דו"ח יחידת ניהול החוב הממשלתי לשנת 2009 אשר פורסם הבוקר, מצביע על איתנותה היפננסית היחסית של מדינת ישראל, בכל הנוגע לגובה חובותיה ולהוצאות מימונם.
על פי הדו"ח, הגירעון בתקציב המדינה עמד בשנת 2009 על 5.15% מהתוצר, ולמרות ההאטה בקצב הצמיחה של המשק, יחס החוב לתוצר בסוף שנת 2009 עמד על 78%, גידול של 3% לעומת אשתקד.
בהשוואה בינלאומית מדובר בגידול צנוע יחסית. ממוצע מדינות ה OECD לסוף 2009 עמד על 90% ומדינות כמו אירלנד וספרד רשמו עליה של 15%- 20% ביחס החוב לתוצר במהלך 2009.
בנוסף מצביע הדו"ח כאמור על ירידה בעלויות המימון של הממשלה - עלויות המימון של הממשלה (סך הוצאות הריבית ביחס להיקפו של תיק החוב) עמדו בשנת 2009 על 5.0%, לעומת 5.2% אשתקד.
הקיטון בעלויות המימון של הממשלה נרשם למרות העובדה שבשנת 2009 חל גידול בהיקפו של תיק החוב הממשלתי ולמרות העובדה שהוצאות הריבית בשנת 2009 עלו ל 33.9 מיליארד ש”ח יחסית ל 33.3 מיליארד ש”ח בשנת 2008.
הקיטון בהוצאות הריבית ביחס לחוב הממשלתי נובע בעיקר ממדיניות עקבית אשר העלתה את היקפו של החוב המקומי הסחיר והקטינה את משקלו של החוב המקומי הלא סחיר (בעיקר אג”ח מיועדות) המאופיין בריביות גבוהות יותר.
בנוסף, תרמו לירידה בעלויות המימון, רמת הריבית הנמוכה והעובדה שמדיניות החשיפה לסיכוני שוק הקצתה חלק מתיק החוב הממשלתי למרכיב בריבית משתנה וחלק למרכיב של אג”ח קצרות. הוצאות הריבית ב 2009 על חוב קצר ועל חוב בריבית משתנה בשנת 2009 היו נמוכות עקב סביבת הריבית הנמוכה.
גם בהוצאות המימון ביחס לתמ”ג חל קיטון: מ 4.6% בשנת 2008 ל 4.4% בשנת 2009, זאת למרות שיעורי הצמיחה הנמוכים הנובעים מהמשבר הפיננסי העולמי.
להורדת היקף החוב ביחס לתוצר, ולהורדת נטל הוצאות המימון ביחס לתוצר חשיבות גבוהה מאחר וכך מתפנים משאבים כספיים להוצאות אשר תומכות בצמיחת המשק.