בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה מחמת הספק את ולדימיר קים, שהואשם ברצח אשתו קטיה בשנת 2004. עם זאת, הורשע קים בהריגה. בית המשפט קבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי האישה מתה כתוצאה מהטחת חפץ קהה על ידי בעלה, כפי שנטען בכתב האישום.
בהכרעת הדין כתבו השופטים:
הספק שנותר בלבי בדבר כוונת הקטילה נובע משילוב של מספר גורמים:
א) היעדר מימצא ברור בעניין מיקומם של קטיה והנאשם במסדרון הדירה בעת מתן המכה הקטלנית. בתחילת השיחזור ניצבו הנאשם וחוקריו במסדרון דירתה של קטיה - מסדרון צר שרוחבו כ- 80 ס"מ. לצורך צילום השיחזור עברו החוקרים והנאשם לסלון – חדר מרווח יותר, והשיחזור נעשה במרחק רחוק יחסית ממשקוף הדלת.
בשלב מסויים של השיחזור הגיע חוקר עם בובה, וההדגמה של דרך נפילתה של קטיה באמצעות הבובה נערכה בסלון. בהמשך עברו הנוכחים למסדרון הצר, שם הושכבה הבובה אנכית על הרצפה לשם הדגמת מקום נפילתה. לא מן הנמנע שלו היו הנאשם והחוקרים מנסים לשחזר את מנגנון הנפילה, כמתואר ע"י הנאשם, אזי ראשה של הבובה היה נחבט במשקוף הדלת.
ב) זאת ועוד, קיימת אי-בהירות בשאלה מה בדיוק התרחש משלב מתן המכה ע"י הנאשם, והאם עוצמת המכה היא שגרמה לשברים בגולגולת או שהשברים נגרמו לאחר שראשה של קטיה הוטח במשקוף, והיא נפלה ארצה.
אין ספק כי במהלך האירוע לא עמדו השניים "עמידת דום", אלא שניהם נמצאו בתנועה – הנאשם כשתקף את קטיה, והיא - כשהתגוננה מפניו.
"עסקינן בתיק דנא במכה קטלנית אחת, ואין לדעת אם הנאשם במפורש ייעד מכה בעוצמה רבה דווקא לראשה של קטיה או שבמהלך הכאתה במקומות נוספים בגופה, כאשר ניסתה להתגונן, והשניים נמצאו בתנועה, היא הוכתה גם בראשה.
אם לא ניתן להוכיח כי הנאשם נתן במתכוון מכת קראטה במקום רגיש כמו ראשה של המנוחה, אזי לא ניתן לקבוע בודאות הנדרשת במשפט הפלילי שהיתה לו כוונת קטילה כלפי קטיה.
לאור כל המקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מביצוע עבירה של רצח, ולהרשיעו בעבירה של הריגה", כתבו השופטים.