גלי צה"ל
גלי צה"לפלאש 90

שופטי בג"ץ, אילה פרוקצ'יה, אסתר חיות ויורם דנציגר, דחו את עתירתו של איש הרדיו דודו אלהרר, אשר עתר יחד עם שלושה מאזינים קבועים לתוכניתו "הפוגה", בדרישה להשיב את התכנית ללוח המשדרים של תחנת השידור הצבאית גלי צה"ל.

אלהרר טען, כי נתן בתכניתו ביטוי להשקפת עולמו היהודית-ציונית. לדבריו, החלטת מפקד גל"צ להפסיק את שידור התכנית נבעה אך ורק בשל התכנים היהודיים-ציוניים שבאו לידי ביטוי בתכנית, שהובנו על ידי הנהגת התחנה כתכנים המשקפים השקפת עולם ימנית קיצונית.

לדבריו, ההחלטה לבטל את המשך שידור התכנית מהווה פגיעה חמורה ובלתי סבירה בחופש הביטוי של העותר, והיא פוגעת בד בבד גם בזכויותיהם של מאזיני התכנית הרבים, כדוגמת אותם שלושה מאזינים אשר הצטרפו לעתירה.

אלהרר הוסיף וטען, כי מעמדו החוקתי של חופש הביטוי בישראל אינו מתיר הפסקת תכנית שידור בשל תכניה הפוליטיים-אידיאולוגיים, וחובה להתיר לציבור הרחב להיחשף למגוון דעות והשקפות הרווחות בחברה, ולא לפגוע בזכויות המאזינים לחופש ביטוי וחירות השמעת דעות של כל נציגי הזרמים בציבור. אלהרר הודה כי לא עומדת לו זכות קנויה להמשיך לשדר את תכניתו לעולמי-עד, אולם עומדת לו זכות, לטענתו, כי תכניתו לא תורד מגלי האתר רק בשל תכניה האידיאולוגיים המשודרים בה.

בגלי צה"ל טענו בתגובה, כי כי התכנית "הפוגה" בשידורו של אלהרר נערכה במקורה כתכנית של ערב שבת, ותכליתה היתה להכניס את המאזינים לאווירת שבת באמצעות קטעי מוסיקה, שירה, ותכנים רגועים המתאימים למשפחה כולה. בשנים האחרונות, שולבו בתכנית תכנים פוליטיים דומיננטיים, ואופייה הבסיסי של התכנית השתנה. לפיכך, חל אף שינוי מערכתי במובן זה שכפיפותה של התכנית עברה מכפיפות למחלקת התרבות של התחנה לכפיפות ישירה למפקד גל"צ, המשמש גם עורך ראשי של התחנה.

בנוסף ציטטו את מכתבו של אלהרר למפקד התחנה, יצחק טוניק, לפיו "גלי צה"ל היתה תמיד בעיני תחנה צפונית, יהירה, שמאלנית, שמשדרת לעצמה ולחברים שלה... בעיני האנשים שעובדים בגלי צה"ל, שהם כולם אנשי שמאל, זה היה כמו להכניס צלם להיכל. התכנית שלי היתה אסון מבחינתם... אני לא יורק לבאר שממנה שתיתי; אני מספר על איך שירקו אותי מגלי צה"ל. אני אספר על הכל, על הצחנה והסחי בתחנה הזאת, ואני אגרום לה להרבה הרבה נזקים". בגלי צה"ל ראו במכתב הפרת כללי יסוד החלים על שדר בתחנת רדיו, ובעקבותיהם נוצר משבר אישי חמור בין התחנה וראשיה לבין אלהרר, בעקבותיו חלה גם תפנית בנכונות מפקד גל"צ להעמיד בפני העותר חלופות אפשריות להמשך שידורים, ודלתות התחנה נסגרו בפניו.

כאמור דחו השופטים נאת העתירה, תוך שהם מציינים, כי "הנהלת גלי צה"ל היתה רשאית, במסגרת סמכויותיה, להביא לשינוי בתפיסת מבנה השידורים, לערוך שינויים והסבה של תכניות, ואף להחליף מגישי תכניות, כדי לרענן את תכניות השידורים, ואף להביא רוח חדשה ואחרת במבנה התכניות וסגנונן. בידה של ההנהלה היה לשנות את דרך עיצובן של התכניות מבחינת התכנים, הסגנון, הגישה, הטעם, סדרי העדיפויות, והמינונים. שינוי אופייה של תכנית ערב יום שישי הונחה משיקול ענייני, והרעיון לעצב תכנית אקטואליה חלופית שתתבסס על דו-שיח בין שני אנשים או יותר, גם הוא שיקול מקצועי סביר המתבסס על טעמים שלגופם של דברים".

"העותר שגה בתגובתו כנגד השינויים המבניים שנערכו בשידורים במסגרת מדיניות חדשה של התחנה, אשר נגעה גם לתכניתו ארוכת השנים. אין חולק, כי אין לאיש חזקה וזכות מוקנית על תכנית שידור ברשות שידור ציבורית, ושינויים מקצועיים בתשתית השידורים עשויים להתרחש ויש לקבלם, עם כל הקושי והכאב שבדבר. העותר שגה בכך שלא הסכין לשינויים, ולא התאים את עצמו לשינויי התפיסה המקצועית שחלו בתחנה, ובדחייתה של כל חלופה שהוצעה לו. הוא החריף את משבר האמון בחזית היריבות שפתח עם התחנה, ופעל בחריגה בולטת מכל כללי ההתנהגות המקובלים בגוף תקשורת ציבורי. הדבר מקשה ביותר על המשך הקשר בינו לבין התחנה בעתיד לבוא", הוסיפו השופטים.