הוועדה הציבורית לנושא "אחריות הורית בגירושין" בראשות פרופ' דן שניט, הגישה היום (שני) לשר המשפטים, יעקב נאמן, את הדו"ח שמשלים את שש שנות עבודתה. בוועדה היו חברים נציגים של בית המשפט למשפחה, בתי הדין הדתיים, משרדי המשפטים והרווחה, לשכת עורכי הדין, מומחים מתחום הפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית וגישור וכן ארגונים (נעמ"ת ו-"הורות שווה").
הועדה התבקשה לבחון את הכללים הקיימים ביחס לשיתוף ולחלוקה של האחריות ההורית בתקופת הגירושין ולאחריה שקבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות ואת יישומם בפרקטיקה הנוהגת בבתי המשפט לענייני המשפחה ובבתי הדין הדתיים.
דו"ח זה משלים את דוח הביניים, שהוגש לשר המשפטים בשנת 2008. דוח הביניים סיכם את השלב הראשון של עבודת הוועדה והציע לחוקק מחדש את הפרק העוסק ביחסים המשפטיים בין הורים לבין ילדיהם הקטינים שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. בעקבות תשומות שהתקבלו מן הציבור לדוח הביניים, בהם דנה הוועדה תקופה ממושכת, סברו חלק מחברי הוועדה שיש לתקן את הצעת החוק, אולם, הוועדה לא הגיעה להסכמה כללית בדבר התיקון של ההצעה.
עיקרי המלצותיה של הוועדה בשני הדוחות הינם:
1. עיגון בחוק של זכויות הילד ביחסים שבין הילד לבין הוריו, לאור אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד משנת 1989 ושמדינת ישראל אשררה בשנת 1991. בין הזכויות האלה, כלולה זכותו של הילד לקשר עם הוריו ובני משפחתו גם כאשר הוריו נפרדו.
2. קביעה בחוק של תפיסת האחריות ההורית על פי האמנה, במקום האפוטרופסות של ההורים שבחוק הנוכחי. על פי תפיסה זו, לשני ההורים יחד הסמכות לדאוג למימוש זכויות הילד, לרבות כאשר ההורים נפרדו.
3. קביעה בחוק של עיקרון טובת הילד על פי האמנה, כשיקול ראשון במעלה, שינחה את ההורים ואת בית המשפט למשפחה או בית דין דתי כאשר ההורים אינם מגיעים להסכמה, בעניין אופן מימוש זכויות הילד על ידי הוריו.
4. קביעה בחוק של חובת ההורים ליישב ככל האפשר חילוקי דעות ביניהם בעניין אופן מימוש זכויות הילד, באמצעות מגשר או מטפל מקצועי, היות וההתדיינות המשפטית בעניינו של הילד לרוב פוגעת באופן ממשי בטובתו. כדי לצמצם את הצורך בהתדיינות בעניינו של הילד, מציעה הוועדה שהפנייה לבית המשפט למשפחה או לבית דין דתי לא תהיה באמצאת כתב תביעה אלא באמצעות בקשה ליישוב סכסוך.
5. חובת ההורים לגבש הסכם הורות בעת שהם נפרדים, במישרין או באמצעות מגשר או מטפל מקצועי, למימוש אחריותם להתפתחותו המיטבית של הילד, לבריאותו, לחינוכו ולקשר עם כל אחד מהוריו ובני משפחתו לאחר הגירושין.
6. קביעת קווים מנחים לבית המשפט למשפחה או בית דין דתי להסדרת מימוש האחריות ההורית לטובת הילד על פי צרכיו האישיים ויכולות הוריו, כאשר ההורים אינם מצליחים להגיע להסכם הורות בעצמם.
7. הסמכת בית המשפט למשפחה או בית דין דתי לנקוט באמצעים שיביאו לכך שכל הורה ימלא את אחריותו ההורית על פי הסכם ההרות או הסדר ההורות שקבע בית המשפט.
8. הסדרת כללי השימוש במומחים מקצועיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים על ידי בית המשפט למשפחה או בית דין דתי לקביעת הסדר ההורות. מכיוון שריבוי הבדיקות והאבחונים עלול לפגוע בטובת הילד, מוצע שבית המשפט יגביל עצמו בפניות לקבל חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר למקרים בהם התעורר חשד להפרעת אישיות או להפרעת התנהגות ממשית אצל הורה או ילד.
9. הוועדה ממליצה על צורת חוות הדעת של המומחה, הפסיכולוג או הפסיכיאטר, ומקורותיה. היא קוראת לארגונים המקצועיים שלהם, לקבוע את הכלים המקצועיים שעליהם תתבסס חוות הדעת וכן הכשרה מתאימה למומחה שיגיש אותה לבית המשפט למשפחה או לבית דין דתי.