ממתינה בכליון עיניים. בייניש
ממתינה בכליון עיניים. ביינישפלאש 90

דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, היא אישה חכמה. לא מדובר באינטלקטואלית מבריקה מסוגו של אהרון ברק, אולם את חכמת הפוליטיקה היא בהחלט מבינה יפה. זו הסיבה שבעטייה בחרה ביניש דווקא את ליל אמש כזמן הטוב ביותר לפרסם את פסק הדין בנוגע לחוק האזרחות.

בשביל מי שלא היה כאן אמש נספר, כי ברוב של שישה שופטים מול חמישה החליטו שופטי בג"ץ אמש לדחות את העתירות נגד חוק האזרחות, אשר מונע את התאזרחותם של הפלסטינאים בישראל במסגרת איחוד משפחות (בדרך כלל עם ערבים ישראלים). שופטי הרוב קבעו, כי לערביי ישראל אכן שמורה הזכות לחיי משפחה, אולם זכות זו איננה חייבת להתממש דווקא במקום מגוריהם.

אז מה באמת הסיבה לפרסום פסק הדין דווקא אמש? פרישתו של השופט אדמונד לוי. לנשיאת העליון, דורית ביניש, אשר התנגדה לחוק האזרחות גם בפעם הקודמת, היה הישג עיקרי אחד בסיבוב הנוכחי, העברתו של השופט אדמונד לוי, זה אותו השופט אשר פסל את חוק ההתנתקות, לצידה.

לוי, אשר בסיבוב הקודם של העתירות נגד החוק סבר כי אין לבטל את החוק, עבר למחנה התומכים בביטולו, ושינה את טעמו. מדובר בהישג לא מבוטל לביניש, מאחר שלוי נחשב לבעל הדעות הימניות ביותר בקרב שופטי העליון, ותמיכתו בביטול החוק מעמעמת במידה רבה את הניחוח השמאלני של הגישה הזו.

לוי, אשר הגיע לגיל 70 לפני שלושה חודשים כבר פרש מכס השיפוט, אולם על פי החוק רשאי שופט להמשיך ולכתוב את פסקי הדין שלו עד שלושה חודשים לאחר פרישתו. לו היתה ביניש ממתינה עם פרסום הפסק היה צורך להחליף את השופט לוי בשופט אחר, יתכן ששופט שכזה היה מבקש להמתין עוד זמן מה עם כתיבת חוות דעתו, וכך היתה נמנעת מביניש היכולת לכתוב בעצמה פסק דין בנושא.

אולם, החשש הגדול יותר של ביניש היה משינוי יחסי הכוחות בין שוללי החוק ובין תומכיו בבית המשפט העליון. לאחר שביניש גילתה כי נכשלה בניסיון לגייס רוב לחפסילתו של חוק האזרחות, לא נותר לה אלא לקוות שאישורו במה שכונה "על חודו של קול" יהפוך למסר בפני עצמו. למרות שרוב של שישה מול חמישה הוא בהחלט רוב ברור, הרי שיש בו כדי לגרום נחת רוח לכל מתנגדי החוק אשר קיוו לפסיקה שונה. המתנגדים, אשר תוחלתם העיקרית נכזבה, יוכלו לפחות להתנחם בהפסד מכובד בבית המשפט. חששה הגדול של ביניש היה, כי המתנה נוספת תשנה את יחסי הכוחות ותגרום לכך שהחוק יאושר ברוב של 7 מול 4 ואפילו רוב גדול מכך, אם ההכרעה תידחה לאחר פרישתה היא עצמה משיפוט.

בנסיבות אלו לא נותרה לביניש ברירה, ובנצלה את השעות האחרונות בהן מותר היה לשופט אדמונד לוי להצטרף לדעתה החליטה אכן לפרסם את הפסק למרות שהוא נוגד את דעתה. בשולי הדברים נעיר, כי פסיקתו של השופט לוי מחד, ופסיקתו של השופט ריבלין מאידך, מעידות כי יתכן אקטיביסט ימני ושמרן שמאלני, וד"ל.