי שגם זו 'תורה היא וללמוד אני צריך'.

אנסה לתת פה הסבר, אחד מיני רבים, איך קשר פיזי יכול לחזק את הנישואין-

בדיוק קראתי אצל אוריה מבורך על מגע בנישואין (זה היה בהקשר של השוואה בין מי ששומר נגיעה למי שלא)- כששומרים נגיעה המגע הוא 'הדבר המיוחד הזה שיש רק בין שנינו'. ובו זמנית, הוא הופך את הנישואין ל'דבר המיוחד הזה שרק בו יש מגע'.

ואז (ופה זה כבר תוספת שלי), ככל שהמגע טוב יותר ונעים יותר, כך הנישואין, שהן הכלי לדבר היקר הזה, הופכים למשהו מיוחד ויקר יותר.

נשמע שקצת קשה לך לקבל ולהבין את הקדושה שיש בקשר פיזי בין בני זוג נשואים.

לצערי זה דבר נפוץ מאוד, במיוחד כששנים מחנכים אותנו 'לשמור על עצמנו' ולהיזהר מכל דבר שמזכיר ניחוח קל של מיניות.

ממליצה ממש לשמוע שיעורים בנושא של הרב יהושע שפירא.

של שיפור מתמיד בתחום הרגשי, שכן הוא דורש להיות קשוב ורגיש ואכפתי מחד מצד הגבר

ומצד האישה - להצליח להביע את הרצון שלה בצורה מדויקת. בכדול, כן?  

זה לא מגיע מעצמו, אלא דורש דיוק גדול בתקשורת ובאינטימיות הרגשית בין בני זוג

למעשה, בעיניי, הוא מדבר על כך שהחיבור הפיזי הוא כעין מראה לחיבור הרגשי. ולכן חשוב להשקיע בו. אבל מאיך שיצא לי לשמוע את יונתן קליין, הוא מדבר על החיבור הרגשי לא פחות. 

האמת היא שבאופן אישי, זאת גם הסיבה שלא הגבתי לך לפוסט הראשון.

לא ראיתי שם בקשת עזרה או ניסיון לשקם משהו, אלא רק הטלת רפש ברבים, בצורה גסה וולגרית, באשה שהתחתנת איתה.

במצב כזה, אני לא רואה איך אפשר לתת עצה מועילה, ומספיק ניקים אחרים כבר כתבו את מה שעלה לי לראש (שלא יכול להיות שהיא כ''כ גרועה ואתה כ''כ מושלם)... אז פשוט שתקתי.

ממש צבוע בעיניי

כי אם זה היה כלפי אישה היית מגיב אחרת

גם אם הוא לא בסדר זה לא מתיר להציק לו בפרטי במרחב האישי שלו

זאת דעתי

לא התייחסתי לברור מאליו, הגבתי למשפט מסוים

יש בן אדם מאחורי המקלדת וגם הכותב צריך להשאר בן אדם, גם כשהוא מאחורי המקלדת.

ואתה צודק שאתה לא רוצה לשלוח את זה לאשתך כי זה באמת יפגע בה.

ואני חושב שיש גם מסר לרווקים שמסתובבים פה נגד נישואי בוסר, מסר מאוד חשוב.

גם עצבן אותי איך אנשים הגיבו נחרצות שיש לה הפרעה נפשית, בלי לשמוע אותה ובלי לראות אותה בעין, ככה סתם מתוך ההודעות שלך, אחי פסיכולוג ואחרי שנים של אקדמיה וניסיון אני רואה כמה זמן, מאמץ ורצינות לוקח לו לעשות אבחון.

מכיר כמה וכמה אנשים, מבוגרים היום, שלא סולחים להוריהם על זה שנשארו 'בשביל הילדים'. ילדים צריכים בית שבו יש אהבה ואחווה ושלום וריעות. כמובן, לרבים יש מורכבויות, כל עוד שמתאמצים לעבוד עליהן ולהגיע לאהבה ואחווה ושלום ורעות, בהחלט זה בסדר שהילדים גם יחוו התמודדות.

אבל כשאנשים כבר מחליטים שהיא/הוא כך וכך, שבעצם לא רוצים את בן הזוג, כשבבית יש אווירה רעילה (ואפשר לדון על אבחנות ועל האם נתפסנו לביטוי לא מוצלח, אבל כל מה שהוא תיאר, זאת אוירה רעילה) - זה רע לילדים, רע מאוד.

אם בני זוג מתגרשים בכבוד, זה מצער, זה וודאי לא אידיאלי לילדים, אבל זה עדיף בשבילם עשרת מונים מלהיות בבית שכאילו שלם, אבל באמת הוא שבור ואפילו אסור להכיר בכך.

שהסטנדרטים שלהם הם הסטנדרטים של הדור הקודם. אם זה טוב או רע? לא אני אעיד.

אני ממש לא ממהר להמליץ על גירושין. אני כן ממליץ לפותח בחום, ללכת לטיפול אישי, לברר את העולם שלו, את תפיסות העולם, את תפיסת הזוגיות שלו. לעבוד על פיתוח עין טובה על אשתו. בהחלט יש סיכוי, שהבירור הזה יכול להביא לתיקון.

אבל אם הנתונים הם, כפי שהציג והוא מיואש מלהתקדם שם - להשאר זה לא 'בשביל הילדים', זה לפגוע בהם.

מגיע דווקא מתוך ניסיון וידיעה, ולא כקביעה נחרצת, אלא כ- שים לב.  ברור שזה לא הגיוני שאישה שמחה, מסופקת, שמרגישה משמעותית ואהובה, בריאה בגוף ונפש, בזוגיות מיטיבה, תתנהל בצורה כזו לאורך זמן

לא לצחצח שיניים או להתקלח זה לא סתם. בנוסף לעוד דברים שהוא כתב כמובן.. זה דברים די בסיסיים שהרבה נשים פה יעידו עליהם כנורות אזהרה למצב נפשי לא תקין בהכרח.

על פחות מזה אנשים מקבלים נוגדי דכאון כיום.  

ומצד שני, חייבת להגיד - שעל אף ההשקעה הרבה של הגבר בילדים ובבית, אם זה מה שהוא חושב על אשתו, ברור שהיא לא מרגישה אהובה ומוערכת. והרי לך דוגמה להשקעה בצורה לא נכונה.

זה לא שהמאמץ לא ראוי להערכה . אני מאמינה לו שהוא מתאמץ, אבל זה יותר לעשות, להתקרבן ולזלזל. לא כי הוא לא טורח, אלא כי הוא עושה את זה בדרך הכי לא נכונה שיש.

(וגם, בעיניי, יש פה ערבוב בין מה שנורמטיבי כמו מקלחת וצחצוח שיניים למה שפחות כמו טסט לאוטו וכו שהרבה יותר שכיח שגבר יעשה)

הנכון הוא להבין שיש פה סיטואציה חריגה שראויה להתייחסות בוגרת.

לשניהם מגיע להיות אהובים שמחים ומרוצים מהיחסים ביניהם. אבל הזלזול בה הוא לא נכון כי הוא חסר את ההבנה הבסיסית שאישה שלא מסוגלת לתפקד ברמה בסיסית כמו שהוא מתאר, ככל הנראה חווה קושי גדול, וההבנה הבסיסית היא בעצם חמלה קודם כל ולא יציאה מנק הנחה שהיא שק תפוח אדמה עצלן. זו ראייה מאוד ילדותית של המציאות בעיניי.  

ולהישאר ולסבול זה גם לא ראוי להערכה גדולה.

הנכון הוא להניע את הגלגלים לכיון של טיפול ובחינת אופציות. בניית הקשר מחדש. לא לשבת ולסבול ולהתמרמר

שבאים לפרוק את המה שבא להם להגיד בלי קשר

להודעה שלך, ומוציאים את הדברים, בלי אבחנה

ובלי שום אחריות על ההודעה שלך.

המיושבים שביננו יודעים שהנושא שהעלית הוא

נושא מורכב, רגיש, ועדיין.

ואפשר לאהוב גם אשה שפחות ממלאת את תפקידה

ולאהוב קשר, דווקא ומתוך שהיו בו אתגרים.

ישנה תפיסה עקומה שמצאה לה תפיסה בכלל ובפורום זה

שהאשה. היא מקרה סיעודי, וכל תפקידה הוא לבטא את רצונותיה, בכדי שהגבר יוכל לדעת כיצד לטפל בה על פי דעתה בלבד. בלי שהיא מרגישה שום אחריות ומחוייבות לקשר, סטייל ירח שבא לקבל וכו' 

משלים מעולם הקבלה שהוצאו מהקשרם.

אני מציע לך להתעלם מטרנד עקום ומזיק זה שבעוד שנים מספר אני מניח שיתנדף כלא היה.

שני בני הזוג אמורים להיות מחוייבים להצלחת הקשר

ואם המחוייבות לקשר היא על אדם אחד בלבד.

נוצר קשר של אדם אחד.

דבר שמטבע הדברים, פחות יחזיק מעמד לאורך זמן.

עם זאת, יש בקשר הזוגי חווית יחד יקרה מאוד.

ובתור גרוש, לא הייתי ממליץ לוותר עליה בקלות.

אתם הנשואים מרגישים כיף לבוא ולהתלונן

 זה באוזני זה בפורום. אבל בדר"כ כשאתם נהנים מהקשר,מהיחד ומחיי הנישואין, פחות משתפים את קוראי הפורום.

ולכן ממילא נוצר פורום לא מאוזן שהנושא שבו הוא

כמה קשים ומאתגרים חיי הנישואין.

אין ספק שגישה זו איננה גישת התורה

הקב"ה אמר במפורש בתחילת תורתו

" לא טוב היות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו, וירדו בדגת הים"

שכוייך

אל תיכנס עם רכב לירושלים, אף פעם. לירושלים מגיעים באוטובוס או ברכבת.

(ירושלים: מרכז ירושלים, לא השכונות המרוחקות יותר, היה אפשר לשים שלט גדול מעל הקניון בפסגת זאב "עיריית פסגת זאב" ואף אחד לא היה שם לב, בדיוק כמו השלט "עיריית מעלה אדומים").

ירושלים זאת עיר לתחב"צ להסתובב בתוכה.

גם הגעה בתחב"צ נוחה יותר בדרך כלל מאשר עם רכב פרטי (אלא אם כן יש ילדים קטנים)

היה נחמד ממש

המלון שהיינו בו כמפונים הזמין אותנו לארוחת צהריים בשושן פורים

לאזור המרכזית או הכניסה לעיר/רחביה ודומיה כן

אבל דרך כביש 16 עכשיו ממש נוח להיכנס לאזור הדרומי יותר

בתוך ירושלים עדיף ממש בתחבצ (אני גרה בירושלים ומוציאה את הרכב כמעט רק מחוץ לעיר)

כל מה שאת אומרת על שכונות דרומיות (גילה למשל) זה לא "ירושלים" במובן העירוני. זה עוד שכונות שמחוברות למרכז העיר בכבישים מהירים סטייל בגין ושם רכב הרבה פעמים מנצח אם יש איפה להחנות אותו בצד שני.

אגב התחביב שלי - להגיע לי-ם באוטובוס, ובתוך העיר אני להתנייד על קורקינט. מרחקים כמו 15 דקות נסיעה בין הר חוצבים לכיכר דניה. או  10 דקות מכיכר דניה לפנים קרית יובל. החיסרון זה שצריך קורקינט עם קצת יותר כח כדי לסחוב את העליות ושהאזור של הכניסה המערבית לי-ם הוא פחד מוות לרוכבים. כל השאר סבבה - נוסעים ברחובות קטנים שמקבילים לכביש הראשי או על ציר הרק"ל.