המחזור הראשון במכינה המיוחדת בטכניון שמכשירה צעירים חרדים ללימודים גבוהים - הסתיים בימים אלה. ראש המרכז הקדם אקדמי בטכניון, פרופסור שמעון גפשטיין, אמר כי 12 צעירים, מתוך 30 שהחלו במכינה, התקבלו לטכניון. שבעה החלו בלימודיהם השבוע וחמישה יתחילו ללמוד בטכניון באביב.
הפרוייקט המיוחד ממומן על ידי התעשיין איתן ורטהיימר. המשתתפים מקבלים ממנו מלגה חודשית ועזרה במגורים. שכר הלימוד שלהם ממומן אף הוא במלואו על ידי מר ורטהיימר, אשר ימשיך לממן את 12 המתקבלים עד תום לימודיהם.
קבוצה אחרת שאף היא ממומנת על ידי התעשיין ורטהיימר, של צעירות וצעירים ערבים מארבעים יישובים במגזר הערבי, סיימה אף היא את המכינה בטכניון בימים אלה. 50 מתוך 75 המשתתפים התקבלו לטכניון.
א', במקור מבני ברק וכיום מתגורר באיזור חיפה, וי' מבני ברק, הם שנים מהמאושרים שהתקבלו לטכניון. "נולדנו בבתים אולטרא חרדיים", הם מספרים. "למדנו בחדר, בלי חינוך כללי כלל. הרמה הגבוהה ביותר אליה הגענו – שברים עשרונים (א': "אני אפילו לחבר שברים לא ידעתי"). פיסיקה בכלל לא למדנו, וגם לא אנגלית. למדנו רק תורה, תלמוד, משנה ותנ"ך".
אבל חידדתם את המוח?
"זהו אכן חידוד מוח, אבל מסוג אחר".
בגיל 20 נישאו א' וי'. לא' שלושה ילדים, לי' שנים.
איך הגעתם לטכניון?
א': "בשלב מסויים נאלצתי לעשות לביתי ולא התאפשר לי ללמוד תורה כל היום. התחלתי לחשוב מה לעשות, אחי כבר למד כלכלה באוניברסיטת תל אביב לאחר שעזב את הכולל. ואז ראיתי מודעה בעיתון על התכנית, קראו לה אז 'חלמיש'. נרשמתי והתקבלתי. לא ידעתי כלום, ממש כלום. התחלנו כששים תלמידים, עשרה עזבו אחרי יומיים, הייתה קדם מכינה ולמכינה הגענו שלושים".
המורה האהוב של א' למתמטיקה, פרופסור לב גולדשטיין, הרצה בפניהם עד שנוכח לדעת שהיושבים מולו לא מבינים דבר וחצי דבר מדבריו. הוא התחיל את השעור שוב, הפעם מלוח הכפל. כאשר דיבר על המכנה המשותף, נדהם להיווכח שתלמידיו לא יודעים על מה הוא מדבר. "ברוסיה אמרו עלי שאני יכול ללמד אפילו קירות", אמר לסטודנטים שלו עם חיוכו החם. "והנה, סוף-סוף הגעתי ללמד קירות".
"קצת נעלבנו, אבל הסכמנו איתו", צוחקים א' וי'. "לקח לנו זמן, באמת טיפסנו על קירות, אבל בשלב מסויים נפל לנו האסימון. יש לנו חבר שרק אחרי שנה וחצי נפל לו האסימון".
לא' "נפל האסימון" מהר יחסית. במבחן הכניסה הוא קיבל 33, ובמבחן הבא כבר קיבל 96. פיסיקה הוא סיים בציון ממוצע 95 ובמתמטיקה קיבל 88.
"אם היה משהו מושלם בכל התהליך המיוחד הזה – זו האווירה", מספרים א' וי'. "המערכת במרכז הקדם אקדמי בטכניון עוזרת ותומכת בצורה לא רגילה. ממש לא נתנו לנו ליפול. ומי שבאמת רצה – לא נפל".
א' התקבל לפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, י' לכלכלה וניהול. הם למדו מהשעות המוקדמות של הבוקר על שעות הלילה המאוחרות. בצהרים נסע א' על האופנוע שלו הביתה, להביא את הילדים מהגן ומבית הספר, נשאר מעט איתם עד שאשתו חזרה מעבודתה ואז הוא חזר למכינה.
י': "תמיד רציתי ללמוד, רציתי להתפרנס בכבוד. לפני שראיתי את המודעה בעיתון, נסעתי למכללה במרכז הארץ, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לשלם את שכר הלימוד הגבוה שם. התקבלתי למכינה, וכמו כולם – גם אני לא הבנתי מילה. המורה לאנגלית שלנו אמר לנו: 'אתם עושים פה הסטוריה. זו הפעם הראשונה שבטכניון מלמדים ABC'. המורה שלנו למתמטיקה, ד"ר ליאון ויינטראוב, הציע לנו ברגע של ייאוש שהילדים שלנו ילמדו אותנו במקומו".
י' קיבל בסופו של דבר 88 במתמטיקה בעוד את המבחן הראשון בפיסיקה הוא עבר בקושי, בציון 60. "בתחילה היו לי קשיים בפיסיקה", הוא מספר. "אחרי המבחן הראשון שלי בפיסיקה רציתי לעזוב. המרצה שלי, אלצפון שמו, גאון אמיתי ומרצה בחסד, אמר לי: 'אני אעמוד מתחת לחלון ביתך ואחזיר אותך ללימודים. אפילו אל תחשוב על עזיבה'. בלילה גשום לפני המבחן הוא ישב איתנו עד השעה 1.30 לפנות בוקר".
איך התקבלה החלטתכם ללמוד בקהילתכם?
א': "האשה תמכה במאה אחוז. לגבי השאר – אני לא יודע. ההורים שלי לא יודעים, חמי לא יודע. כאשר אהיה מהנדס – הם יכבדו זאת. יש להם בעיה עם התהליך עד שאהיה מהנדס. הדרך מרגיזה אותם, לא המקצוע".
י': "אצלי דווקא אין בעיה עם הלימודים. הרב אפילו אמר לי שאם נתקלתי בכולל במישהו שלא רוצה ללמוד – שאמליץ בפניו על האלטרנטיבה הזו. ואשתי, וההורים – כולם תומכים".
אינכם חוששים לצאת מהחממה שבמכינה? העולם החילוני, עם הסטודנטיות הצעירות – לא מפחיד אתכם?
"מבירור שערכנו, הלמידה הטכניונים, בשונה מהמכינה ומבית הספר התיכון, בנויה בעיקר על למידה עצמית. זאת ועוד, אנחנו חשופים לחברה כל הזמן. אנחנו הולכים לבנק, לקניות, מסתובבים ברחוב. אין לנו חשש מהמפגש עם החברה החילונית. יש לנו חשש מהלימודים במסגרת הכללית. כבר לא יהיו לנו חברים מסביב, ואנו חוששים שהחברה החילונית לא תקבל אותנו בזרועות פתוחות. יש עדיין סטיגמה, החילונים לא יודעים שגם אנחנו רוצים לתרום לחברה הישראלית ולהיות חלק ממנה. אנו חוששים שנהיה יוצאי דופן ובודדים. ייקח זמן להתרגל אלינו. ביום ההכוון לסטודנטים חדשים, שאלה אותנו בחורה מה באנו למכור שם. כשאמרנו לה שאנחנו סטודנטים חדשים, היא השתתקה ואחר כך אמרה 'כל הכבוד'. אבל האווירה טובה והמקום נחמד, וזה עוזר ומקל על הקליטה. כאשר הגענו לראשונה לטכניון, חשבנו שניכנס למעבדה ענקית, עם המון צינורות. ובמקום זאת מצאנו עיירה קטנה ונחמדה".