במליאת הכנסת ציינו היום את מלאת 100 שנה לגימנסיה הרצליה, הגימנסיה העברית הראשונה שנוסדה ב 1905 על ידי ד"ר יהודה מטמן כהן, ב"אחוזת בית", היא תל אביב. בין הנאומים שנישאו לרגל המאורע היה נאומו של יו"ר ועדת החינוך של הכנסת ח"כ אברהם פורז משינוי.
פורז אמר כי גימנסיה הרצליה אינה סתם עוד בית ספר תיכון בת"א "היא היתה בעצם משאת נפשה של הציונות, היא היתה סמל ובה חודשה למעשה עצמאותנו המדינית".
הוא גילה כי למד בבית ספר יסודי "אהבת ציון" שהיה מרוחק מהגימנסיה כ 500 מטרים. "הדבר הטבעי היה שארשם לגימנסיה הרצליה. באתי להורי ואמרתי: 'אני רוצה להרשם לגימנסיה הרצליה, כי זה קרוב לבית במרחק הליכה וזה גם בנין חדש ויפה ומפואר', ואכן נרשמתי".
בסופו של דבר למד פורז בבית ספר 'אליאנס' ולא בגימנסיה, ובמליאה סיפר על הסיבה לכך. לדבריו אחת השאלות שנשאל כשהסכים לכהן כיו"ר ועדת החינוך, היא מה מכשיר אותו בתחום החינוך? "אמרתי שמכשירים אותי שני דברים: האחד – שהייתי תלמיד, והשני – שיש לי אמא מורה. אמי היתה מורה לצרפתית ובאותם ימים נפתח בית הספר 'אליאנס' ברמת אביב ואמי אמרה לי: 'אתה חייב ללמוד צרפתית באופן אינטנסיבי'... לא יכולתי לאכזב את אמא שלי, והלחץ של אמא גרם לזה שבסופו של דבר ויתרתי על ההרשמה בגימנסיה הרצליה למרות שנרשמתי ואפילו שילמתי איזו שהיא מקדמה,
'אפשר לקבל זאת חזרה? – אני לא יודע. למדתי בבית הספר 'אליאנס' ברמת אביב".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בנאומו פרש פורז מעט מ"משנתו החינוכית" ובין היתר אמר כי "בשנותיה הראשונות (של הגימנסיה ר.א.) קראו למורה 'אדוני'. .. אני חושב שחלק מההידרדרות בחינוך הוא העובדה שאנחנו עשינו זילות של כל דבר. אני חושב שלא ראוי לקרוא למורה בשמו הפרטי. גם ראוי לעמוד כשהמורה נכנס לכיתה וגם ראוי שההורים, כאשר הם נקראים לבית הספר, הם יתנו על הראש לתלמיד שסרח ולא ינזפו במורה". עוד אמר: "אני רוצה לטבוע אמרת לשון האומרת: המורה תמיד צודק גם אם הוא לא צודק. כדאי שההורים ידעו ותמיד יתנו גיבוי לאלה שמלמדים, כדי להאדיר את מעמדם וכדי ליצור אוירה אחרת בבתי הספר שלנו".
פורז אמר כי גימנסיה הרצליה אינה סתם עוד בית ספר תיכון בת"א "היא היתה בעצם משאת נפשה של הציונות, היא היתה סמל ובה חודשה למעשה עצמאותנו המדינית".
הוא גילה כי למד בבית ספר יסודי "אהבת ציון" שהיה מרוחק מהגימנסיה כ 500 מטרים. "הדבר הטבעי היה שארשם לגימנסיה הרצליה. באתי להורי ואמרתי: 'אני רוצה להרשם לגימנסיה הרצליה, כי זה קרוב לבית במרחק הליכה וזה גם בנין חדש ויפה ומפואר', ואכן נרשמתי".
בסופו של דבר למד פורז בבית ספר 'אליאנס' ולא בגימנסיה, ובמליאה סיפר על הסיבה לכך. לדבריו אחת השאלות שנשאל כשהסכים לכהן כיו"ר ועדת החינוך, היא מה מכשיר אותו בתחום החינוך? "אמרתי שמכשירים אותי שני דברים: האחד – שהייתי תלמיד, והשני – שיש לי אמא מורה. אמי היתה מורה לצרפתית ובאותם ימים נפתח בית הספר 'אליאנס' ברמת אביב ואמי אמרה לי: 'אתה חייב ללמוד צרפתית באופן אינטנסיבי'... לא יכולתי לאכזב את אמא שלי, והלחץ של אמא גרם לזה שבסופו של דבר ויתרתי על ההרשמה בגימנסיה הרצליה למרות שנרשמתי ואפילו שילמתי איזו שהיא מקדמה,
'אפשר לקבל זאת חזרה? – אני לא יודע. למדתי בבית הספר 'אליאנס' ברמת אביב".
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי בנאומו פרש פורז מעט מ"משנתו החינוכית" ובין היתר אמר כי "בשנותיה הראשונות (של הגימנסיה ר.א.) קראו למורה 'אדוני'. .. אני חושב שחלק מההידרדרות בחינוך הוא העובדה שאנחנו עשינו זילות של כל דבר. אני חושב שלא ראוי לקרוא למורה בשמו הפרטי. גם ראוי לעמוד כשהמורה נכנס לכיתה וגם ראוי שההורים, כאשר הם נקראים לבית הספר, הם יתנו על הראש לתלמיד שסרח ולא ינזפו במורה". עוד אמר: "אני רוצה לטבוע אמרת לשון האומרת: המורה תמיד צודק גם אם הוא לא צודק. כדאי שההורים ידעו ותמיד יתנו גיבוי לאלה שמלמדים, כדי להאדיר את מעמדם וכדי ליצור אוירה אחרת בבתי הספר שלנו".