עדיין לא ברור אם כל התנינים שנמלטו לפני כשבועיים מחוות התנינים בפצאל כבר נלכדו. כדי להעריך את הסכנה אם היא אכן קיימת שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר בועז שחם, מנהל אוסף הזוחלים והדו-חיים במחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה באוניברסיטה העברית, שאינו אופטימי במיוחד.
על הסכנה הצפויה הוא מספר כי זו קיימת בשני מישורים, האחד הוא בבריחתה של חיה בוגרת שיכולה להוות סכנה לחיות ולמטיילים "אם היא רעבה היא יכולה לפצוע ואולי להרוג", הוא אומר ומזכיר את היות התנין המקומי שהיה חי בארץ ישראל לפני כמאה שנה, תנין היאור, תנין המגיע לאורך של ארבעה מטרים ובהחלט יכול להוות סכנה גם לאדם מבוגר.
"הוא יכול להפתיע במהירות ובזריזות שלו", אומר ד"ר שחם הקובע כי בניגוד לתדמיתם מדובר בחיות כלל לא עצלניות וכאלה היכולות להגיע למהירות של כשלושים קמ"ש, מהירות גבוהה מזו של אדם בריצת ספרינט, ובוודאי אדם מבוהל ומופתע. "הם נחשבים מהטורפים המסוכנים ביותר", הוא אומר.
הסכנה השנייה היא סכנת התנינים הצעירים שאם ישרדו עשויים להתפתח באתר כלשהו, לגדול ולהביא צאצאים לעולם ו"לבסס אוכלוסיה בטבע, במקום שבו הם לא אמורים להיות..."
באשר לדיווחים ולפיהם אין באפשרותם של צאצאי התנינים לשרוד באקלים ובתנאים הארצישראליים, אומר ד"ר שחם כי אין כל ערובה לכך שהדברים נכונים, וכי במקביל לקביעות אלו קיימות גם דעות הפוכות. לטעמו התנאים בבקעת הירדן עשויים בהחלט להתאים לתנינים, אך מכיוון שמדובר באזור שרובו שטח צבאי מוקף גדר מערכת לא ניתן לוודא מה רמת הסיכון. "אותי זה קצת מלחיץ ומדאיג", הוא אומר.
לדבריו הניסיון לאיתור התנינים שנמלטו עשוי בהחלט להיות כמחט בערימה של שחת שכן באפשרותם להסתתר בקלות ובעבר כבר נמצאו תנינים צעירים באזור הבשור חודשים לאחר שנמלטו. הוא מספר על מאמצי רשות הטבע להגיע לכל הודעה של מי שראה תנינים או חושד שראה, אך לא ניתן להבטיח בקרה הרמטית.
"צריך שהפיקוח יהיה מאוד קפדני. כמה שיותר אמצעי זהירות וביטחון", הוא אומר ומזכיר כי גם כשיש אזהרות, הנחיות ואף כוחות אכיפה ופיקוח לא ניתן לבצע פיקוח מתמיד בכל נקודה ונקודה. "נציגי המדינה לא באמת יכולים להיות בכל מקום ולהשגיח על גידולי חיות הבר והמשק".