ממתינה בכליון עיניים. בייניש
ממתינה בכליון עיניים. ביינישפלאש 90

במאמר חריף מסוגו תוקף העיתונאי יואב יצחק את התנהלותה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש וקובע כי בין האישים שפעלה לקידומם לכהונת שופט בית המשפט העליון ניתן למצוא חמישה שסייעו בחילוץ בעלה, עו"ד יחזקאל ביניש, מהגשת כתב אישום נגדו.

חמשת השופטים המדוברים הם השופטים עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, דוד חשין, עוזי פוגלמן והיועץ המשפטי לממשלה בעבר עו"ד מני מזוז. לגבי מועמד נוסף, השופט צבי זילברטל, קובע יצחק כי הוא דחה ערעור אזרחי שהוגש נגד בעלה של בייניש ועלול היה להביכו.

יצחק מסכם את הטענות כלפי ביניש וקובע כי "במדינה מתוקנת הייתה ביניש נחקרת ומועמדת לדין". 

לדבריו ביניש היא לא פחות מאשר "מושחתת ועבריינית סדרתית", ובמאמרו הוא מציג לדבריו את הראיות לכך. "נראה כאן, כי ביניש פעלה כעבריינית סדרתית, כאשר במאמציה לגונן על בעלה היא ניצלה לרעה את מעמדה כשופטת בית המשפט העליון, ולאחר מכן כנשיאה", כתב יצחק באתר האינטרנט שלו.

"למרות האיסורים החמורים בחוק, ביניש לא נמנעה מלגמול לכל אותם בעלי תפקידים בכירים שנתנו ידם, בשלב כזה או אחר, לחילוץ בעלה – עו"ד יחזקאל ביניש, מאימת הדין. שישה אישים נהנו מגמול מפוקפק. הגמול שניתן להם: התגייסות למינוים לבית המשפט העליון. לא פחות", הוא ממשיך וכותב ומפרט באשר לכל אחד ואחד מהאישים.

במאמרו הוא מזכיר את פרשת החשדות נגד עו"ד יחזקאל בייניש כפי שפורסמו באתרו: "עו"ד יחזקאל ביניש ביצע עבירות חמורות בכספי התזמורת הסימפונית ירושלים בראשה עמד. ביניש גנב מאות אלפי ש"ח שהיו מיועדים לקופתה. הוא ביצע רישומים כוזבים במסמכי תאגיד, לא העביר ניכויים כדין, קיבל כספים במזומנים עבור התזמורת והעביר את חלקם הגדול לאחרים בלא רישומים כדין. ביניש העלים מיסים ואף סייע לאחרים להתחמק מתשלומי מס, שיבש מהלכי חקירה ומשפט ועוד ועוד. גם לאחר שהחל ההליך המשפטי נגדו, הוא ניצל לרעה את מעמדה של רעייתו, כדי להטיל מורא על בעלי תפקידים בכירים ברשות המיסים. מיותר כמעט לציין: מיצוי הדין עם עו"ד ביניש, כפי שהיה צריך להיות, היה מאיים על המשך כהונתה של ביניש כנשיאה".

עוד הזכיר יצחק, כי "רשם העמותות שבדק ואישר בדוח מיוחד שהכין כי אכן בוצעו עבירות חמורות ביותר, הוזז הצידה. מערכת משומנת ורבת עוצמה פעלה לטיוח פרשת ביניש. בראשה עמדה הנשיאה ביניש עצמה. מרבית כלי התקשורת שיתפו פעולה עם ביניש, וסייעו בידה לטייח את הפרשה. סיועם בא לידי ביטוי במיוחד בעצם שתיקתם ו/או הימנעותם מליתן ביטוי למעשים החמורים שבוצעו".

באשר לשופטת עדנה ארבל כותב יצחק "החומר המפליל נגד עו"ד ביניש הגיע ללשכתה של ארבל, בעת היותה פרקליטת המדינה. ואולם, למרות חובתה על-פי דין, היא נמנעה מטיפול. כשנדרשה להשיב מדוע נמנעה מביצוע מלאכתה, היא השיבה כי נמנעה מכך בשל חששה מניגוד עניינים מאחר שמדובר בבעלה של חברתה. בפי ארבל לא היה מענה מדוע לא פסלה עצמה רשמית ומדוע לא העבירה את המידע לטיפולו של גורם אחר". יצחק קובע כי בתמורה להתנהלותה של ארבל נאבקה בייניש למען קידומה לבית המשפט העליון. "ביניש התגברה אפילו על התנגדותו של הנשיא דאז אהרן ברק, כשזה נאנס בפועל להסכים למינויה של ארבל, למרות שקודם לכן הצהיר: ארבל אינה ראויה, ולכן היא לא תמונה כל עוד אני נשיא".

באשר לשופט אליקים רובינשטיין כותב יצחק כי "המידע המפליל על עו"ד ביניש הובא גם ללשכתו של רובינשטיין, כשזה כיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. למרות זאת, נקט רובינשטיין באפס מעשה, גם כאשר נוכח שארבל נמנעת מטיפול בתיק זה. התמורה - ביניש זכרה היטב את הימנעותו ממיצוי הדין עם בעלה, ומאוחר יותר הסירה את התנגדותה התקיפה למינויו לבית המשפט העליון".

על השופט דוד חשין כתב: "תיק ביניש נדון בפניו בתפקידו כשופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נוכח פנייתו של עו"ד ביניש - שביקש להוציא צו שיעכב הגשת כתב אישום נגדו מצד רשות המיסים בגין עבירה של אי-העברת ניכויים. נזכור נא: רשות המיסים מגישה כתבי אישום, חדשות לבקרים, נגד המבצעים עבירה זו. ואולם השופט חשין הוציא צו זמני, כבקשת של ביניש, במעמד צד אחד, ומנע בפועל הגשת כתב אישום. שלושה ימים לאחר מכן התקיים דיון נוסף בבקשה ליתן צו קבוע. ואו-אז, וכדרישת רשות המיסים, "נזכר" השופט חשין כי לא הייתה לו מלכתחילה סמכות לעכב הגשת כתב אישום, ולכן ביטל את הצו. עם זאת, "הציע" לרשות המיסים, והצעה זו נקלטה כהנחיה: לערוך לביניש שימוע, כבקשתו, הליך שהביא להתערבות גורמים בכירים ברשות המיסים, שגויסו וטירפדו הגשת כתב אישום". לדברי יצחק "התמורה - ביניש ידעה היטב כי חשין הציל את בעלה מכתב אישום בטוח. לכן התגייסה לקידום מועמדותו לבית המשפט העליון, ולו במינוי בפועל. ואכן, חשין הצליח - בזכות ביניש - "להתברג" ולהתמנות לתקופה של שנה לתפקיד זה".

על השופט עוזי פוגלמן  הוא כותב כי "בתפקידו כשופט, לא פסל עצמו מלקבל החלטות בעתירה נגד הנשיאה ביניש ובעניין הנוגע לבעלה, עו"ד ביניש, בתיק עבירות המס, כמובן. באותה תקופה הוא כיהן כשופט בפועל (לתקופה של שנה). סוד-גלוי היה כי הוא נחשב למקורבה האישי של ביניש ומונה כשופט בפועל בזכותה". עוד הוא כותב כי פוגלמן דחה עתירה שהגיש הוא עצמו בדרישה לפסול את ביניש מלישב בעתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. "הדחייה נעשתה אף בלא לקיים דיון, תוך כתיבת החלטה כוזבת, כאילו הדחייה נעשתה גם בשל זאת שלא צורף לעתירה תצהיר מצד העותר...". לדבריו התמורה לשופט פוגלמן הייתה ש"ביניש נאבקה למען מינויו של פוגלמן כדי לקדמו לכהונת שופט בית המשפט העליון במינוי של קבע. פוגלמן הוצב בסדר-עדיפות עליון, מבחינתה, והמינוי אכן בוצע".

עוד כותב יצחק גם באשר לשופט צבי זילברטל, כי "בשבתו כאב"ד בערעור שהוגש נגד עו"ד ביניש, דחה בדצמבר 2009 ערעור שהגישה חברת י.ע. פריד שירותי תיירות בדרישה לחייבו בהוצאות הליך משפטי. בכך נמנעה פסיקה חמורה נגד ביניש, שהייתה מחייבת לו נדרשו לכך השופטים - לצורת קביעת שיעור ההוצאות - ליבון רשלנותו המקצועית של ביניש נגד החברה המערערת. התביעה במקורה נועדה לחייב את ביניש בתשלום פיצוי בסך 100,000 ש"ח לחברה, מחמת זאת שהתרשל וגרם לכך שבמשך 12 שנים לא נרשם נכס על-שמה של החברה הרוכשת, היא החברה התובעת". לדבריו גם כאן "התמורה - ביניש הקפיצה את השופט זילברטל לראש רשימת מומלציה. עם או בלי הכרת תודה נוכח דחיית הערעור נגד בעלה, היא פועלת עתה בדבקות רבה לקידומו לבית המשפט העליון".

אחרון האישים אודותם כותב יואב יצחק הוא היועץ המשפטי לממשלה בעבר, עו"ד מני מזוז  ש"בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, מיסמס את הטיפול בתיקו של עו"ד ביניש. הדרישה להעמדת ביניש לדין בגין העבירות שכן ביצע, הועברה לטיפולו ולהכרעתו. אך מזוז נקט סחבת מכוונת". 

ממשיך יצחק וכותב, כי "במשך יותר משנה נהגתי לפנות, שוב ושוב, בהצגת שאלות, ונעניתי כי התיק בטיפולו של מזוז והוא יקבל הכרעה בקרוב. זמן קצר לאחר הגשת העתירות בפרשת קצב - בדרישה לפסול את עסקת הטיעון שנערכה עימו, הגשתי עתירה בדרישה לפסול את ביניש מלישב בתיקו של קצב-מזוז. טענתי, כי העותרים מערערים על החלטתו של מזוז - וזו גם הייתה האווירה נגד מזוז - וכל החלטה בתיק זה הינה קריטית להמשך כהונתו כיועמ"ש. לא ייתכן, קבעתי בעתירתי, כי בעת שבפני מזוז מונח תיקו של עו"ד ביניש, להכרעתו, היא - השופטת ביניש, תקבל הכרעות העלולות להכריע את גורלו המקצועי והיוקרתי. היועמ"ש מזוז נדרש להשיב לעתירתי, אך באותו שלב, ובמקום לומר את האמת, הוא ביצע מעשה פחדני ובזוי: מזוז ברח. פשוטו כמשמעו. בתשובתו לבית המשפט העליון הוא טען, במפתיע, כי הוא בכלל לא מטפל בתיקו של ביניש וכי ההכרעה תבוצע על-ידי גורם אחר בפרקליטות. בפועל, פסל עצמו מזוז מלטפל בתיק, וסייע לביניש "ליַתר", כביכול, את העתירה".

באשר ל"תמורה", כלשונו של יצחק, הוא כותב: "סוד גלוי הוא כי ביניש לא העריכה, אם לנקוט לשון המעטה, את מזוז. במיוחד נוכח ביקורתו על מדיניותה בפרקליטות, ומדיניות מחליפתה, עדנה ארבל. לא אטעה אם אקבע כי בינן לבינו אף התפתחה איבה, שלא הוסתרה. אלא שביניש יודעת להכיר טובה, וכך אירע בעקבות רפיסותו-התנהגותו הטובה בעניינו של בעלה. מזוז סייע בהימנעות מהעמדת עו"ד ביניש לדין, ועתה - משחלפה תקופת צינון של שנה וחצי שבה מחויב היועמ"ש היוצא, ניתן להשיב לו כגמולו, ולהציג את מועמדותו, מטעמה של ביניש, לכהונת שופט בית המשפט העליון".

את רשימתו חותם יואב יצחק וכותב כי "ביניש פעלה ופועלת גם עתה, למרבה הצער, כעבריינית סדרתית. היא מנצלת לרעה את מעמדה, כנשיאת בית המשפט העליון וכחברה בוועדה לבחירת שופטים, כדי לקדם את מטרותיה האישיות. היא מצפצפת על החוק ועל הציבור הרחב, ביודעה היטב: איש מקרב ראשי התביעה בישראל, קל וחומר כאשר מדובר ביועמ"ש הנוכחי, יהודה וינשטיין, לא יעז לפעול נגדה ולמצות עימה את הדין". עוד הוא קובע חד משמעית כי "מיותר כמעט לציין: גורם משפטי אחר שהיה מעז לנהוג כפי שפעלה ביניש, היה נדרש למסור את גרסתו לחוקרי המשטרה. בחקירה באזהרה".