"רק ענישה מירבית תוכל לבטא במידת מה את התהום הנפערת בלב כל אדם השומע על מעשיו של הנאשם ואת האינטרס הציבורי שחיי עוללים לא יהיו הפקר", כך כותבים שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר גזרו היום 20 שנות מאסר על לוי לליק שהורשע בהריגת בתו מיכל בת החודשיים. בתחילה הואשם לליק ברצח התינוקת אך האישום הומר להריגה במסגרת עיסקת טיעון.
בגזר הדין מפורטת הודאתו של לליק לפיה "בתאריך 23.12.04 נשאר בבית להשגיח על התינוקת כשאשתו יצאה לסידורים. במהלך השעות בהן נותר עמה לבדו שתה לשוכרה משקאות חריפים. במהלך שעות אלה התינוקת בכתה ובתגובה לבכיה של התינוקת הוא צבט אותה בכל חלקי גופה, הפעיל לחץ על גופה באזור הצלעות, הגב והבטן ומעך את ראשה באצבעותיו... כתוצאה ממעשים אלה שוסע כבדה של התינוקת, נגרמו לה דימומים מתחת לקרום הקשה והעכבישי של המוח, דימומים במוח הגדול, דימומים עוריים ותת-עוריים בקרקפת, בפנים, באף, בגוו ובגפיים, שברים בצלעות משני הצדדים ושברים בשני מוקדים נגדיים בכיפת הגולגולת". לליק הודה כי נזקים אלו "הביאו למותה" של התינוקת. עוד הודה כי "סמוך למותה של התינוקת סובב בכח את ירכיה וגרם לה לשברים ספירליים, וכי לאחר מותה גרם לתינוקת לכויות בזרוע הימנית, בבטן ובכף הרגל הימנית וכי גרם לתינוקת לפצעי קרע באיברים אינטימיים".
השופטים סביונה רוט-לוי, עופרה צ'רניאק וד"ר קובי ורדי החליטו לגזור על לליק את העונש המירבי הקבוע בחוק, למרות שהודה, בשל חומרת המעשים ואף מתחו ביקורת על הפרקליטות שהמירה את האישום מרצח להריגה. "כל נסיבה לקולה בדמות העדר עבר פלילי, חסכון בזמן שיפוטי (שלא נחסך בסופו של יום כתוצאה מהתנהלות הנאשם כמפורט לעיל), קשיי התערות בארץ, משבר קליטה, מצוקה אישית ומשפחתית, פיטורים, סכסוכים עם האשה וכיוצא באלה, קשיים שנימנו על ידי הסנגוריה ופורטו גם בחוות דעת ד"ר לפידוס, מתגמדת אל מול חומרת המעשים" כתבו השופטים.
הם הוסיפו כי "מעשי ההתעללות של לליק בתינוקת באו בתגובה לבכייה והם השתרעו על פני זמן. הקטילה לא נעשתה באיבחה אחת. מי יודע ומי ישער את הסבל הפיזי והנפשי האיום והנורא שעברה התינוקת עד שמתה ביסוריה. במקום להזעיק עזרה ולנסות להצילה, לא ניחם הנאשם על מעשיו והתעמר בגוויתה, גם כשידע שהיא מתה... העבירה שביצע לליק הביאה לא רק למותה של התינוקת כמתואר על לא עוול בכפה, אלא הותירו אחריהם מכאובי תופת לאם למשך כל ימי חייה, כך שלפנינו שתי קורבנות ולא אחת".
"המקרה שבפנינו נמנה על אותם מקרים חמורים המצדיקים ומחייבים כאחד נקיטה בעונש המירבי. למסקנה זו הגענו לאחר שבחנו כמתחייב את המקרה הנדון לגופו ושקלנו את כלל השיקולים הצריכים לעניין", כתבו השופטים בגזר הדין.
בגזר הדין מפורטת הודאתו של לליק לפיה "בתאריך 23.12.04 נשאר בבית להשגיח על התינוקת כשאשתו יצאה לסידורים. במהלך השעות בהן נותר עמה לבדו שתה לשוכרה משקאות חריפים. במהלך שעות אלה התינוקת בכתה ובתגובה לבכיה של התינוקת הוא צבט אותה בכל חלקי גופה, הפעיל לחץ על גופה באזור הצלעות, הגב והבטן ומעך את ראשה באצבעותיו... כתוצאה ממעשים אלה שוסע כבדה של התינוקת, נגרמו לה דימומים מתחת לקרום הקשה והעכבישי של המוח, דימומים במוח הגדול, דימומים עוריים ותת-עוריים בקרקפת, בפנים, באף, בגוו ובגפיים, שברים בצלעות משני הצדדים ושברים בשני מוקדים נגדיים בכיפת הגולגולת". לליק הודה כי נזקים אלו "הביאו למותה" של התינוקת. עוד הודה כי "סמוך למותה של התינוקת סובב בכח את ירכיה וגרם לה לשברים ספירליים, וכי לאחר מותה גרם לתינוקת לכויות בזרוע הימנית, בבטן ובכף הרגל הימנית וכי גרם לתינוקת לפצעי קרע באיברים אינטימיים".
השופטים סביונה רוט-לוי, עופרה צ'רניאק וד"ר קובי ורדי החליטו לגזור על לליק את העונש המירבי הקבוע בחוק, למרות שהודה, בשל חומרת המעשים ואף מתחו ביקורת על הפרקליטות שהמירה את האישום מרצח להריגה. "כל נסיבה לקולה בדמות העדר עבר פלילי, חסכון בזמן שיפוטי (שלא נחסך בסופו של יום כתוצאה מהתנהלות הנאשם כמפורט לעיל), קשיי התערות בארץ, משבר קליטה, מצוקה אישית ומשפחתית, פיטורים, סכסוכים עם האשה וכיוצא באלה, קשיים שנימנו על ידי הסנגוריה ופורטו גם בחוות דעת ד"ר לפידוס, מתגמדת אל מול חומרת המעשים" כתבו השופטים.
הם הוסיפו כי "מעשי ההתעללות של לליק בתינוקת באו בתגובה לבכייה והם השתרעו על פני זמן. הקטילה לא נעשתה באיבחה אחת. מי יודע ומי ישער את הסבל הפיזי והנפשי האיום והנורא שעברה התינוקת עד שמתה ביסוריה. במקום להזעיק עזרה ולנסות להצילה, לא ניחם הנאשם על מעשיו והתעמר בגוויתה, גם כשידע שהיא מתה... העבירה שביצע לליק הביאה לא רק למותה של התינוקת כמתואר על לא עוול בכפה, אלא הותירו אחריהם מכאובי תופת לאם למשך כל ימי חייה, כך שלפנינו שתי קורבנות ולא אחת".
"המקרה שבפנינו נמנה על אותם מקרים חמורים המצדיקים ומחייבים כאחד נקיטה בעונש המירבי. למסקנה זו הגענו לאחר שבחנו כמתחייב את המקרה הנדון לגופו ושקלנו את כלל השיקולים הצריכים לעניין", כתבו השופטים בגזר הדין.