
נשיא המדינה, שמעון פרס אמר בטקס האזכרה הממלכתית ליצחק רבין ז"ל בהר הרצל "לפני ארבע-עשרה שנים ליווה כאן עולם ומלואו, בהזדהות אמיתית וכואבת עִם עַם-ישראל, את יצחק רבין למנוחתו האחרונה. השמים היו אפורים כשק. הלב היה מר כלַעֲנה. וּבנפש האומה שָׁכנָה מועקה כבדה כעופרת"
"תחושת האובדן של אזרחי ישראל הייתה גם אישית. כי דמותו של יצחק הייתה נטוּעה מבראשית בנופה של מדינת ישראל - כמפקד וכמדינאי. כדמות קרובה וּמוחשית", אמר פרס.
"רבין ידע כי הניצחון הצבאי אינו תכלית המלחמה, אלא מָנוף להשגת התכלית האמיתית. כלומר להופכו להישג של קבע, להמירו בשלום. יצחק השכיל להיות נחוש מבלי להיות יהיר. לשאת את גְּאון ישראל מבלי להיות גאוותן. לא להיכנע ללחץ חיצוני, ולא להתעלם מקריאת הַמַפה החיצונית".
"יצחק ידע כי, אין מלחמה ללא שפיכוּת-דמים, ואין שלום ללא הפסקת שפיכות-הדמים".
אני גאה במה שהשגנו בהנהגתו של יצחק, במסענו המשותף, אם כי המלאכה טרם הושלמה. אני גאה על המשא ומתן שנפתח ויצר עמדת רוב פלשתינאית, שהכריזה על מעבר מטרור למדיניות. הפלשתינאים זנחו את שלושת הלאווים של ח'רטום, ופתחו בהידברות גלויה איתנו, בלעדי זה כל הפלשתינאים היו "חמאס". אני גאה על שהושג השלום עם ירדן כהמשך לאוסלו.
"במדיניות הפְּנִים קבע יצחק סדר עדיפויות לאומיות חדש שהביא לתמוּרה וּתנופה בחזית רחבה: יותר, הרבה יותר, לַחינוך. יותר לְסולידריות חברתית. יותר לתשתיות. יותר לשוויון בין יהודים ומיעוטים.
מדיניות השלום והמדיניות החברתית של ממשלת רבין הזניקו את מעמדה הבינלאומי של ישראל. הֵאיצו את גלגלי המשק. החלו לצמצם פערים חברתיים. הם הפיחו אופטימיות ותקווה גדולה.
"גם מי שחָלקוּ על דרכו של יצחק העריכו את מדיניותו. גם מתנגדיו הוקירו את אישיותו".
בסיום נאומו אמר הנשיא כי "הטרגדיה של עמנו, היא שהמשיח בושש לבוא – והרוצח נֵחפז לרצוח. אין מחילה לרוצח, כבליו לא יוּסרו והוא יהיה לדיראון עולם. ואנו לא ניסוג משאיפת עַמֵּנו כפי שביטא זאת יצחק: לשלום של ביטחון, לשלום של צדק, לשלום ברוח חזון הנביאים".