שופטת בימ"ש השלום בחדרה, הדסה אסיף, דחתה תביעת לשון הרע שהגיש מתנדב במשטרה מכפר ורדים, שטען כי משפחת שכניו קראה כלפיו קריאות המהוות לשון הרע כגון "רוצח", "מלאך המוות", " מנוול שתקבר כמו אמא שלי", "יש לך אות קין לכל החיים" "כל כפר ורדים יודע איזו חלאת אדם אתה", בעת ימי השבעה על מות אם המשפחה.
את ההחלטה קיבלה השופטת בעקבות ההקשר בו נאמרו הדברים, אשר לדבריה אין לנתקו מתוכן הדברים, ולנוכח מה שהגדירה השופטת "התנהגותו חסרת הרגישות" של התובע כלפי שכניו, אשר הציתה את סערת הרגשות.
השופטת אסיף קבעה כי אכן היו חילופי דברים קשים בין הצדדים וכי במהלכם נתנו השכנים ביטוי לתחושתם כי לתובע חלק במות אמם, שנבע לדעתם, בגין המתח בו היתה נתונה עקב היחסים העכורים בין הצדדים, אולם לא ניתן להתעלם מכך שכל חילופי הדברים קשים ככל שיהיו, היו כולם במהלך השבעה וסמוך מאד לפטירתה של האם המנוחה ומעבר לכך לא היו עוד מקרים שהתובע יכול היה להצביע עליהם.
השופטת ציינה, כי כנראה לכך התכוונו חכמים כשאמור "שאין אדם נתפס בשעת צערו" וכי לא יכול להיות ספק כי התפרצויותיהם של השכנים מקורן בסערת הרגשות בה היו נתונים עקב פטירתה הפתאומית של האם ולא ניתן להוציא התבטאויות אלה מהקשרן. השופטת האמינה לגרסתם של השכנים, כי התפרצויותיהם נעשו על רקע התנהלות חסרת רגישות מצד התובע, שהסכסוך מנע ממנו ככל הנראה מלגלות הבנה, ו/או רחמים ו/או אמפטיה לצערם הקשה.
בין היתר, קבעה השופטת על פי עדות השכנים, כי יום לאחר ההלוויה ניקה התובע רכבו בסמוך לביתם תוך שהוא משמיע מוסיקה בעוצמה גבוהה, ומודע לפטירת המנוחה והתנהלות זו היא שהביאה לחלופי דברים קשים ביניהם.
עוד האמינה השופטת לשכן כי התובע פנה אליו בצורה תוקפנית ויהירה ואיים עליו כי יעשה שמוש בקשריו ובתפקידו כמתנדב במשטרה (בעניין זה גם הודו התובע ואשתו). עוד הבהירה השופטת כי התובע הסתיר מביהמ"ש כי לא בחל באמצעים, ניסה להעצים את הארוע והכפיש את הנתבע בפני מעסיקיו .
השופטת סכמה דבריה בכך כי הדברים שנאמרו אין בהם לשון הרע על רקע ההקשר שבו נאמרו, ככאלה אין להם השפעה על הבריות, וכל שכן על שכנים המודעים לסכסוך ומבינים כי הדברים נאמרו על רקע הסכסוך המתמשך בין הצדדים. לאור האמור נדחתה התביעה והתובע חוייב לשלם לנתבעים הוצאותיהם בסך כולל של 7,500 ₪ ומע"מ.