בצעד חריג ולא שגרתי החליטו סיעת "קדימה" ושר האוצר לשעבר, ח"כ רוני בר-און, לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק ולבקש את התערבותו המיידית נוכח מה שהם מגדירים כניסיונה הבוטה של ממשלת נתניהו לפגוע בדמוקרטיה הישראלית ובעקרונות היסוד של השיטה הפרלמנטארית.

בעתירה שתוגש היום לבג"צ מבקשים העותרים משופטי בג"צ, לקבוע דיון דחוף בעתירה, בטרם השלמת הכנתו של התקציב ובטרם הבאתו לאישור הכנסת.

בר-און אומר כי "מדובר בעתירה שנועדה להציל את הדמוקרטיה הישראלית מידי ממשלת ישראל. הממשלה מבקשת לעשות קיצורי דרך פוליטיים -. תקציב ל- 5 שנים באמצעות שני דיוני תקציב בלבד". 

עיקרי הטענות בעתירה:

· מדובר במקרה חסר תקדים בהיסטוריה של הדמוקרטיה במדינת ישראל, כאשר ממשלה מכהנת מבקשת לרתום את חוקי היסוד, חוקת המדינה, לטובת האינטרסים הפוליטיים הצרים שלה - לשיקוליה ההישרדותיים והקואליציוניים

· התיקון לחוק לא נועד אלא להפר את האיזון העדין שבין הממשלה לכנסת ולחזק את הממשלה על חשבון הכנסת. וזאת, למרות קביעתו של כבוד סגן הנשיא חשין בבג"ץ 1438/98 התנועה המסורתית נ' השר לענייני דתות, שם נקבע, כי "חוקי תקציב רגילים נועדו לחיות שנה אחת בלבד".

· התיקון לחוק מקטין את כוחה של הכנסת גם במובן זה שלא ניתן יהיה לעשות שימוש בכלי רב העוצמה, אלא אחת לשנתיים בלבד, שאומר כי די לאופוזיציה לגייס, לכל היותר, 60 חברי כנסת בלבד כדי לגרום לפיזור הכנסת ולהוביל לבחירות חדשות. זהו הכלי הפרלמנטרי העוצמתי ביותר הנתון בידי האופוזיציה ושמיטתו מידיה משמעותו פגיעה עצומה במערך האיזונים בין הרשויות ובמרקם החיים הדמוקרטי במדינת ישראל.

· דברים אלה חמורים במיוחד, בהתחשב בכך שהממשלה בחרה לעשות שינוי זה תוך כדי כהונתה היא ובאופן שיחול אך ורק על כהונתה שלה ולא על קדנציות עתידיות, בבחינת שינוי של כללי המשחק (הדמוקרטי), תוך כדי המשחק עצמו.

· בית המשפט העליון מתח בעבר ביקורת חריפה על חקיקת ההסדרים המונחת על שולחן הכנסת לצד חוקי התקציב. מאחר שמדובר בהליך חקיקה מזורז המכיל רפורמות חקיקתיות אשר חברי הכנסת אינם יכולים להתעמק בהם וללמוד אותם כנדרש בטרם הצבעה. ועתה, במקום לצמצם את הרפורמות החקיקתיות המופיעות בחוק ההסדרים, כפי שהורה בג"ץ יתלווה לתקציב הדו-שנתי, חוק הסדרים רחב יותר המכיל רפורמות לשנתיים במקום לשנה אחת בלבד.

· מדובר במעשה חקיקה בלתי סביר גם במובן זה שלא ניתן לחזות לשלוש שנים מראש, כפי שמתיימר לעשות התקציב הדו-שנתי, את כלל ההוצאות וההכנסות של הממשלה. במיוחד אמורים הדברים במציאות כלכלית כלל עולמית שבירה ומתנדנדת, בשעה שמדינות וגושי כלכלה שלמים נתונים בעידן של אי ודאות מוחלטת. בנוסף על כך, ישראל היא מדינה רבת זעזועים, שכל אירוע ביטחוני עלול להוביל לשינוי דרמטי וקיצוני במדיניות התקציבית שלה. המדינה הנוספת היחידה בעולם כולו המנהיגה תקציב דו שנתי, היא בחריין.

· חוק התקציב הדו שנתי אינו חוקתי גם משום שהליכי חקיקתו בוצעו במתכונת של הוראת שעה, המתיימרת לשנות את חוק יסוד משק המדינה. חוק יסוד ניתן לשינוי רק באמצעות חוק יסוד אחר. הוראת שעה (גם אם לכותרתה צורף הכינוי "חוק יסוד", כבענייננו) אינה יכולה להיות חוק יסוד במובנו החוקתי. על פי פסיקת בית המשפט העליון, חוקי היסוד הם חוקים שנועדו להוות פרקים מחוקתה העתידית של מדינת ישראל. חוקי היסוד הם חוקים נצחיים המשקפים עקרונות יסוד הנכונים בכל עת ובכל שעה. לעומת זאת, הוראת שעה, מעצם טבעה, היא הוראה זמנית התחומה בזמן. הוראת שעה כזו, על פניו, אינה יכולה לשמש חוק יסוד ולכן גם לא ניתן לשנות באמצעותה חוק יסוד.

· התיקון להוראת השעה משנה את סעיף 34 לחוק יסוד הכנסת (המסדיר את זכותה של הכנסת לפזר את עצמה בטרם גמר כהונתה), במובן זה שהוא מצמצם את זכותה של הכנסת לפזר את הכנסת ולהוביל לבחירות חדשות באמצעות 60 חברי כנסת מתדירות של אחת לשנה לתדירות של אחת לשנתיים. לפי סעיף 46 לחוק יסוד הכנסת, לא ניתן לשנות את סעיף 34 הנ"ל, אלא ברוב של 61 חברי כנסת לפחות בכל אחת מן הקריאות בכנסת. בענייננו, הקריאה הראשונה עברה ברוב של 53 חברי כנסת בלבד, ולכן כאילו לא עברה כלל.