בצה"ל הוחלט להעניק שש תעודות הוקרה לשישה לוחמי צה"ל שחילצו פצועים מקרב החווה הסינית לאחר שננטשו בידי הכוחות שפעלו בשטח.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין שפורום תחקור קרבות החווה שהקים הוביל בין השאר גם להחלטה הנוכחית. בין השאר הוא מספר גם על מסמכים ששיגר שגריר רוסיה במצרים בימי המלחמה, ומהם עולה כי אכן הייתה קונספירציה סביב פתיחת המלחמה, ומאחוריה עומד ככל הנראה משרד החוץ האמריקאי והנרי קיסינג'ר.

על פעילות פורום תחקור אירועי החווה מציין ד"ר מילשטיין כי פעילותו מתחלקת לשני חלקים מרכזיים, האחד הוא לחשוף את פרטי האירועים "לרבות חילוץ הפצועים אחרי נטישת הצנחנים", ולהוביל ללקחים צה"ליים, ובחלק השני להביא להערכה של הלוחמים שעד כה נדחק חלקם אל שולי התודעה הישראלית.

לדבריו הבעיה המרכזית בקרבות החווה לא הייתה דווקא הפקרת הפצועים אלא הכשלים המתמשכים בתכנון הקרבות, במשלוח הכוחות ובתפקוד הכולל, "הכול היה לקוי".

להערכתו תחקיר הקרבות ההם לא בוצע והכשלים הוסתרו כיוון שאישים מרכזיים בציבוריות הישראלית כדוגמת הרמטכ"ל שעבר שחק, שרי הביטחון ברק ומרדכי ואחרים נטלו חלק מרכזי באירועים ההם. כמו כן הוא מזכיר את בר לב, גורודיש, אדן ואחרים ש"כולם תפקדו באופן לקוי", ולדבריו ליקויים אלו חזרו על עצמם בקרבות עתידיים, ואף בקרב סולטן יעקב, אותו הוא חוקר כעצת, חזרו על עצמם.

ד"ר מילשטיין מציין כי בעבר הציג את תחקירי הפורום לראש מחלקת מחקר, אך בתחילה זכה ליחס מזלזל ומאוחר יותר בוצעו תחקירים חלקיים שגם הם לא זכו לפרסום, "ומחקר ללא פרסום אין לו ערך", הוא אומר וקובע כי לצה"ל יש מגמה שלא לשתף פעולה בתחקירים אזרחיים אלא אם כן הם תואמים את עמדותיו.

באשר לסוגייה המתבררת כיום מדבריו של השגריר הרוסי מציין מילשטין כי לא מדובר בזיכרונות בלבד אלא במסמכים שבהם מתוארות ההתרחשויות בשעת מעשה. השגריר המדובר הוא שגריר ברית המועצות במצרים במלחמת יום הכיפורים ולדימיר וינוגרדוב, שלימים היה גם שר החוץ של רוסיה.

במסמך שכתב בשנת 74 והועבר לקרמלין מתברר שאכן למלחמת יום כיפור קדמה קונספירציה. "וינוגרדוב היה שגריר כשמצרים הייתה גרורה של ברית המועצות. הוא ידע הכול", מדגיש מילשטיין המציין שהשגריר היה בקשר הדוק עם סאדאת ועם הגנרלים המצריים בעת התרחשות האירועים, ומתוך תפיסה זו יש לראות את דבריו.

מילשטיין מספר שמהמסמך עולה הסבר גם לשאלת הרווח שהותיר הצבא המצרי בין שתי הארמיות, תפר שאפשר לכוחות צה"ל לצלוח בו את התעלה ולהביא להכרעה. "הם הרי לא מטומטמים", הוא אומר וקובע כי גם אם הצבא המצרי אינו חזק הרי ראוי היה שייערך לאפשרות שבה יהפוך תפר הארמיות לבקע נוח עבור חדירה צה"לית.

מילשטיין מספר שעל פי מסמכיו של וינוגרדוב מתברר שההסכם המוקדם היה שישראל לא תגייס מילואים, ומנגד תאפשר מצרים לצה"ל לצלוח את התעלה, מהלך שיוביל את האמריקאים להתגייס לעזרת המצרים ולאלץ את ישראל לצאת מאדמת מצרים. תוצאות המהלך מבחינתה של ארה"ב יהיו נטישה של מצרים את האפוטרופסות הרוסית וחבירה לאמריקאים.

התכנית אמורה הייתה להשתלם לכל הצדדים, המצרים ירוממו את כבודם העצמי, האמריקאים יקבלו את התמיכה המצרית, ישראל תכריע את המלחמה ובסופו של דבר המהלך כולו יביא להסכם שלום בין הצדדים בחסות אמריקאית. "וההיסטוריה הוכיחה שכך היה", אומר מילשטיין ומציין כי "מה שדיין, גולדה וכל חבורת מפא"י רצו היה שהסכם השלום עם מצרים יביא לסוף הסכסוך מול כל ארצות ערב".

התכנית המדוברת השתבשה בשל הערכה לקויה של כוחו של צה"ל שהתברר כ"לא כל כך חזק", כזה שלא היה בכוחו לבלום את הכוחות המצריים.

עוד אומר מילשטיין כי מהמסמכים מסתבר שהמצרים רצו לצאת למלחמה נגד ישראל זמן רב קודם לכן ודווקא הרוסים הם שבלמו אותם ומנעו את המהלך, ודווקא קיסינג'ר היה האיש שדחף אותם ליציאה למלחמה נגד ישראל למען האינטרס האמריקאי שבהעברת תלותה של מצרים לארה"ב.