קודם כל, אני חייב לתקן משהו בעניין מאמרי של שבוע שעבר. /news/220556 ציטטתי את חברנו ח"כ אורי אורבך באופן לגמרי לא נכון, ועל כך התנצלותי. הנה התגובה שהתקבלה מאורי: ”ציטוט לגמרי לא נכון. בספר ילדה כמוני נכתב: ״את עמודי הספורט והכלכלה/ אנחנו שומרים/ בשביל הנר של ההבדלה." אלו פשוט עמודים שלא נשמרים כמו החדשות והמוספים ובודאי לא מעניינים ילדה דתיה".
האמת היא שלגופו של עניין כלכלה באמת לא מעניינת את הדתים יותר מידי, אבל בע"ה נשנה את זה בהדרגה. בתור אבא לחמש בנות דתיות, אני מאוד משתדל להקנות להן כבר בגילן הרך מושגים כלכליים בסיסיים, כמו, למשל, שכסף לא גדל על עצים וצריך לעבוד עבורו. לפי התנהגותם, נראה שהרב פוליטיקאים בארץ ובעולם לא הפנימו את השיעור הזה.
זה לגבי המאמר של שבוע שעבר, ועכשיו, לגבי אירוע מאוד משמעותי שקרה בשבוע שחלף: האם אנחנו עדים לתחילת שינוי תפיסתי מרחיק לכת בעולם בקשר לחוקיות השימוש בסמים?
ועדה בינלאומית,"הוועדה הבינלאומית למדיניות סמים", שכללה ראשי מדינות, מדענים, אנשי עסקים ואישי ציבור מובילים בעולם כולו, פרסמה דו"ח חדש של בו היא קובעת באופן נרחץ שהמלמחה בסמים נכשלה כישלון מוחלט ויש להפסיקה באופן מיידי. הדו"ח מקיף וממצא.
הדו"ח קובע בפועל שהגיע הזמן להתייחס לסמים כאל מוצר צריכה "רגיל", שאמנם עלול לגרום לנזקים, אך פחות אפילו מסיגריות או אלכוהול (למעט קוקאין והרואין)!
צריך לברך את הועדה על אומץ ליבה ולתמצת את הטיעונים בעד לגליזציה של הסמים, גם מבחינה עקרונית וגם מבחינה תועלתנית.
קודם כל, מבחינה עקרונית, בחברה חופשית, ליברלית ודמוקרטית המבוססת על זכויות האדם, לא ברור על בסיס איזו זכות המדינות אוסרות על אזרחיהם להשתמש בחומר כלשהו לשימושם האישי, כל עוד הם לא פוגעים בזולתם. האדם הינו ריבון לעצמו ומשמעות החופש היא גם החופש לעשות שטויות, אלא אם כן נגיד שאנחנו שייכים למדינה, ואני מאוד מקווה שאף אחד שפוי לא טוען שאנחנו עבדי המדינה.
בנוסף, גם אליבא של מי שמצדיק התערבות בוטה של המדינה בחייהם הפרטיים של האזרחים, איפה בדיוק עובר הגבול? איך ועל בסיס מה נצדיק מדיניות שאוסרת שימוש בסמים מסויימים ולא בסמים או בחומרים אחרים? למה, למשל, לא לאסור גם עישון סיגריות, שתיית אלכוהול או אפילו אכילת מאמכיל שגורמים למחלות, כמו מאכלים עתירי שומן, סוכר, וכדומה? הרי אם רוצים להגן על האנשים מפני עצמם, אז למה לא לאסור גם אותם?
מבחינה תועלתנית, כפי שאמרה הועדה המכובדת, הכישלון מוחלט. למעשה, מדובר בכישלון ידוע מראש. כפי שכל כלכלן מתחיל יודע, במקום בו יש עקומת ביקוש קשיחה, לא ניתן להשפיע עליה, בהגדרה, או רק מעט מאוד, ובמחיר כבד מאוד. נראה שבסמים, יש לנו אכן עסק עם עקומת ביקוש קשיחה במידה רבה מאוד. במילים פשוטות, אנשים רוצים סמים, ואין דרך לרשויות למנוע את הרצון הזה. עדיף להשלים איתו, כפי שאמרו כלכלנים רבים ובולטים, כמו למשל חתן פרס הנובל לכלכלה מילטון פרידמן או מיודענו טומס סוול.
תקופת היובש בארה"ב, בין 1920 ל-1933, הוכיחה שמניעת גישה חופשית למוצרים מסיבות "מוסריות", כביכול, לא רק שלא מצליחה למנוע את צריכתם, אלא היא יוצרת שוק שחור ופשע, שמתלווה אליו. למשל, המאפיה, ובראשה אל קפון, התפתחה בארה"ב בעקבות התקופה הזו. למעשה, כפי שמציין הדו"ח עצמו, בכל מדינות בעולם, כולל ישראל, הירידה למחתרת של הסחר בסמים יצרה פשע מאורגן וחזק, שרק לו יש את האמצעים להתארגן ולהלחם נגד הרשויות. לא פלא שהוא שולט על כמעט כל השוק העצום הזה.
בהקשר הזה צריך לציין שבמקסיקו, בשנתיים האחרונות, למעלה מארבעים אלף איש (!!!) נרצחו בקרבות רחוב בין קבוצות עבריינים עקב "המלחמה בסמים". ועוד לא דיברנו על העלות התקציבית העצומה שכרוכה במלחמה הזו, בתוכניות חסרות תועלת, בנפגעים רבים, כולל בכליאתם של העבריינים והמשתמשים עצמם, למרות שאילולא הפיכתם לפושעים על ידי חוקים האוסרים את השימוש בסמים, הם היו יכולים להיות אזרחים טובים, יצרנים ושומרי חוק.
העלויות הישיריות והעקיפות של המדיניות הכושלת הזו בכל העולם, וגם בישראל, עצומות ותועלת אין. הגיע הזמן להפסיק את הכישלון ולהתיר שימוש בסמים. נכון, השימוש עלול לגדול ואין זה משמח, אבל מצד שני, הפשע יקטן והמשאבים למלחמה המיותרת הזו יופנו למאבק בפשע האמיתי, הגנבות, הרוצחים והשודדים.
זה לא פיתרון מושלם, אבל זה יותר טוב ממה שיש עכשיו.