מליאת הכנסת דחתה בקריאה טרומית שתי הצעות חוק להורדת גיל הפרישה לנשים, של הח"כית מרינה סולודקין (קדימה) ושל הח"כית שלי יחימוביץ' (העבודה) וקבוצת ח"כים, שהוצמדה להצעת סולודקין.
ההצעה הראשונה היא הצעת חוק גיל פרישה של הח"כית מרינה סולודקין (קדימה), שבאה לקבוע כי גיל פרישה לאישה יהיה 60 בעבור נשים העובדות בעבודה שוחקת, נשים בעלות ותק של 35 שנות עבודה וכן נשים שעלו לישראל לאחר שמלאו להם 40. עוד הוצע כי שר האוצר יקבע באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הוראות להקמת קרן להשלמת ההכנסה, מגמלה שתקבל אישה שפרשה מעבודתה בגיל 60, לגובה ההכנסה מהגמלה אותה הייתה מקבלת לו הייתה פורשת בגיל הקבוע בחוק גיל פרישה.
בדברי ההסבר להצעה, נכתב כי "...הצעת חוק זו מבקשת להוריד את גיל הפרישה לנשים לגיל 60 בהתקיים אחד מאלה:
(1) האישה עובדת בעבודה שוחקת – נשים העובדות בעבודות שוחקות, שלעיתים אף מסכנות את בריאותן, הן בעלות תוחלת חיים נמוכה יותר מתוחלת החיים הממוצעת בישראל ולכן ראוי לאפשר להן לפרוש מוקדם יותר. לעניין זה מוצע ששר האוצר יחד עם ארגוני עובדים וארגוני המעסיקים יקבע אמות מידה להכרה בעבודה שוחקת.
(2) האישה בעלת וותק של 35 שנות עבודה לפחות.
(3) האישה עלתה לישראל אחרי שמלאו לה 40 שנים – נשים אלו סובלות מקשיי הסתגלות גדולים יותר עקב הגיל המאוחר שבו עלו והחלו לעבוד בישראל. בנוסף, נשים רבות שעלו ארצה בגיל מאוחר לא מצליחות למצוא עבודה במקצוע שבו עבדו לפני עלייתן והן נאלצות לעבוד בעבודות פיזיות שונות.
על מנת למנוע מצב שבו הפרישה המוקדמת תפגע בגמלה המשולמת לאחר הפרישה, מוצע לקבוע כי שר האוצר, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יקבע הוראות להקמת קרן להשלמת הכנסה מגמלה שתקבל אישה שפרשה מעבודתה בגיל 60, לגובה ההכנסה מהגמלה אותה הייתה מקבלת לו הייתה פורשת בגיל 62.
הצעת חוק השניה היא כאמור שלך חברת הכנסת שלי יחימוביץ' (העבודה) וקבוצת ח"כים, הצעה שגם היא הוסרה מסדר היום, ובאה לקבוע כי גיל פרישה לאישה יהיה 62, ולאישה העובדת במקצוע שוחק יהיה גיל הפרישה 60.
בדברי ההסבר להצעה, נכתב כי "...אחוז גבוה מאד של נשים מועסקות בתחומים עתירי שחיקה כגון מטפלות וסייעות בגנים, אחיות בבתי חולים, פועלות תעשייה בקווי יצור, וכדומה. במקצועות אלה, הן טובת העובדת והן טובת המערכת, מחייבים מתן אפשרות לפרישה מוקדמת. העלאת גיל הפרישה גורמת לתופעה קשה ובלתי אנושית: מחד, העובדת אינה מסוגלת פיסית להמשיך בעבודתה ואם היא עושה זאת מדובר בהתעללות פיסית של ממש, ומאידך, אינה זכאית לגמלה פנסיונית ואף לא לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי.
חוק גיל פרישה הביא לדחייה בגיל הפרישה אך לא קבע חובה להמשיך ולהעסיק את העובדת והעובד. כתוצאה מכך נוצר מצב בו עובדים, ובעיקר עובדות, מוצאים עצמם מפוטרים מעבודתם, ובשל אפליית גיל סמויה או גלויה, אין להם כל סיכוי אמיתי להיקלט במקום עבודה חלופי.
יתירה מכך, נשים עובדות אינן יכולות לפרוש פרישה מוקדמת, בשל הקנס הכבד המוטל על פי החוק על כל עובדת הפורשת בטרם עת: העובדת מאבדת 5% פנסיה לשנה, בגין כל שנת הקדמה בפרישה. נשים, בדרך כלל, גם צוברות פחות זכויות פנסיה מגברים, זאת בשל היותן אמהות והמטפל העיקרי בבית. כך הן נפגעות פגיעה כפולה ומכופלת, בכל דרך אשר בה יבחרו או יתועלו אליה בעל כורחן.
יצוין כי 19 ח"כים תמכו בהצעה של הח"כית סולודקין ו-32 התנגדו לה. להצעת החוק של יחימוביץ התנגדו 31 ח"כים ותמכו בה 15.