יפים אבל לא נקיים. הנחלים בישראל
יפים אבל לא נקיים. הנחלים בישראל פלאש 90

פרק מיוחד בדו"ח מבקר המדינה עוסק בהתנהלות המשרד להגנת הסביבה. המבקר קובע כי בעשרים השנים האחרונות גברה ההכרה בחומרת מצבם של הנחלים בישראל, מחד גיסא, ובפוטנציאל הטמון בהם כשטחים פתוחים איכותיים, מאידך גיסא. המשרד להגנת הסביבה פעל לקדם את שיקום הנחלים ונחל הצלחות ניכרות בשיפור איכות מי נחל הקישון ונחל הירקון ובפיתוח גדות נחל אלכסנדר. אולם לא ניתן להצביע על נחל כלשהו אשר שוקם במלואו לכל אורכו. מממצאי דוח זה עולה כי בקצב ההשקעות שהיה בעת הביקורת יידרשו עוד כ-100 שנים להשלמת שיקום הנחלים.

בדיקת המבקר מעלה ריבוי גורמים העוסקים בתחומי הטיפול בנחלים, ריבוי הגורם בפועל לנפילתם של תחומים רבים "בין הכיסאות". המבקר מציין כי בעולם מקובלת הגישה האגנית שעיקרה - בחינה כוללת של מקורות המים באגן היקוות אחד ואיזון אינטרסים בין המשתמשים באמצעות פעילות אינטגרטיבית של המשרדים הנוגעים בדבר. לעומת זאת בישראל הטיפול בנחלים מאופיין בפיצול בין גורמים רבים ובאי-איזון: המשרד להגנת הסביבה מופקד על שיקום הנחלים, אולם שיקום המים, הפעולה החשובה ביותר, הוא בסמכות רשות המים והביוב, וביצוע העבודות הוא בידי רשויות הניקוז הכפופות לשר החקלאות. המשרד לא התייחס ליזמת חקיקה של משרד החקלאות לחיזוק כפיפותן של רשויות הניקוז למשרד החקלאות במחיר פגיעה אפשרית בשיקום הנחלים.

לדברי המבקר אף ששיקום הנחלים הוא אחד הנושאים היחידים שבהם יש למשרד תפקיד יזמי, הוא כמעט אינו יוזם תכנון מתארי של רצועות הנחלים לקביעת שימושי הקרקע המותרים והאסורים בהן; הוא מניח לרשויות הניקוז ליזום את עיקר הפרויקטים לשיקום על פי שיקוליהן וסדרי העדיפויות שלהן; הוא כמעט אינו יוזם פעולות של צבירת ידע, הכשרה והתמקצעות של רשויות הניקוז בתחום הסביבתי; הוא כמעט אינו יוזם מהלכים לעידוד הסדרה אקולוגית של נחלים במקום הסדרה הנדסית - הפוגעת בבתי הגידול; המשרד לא התמודד עם סוגיית המימון והניהול של התחזוקה בקטעי נחל ששוקמו, ובהעדר תחזוקה נאותה הוצאות שהוצאו עלולות לרדת לטמיון.

קובע המבקר כי המשרד להגנת הסביבה הסמיך בהתאם לחוק הנחלים את רשויות הניקוז, הכפופות לשר החקלאות לשמש גם כרשויות נחל המופקדות על שיקום הנחלים, ו"בחר למעשה בגופים שזמינות הפעלתם הייתה מיידית, אך לא תמיד שיקוליהם היו סביבתיים". לדברי המבקר "המשרד לא הטיל את מלוא תפקידי רשות נחל על רשויות הניקוז בדרך שתבטיח איזון הולם בין שני התפקידים. המשרד לא בדק אם יש הצדקה שלא להטיל את תפקיד רשות הנחל על כל רשויות הניקוז וכמעט לא הקים רשויות נחל, שיכלו אולי למלא את התפקיד הסביבתי בצורה טובה יותר. המשרד לא פעל על בסיס עבודת מטה ולא השווה, למשל, את הישגי רשויות הנחל להישגי רשויות הניקוז כבסיס להחלטותיו. בהקמת שתי רשויות נחל בלבד ובהסמכת רשויות ניקוז כרשויות נחל בצורה חלקית מימש המשרד את כוונת חוק הנחלים רק בחלקה. עם זאת, בשנים האחרונות מסתמן שינוי בגישתן של רשויות הניקוז להיבטים הסביבתיים של שיקום הנחלים, ועל המשרד להחיש את התמורה".

ממצאי המבקר מלמדים כי "המשרד לא קידם את מדיניותו שלו בנושא: שיקום הנחלים משמעותו בראש ובראשונה שיקום המים והשבת בתי הגידול, אולם המשרד מעדיף לקדם פרויקטים שתוצאותיהם נראות בציבור מיד - טיפוח גדות הנחלים באמצעות פארקים ושבילי אופניים. בעניין זה אמנם חלו תמורה חשובה ושינוי תודעתי בקרב הציבור וראשי הרשויות, אולם כל עוד מוזרמים שפכים או בוצה למי הנחלים - השיקום רחוק מהשלמתו".

עוד נקבע בדו"ח המבקר כי למשרד להגנת הסביבה "אין תכניות רב-שנתיות, סדרי עדיפויות, אבני דרך ומדדים לבדיקת הצלחת העמידה ביעדי השיקום. אם בשנות התשעים של המאה העשרים פעל המשרד במרץ בנושא שבנדון ועודד הכנת תכניות-אב מעמיקות, גייס מומחים מהאקדמיה וקיים פגישות סדירות של מינהלת הנחלים הארצית - בשנים האחרונות קטנה בהרבה עצימות פעילותו".

לדעת משרד מבקר המדינה, על המשרד לשקול ליזום שינויי חקיקה אשר יתאימו את ההיערכות הארגונית לטיפול מיטבי בנחלים לגישה האגנית; לפעול לאיתור פתרון לבעיית הניהול והמימון של תחזוקת הנחלים; לקבוע מדדים להצלחת השיקום; ליצור איזון ראוי בין השיקום הנופי של הגדות לבין שיקום המים ובתי הגידול בנחלים; לשקול שינוי במעמד של מינהלת הנחלים הארצית כדי לתַקף את החלטותיה ולהגדיל את השפעתה.