קודם כל, לשם שינוי, אני חייב לפרגן לממשלה, לעומד בראשה ולשר האוצר. אל מול לחצים כבדים ומגמתיים מאוד של התקשורת הסוציאליסטית והמגוייסת נגד כל דבר שיש בו ריח של חופש וקפיטליזם, ביבי, בינתיים, לא נשבר. למרות ש"גלובס" ("עיתון העסקים של ישראל", עלק...) מוביל קמפיין גלוי לטובת העליית מיסים "לעשירים" ו"לחברות", ולמרות שיושבי האוהלים דורשים פיקוח על המחירים וחזרה לדפוסי חשיבה הסוציאליסטיים של העבר, שכשלו כישלון חרוץ, נראה שביבי לא נשבר ולא נכנע לגל הסוציאליסטי הגואה.
השבוע התבשרנו שהממשלה תפתח בהדרגה את שוק החלב לייבוא ותפחית מעט את התערבותה בשוק החלב. אמנם מדובר בצעד קטן מידי ולא מספק, אבל בכל זאת זה צעד בכיוון הנכון. קוראי "עניין של כסף" יודעים שהפיתרון לפלונטר החלב הוא ביטול "חוק החלב", שכולל ביטול מכסי היבוא, פיקוח על המחירים, המכסות, ובאופן כללי ההתערבות הממשלתית שמגינה על היצרנים החזקים במשק (טרה, תנובה, שטראוס, הקיבוצים, המושבים והרפתנים בעיקר) על חשבון הציבור על ידי הקטנה קשה של התחרות החופשית.
גם בנושא מחאת הדיור, נראה שמעבר לכמה צעדים פופוליסטיים אבל חסרי משמעות גדולה, הממשלה מתקדמת סוף סוף לקראת קידום הפרטת קרקעות המדינה. אז אני אומר לממשלה ולביבי: חזקו ואימצו ותעשו את מה שצריך למען עם ישראל בלי לשים לב לחבורת התמהונים השמאלנים בכיכרות שבבורותם הכלכלית המוחלטת רוצים לדחוף לכיוון של השתלטות מוחלטת של הבירוקטיה הממשלתית על שוק הנדל"ן. יכול להיות שהממשלה תכנע, אבל אני בינתיים קורא בעיתונות שמדברים על קיצוץ במיסים העקיפים בתמורה לקיצוץ בתקציבי מדינה שונים, שזה בדיוק מה שאנחנו זקוקים לו. אז יישר כח ובבקשה, שוב, אל תכנעו!
לצערי, אני חייב לצנן את האופטימיות שלי משום שאני גם קורה הרגע שביבי החליט שיש "להפריד" בין החזקות ריאליות להחזקות פיננסיות, כאשר פירוש הדבר הוא עוד רגולציה שתהפוך עשיית עסקים לבלתי אפשרית בארץ. בקיצור, עוד אבטלה ועוני, ללא כל צורך. כל כך מדפרס, אם כי זה לא פוגע בשאר הדברים שציינתי.
אני חייב עוד להתייחס לתגובה על מאמרי משבוע שעבר, ואני מצטת את המגיב, עודד: "הרי פיקוח על שכר הדירה עובד באירופה, בקנדה ובאוסטרליה, שזה בדיוק מה שהמפגינים דורשים. זה הרבה יותר מ"תנו לשוק להיות חופשי, יהיה בסדר".
נכון, עודד, ישנו פיקוח על המחירים במקומות רבים בעולם, והוא היה כמעט תמיד קיים. אכן, הטפשות, הבורות והטמטום לא נולדו אתמול. בכל תקופה ותקופה, שליטים ניסו וגם מנסים להשבית את מחאת ההמון כנגד יוקר המחיה על ידי "פתרון" הקסם: פיקוח על המחירים. יש עדויות על כך שהיה פיקוח על המחירים באתונה העתיקה, במצרים בתקופת הפרעונים, בזמנו של חמורבי, מלך בבל, וגם ברומה העתיקה. וגם בתקופה המודרנית היה ועדיין ישנו פיקוח על מחירים בכל מיני מקומות בעולם, כולל בעולם המערבי.
כל זה נכון, אבל אז מה? זה שהתופעה הזו קיימת אומר שזה טוב? בוודאי שלא. אותם לחצים פוליטים שאנחנו רואים פה בארץ, ממש כאן ועכשיו, קיימים גם בחו"ל, ולמעשה היו קיימים בכל התקופות. המין האנושי מסרב לקבל את העובדה שישנה מציאות כלכלית ולא ניתן להתעלם ממנה רק משום שהיא לא נוחה. כפי שכבר הסברתי בטורים קודמים, התובנה הבסיסית של הכלכלה היא שמחירים אינם יוצרים מציאות אלא משקפים אותה. על כן פיקוח על המחירים, כלומר החזקה מלאכותית של המחירים ברמה נמוכה מידי על ידי החלטה פוליטית, בהגדרה, לא יכול להוביל לשום דבר טוב, אלא להקטנת כמות ואיכות ההיצע.
במילים אחרות, במציאות של פיקוח על המחירים, אנחנו נראה פה את מה שרואים בכל מקום בעולם בו יש פיקוח, כלומר הדרדרות מהירה (תוך מספר שנים) של איכות הדירות, משום שכבר לא יהיה כדאי לבנות ולהשכיר דירות. בנוסף, או לחילופין, תלוי בנסיבות, אנחנו נהיה עדים לתופעה בה חלק מהאנשים ייהנו ממחיר זול ומסובסד ואנשים אחרים, הרוב, ייאלצו להגר מחוץ לעיר לאור חוסר ההיצע. תופעה כסז קיימת למשל בשוודיה, בסן פרנסיסקו, במנהטן בניו יורק, במלבורן, אוסטרליה, בלונדון או בג'נבה, בשוויץ. דרך אגב, התופעה הזו מלווה בדר כלל גם, למרבה האירוניה, בעליית מחירי דיור הממוצעים, בשל הקטנת היצע הדירות. רק תשאלו את תושבי הערים שציינתי. נעצור כאן אבל למי שמתעניין בנושא, אני מציע בחום לקרוא את הספר של פרופ' טומס סוול, "יסודות הכלכלה", שיצא בארץ בהוצאת שלם. הפרק השלישי מוקדש כולו לנושא ונותן שפע של הסברים תיאורטיים פשוטים וגם דוגמאות היסטוריות רבות על האסון שמביא פיקוח על המחירים. קריאה פשוטה מאוד, מובנת ומהנה.
במחשבה שנייה, אני מוסיף סיפור קטן ואמיתי שממחיש את נושא בעייתיות פיקוח על המחירים. מול הבניין בו גרים סבא וסבתא שלי בג'נבה, שוויץ, ישנו בית יפה ששווא לא מעט כסף, אבל הממשלה המקומית רוצה להרוס אותו ולתת לבעלי הבית מעט יותר משליש ערך הבית, כדי לבנות דיור ציבורי במקום. לא יאומן, אבל אמיתי לגמרי. אז פעם הבאה שמדברים על דיור ציבורי, תחשבו שקניתם דירה ובה השקעתם את מיטב כספכם, ויום אחד, פקיד ממשל ידפוק על דלתכם ויגיד לכם: "מתוקף החלטת מועצת העירייה, הוחלט להחרים את בתיכם כדי לבנות דיור ציבורי, והנה צ'ק על סך מחצית עלות דירתכם". מה הייתם אומרים?