לאחר שישים שנה נחשף תיעוד ממוסמך של היערכות כוחות צה"ל למתקפה על אוניית הנשק 'אלטלנה' שבימים אלה מצוין יום השנה לטיבועה מול חופי תל אביב. ההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, המציג את המסמכים קובע כי אלה לא הוצגו מעולם בציבור, ואף בפני מומחים וחוקרים של הפרשה הכואבת לא נחשפו המסמכים.



תחת הכיתוב 'סודי ביותר – מידי' כותב ציון אלדד (קליינמן), קצין המבצעים החטיבתי של חטיבת עציוני, את פקודת המבצע לאבטחת כיתורה של האנייה. "אלדד היה ממפקדי הסזון ומקורב מאוד לבן גוריון", מציין ומזכיר מילשטיין.



"לאור התפתחות המאורעות בחלקים אחרים של הארץ יש חשש שחלקים מסוימים של האוכלוסייה היהודית במרחב החטיבה יתמרדו נגד השלטון הישראלי", כותב אלדד למפקדי הצבא הרלוונטיים. אלדד מעלה חשש שמא אותם חלקים באוכלוסיה, כהגדרתו, "ינסו לפגוע בכוחותינו ו/או להשתלט על אובייקטים חשובים של כוחותינו".



על מנת להבהיר את נחיצות ההיערכות הצבאית נגד אנשי 'אלטלנה', אנשי האצ"ל ותומכיהם, מוסיף אלדד ומזהיר את מפקדי הצבא: "חלקי האוכלוסייה העלולים להתמרד מאורגנים במסגרת צבאית הפועלת בחלקה במסגרת רשת ההגנה של כוחותינו".



בהמשך פקודת המבצע מגדיר אלדד את הכוחות תוך הבהרה חד משמעית של 'מי לנו ומי לצרנו'. את פירוט אנשי האצ""ל כולל מפקד המבצעים אלדד תחת הכותרת "האויב", ומנגד את סד"כ הצבא הנערך למתקפה על האונייה הוא מגדיר כ"כוחותינו".



התיוג 'אויב' שב ומופיע לאורך הפקודה כולה כלפי אנשי האצ"ל. כך, בין השאר גם בסעיף 'המועד'. בסעיף זה קובע אלדד כי "מאחר שהיזמה במקרה זה נתונה בידי האויב יש לנקוט מיד בכל הסידורים הדרושים".



בסעיף המטרה קובע אלדד בפקודה כי זו "לדכא כל ניסיון פגיעה בכוחותינו, בבסיסנו או בכל אובייקט אחר. למנוע כל תגבורת מזוינת מלהגיע לירושלים".



בהמשך הפקודה מופיעים פרטי ההיערכות כאשר כוחות מתחמשות בקו ראשון ואילו כוחות רזרבה נערכים בעורף. זאת בשעה בה כוחות אחרים, מכוחות גדוד בית חורון, עורכים מחסומי ביקורת בכבישים. במחסומים אלה אמורים, ע"פ התכנון, הכוחות לערוך "זיהויים לקביעת הזהות הצבאית או האזרחית של הנוסעים, ויפרוק את הנשק מכל האזרחים המזוינים ויעצרם, וכן יעצור כל אזרח הידוע כאיש אצ"ל".



גם אמצעי הלחימה בהם ישתמשו כוחות הרזרבה מפורטים בפקודת המבצע: "משוריינים נושאי תותח ומכונת ירייה, משוריינים נושאי שני מקלעים, ג',מ,ס, עם חוליית נושאית תתי מקלע". כמו כן מפרט אלדד את דרכי ההתקשרות בין הכוחות ומפקדים.



אלדד מציין בסוף פקודת המבצע כי "במידה שהמבצעים מזדקק לכוחות נוספים יפקיעם מהגדודים, מן היחידות המתאמנות". עם זאת ציין בסעיף הבא כי "בדרך כלל אין להוריד נשק או כוחות מן הכוח המוצב בקווים מכל קווי האויב הערבי".

(המסמכים מתוך: ארכיון המלחמה של ד"ר אורי מילשטיין)