שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן, הורה להכריז על אלכסנדר צבטקוביץ' כבר הסגרה לבוסניה, זאת באשמה של השתתפות ברצח עם. הבקשה הוגשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, במטרה לאפשר את העמדתו לדין של צ'בטקוביץ' בגין מעורבותו בביצוע עבירה של השמדת עם במסגרת מעשי הטבח שבוצעו בשנת 1995 בחוות ברנייבו, שבאזור העיירה סרברניצה, במהלך המלחמה שהתנהלה אז באותו אזור. בהחלטה גולל השופט את סיפורו של האיזור וסיפורה של מלחמת האזרחים, תוך שהוא מתמקד באירועים להם היה שותף על פי החשד צ'בטקוביץ'. על פי קביעותיו של בית הדין הבינלאומי, בעקבות השתלטות הכוחות הסרבים על סרברניצה, נמלטו ממנה תושבים בוסנים-מוסלמים רבים וביקשו מקלט במחנה האו"ם שהוקם צפונית לעיר, בכפר פוטוקרי. על פי הערכת האו"ם, שהו במחנה כ- 20,000 איש. הכוחות הסרבים הקיפו את המחנה ומנעו הגעת אספקה של מזון, מים וציוד רפואי למקום, והמצב ההומניטארי שם הידרדר. לאור זאת הגיעו מפקד כוח האו"ם, הגנרל מלאדיץ' ונציג הפליטים בפוטוקרי, להסכמה, לפיה הפליטים יפונו באוטובוסים וכי השליטה על המחנה וסביבתו תימסר לכוחות הסרביים. החיילים הסרבים הפרידו בין הגברים לבין הנשים, הילדים והקשישים. האחרונים הובלו מחוץ לשטח הסרבי לשטח שהיה בשליטה בוסנית, ואילו הגברים, אשר חלקם הסגירו עצמם וחלקם נתפסו בניסיונם להימלט, רוכזו והובלו באוטובוסים לאתרי ריכוז שונים סביב סרברניצה: האנגר בעיר בראטונק, מגרש כדורגל בנובה קסבה, מחסן בקרוויצה, בית ספר ואולם התעמלות בגרבווצי, ושדות וחוות חקלאיות לאורך כביש בראטונק-מיליצ'י, ביניהן, חוות ברנייבו. על פי נתונים וראיות שהוצגו בטריבונל הבינלאומי המיוחד ליוגוסלביה לשעבר שהוקם במטרה לחקור את פשעי המלחמה, הפשעים נגד האנושות ופשעים של רצח עם, שהתרחשו בשטחי יוגוסלביה לשעבר במהלך המלחמה, בוצעה הוצאה להורג של אותם גברים בוסנים-מוסלמים, באופן שיטתי, מאורגן ויזום בהוראת הפיקוד הסרבי הבכיר. הכוחות הסרבים עצרו את הגברים הללו וארגנו את הובלתם, הוצאתם להורג וקבורתם. מספר הנרצחים באירועים אלה, עומד על כ- 7,000-8,000 איש. את רובם לא ניתן היה לזהות. על פי נתוני הצלב האדום, כ- 7,475 איש, רובם גברים, שהתגוררו במובלעת סרברניצה, מוכרזים כנעדרים מאז נפילת העיר. בבקשת ההסגרה טענו הבוסנים, כי צבטקוביץ', שהיה חייל ביחידת החבלה העשירית, אחת מיחידות ה- VRS, נטל חלק במעשי ההרג שהתבצעו בחוות ברנייבו ב- 16.7.95. מתוך כוונה להשמיד במלואה או בחלקה את האוכלוסייה הבוסנית-מוסלמית ממזרח בוסניה, שמצאה מקלט באזור המוגן שהוכרז על ידי האו"ם במובלעת סרברניצה, רצחו שמונה מחיילי יחידת החבלה העשירית, וביניהם צבטקוביץ', כ- 1,000 עד 1,200 גברים בוסנים-מוסלמים. הקורבנות הובאו למקום באוטובוסים, חלקם כשידיהם כפותות ועיניהם קשורות, הועמדו בשורות ונורו על ידי החיילים באמצעות נשק חם, כגון כלי ירייה אוטומטים, מקלעים ואקדחים. לאחר מכן, עברו החיילים בין הקורבנות, איתרו את הפצועים והרגו אותם. על פי בקשת ההסגרה, שמונה מחיילי היחידה שביצעו את הירי וההוצאות להורג הינם: דרזן ארדמוביץ' (להלן ארדמוביץ'), מרקו בוסקיץ (להלן – בוסקיץ), פרנס קוס (להלן – קוס), ג'וליאן וולאסטימיר (להלן – וולאסטימיר), בראנו גוי'קוביץ' (להלן – בראנו), סטאנקו זוראן גורונייה (להלן – גורונייה), וצבטקוביץ'. השופט בחן את הראיות שהוצגו לפניו וקבע, כי "אני מוצא, כי ישנן ראיות מספיקות למודעות של המשיב, כי מעשיו – הרג הגברים המוסלמים – יגשימו את התוכנית – השמדת הקיבוץ המוסלמי במובלעת סרברניצה". השופט אף הוסיף, כי "גם אם יש משהו בטענה, שכשאדם פועל תחת איום על חייו, מכוח פקודה, קשה לומר שהוא "חפץ" בתוצאה, הרי שלגבי המשיב, אין בסיס לכאורי לכך שאלה היו פני הדברים. אדרבה: לא רק שאין כל ראיה לכאורה, כי המשיב הביע התנגדות כלשהי למעשים או שפעל מתוך איום, שאם לא ישתתף בהוצאה להורג, יירצח גם הוא (כפי שלמשל עולה לכאורה לגבי החייל ארדמוביץ'), אלא שההיפך הוא הנכון. ישנן ראיות לכאורה לפיהן המשיב הציע לזרז את מעשי ההוצאה להורג באמצעות שימוש במקלע". "אשר על כן, אני מקבל את העתירה ומכריז על המשיב כבר-הסגרה לבוסניה והרצגובינה, בגין העבירה של השמדת עם המיוחסת לו בבקשת ההסגרה", חתם השופט.