בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה על הסף מחמת אי שפיטות, תביעה שהגישו 40 מתושבי שדרות והסביבה, ובה דרשו לפטור אותם מתשלום מיסים עקב אי מתן הגנה על ידי המדינה. "צר לי, אך האופי הברור והדומיננטי של התביעה הוא פוליטי, לא משפטי, על אף הניסיון "לצבוע" אותה בכסות משפטית לכאורה. עתירה, המבקשת את בית המשפט להחליט מתי המדינה מספקת את רמת הביטחון הנדרשת, לא רק שהיא כללית ותיאורטית, אלא שהיא מצויה עמוק בתוך מתחם העניינים הבלתי שפיטים", כותב הרשם אבי זמיר בהחלטתו. הרשם מוסיף וכותב כי "מצוקתם הקשה של תושבי שדרות וסביבתה איננה זרה, גם לא למערכת המשפט". הוא ציטט מהכרעת בג"ץ המתייחסת באריכות למצוקת אנשי שדרות: "...במסגרת העתירה ובטיעונים בפנינו, העלו העותרים את מצוקתם הקשה, ומצוקת תושבי שדרות בכלל, לנוכח מיתקפות הטילים הפוקדות את היישוב מזה תקופה ארוכה. כן הם טענו כי הממשלה והגורמים המוסמכים אינם פועלים בנמרצות מספקת וברמת העדיפות הראויה כדי להסדיר את נושא המיגון בעיר, ועקב כך נחשפים התושבים, אנשים, נשים וטף, צעירים וקשישים, לסיכונים גורליים, באין מערך הגנה ראוי בבתיהם. התושבים פנו בענין זה לגורמי הממשלה במשך תקופה ארוכה, ואף קבלו מגורמים שונים הבטחות בעל פה ובכתב כי נושא זה יטופל בעדיפות ראויה, אך עד כה לא נעשה דבר". מוסיף ומצטט הרשם את הכרעת בג"ץ: "באין מענה למצוקתם, פנו העותרים לבית משפט זה בבקשות לסעדים, כפי שפורט לעיל... התרשמנו בטיעון שלפנינו ממצוקתם הקשה של תושבי שדרות, הקובלים קשות על כך כי לא ננקטו עד כה מלוא האמצעים הנדרשים להגנתם והגנת משפחותיהם; כן נתנו דעתנו לעובדה כי הבעיה הבטחונית החמורה עמה הם נאלצים להתמודד איננה חדשה, אלא הסיכון המרחף על העיר נמשך מזה זמן רב, ואף מתממש חדשות לבקרים, ותבע בעבר קרבנות בנפש. החיים בצל הסכנה המתממשת תובעים לא רק חיי אדם, אלא גם כוחות נפש אדירים מתושבי המקום, הנאלצים להשלים עם שגרת חיים ועול פרנסה, גידול ילדים, והתמודדות עם זקנה ומחלות בתנאים של פחד מתמיד, ההולך ומתעצם עם הישנותן של מתקפות הטילים על העיר. נסיבות מיוחדות וחריגות אלה עומדות ברקע דרישתם של התושבים לעזרה באותם תחומים מעשיים העשויים לתרום להגנתם ולבטחונם האישי, ולסייע בהשגת אוירה של רגיעה בין תושבי העיר... בתנאים אלה, פנינו לב"כ המדינה ובקשנו כי ייעשה כל מאמץ מטעם הממשלה על מנת להחיש את הליך מציאת הפתרונות לבעיית ההתגוננות של תושבי שדרות, ומיגון הבתים בכלל זה. בהקשר זה נאמר לנו, כי עד סוף חודש דצמבר 2007 תסתיים עבודת המטה. אנו מקווים ומצפים כי לוח זמנים זה יישמר, לאור חומרת המצוקה של תושבי האיזור...". למרות הדברים קובע הרשם כי "עם כל הרגישות וההקשבה למצוקות העותרים, למשל בעניין היכלי היסמין הנ"ל, ולאחר קבלת דיווחים שוטפים מהמדינה על הליכי החקיקה, בסופו של דבר נחה דעתו של בית המשפט העליון (בפסק דין מיום 27.3.08), כי "העתירה במתכונתה הקיימת רלבנטית עוד בגדריהן של עילות המשפט המינהלי", זאת במיוחד לאחר ש"נמסר כי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה מס' 2) תשכ"ח-1968 נחתמו על-ידי שר האוצר לאחר שאושרו בכנסת. תחולתן היא מיום 1.11.06, ובכך שינוי משמעותי מן התקנות כפי שהוגשו על-ידי האוצר, וכן נוספו שינויים אחדים שפורטו בהחלטה מיום 18.3.08". את דבריו חותם הרשם באיזכור ימי הפסח המתקרבים וכותב: "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם; וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם, וְאֶת-רַעַמְסֵס (שמות, פרק א', י"א). אנו מתקרבים לערב חג הפסח; המיסים המודרניים של היום (לא אלה של מס בדמות "כוח עבודה") לא נועדו לענות ולא לגרום סבל; הם הכרחיים לקיומה של המדינה. לצד קביעתם והחלתם, מוסמך המחוקק (המחוקק הראשי, ובמקרים מסוימים גם מחוקק המשנה) ליתן את הפטורים, ההקלות וההנחות המתחייבות במקרה נתון מתאים. המחוקק אמרנו, לא בית המשפט, בוודאי לא באופן שהתובעים מציעים". אשר על כן "דרכם של התובעים איננה הדרך הראויה. הם מבקשים מהערכאה (הלא נכונה) סעד (שגוי ובלתי אפשרי) בדמות קביעה כי המדינה "הפקירה" אותם ומתן "אישור" להפר את החוק (חוקי המס). במתכונתה זו, זוהי תביעה נעדרת עילה, ולפיכך דינה להימחק על הסף. לפנים משורת הדין לא אחייב את התובעים בהוצאות", חותם הרשם אבי זמיר את הכרעתו.