בין יום העצמאות לבין יום ירושלים מתגברות התגוביות הנזעמות נגד מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו ונגד העומדים בראשה. התגוביות נעות בין נאצות לבין טיעונים עניניים.
בין גולשים הכואבים באמת את מצבה הרוחני המדיני של מדינת ישראל לבין השוללים את עצם השקפת העולם הרואה בקום המדינה, בקיבוץ הגלויות, בתחיית האומה ראשית צמיחת גאולתנו.
הפעם נענה רק על הטיעון נגד מקימי המדינה שהם חילונים, כופרים, לא מאמינים בקב"ה. שלא יתכן שעל ידם הקב"ה יעשה נסים, ומעשה ידיהם פסול מעיקרו, ואין הם אחים שלנו, ואין להם זכויות בהקמת המדינה וכו' וכו'
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. שנאמר "ויקן את ההר שומרון ....ויקרא את שם העיר אשר בנה שוומרון" (סנה' קב.)
תנא דבי אליהו: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול שבירושלים לפני חכמים, אמרתי להם: רבותי,מה נשתנה עמרי שר צבא ישראל, שכל שהיו לפניו לא הושיבו מלך בן מלך, עד שבא עמרי וישבו לו שלושה מלכים על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי, על שהותיר עיר גדולה בישראל, וכך היתה בדעתו, אמר: כשם שירושלים למלכי יהודה כך שומרון למלכי ישראל (תדא"ר).
ועל אותו מלך ישראל, עמרי, העיד הכתוב "ויעשה עמרי הרע בעיני ה' וירע מכל אשר לפניו" (מלכים ט"ז כ"ה).
מכאן שבניית ארץ ישראל, בניית עריה וישוביה, היא זכות גדולה מאד לכול העוסקים בה.
בפעם הבאה נביא ראיות שהקב"ה אוהב את בניו, את כולם, בכל מצב, ושונא את המקטרגים על בניו.