הרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע וישיבת ההסדר, ערך ביקור אצל הבנות ובראיון לערוץ 7 אומר כי נוכח לדעת שהן מרגישות טוב וכי מדובר בבנות "חדורות אמונה הפועלות לטובת עם ישראל. באי הזדהותן ואי שיתוף פעולה עם מערכת המשפט הן מביעות את מחאתן נגד מערכת המשפט ונגד כל המדיניות הזו.

"למרות שנתקלות במצבים לא נעימים, בגלל הייעוד שחשות בנפשן, הן מסוגלות לדלג מעל כל הדברים האלה, ומצב רוחן טוב. אני מעריך בנות אלו. בשעה שבנות בנות גילן עוסקות בכל מיני דברים של מה בכך, הן מזניחות את כל הבעיות הפרטיות כולל לימודים ודברים אחרים ונמצאות, ילדות בגיל 14 ומעלה, בתנאים קשים, ומוכנות להתייסר למען כלל ישראל".

הרב ליאור מציין כי מטרת ביקור היתה לנסות לסייע לפתור את הבעיה שנוצרה עקב כך שכמה מהאמהות סובלות מכך שהבנות אינן מוכנות להשתחרר בתנאים שבית המשפט קבע ו"סבלן של האמהות גורם לבנות צער". "אמרתי לבנות: כיון שאתן בנות מאמינות שהולכות לאורה של תורת ישראל, יש לנו הדרכה גם בנסיבות אלה. מתי בת חייבת לוותר על רצונה לאמה? יש לנו כלל: שאם ההורים אומרים לילדם תעשה עבירה: סע בשבת, או משפחה הנמצאת בחו"ל, והילד רוצה לעלות ארצה וההורים מתנגדים, כיון שזו מצווה, חז"ל הורו שאין לשמוע במקרה זה להורים. אבל, אם יש דברים אחרים שגורמים צער להורים, למשל במקרה זה, שהבנות עושות דבר חשוב למען עם ישראל והן אינן רוצות להזדהות בתור אמצעי התרסה או מחאה נגד המערכת המשפטית, הגם שיש הורים שמוכנים למען יעד זה שהבת לא תהיה בבית כמה שבועות והם והבת חדורים בכך, יש כמה אמהות שזה מצער אותן. אמרתי לבנות שכיון שמדובר בהתנגשות בצערם של ההורים, והיות והן מחפשות את דרכה של תורה, ובתורה כתוב: כבד את אביך ואת אמך. עליהן למצוא איזון נכון.
אמרתי להן עוד, שהן נאבקות למען דבר נכון, אך לא כל המלאכה מוטלת על כתפיהן הצעירות. הן עשו ותרמו ואין ספק לפעולתן תהיה תהודה כי הן חדרו למודעות הציבור, כבנות צעירות ההולכות בראש המחנה למען ערכים.
עכשיו, אם אמא אומרת די, זה מצער אותה, במקרה זה הבת צריכה להתחשב באמה ולחזור לספסל הלימודים. הן עדיין לא בגיל 18 והן תחת חסות האמהות. זה גם לא טוב מבחינה חינוכית שסמכות ההורים תתרופף עד כדי כך שלאם לא יהיה אפשרות לומר דברים לבת, שהרי מחר תרצה האם לומר דברים על 'בעיות לבוש וחתונה וכיוצ"ב' . כך הסברתי לבנות".

הרב ליאור מביע הבנה והסכמה עם מאבקן של הבנות. "הן חשות שיש במערכת המשפט עיוות. ודאי שיש בזה עיוות. רודפים את הציבור שלנו בצורה קשה. הם מנסות להביע כך את מחאתן הנמרצת. הן טוענות שהחוק הוא מרושע, ומי שמתבונן באמת על כל מערכת החוקים שחוקקה נגד גוש קטיף, מבחינה הומנית - גירשו אנשים, לא מצאו להם חילופי דירה פרנסה חינוך. 'דבר כזה לבעלי חיים לא עושים'. הן מוחות נגד המעצר ונגד החוק כי הן חשות שנעשה כאן עוול, והרבה אנשים בציבור חשים כך. פועלים כאן באופן כוחני, מפעילים חוק מדינה נגד בנות תמימות שכל כוונתן טובת עם ישראל. הן לא עבריינות חלילה כמו שיש בני נוער אחרים".

יתירה מכך מוסיף הרב ליאור, "התרשמתי שיש נגדן מדיניות: מוצאים דבר פעוט, ומונעים מהן להתקשר הביתה או ביקורי קרובים, דברים שאחרים זכאים, וכל זאת על מה? על כך שאחת מהן אולי התחצפה או לא ניקתה חדר. הרי זה דברים פעוטים".

איפה היה דבר כזה שבשל מעשים כאלו עוצרים ילדות עד תום ההליכים? שואל הרב ליאור ומוסיף שהבנות חשות שנעשה להן ולחברותיהן עוול, ו"כך סוברים גם משפטנים".