ניצח. הרשקוביץ
ניצח. הרשקוביץ

יצחק הרשקוביץ בן השמונים, שנאבק במשך 23 שנים להוציא מידיהם של פולשים ערבים את הנכס שבבעלותו בירושלים ולהפוך אותו לראוי למגורים, תובע את משטרת ישראל על חלקה בעיכוב המתמשך.

הנכס ממוקם סמוך לדרך חברון, בין גבעת המטוס לבית צפאפא שבדרום ירושלים. הרשקוביץ קנה אותו בשנת 1988, מודע להימצאותם של פולשים ערבים בנכס. אבל הוא לא ציפה שהללו יטענו שהם בעלי הנכס, יסתמכו על מסמכים שקריים לביסוס טענותיהם, ויערערו פעם אחר פעם על פסקי-דין נגדם.

המאבקים המשפטיים לסלק את הפולשים – שמאוחר יותר נודע להרשקוביץ שהם למעשה שוהים בלתי-חוקיים (שב"חים)– החלו ב-1993 והסתיימו רק באמצע 2010. בשנה זו, בית המשפט העליון אישר שתי פסיקות של בתי משפט נמוכים יותר לטובת הרשקוביץ.

הרשקוביץ ניסה פעמים רבות להשיג את שיתוף הפעולה של המשטרה לביצוע צווים של בית המשפט לפנות את הפולשים, אך בכל פעם התעורר איזה שהוא עיכוב, תקלה טכנית וכדומה (מלבד בפעם האחרונה), והצווים לא בוצעו. בשבוע שעבר, הרשקוביץ הגיש תביעה משפטית נגד המשטרה על חוסר שיתוף הפעולה מצדה. התביעה כוללת טענה שהמשטרה אף שיתפה פעולה עם הפולשים במקרה אחד, בכך שהזהירה אותם מראש על פינוי שעמד להתבצע.

גם כשהפולשים הערבים הסכימו לצאת מהנכס, לאחר שלא נותרה להם ברירה, הם לא עזבו לפני שהשמידו וחיבלו בכל התשתיות באתר. הם חתכו ועקרו חוטי חשמל, גנבו את מונה החשמל, שברו את צינורות המים, הוציאו את המתגים ואת השקעים מתוך הקירות, הרסו וסתמו דלתות וחלונות בבטון ושברו או הוציאו את האסלות.

עו"ד ענת בן דרור מירושלים, ששימשה זמן רב כעורכת דינו של הרשקוביץ וסייעה בהחזרת הנכס לבעליו, סיפרה לכתב ערוץ 7 בן ברסקי בשנה שעברה שלדעתה הפרשה הייתה "מחלוקת פשוטה בענייני מקרקעין" ולא "סוגיה פוליטית". אך אחרים מזהים מימדים נוספים בסיפור. למעשה, לולא התמדתו הבלתי-מתפשרת של הרשקוביץ, סביר ביותר שהפולשים השב"חים היו נותרים במקום, והעם היהודי היה מאבד חלקה בירושלים.

בתביעתו – שהוגשה על ידי עורך דינו ברוך בן יוסף - מעלה הרשקוביץ את הנקודות וההאשמות הבאות (המצוטטות או נוסחו בפרפרזה מתוך התביעה):

הפולשים הערבים הצליחו לעכב את הפינוי שלהם במשך 17 שנים, וקיבלו סיוע בלתי צפוי - מהמשטרה.

המשטרה התגלתה כגוף שלא רצה לאכוף את החוק על הפולשים ו/או לסייע בביצוע צווי הפינוי – ואפילו הפריעה לביצועם והטרידה את התובע [הרשקוביץ] במאמציו להוציאם אל הפועל.

המשטרה סגרה, והתעלמה מ, כל תלונותיו של התובע נגד משיגי הגבול, ואפילו פנתה מיוזמתה לבית המשפט כדי למנוע את ביצועם של צווי בית המשפט נגדם.

לדוגמה, באוגוסט 2007, הרשקוביץ הודיע למשטרה מראש על ניסיון שהוא וחבריו עומדים לבצע לאכוף את הצווים ולתפוס את הכבשים של הפולשים באתר – אך בארוע עצמו, המשטרה פעלה נגד הרשקוביץ ואנשיו, עצרה או עיכה אותם, והורתה להחזיר את הכבשים שהוצאו לפולשים!

במקרה אחר, נראה שוטר בלתי מזוהה מדבר עם הערבים בדיוק לפני ביצוע צו, ומיד אחר כך הוציאו הערבים את הכבשים למקום "בטוח יותר".

באוגוסט 2008 המשטרה "המשיכה להתנהג בצורה מחפירה" ואפילו ביקשה מההוצאה לפועל לדחות את מועד הביצוע "למשך זמן רב".

רק באמצע 2010 עזבו הפולשים - אך אפילו אז, במקום להיות מגורשים מתחומי המדינה, הם הקימו מבנים ארעיים בסמוך לנכס וניצלו את האימפוטנטיות של המשטרה, תוך גרימת נזק חמור לרכושו של התובע והבאתו למצב שלא ניתן לגור בו.

התביעה מאשימה את אנשי המשטרה בכך ש"הפרו הוראות חוקיות ומעלו בתפקידם בכל הקשור לאכיפת החוק והסדר על הפולשים, בין באי-גירושם מתחומי המדינה, בין בהתעלמות ממסמכים בלתי אוטנטיים שהגישו ביודעין לבית המשפט, בין בהעדר תגובה הולמת כלפי מעשי תקיפה אלימים והרס מצידם, ובין בסיכול הוצאת מעוקלים כולל מתן התראה מראש למחזיקים על ביצוע ההוצאה... המשטרה נהגה ברשלנות רבתית... והפקירה את התובע ואחרים לחסדיהם של המתפרעים."

"מדוע המשטרה לא גירשה אותם?" שאל הרשקוביץ בצורה רטורית בראיון עם ערוץ 7, "או לא העמידה אותם לדין על כך שהם הביאו מסמכים מזוייפים לבית המשפט, או שניהם גם יחד?!"

על הנזקים שנגרמו, עגמת נפש, אובדן דמי שכירות, והוצאות שונות, תובע הרשקוביץ חצי מיליון ש"ח. עוד לא ברור אם סכום זה עשוי לפצות אותו על כל הסבל שעבר עד כה...