במלאות שנה לפטירתו של ראש ישיבת "שיח יצחק", הרב שג"ר, יערכו מחר (ה') תלמידי הרב ערב זיכרון ולימוד במשנת הרב בבנייני האומה בירושלים. תלמידיו מספרים על רב ששאף לשלמות ולא פחד משאלות וקושיות בדרך לבקשת האמת.
הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) נחשב לאחת הדמויות המרתקות והעמוקות בנוף הרבני של הציונות הדתית. הוא עמד בראש ישיבת "שיח יצחק" והעמיד תלמידים הרבה ביניהם ראשי ישיבות, תלמידי חכמים, יוצרים, אומנים וחוקרים באקדמיה. את דרכו הרבנית החל בישיבת הכותל כר"מ ואף שימש כראש הישיבה במשך שנה אחת, כאשר הוא החליף את ראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי. אח"כ עבר ביחד עם תלמידים נוספים לישיבת מקור חיים של הרב עדין שטיינזלץ, ישיבה שהיה שותף להקמתה. עד לפטירתו שימש כראש ישיבת "שיח יצחק" ביחד עם הרב יאיר דרייפוס. בעבר שימש גם כראש בית המדרש של "המרכז לציונות דתית מעלה" ובראש בית המדרש בית מורשה.
תפיסתו הדתית והאמונית הייתה מורכבת ולא פעם קמו מתנגדים לשיטתו. הרב שג"ר היה ידוע בדרכו הרוחנית הייחודית וקריאתו לתלמידיו לפעול בתחומים רבים במציאות כגון שירה, אומנות, כתיבה יוצרת קולנוע, מוזיקה ועוד. השם שג"ר נדבק אליו כתוצאה מהלצה של אחד מרבני הישיבה התיכונית של 'נתיב מאיר' בה למד, כאשר ראה על נרתיק התפילין את האותיות ש.ג.ר. ומאז לא סר כינויו ממנו.
ראש ישיבת "שיח יצחק", הרב יאיר דרייפוס, אמר שערב הלימוד והזיכרון יהיה גדוש בתכני לימוד. ביניהם כתבים של הרב שג"ר מתחומים שונים שבהם עסק כמו מדרש, חסידות, תרפיה רוחנית ועוד. בערב יוקרן סרט של הרב מרדכי ורדי מתלמידי הרב שג"ר. בסרט יסופר על דמותו של הרב שג"ר ועל השפעתו הרוחנית והתרבותית על תלמידיו. כמו כן יושקו שני ספרים חדשים מכתבי הרב שג"ר: "נהלך ברגש" - אסופת מאמרים פרי הגותו של הרב שג"ר ו-"פניך אבקש" - דרשות שאמר הרב שג"ר בזמן ששימש ראש ישיבת הכותל לפני יותר מ-25 שנה.
הרב בני קלמנזון, ראש ישיבת עתניאל ומתלמידיו של הרב שג"ר, מספר על השפעתו של רבו עליו ועל ישיבת עתניאל: "חלק מרבני הישיבה הם תלמידיו, ורבנים אחרים - צורת החקר שלו, ההתבוננות שלו על המרחב של העולם, על המרחב של התורה - השפיעה עליהם גם אם הם לא היו תלמידיו בפועל. השיח שלו שבחן כל דבר מהתחלה וניסה להגיע לאמת יותר מזוקקת, מאוד השפיעה על עתניאל וזה חלק מהאידיאולוגיה של הישיבה".
הרב קלמנזון מספר על רב שניסה לחבר בין עולמות שונים ומגוונים: "ישנם הרבה אנשים אמיתיים וכל רב ומורה דרך מכוון לאמת על פי דרכו. הרב שג"ר לימד את תלמידיו וגם את מי שהושפע ממנו רק באופן עקיף, להיות זהירים מאוד ביחס לאמת שהם מקבלים, ועליה בונים את הפיתוח של העולם שלהם. הוא לימד אותנו לבדוק כל דבר במשקפיים אנושיות, תרבותיות כלליות ותורניות ולהבדיל בין סוגי משקפיים השונים, כאשר יש אמירה שאין הכרח שתהיה התאמה בין העיניים האנושיות לעיניים התורניות. וברוחו של הרב קוק שדיבר על פערים אפשריים ביניהם ועל זה שדרכה של התורה זה ניסיון מתמיד לגשר בין רוח אנושית כללית לבין הרוח הספציפית של הקדושה היהודית - תפיסה זאת הייתה נר לרגליו".
"מה שמייחד את תלמידיו זה ניסיון לשיח עם התרבות האנושית בכללה ולא רק חיבור בבחינת מה שתשיב, אלא האזנה הרבה יותר קרובה לרוחו של הרמב"ם שאמר קבל האמת ממי שאמרה".
בנוסף מספר הרב קלמנזון שהרב שג"ר, בדרכו הייחודית, לימד איך להתבונן בכל דבר ודבר ולחפש את נקודת האמת בכל תחום. ועם זה מספר הרב קלמנזון שקשה היה מאוד לתלמידיו לדבוק ברדיפתו חסרת הפשרות של רבם בחיפוש אחר האמת והשלמות: "הרב שג"ר לימד איך להתבונן בדברים. מהרב שג"ר למדתי איך להתבונן במוזיקה. מוזיקה ואמנות זו שפה וצריך עיניים מאוד גדולות ואזניים מאוד פתוחות בשביל לשמוע את השפה הזאת. הרב שג"ר לימד אותנו להאזין. הוא היה מאזין לנימים הדקים ביותר של הנפש והתכונה הזאת לעתים גם שיגעה, לעתים גם קטלה. הוא לא ויתר על כלום. לפעמים בן אדם רוצה להתרווח בכורסא ולהרגיש שהוא עשה משהו ושהוא עשה משהו טוב. המושג לפרגן לא היה קיים אצלו למרות שהיה אדם חם ואוהב. הוא היה בן אדם בעל יסורים גדולים עוד לפני שהוא חלה במחלה הקשה והאיומה, כי הוא ייסר את עצמו בניסיונותיו הבלתי מתפשרים והבלתי נגמרים להגיע לשלמות. הרבה תלמידים לא שרדו אצלו. היה בו חום והוא אהב אנשים, אבל מכיוון שלא ויתר לעצמו ולא לאחרים בכלום זה היה מתיש. זה מזכיר לי דמות מגדולי הדורות- הרבי מקוצק, שלרוב האנשים הוא היה אש אוכלה ומעטים נהנו ממנו באופן ישיר, אבל בגדלותו הוא הצליח להצמיח אנשים כמו הרבי מגור והרב אברהם מסוכצ'וב ורבים וגדולים".
"אני יכול לציין שלפעמים הוא עצבן אותי, אם אני אדבר בלשון נועזת. אני, כשלמדתי אצלו כבחור צעיר לימודי אמונה, תמיד רציתי להגיע לכל דבר למה שאני חושב. ואז ראיתי- כאשר הוא לימד כוזרי, זה היה קרוב לרב קוק אבל זה לא היה הרב קוק, וכשהוא לימד מורה נבוכים זה היה פילוסוף אריסטוטלי עם חיבור לתורה וכאשר הוא לימד רבנו בחיי את שער הפרישות אז ממש. ככה התעצבנתי, מה, אני תלמיד ארץ ישראלי הולך בדרך של גדלות, והוא מדבר איתי על כניעה ועל דברים שהיו רחוקים ממני כבחור צעיר עם תחושה של כל יכולות של בחור צעיר, עד שלמדתי שהוא פשוט לוקח כל מקור, כל דבר בישראל, ונותן לו את המקום שלו ואת הלגיטימציה שלו ונכנס אליו ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ומתוכו מלמד אותו, לא מנסה לגייס אותו לאיזה מסר שזה לא הוא, אלא פשוט מלמד אותו מתוכו. הוא לימד שהתורה רחבה ויש מקום לכולם".
"הוא פתח את הצוהר לאמירה שאפשר להיות מורכב, אפשר להיות אמביוולנטי ואפשר להיות ירא שמיים ומחובר. הוא לימד אותנו לשמוע כל דבר בלי פניות, לבחון כל דבר בלי טבואים, להיות בעל אמונה בטוחה בעצמה שיכולה לשמוע דברים שונים, לבדוק אותם ואם יש בהם גרעין של אמת, גם להכניס אותם לתוך היהדות. לא לפחד משאלות, לאהוב שאלות. להבין שמי שנכנס למצב של שאלות ושל ביקורת יגיע בסוף לאמונה, כי מי ששואל כעניין ישיב לעצמו כהלכה. זה מבחינתי הרב שג"ר".