צבי מזאל, שכיהן בעבר כשגריר ישראל בקהיר, רואה את התמונות הקשות מקהיר ומזכיר ביומן ערוץ 7 כי גם בעבר היו הפגנות של אזרחים מצרים נגד השגרירות הישראלית, אך מעולם לא היה מדובר באירועים שכאלה.
מזאל מזכיר כי עד כה כל הפגנה שהתקרבה לאזור השגרירות נחסמה על ידי כוחות הביטחון המצריים באזור האוניברסיטה של קהיר, כמאתיים וחמישים מטרים מהשגרירות הישראלית, ובוודאי שאיש לא איפשר למפגינים להגיע עד לקיר השגרירות.
מזאל מדגיש בדבריו כי גם האמנות הבינלאומיות מחייבות כל משטר לבלום הפגנות במרחק משגרירות זרה, כך לדבריו היה לנהוג גם באירוע הורדת הדגל הישראלי ובוודאי שהיה לנהוג כך גם מול מפגיני הימים האחרונים
לטעמו מאחורי אזלת היד השלטונית המצרית עומדת פחדנות. "זו התנהגות פחדנית של השלטונות", הוא קובע אך עם זאת מדגיש כי לממשל המצרי החדש חשוב לשמר את הקשרים עם ישראל ואת הסכם השלום, אך עם זאת הם "מפחדים מהרחוב".
"מהרגע שהצבא תפס שם את השלטון הם גילו חולשה ונתנו לרחוב להכתיב להם את ההתנהלות. זה חמור מאוד. אלו גנרלים שלא יודעים לנהל מדינה", הוא אומר ומזכיר שמדובר במנהיגים צבאיים שהתרגלו לכך שפקודותיהם מתמלאות באופן מיידי ואינם רגילים להתמודדות עם המון זועם הפועל בניגוד לדרישתם.
"מצרים באנרכיה", קובע מזאל בפסקנות ומספר כי האלימות ברחובות מצרים כה רבה עד שמליציות מצריות רוכשות נשק כדי להגן על שכונותיהם, הביזה של חנויות בערים הגדולות רבה ואין מי שינסה להשתלט על האנרכיה.
לנוכח מציאות זו ממליץ מזאל לממשלת ישראל להמשיך ולעקוב אחר המתרחש במצרים, אך עם זאת "להתערב כמה שפחות", ובמקביל "לדרוש שמצרים תנהג כפי שצריך, לשמור על מסגרת השלום, לסלק כוחות רדיקאליים". לטעמו של מזאל די בכוחות שהוכנסו לחצי האי סיני כדי לצוד את הכוחות הטרוריסטיים שבמקום ולשמור על שקט ואין צורך לפתוח את הסכם השלום מעבר לאותו חריג שאיפשר את הכנסת הכוחות הללו.
עם זאת סבור מזאל כי "לא הכול אבוד", שכן גם הממשל המצרי מודע היטב לכך שהאינטרס שלו הוא שמירה על השקט מול ישראל שכן רק שקט שכזה יאפשר להם לבצע את הרפורמות הכלכליות והחברתיות שבהן הוא מעוניין. "הרי לפתוח חזית מול ישראל יגרום להעברת כל הכסף לטובת הצבא ובאותו רגע אין עוד רפורמות".
"השלטון המצרי אמנם חלש ולא מצליח להשתלט, אבל עדיין יש שם אנשים פיקחים שיודעים שאין אפשרות אחרת", אומר מזאל.
ומה באשר להחזרת השגריר הישראלי. לטעמו יש לבצע את מהלך החזרתו מהר ככל שניתן ובכך להקרין בפני המצרים שמירה על הנורמליזציה החשובה בעיקר כעת, במציאות הרגישה שבין שתי המדינות.