ביום רביעי הקרוב יתקיים, לראשונה, כנס מיוחד שיעסוק בסוגיית הדתל"שים בחברה הדתית לאומית. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם איש החינוך והתקשורת אבי רט, אחד הדוברים באירוע.
בראשית דבריו מעריך רט כי קהל היעד לכנס שכזה הוא שני המעגלים הקרובים לדתל"שים, קרי המורים וההורים. הוא מציין גם את מעגל הקהילה כמעגל שלישי, אך רואה במעגלים הקרובים יותר את היעד המרכזי לצפוי להיאמר בכנס המדובר.
רט מציין את ההבדל המהותי בין היחס בעבר לתופעה לבין היחס אליה כיום, שכן בעוד בעבר היה ניסיון להסתיר בנים ובנות שחרגו מהמסגרת כפי שלהבדיל הסתירו לקויי למידה ונכויות מסוימות, כיום לעומת זאת הדברים גלויים הרבה יותר, "גם בגלל הסובלנות והקבלה של האחר וגם בגלל ההבנה שזה לא יעזור".
"כנס שכזה מבטא את העובדה שיש כאן משהו גדול יותר ורחב יותר, שצריך להתייחס אליו", אומר רט המלווה לא אחת משפחות החיות את מציאות הדתל"ש מדי יום בביתן.
ובאשר לשאלת החשיפה המעודדת את המקרים הבאים אומר רט כי גם לו עצמו אין תשובה מוחלטת לשאלת קיומה של התופעה. הוא מזכיר את הטענות הידועות אודות דיווחים על התאבדויות ומעשי רצח בתוך המשפחה שהובילו אנשים שנמצאים על הגבול לבצע מעשה דומה, אך עם זאת הוא קובע כי לא ניתן להתעלם ולהותיר את ההורים ללא כלים להתמודדות עם התופעה.
רט נשאל אם עצם הגדרת הדתל"ש כבעיה לא מקוממת אותו על הוריו ומוריו, ולדבריו יתכן בהחלט שהדתל"שיות מהווה עבור הצעיר פתרון ולא בעיה, על פי תפיסתו, אך לא ניתן להתעלם מהמציאות שבה עבור בני משפחתו מדובר בהתמודדות לא פשוטה שאינה אלא בעיה של ממש. "שמירת שבת, תפילין והקמת בית שאינו שומר מצוות עבור ההורים הם אינם דברים שוליים. מדובר ביציאה מהדרך. זה מעורר בעיה בהתמודדות מול הילדים האחרים, מול החברה ועוד. הורים שואלים מה צריך לעשות מול דרישה של הילד הגדול שנכבד את רצונו ונאפשר לו לראות טלוויזיה בשבת. פריטת הדברים מביאה להרבה השלכות יומיומיות".
בהתייחסו לשאלת התופעה הכוללת לעומת התופעה הפרטנית של כל צעיר וצעיר מציין אבי רט כי על אף פרטנותה של הבעיה אצל כל אחד ואחד מהצעירים, הרי שיש מאפיינים בעייתיים לתקופה בה החשיפה לתקשורת, לאינטרנט ולפיתויים רבה וכוללת והצעיר לא תמיד מסתפק במה שמציע לו העולם הדתי הרגיל. "צעירים מגיעים לשולחן שבת ומוצאים שם את האבא נרדם, את האימא עם עיתון, מגיעים לבית הכנסת ומוצאים דיבורים, רכילות וכדורגל ואומרים שזה משעמם אותם. זה לא מאתגר אותם. הם מעדיפים עולם אחר. חלק ניכר מהצעירים עושה זאת מאכזבה".
על הדיון עצמו בכנס הצפוי להתקיים ביום רביעי אומר רט שהסוגיות רבות ומגוונות לדיון, אם מדובר בסיבה פרטנית או כוללת, האם הורדת הכיפה מסמלת התנתקות מערכים אחרים או שהיא אקט יחידאי, ושאלות רבות נוספות אחרות.
המענה לכל אלה ולשאלות רבות נוספות חייב לבוא מאהבה ולא מביקורת, אומר רט ומזכיר להורים כי המפגש שלהם עם הבעיה לרוב הוא מפגש עם קטע קטן וקצר יחסית מחייו, הקטע של גילאי 17-18 ובעוד חמש או שש שנים הוא עשוי להיראות אחרת לחלוטין. כדי לסייע לו להתמודד עם התהפוכות העוברות עליו יש לשמור עימו על ערוץ פתוח, כלשונו של רט. "אנחנו מקשיבים להם, נותנים כמה עצות, משאירים כרטיס ביקור...", וכמובן... מתפללים.