בשנים 1923-1927 עבד הצייר שמואל חרובי בשירות חוקר הצמחים אפרים הראובני וצייר ציורים בוטניים לאנציקלופדיה "אוצר צמחי ארץ-ישראל". בהנחיית החוקר ורעייתו, חנה הראובני, תיעד חרובי בדקדקנות ובשלמות מעוררת השתאות את דיוקני פרחי הבר, השיחים והעצים של ארץ-ישראל. התכנית להוצאת האנציקלופדיה המהודרת נגנזה לבסוף, אבל סדרת ציורי האקוורל שיצר ובה יותר מ- 35 לוחות, נשתמרה בלא פגע ברשות משפחת הראובני. גילוי הציורים וההכרה המיידית באיכותם האמנותית הנדירה הובילו להכנתה של תערוכה זו. התערוכה החדשה מתמקדת ביצירתו של חרובי, אך מבקשת גם להדגיש את חלקו של הראובני לא רק כמזמין העבודה אלא כמקור ההשראה שלה וכשותף ליצירתה. זאת, באמצעות מסמכים, כתבים ותצלומים מדעיים מעיזבונו המעידים על פועלו המחקרי החלוצי. במוזיאון ישראל מדגישים ואומרים שמשמעותו של הספר "אוצר צמחי ארץ-ישראל" חורגת מעבר לחשיפה של פרק עלום ביצירת חרובי או בתולדות הציור הארץ-ישראלי, ומאפשרת לשוב ולבחון את תהליכי היצירה וגיבוש הזהות בתרבות העברית בראשיתה. הראובני וחרובי מייצגים כל אחד בנפרד ובעבודתם המשותפת אמונה תמימה וחזונית באחדות הטבע ורוח האדם, המדע והאמנות, הרעיון הציוני והדבקות הדתית, הטקסט המקראי והמסורת העממית-הפלסטינית. בעיניהם סימל עולם הצמחים אחדות זו של מקום, של זמן ושל מיתוסים שונים, והם מצאו בו עדות על-היסטורית למעשה הבריאה ולעידנים קדומים. שמואל בוקסר-חרובי (1897-1965) נולד בעיירה מיכאלובקה שבאוקראינה למשפחה מסורתית. כשנתגלה כשרון הציור שלו, הוא נשלח ללימודים בבית-הספר התיכון לאמנות באודסה. ביקורו בתערוכת "בצלאל" שנערכה שם ב-1911 השפיע על החלטתו להיות צייר עברי בארץ-ישראל. מיד עם עלייתו, בראשית 1914, התקבל ל"בצלאל" ולמד במחלקותיו השונות עד 1917. בסגנונו ובנושאי ציוריו המוקדמים היה חרובי בן טבעי ל"בצלאל". שם הוא התמחה בציור ובעיטור שנהב וחרסינה, בציורי מיניאטורה של נופים ואתרים קדושים ובשרטוט דגמי פרחים מסוגננים בנוסח ה"אר-נובו". בראשית שנות ה-20, במסעיו אל הגליל ואל סביבות ירושלים, צייר בצבעי-שמן על גזרי בד וקרטון "אימפרסיות" ישירות מן הטבע. תהליך עבודתו של חרובי החל בהתבוננות עמוקה בצמח בהנחיית החוקרים: הוא בחן פרחי שדה שנקטפו, גיליונות עשבייה ותצלומים מדעיים שצילם הראובני. הוא יצא אל בתי הגידול בטבע והשתמש בעדשות מגדילות שחשפו עולם סמוי של חלקיקים וחרקים. גיליונות הציור שיצאו מתחת ידיו הם מחבר שלם הנצרף מפרטים, ומבטו פותח אשנבים שונים לעולם הצומח: כמקובל במסורת הציור הבוטני, הוא מתאר את הצמח כאב-טיפוס על-זמני, חשוף שורש, ובשלבים שונים של מחזור חייו. לצד הדימוי המרכזי מתוארים לעתים כבעדשת מצלמה מקרבת-מרחיקה פרטים מוגדלים או תמונות נוף ממוזערות. הישגו של חרובי בא לידי ביטוי ביכולת הבחנה וייצוג של פרטי-פרטים ובתבונת חיבורם לסביבה אקולוגית ולקומפוזיציה אמנותית שלמה. ואולם, הישג זה אינו מתמצה בשליטה טכנית אלא נובע בעיקר מעמדה רוחנית חדורת התפעלות של צייר המביט בטבע ומגלה את הנשגב שבעשב השדה. אוצרת התערוכה תמר מנור-פרידמן. התערוכה תימשך עד יוני 2006. כך מדווח כתבנו שמעון כהן.