בג"ץ. מתבקש לעצור שיווק
בג"ץ. מתבקש לעצור שיווקפלאש 90

ההצבעה על "חוק גרוניס" בקריאה ראשונה ועל החוק לשינוי הועדה לבחירת שופטים בקריאה טרומית, הביאה את הקמפיין נגד "החלשת מערכת המשפט" לשיאים חדשים של קולניות וצביעות.

עיתונאים, בעלי טורים, משפטנים ושאר בעלי דעה מכל סוג ומין, אשר לא קראו בכלל את החוקים המדוברים ואין להם מושג אילו שינויים הם יוצרים אם בכלל, מספרים לנו מעל כל דף עיתון ותחת כל פרוג'קטור באולפן טלוויזיה שבית המשפט העליון בסכנה. המשותף לכל התוקפים למיניהם מצד אחד, כמו גם לתומכי החוקים מצידה השני של המפה, הוא החשש או התקווה משינוי פרסונלי בבית המשפט העליון. אלו מחד חוששים ממינוי סולברג, ורואים בו אסון פוטנציאלי למערכת המשפט כולה, והללו מנגד מאמינים כי מינויו (ואולי עוד מינויים אחריו) יביאו גאולה לעולם ולבית המשפט.

בדיחה גזענית שוביניסטית על מתכון לעוגה המיועד לאישה מרוקאית, מספר כי המתכון נפתח במשפט "קודם כל תירגעי". ברוח זאת, נדמה לי שחשוב לומר לכל אלו הנמצאים מצידי המתרס בוויכוח הזה "קודם כל תירגעו". רבות דובר בשבועיים האחרונים על כך שבכמעט כל המדינות הדמוקרטיות סביב הגלובוס, ובראשן ארה"ב המעטירה, קיימת מעורבות פוליטית עמוקה במינויים של השופטים, ודאי ככל שהדברים אמורים בערכאות הגבוהות של מערכת השפיטה. החל ממערכת מינוי שכולה פוליטית כמו בארה"ב, וכלה במערכות מינוי אירופאיות המעניקות משקל לדעתם של המשפטנים, אך משאירות את מירב הכוח בידיהם של הפוליטיקאים. הרבה פחות דובר על תופעה מוכרת, בארה"ב ובעולם כולו, לפיה שופט שנבחר על בסיס "שייכותו" לאג'נדה מסויימת, פועל בבית המשפט ההיפך ממה שציפו ממנו שולחיו.

וזאת יש לדעת, שופטים אינם פוליטיקאים. גם במדינות בהם נבחרים השופטים על ידי המערכת הפוליטית, הם אינם נבחרים על בסיס "מצע", או על מנת לקדם אג'נדה זו או אחרת. עצמאותו המוחלטת של השופט מרגע שישב על כס המשפט, היא הבסיס לקיומה של מערכת משפטית אמיתית, ודאי במקום שבו לפוליטיקאים מעורבות משמעותית בבחירתם של השופטים. מצב זה מותיר בידי השופט, היושב על כיסאו בבית המשפט, מידה רבה מאוד של חופש אישי ומצפוני להכריע לפי מיטב שיפוטו והכרתו בעניינים הנוגעים לשאלות משפטיות, כמו גם לנושאים ערכיים ושנויים במחלוקת. לא פעם מתברר לשולחיו של שופט שמרן, כי מאז מונה לתפקידו חל בו שינוי ערכי, או שמא עמדותיו הערכיות לא בוררו עד תום מראש. כך קרה גם עם שופטים ליברלים, אשר חוו שינוי ערכים והפכו לשמרנים בדעותיהם ודרכיהם.

אמריקה הגדולה, ערש הדמוקרטיה המערבית לדעת רבים, חוותה כמה מהפכים שכאלו ב- 235 שנותיה כאומה עצמאית, וגם בית המשפט העליון הקטן שלנו ידע מהפכים כאלו בשנותיו המעטות. לא רבים יודעים, כי אביה האמיתי של המהפיכה החוקתית, ראש וראשון למרחיבי זכות העמידה ולמעגני הזכויות ה"כמו חוקתיות" בפסיקה, השופט בדימוס מאיר שמגר, נחשב בשעתו לשופט שמרן, "מערכתי" ו"מדינתי", וככזה מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הישר מכהונתו כפרקליט הצבאי הראשי. השופטת דליה דורנר גם היא לא התבלטה מעולם כשופטת "חברתית" דווקא, עד שהגיעה לפניה העתירה על הבטחת הקיום בכבוד, שם גרמה כמעט למשבר בין הממשלה לבית המשפט, ובמהלך בזק נוטרלה על ידי השופט ברק בעצמו, אשר נבהל מהאקטיביזם שלה.

מי שחושב שהשופט אשר גרוניס, אשר את מינויו לנשיא ביהמ"ש העליון מנסים לקדם הח"כים ב"חוק גרוניס", הוא שופט "שמרן", יופתע בודאי להיזכר כי בניגוד לדעת המיעוט של השופט אדמונד לוי, גרוניס דווקא הצטרף לדעת הרוב וקבע שאין לאפשר הפרטת בתי סוהר. פסיקות נוספות של השופט גרוניס מאששות גם הן את ההנחה לפיה אין איש היודע מה תהיה מדיניותו עת ישב על כס נשיא בית המשפט העליון. גם השופט סולברג, יקירם התורן של אנשי הימין בועדה לבחירת שופטים, לא התבלט כ"ימני" גדול בתקופת שירותו המשפטי עד כה. סולברג הוא שופט עם רקורד מאוד "מערכתי", אשר כיהן תחת יועצים משפטיים שחלקם מזוהים עם השמאל, ולא לחינם קיבל מהם "הכשר" נלהב לכהונה הרמה. גם בפעמים הספורות בהם הגיעו לשלחנו תיקים "פוליטיים", לא התבלט סולברג כבעל דעות "ימניות" במובהק, זאת למרות מקום מגוריו, ויעידו על כך בני משפחתו ושכניו שזכו לביקורים והפגנות מצד פעילי ימין זועמים.

בית המשפט העליון ישנה את פניו בשנים הקרובות, על כך אין כל מחלוקת. שופטים מוכשרים ממין אחד יפנו את מקומם למגוון רחב יותר של שופטים, מכל מיני מינים וסוגים. אם יורשה לי להעריך, במידה רבה של זהירות, אפילו הקואליציה ה"קשיחה" של שופטי העליון בועדה לבחירת שופטים עתידה להיסדק, בעוד שנה, שנתיים או עשור, ובית משפט שונה יותר, מגוון יותר, ואולי פלורליסטי יותר, יצמח בליבה של ירושלים. אולם אל נטעה ונתלה את יהבנו או חששותינו באיש זה או אחר, אנשים הם דבר מורכב ושופטים על אחת כמה וכמה.