במשחק הזה השתתפו 14 עובדים ולכן התחלקנו לשבעה זוגות. המטרה האמיתית של המשחק, שהתגלתה רק בסופו, היתה לראות מי יקבל את מספר הנקודות ההכי גדול, לא בתור אדם בודד, אלא בתור זוג. כלומר, מטרת המשחק היתה לראות מי השיג את התוצאה ההכי טובה לקבוצה.
להלן התוצאות: 3 זוגות כשלו כישלון מוחלט, כלומר שלא היתה הסכמה בכלל. או שהעובדת פוטרה, או שהיא התפטרה. 3 זוגות קיבלו תוצאה טובה של 375 נקודות וזוג אחד (הזוג שלי עם בן זוגי למשחק, בחור נעים וחכם בשם יניב) קיבל 415 נקודות, כלומר כמעט התוצאה המירבית, שהיא 430 נקודות. ניצחנו!!!
איך ניתן להסביר את ההבדלים בתוצאות ואת מטרת המשחק? האמת היא שמאוד התלהבתי מהמשחק מהסיבה הפשוטה שהוא מהווה סימולציה מאוד יפה ממה שקורה במציאות בעולם המקצועי ובכלכלה בכלל.
המטרה האמיתית של השוק החופשי היא לקדם שיתוף פעולה בין אנשים שונים בכל העולם, מתוך הסתכלות על קידום האינטרס לטווח ארוך של כל אחד.
מי ששם לב להוראות המשחק ראה שביסודו של דבר, נקודת ההנחה היא שגם העובדת וגם סמנכ"ל החברה מעוניינים בהמשך שיתוף הפעולה ביניהם, ששני הצדדים שבעי רצון ממנו. מה שנותר הוא רק לסכם את תנאי ההעסקה של העובדת. האחרונה רוצה להמשיך לעבוד ולקבל משכורת וניסיון בתחום בו אין הרבה מקומות עבודה והחברה זקוקה לעובדת מוכשרת בסביבה בה יש מעט מאוד עובדים בנמצא עם כישוריה. שני הצדדים מרוויחים מהמשך העסקת העובדת המוכשרת. לכן, כדאי לשני הצדדים להתפשר ולהגיע להסכם שיבטיח את האינטרס הבסיסי של כולם, שהוא עצם המשך ההעסקת העובדת.
על כן ברור ששלושת הזוגות שכשלו בהשגת הסכם השיגו בעיקר גול-עצמי אדיר. בשל סרבנותם להגיע להסכם פשרה הגיוני, רק משום שהם לא היו מוכנים לוותר על דברים שניתן היה לוותר עליהם, הם פגעו גם בעובדת וגם בחברה.
לעומת זו, יניב ואנוכי, ובמידה פחותה גם שלושת הזוגות האחרים, התמקדנו במשא ומתן הגיוני וענייני מתוך רצון לשיתוף פעולה והתחשבות בצרכים של האחר, מתוך הבנה שזה ישרת את האינטרס המשותף של שנינו. הסמנכ"ל, האמון על כספי החברה, מעוניין בעיקר בהורדת עלות ההעסקה של העובדת ולכן לו היה חשוב להוריד עד כמה שניתן את העלייה בשכר. לעומת זאת, האינטרס העיקרי של העובדת הוא להמשיך להיות מועסקת, כדי לצבור ניסיון וידע מקצועי שיעלו בעתיד את ערכה, ולכן רמת השכר פחות משמעותית כרגע. העבודה הנוכחית היא בעצם סוג של השקעה עבורה. בנוסף, חשוב מאוד לעובדת להמשיך ללמוד כדי שהיא תוכל להתקדם בעתיד ולשפר את היכולות המקצועיות שלה. גם לחברה בסופו של דבר חשוב לקבל עובדת מוכשרת ולכן אין טעם לסרב לה להמשיך ללמוד. הפשרה העקרונית צריכה לכן להיות וויתור של החברה בנושא שעות העבודה מול וויתור של העובדת בנושא שכר, ואכן שמה מוצאים את מרבית הנקודות, שמחושבות לקבוצה כסך כל הנקודות של העובדת + נקודות הסמנכ"ל בכל שאלה. מי שהבין את זה כבר השיג תוצאה טובה.
הטלפון והרכב הינם כבר נושאים שוליים יחסית. היות שהעובדת בסך הכל מתורגמנית, אין הצדקה לכך שהיא תקבל רכב, כך שיש הגיון שהיא תוותר על זה. לגבי החזר הוצאות נסיעה, מדובר בעניין שולי שמשנה מעט לכל צד אבל לא משנה את הניקוד לקבוצה.
בנושא הטלפון (שהיה המקום היחיד בו הפסדנו נקודות), ההיגיון הוא כנראה שאחרי שהעובדת וויתרה על עלייה משמעותית בשכר, צריך איכשהו לפצות אותה קצת על ידי מתן טלפון, אם כי אפשר להתווכח עם זה. בכל אופן זה הסעיף בעל המשמעות ההכי נמוכה מבחינת ניקוד.
כאמור, העיקרון היה לזהות ששיתוף פעולה מתוך שמירה על האינטרסים החיוניים של שני הצדדים הוא הדבר הנכון ביותר.
למעשה, אנחנו פועלים ככה בכל יום ויום ומנהלים משא ומתן בלתי פוסק בין אחד לשני על כל דבר, ולא רק בענייני עבודה. ככה אנחנו מתנהגים כאשר אנחנו נכנסים לחנות כדי לקנות חפץ כלשהו או שרות כלשהו. לקנות או לא לקנות את הנעליים האלו? בצד השני יש הרי מוכר שמאוד רוצה שנקנה, במחיר כמה שיותר גבוה, אבל הוא יודע שאם הוא ינסה למכור לנו את הנעליים במכיר מופקע, נלך לקנות אותן בחנות שליד. לכן, למרות, שלא התווכחנו איתו, הוא עשה את החשבון שלו לבד ותמחר את הנעליים במחיר הגיוני, כדי לא להבריח אותנו מלכתחילה. הוא כבר קיים את המשא ומתן לבד, בלחץ השוק. ואולי, אם נדבר איתו קצת, הוא יהיה מוכן עוד להתגמש ולמכור את הנעליים במחיר מעט נמוך יותר, מה שמזכיר לי להגיד שבמקום ללמוד כל מיני שטויות בבתי הספר, עדיף להקנות לציבור רכישת מיומנויות לניהול משא ומתן וקניות חכמות. בנושא הזה, לכו לבלוג של פעמונים כדי לטפל טיפים, זה יעזור לכם בחיים (וכן, אני גם מתנדב לפעמונים ותורם לארגון, שהוא עבורי דוגמה ומופת לחסד אמיתי).
כפי שאמרתי, הכל פועל ככה, אפילו ביחסים בתוך המשפחה, עם בן או בת הזוג, עם חברים, מכרים, קולגות לעבודה, וכו'. אנחנו בתהליך מתמיד של משא ומתן.
מה שיפה בשוק חופשי הוא שבגלל הלחץ התחרותי שמוריד מחירים בכח (הרי המוכרים אף פעם לא רוצים להוריד מחירים, הם פשוט נאלצים לעשות זאת כדי לא לאבד לקוחות), תהליך המשא ומתן הזה נעשה לבד. אם את/ה עובד/ת בתחום פלוני, קל יחסית לדעת מה מגיע לך. אפשר פשוט לפתוח עיתון עם השוואות וללכת לבוס לדרוש את המגיע, כל עוד זה הגיוני. אם את/ה עושה עבודה טובה וזה נהוג בשוק, את/ה גם תקבל/י את המגיע, ללא ספק, או שהעסק ייסגר בסוף, כי הוא לא יהיה מסוגל למשוך עובדים טובים. הרי גם לעסק יש אינטרס לשמור עליך. לא מוצאים עובד/ת טוב/ה כל כך בקלות.
זה מה שהשוק מספק: איזון ובלמים בין הרצונות של אנשים שונים, כאשר השוק מפריש לבד את הכושלים ואת הרעים בעלי צרות עין ומשאיר לאורך זמן את הטובים, את היעילים ואת אלו שמספיק חכמים כדי לעודד שיתוף פעולה על פני אנוכיות צרת אופקים.