הוועדה לזכויות הילד, בראשות חבר הכנסת זבולון אורלב (הבית היהודי), קיימה הבוקר דיון בהצעת חוק לחיזוק הקשרים בין נכדים לסבים וסבתות במסגרת יום הזהות היהודית בכנסת שעורך ארגון רבני צוהר.
החוק במדינת ישראל אינו מסדיר את זכותם של סבים וסבתות של קטין להתראות עמו כל עוד בנם, אבי הנכדים, בחיים. מצב חוקי זה מביא לכך כי לא אחת, במצבים של סכסוך משפחתי בין האב להוריו הוא יכול להפעיל כלפיהם 'נשק' באמצעות מניעת הזכות מהסבים הזכות להתראות עם נכדיהם הקטינים. מאידך, החוק גם אינו מסדיר את חובותיהם של סבים וסבתות כלפי נכדיהם כל עוד ההורים בחיים. גם מציאות זו עשויה להביא לפגיעה חמורה בקטינים, כאשר הסבים מנתקים מרצונם כל קשר עם הנכדים או חמור מכך מתעללים בנכדיהם.
נציגי רבני צוהר שהציגו עמדה, לפיה מבחינת היהדות ישנה חשיבות גדולה לקשר בין הדורות – בין הסבא לנכדו ועל כן יש לעגן קשר זה בחקיקה, במיסוד זכויות הדדיות של קשר בין סבים וסבתות לבין נכדיהם - בכפוף לבקרה שיפוטית, ולאפשר לסבים ולסבתות זכות עמידה בבית המשפט בדיונים על אימוץ ילדים
בין המשתתפים היו גם סבים וסבתות אשר סיפרו סיפורים אישים כואבים של ניתוק מנכדיהם. אחת מהן, אסתר אברהם, סיפרה "כל אשה שהפכה לסבתא יודעת מהו חיבוק חם מהנכדים. האידיליה הזו מתרסקת לרסיסים כאשר בנם של הסבא והסבתא מתגרש. על פי החוק הנכד עובר לרשות האם הגרושה ולרשות הוריה, התוצאה היא שהסבא והסבתא מצד האב רואים את הנכדים על פי הסדרי הראיה – כ 5% בלבד מן הזמן שהסבא והסבא של האם רואים אותם. כהורה לבן גרוש וכסבתא לנכד אהוב - זו אפליה לרעה הזוקעת לשמים וכואבת מאוד. מדוע אנחנו זוכים לפירורי מפגשים בלבד עם נכדנו האהוב? אנו מכירים סבתות שלא ראו את נכדיהם במשך חודשים. זו פגיעה אנושה בהם, כי הסכסוך בין בני הזוג לא צריך לפגוע בהם".
יוזם החוק, ח"כ זבולון אורלב, בעצמו סב לתשעה נכדים, אמר בדיון: "התובנה שיש ערך חינוכי נפשי רגשי מוצק מאוד בקשר הסדיר הסביר והנורמטיבי בין נכדים לנכדות ובין הסבים לסבתות. הדרך הטבעית והרגילה היא שראוי לטפח את הקשר הזה שיש לו משמעויות רבות לטובת הילד והתפתחותו בכל המובנים וכדאי שכל המערכות – הרווחה החינוך והמשפט, והמערכת האזרחית תדע שלא מדובר כאן בדבר נייטרלי חסר משמעות, אלא שיש לו משמעות חשובה לגבי הילד ככל שהקשרים הרגילים בתוך המשפחה הם קשרים טובים יותר והדוקים יותר כך עולה טובתו של הילד".
"כמו כן", סיפר אורלב, "התגבשה תובנה שהחקיקה הישראלית חסרה. אין בחוק התייחסות נורמטיבית לגבי כיצד בתי המשפט צריכים להכריע בשאלות הבאות לפניהם בסוגיה של מערכת הקשרים הזאת והואיל ובתי המשפט אף שאין הוראה מפורשת בחוק נשענים על סעיף שאיננו ישיר אך מקבלים החלטות, מן הראוי שתהיה הוראה מפורשת בחוק על מנת להבטיח את טובתו של הילד".
"אני מזדהה עם הרצון של סבים וסבתות למלא את הצרכים הרגשיים שלהם ורגשי האהבה והחיבה אבל נקודת המבט צריכה להיות בראש ובראשונה טובתו של הילד. טובת הילד שהיא שתהיה מערכת יחסים טובה בין נכדים לבין הסבים והסבתות שלהם", הוסיף אורלב.